עצי ברושים פו

הכשירה. אבל אם אין בנקב בעצמו ג' לוגין שאובין אף שמתחת הכותל הבריכה כולה ממים שאובין מ"מ אין פוסלין להמים הכשרים שלמעלה מהן כיון שמפסיק הכותל ביניהם ולא אמרינן שהנקב מחבר המים הפסולין למים הכשרים להיות נחשב כאילו הן מעורבין ע"ש היטיב. וזהו ממש כנד"ד שהרצפה מפסקת בין השאובין להמקוה שלמעלה ויפה אמר המורה השני דממשנה זו דשתי בריכות הוא ראיה להתיר בנד"ד. ואני תמה מאוד על מעכ"ת נ"י שדחה ראיה זו בקש וכתב דשאני התם דהשאובין שלמעלה הם בצד המקוה ולא הבנתי שיחתו דהא בהדיא מפורש שם בט"ז דהמתני' מיירי בכל גוונא בין שהשאובין הוא מלמעלה ובין שהוא למטה וא"כ בין שהם מלמעלה או למטה הרי הן עומדין באמצע המקוה ואעפ"כ אינו פוסל רק אם יהיה בהמים שבתוך הנקב עצמו ג' לוגין. ומיהו זה וודאי אם יהיה בהמים שעומדים בין סדקי הנסרים ג' לוגין בס"ה ואף דבין כל נסר ונסר ליכא ג' לוגין רק בצירוף המים שבכל הסדקים יהיה ג' לוגין ג"כ יוכלו לפסול את המקוה דכן מוכח להדיא מהמשנה דפ"ב דמקוואות משנה ה' שהבאתי לעיל דג' גומות ובכל גומא וגומא יש מים שאובין לוג מצטרפין כל הגומות לפסול את המקוה וכל זה ברור: ואמנם כל זה אינו היתר בנד"ד כלל אלא אם לא היה החשש בכאן רק משום דהשאובין שלמטה מן הריצפה הן מחוברין להמקוה שלמעלה. אבל באמת אני תמה הפלא ופלא על מעכ"ת נ"י וגם על המורה השני שהעלה להיתר דהא בנד"ד גרע יותר ולא דמי לדין דשתי בריכות אפילו כעוכלא לדנא דהתם המים הכשרים שמלמעלה הם באו ממי גשמים שנפלו בהם ואין בהם תערובת שאובין כלל וכל עיקר החסרון הוא רק משום דהשאובין שלמטה נוגעין במים הכשרים. אבל בנד"ד דהמים נובעין מלמטה למעלה ובכל עת שמנקין המקוה חוזר ונובע מלמטה למעלה. וכיון שלמטה תחת הרצפה עומדים מים שאובין נמצא דכל פעם שעולין מי המעין למקוה הם עולין מעורבין עם מי השאובין ביחד ונמצא שמעורב במקוה מים שאובין ממש ואין שום נ"מ בין המים שלמעלה לבין המים שמתחת הריצפה דהא הכל מלמטה הם באין ואין להם תקנה עד שיפתחו הנסרים וינקו כל המים שמתחת וכמו שמבואר בד' הרב בהג"ה שם שצריך לסתום נקבי הנביעה ולנקות המים עד שישאר קרקעית המקוה יבשה לגמרי וכש"כ מעכ"ת נ"י ואף דאין לדחות דברי המורה השני שהתיר לגמרי דהא באמת לא החמיר הרמ"א רק לכתחילה אם אפשר בקלות לעשות כן לפקוק נקבי הנביעה אבל במקום שא"א בקלות לפקוק נקבי הנביעה או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך על המקילין הסוברין דאין שאיבה פוסלת במעין כלל. ובנד"ד ג"כ כבר נעשה המקוה והוי דיעבד וגם בוודאי א"א בקלות להסיר כל הנסרים ממקומם ולנקות המים שתחתיהם: גם בנד"ד קיל טפי דהא אין ידוע בבירור שנפל מן הכלים ג' לוגין והרמ"א ז"ל דייק וכתב ושאבו בכלי שלם ונפלו ג' לוגין מים שאובין ומשמע שאין לחוש רק אם ידוע שנפלו. אבל אם הדבר ספק כשר משום דהוי ספק מים שאובין למקוה ומש"כ כת"ר נ"י דבנד"ד כיון דנפל הספק בעוד שהמקוה חסירה אין להתיר בספק משום דיש לו חזקת איסור במח"כ לא דק דהא בכל ספק מים שאובין מיירי במקוה חסר דהא במקוה שלמה אינו פוסל מים שאובין ואעפ"כ מכשירין. וכן הרמ"א דאינו מחמיר רק בוודאי ג"כ הא מיירי במקוה חסירה דהא בעת שמנקין אותה הרי המקוה נעשה ריק מן המים שבה ואעפ"כ אינו מחמיר הרמ"א רק בוודאי נפל ואף דבאיסור דרבנן שיש לו חזקת איסור לא מהני ספק מ"מ הכא שאני דהוי כתרתי דרבנן דהרי מה שמעין צריך מ' סאה לטבילת אדם אינו אלא מדרבנן וכמש"כ הב"ח בריש סימן ר"א ומה"ת גם לאדם סגי בכ"ש ולא שייך בו פסול שאיבה כלל וכל עצמו אינו פוסל בו שאיבה רק משום דמדרבנן בעינן מ' סאה ופסול שאיבה בעצמו אף במקוה חסירה ג"כ אינו אלא מדרבנן. א"כ הוי כתרתי מדרבנן וגם בלא"ה לא שייך בכאן חזקת איסור דהא לפסול שאיבה היה לו חזקת היתר. ומה שהמקוה היתה עדיין חסירה ולא היה בה שיעור מקוה לא שייך למקרי חזקת איסור דהא קיי"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור. ומיהו יש להסתפק בזה דהא באמת חד איסור הוא. רק דהוא פסול אחר דהא בשחיטה דמחמרינן בס"ס משום דיש לו חזקת איסור ואף דהחזקת איסור הוא דאינה זבוחה ועכשיו היא זבוחה לפנינו ברוב שנים רק דנולד ס"ס אם היה עיקור סימנים או דהיה שהיה או חלדה והגרמה ודרסה ואעפ"כ מעמידין על חזקת איסור ולכן צ"ע בזה: ולענין מה שכ' מעכ"ת עוד דיש להחמיר עוד בנד"ד מחמת דהמעין עומד בצד הנהר ויש לחוש לדעת הגאון בעל משכנות יעקב שהעלה דהמעין שהעומד בצד הנהר דינו כמקוה וצריך מ' סאה ואינו מטהר רק באשבורן כמקוה של מי גשמים הנה באמת כמדומה אני שלא נהגו להחמיר כדבריו. ובאמת שלדידי לא נהלם דברי הגאון בעל משכנות יעקב כל עיקר דהרי כל עיקר יסודו הוא מהתוספתא דמקוואות פרק א' הלכה ז'. ובאמת המעיין בעינא פקיחא בד' התוספתא הנ"ל ובדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מקוואות הלכה ג' יראה עין בעין שכונה אחרת בד' התוספתא והרמב"ם ז"ל שהעתיקה באופן שאין ראיה כלל לדין מעין שבצד הנהר ובתחילה אני אומר דמה שהביא בשם התוספתא דדינו כמקוה ליתא לשון זה בתוספתא רק דלפי דפשיט לי דפירוש התוספתא כך הוא דדינו כמקוה לכן העתיק לשון זה כמו שהיה כתוב בתוספתא. אבל באמת לענ"ד נראה דאין כונת התוספתא כן. והנה זה לשון התוספתא שם החופר בצד הים ובצד הנהר במקום הביצין הרי הן כמי תמציות [ופשוט דר"ל כמי תמציות שלא פסקו וכ"ה להדיא בהרמב"ם דהרי הן כמי תמציות שלא פסקו כלל. ונ"ל ברור דחסר בתוספתא שני תיבות אלו וצ"ל כמי תמציות שלא פסקו] החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין הרי הן כמעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמציות עכ"ל התוספתא שם והובא להלכה ברמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מקוואות הלכה ג' ממש כלשון התוספתא רק שברמב"ם כתב להדיא דהן כמי תמציות שלא פסקו. ונראה לי ברור דכן היה גורס בתוספתא וכמו שכתבתי לעיל: והנה צריך להבין מה חילוק יש בין חופר בצד הים ובצד הנהר לחופר בצד המעין הא קי"ל להלכה דימים ונהרות דינן כמעין. וא"כ גם בים ונהר אם ידוע שבאין מהם ג"כ הו"ל להיות דינם כמעין. וכבר העיר בזה הכ"מ שם. והנה מה שתירץ בתחילה דאה"נ דאם ידוע שבאין מהם דינו כמעין ותני במעין וה"ה לנהר קשה לי טובא על תירוצו. דא"כ למה מחלק התוספתא דין נהר ומעין בתרי בבי דלדבריו הו"ל לערבינהו ולתנינהו דהחופר בצד הים או בצד הנהר או בצד המעין אם ידוע שבאין מהם דינו כמעין ואם לאו וכו' וגם תירץ השני שלו דנהר חיישינן שמא רבו הנוטפין על הזוחלין כבר דחה בעצמו דהתינח נהר אבל בים מאי איכא למימר. ומה שתירץ עוד כיון דים אינו נחשב כמעין גמור לענין מי חטאת ולכן הם מוחלקים גם לענין זה. והנה מאוד יש לתמוה על רבינו בעל הכ"מ ז"ל דנח דעתיה בתירוץ הזה דמאי חיסרון הוא שפסול למי חטאת דהא מ"מ מעין גמור הוא לכל דבריו לענין שהוא מטהר בזוחלין ובכל שהוא ומה שפסול למי חטאת טעמא אחרינא הוא משום דבעינן מים חיים ומי הים והנהר לא מקרי מים חיים. ועוד דלפי דברי הכ"מ גם במים המוכין יהי' דינו כמקוה אם חופר בצדו והאיך סתמה התוספתא וכתב דחופר בצד מעין הרי הוא כמעין ולא חילקה אם הוא מים חיים או מים המוכין ולדבריו לפלוג ולתני בדידי' ובמעין גופא הו"ל לחלק בין מעין שהוא מים חיים ובין מים שהוא מים המוכין ולכן דברי הכ"מ הנ"ל צל"ע: וגם מה שכתב הגאון בעל משכנות יעקב הנ"ל לחלק דבחופר בצד המעין דנמשך המים מגומת המעין עצמו לכן דינו כמעין משא"כ בחופר בצד הנהר דרחוק מאוד ממקום המעין עצמו שממנו יוצא הנהר והלכך אף שכל המים שבנהר דינו כמעין מצד שהם נמשכין מן המעין מ"מ המים הנמשכין ממנו למקום אחר דרך גידי הקרקע אין דינו כמעין כ"כ המשכנות יעקב וגם זה לא נהירא כלל דמה לי קרוב ומה לי רחוק דהא מ"מ מעין הוא. ועוד דאף שבחופר בצד המעין מ"מ כשבאין המים לתוך החפירה נעשה רחוק מן המעין. וא"כ מה לי רחוק מעט ומה לי רחוק הרבה. ועוד דלפי פירושו הו"ל למתני דה"ה כמו מקוה ומהו הלשון דתני דה"ה כמי תמציות: והנה ראיתי להמהרי"ט ז"ל בתשובה בחלק ב' בסימן י"ח שפירש לדברי התוספתא הנ"ל בדרך אחר והוא לפי היסוד שהניח שם בתחילה שכל המקוואות הנעשים ע"י שחופרין בקרקע עד שיוצא מים מן הכתלים אינם דינן כמעין רק כמקוה של גשמים משום דעפ"י הרוב אותן המים הן באים מתמצית מי גשמים הבלועין בקרקע וכשחופרין בקרקע בעומק מתמצין מי הגשמים שבתוך