עצי ברושים פה

תקשה דמ"מ לחשוב שיעורא דמעין דבעינן נמי שיטבול כל גופו בבת אחת והתם באמת הכל לפי מה שהוא אדם בין למעלה ובין למטה דהא בננס סגי גם בפחות ממ' סאה. וא"כ לדעת הסוברים דבמעין סגי בכ"ש גם לאדם תקשה מהך מתניתין. אבל באמת לענ"ד אין התחלה לקושיא זו דהתם במתניתין לא חשיב רק דברים שנאמר בהם שיעור והשיעור תליא הכל לפי מה שהוא אדם כגון בעירוב דנאמר בהם שיעור ב' סעודות וכן בקמיצה וחפינה ובשתיה ביוה"כ דנאמר בהם כמלא לוגמיו. ושייך בזה למתני הכל לפי מה שהוא אדם אבל בשיעורא דמקוה הנה לפי דעת הטו"א דבאדם שהוא גדול ביותר שבתוך מ' סאה אינו יכול להתכסות כל גופו צריך יותר ממ' סאה לא נאמר בתורה שיעורא דמ' סאה כלל רק שיעור שיהא כל גופו של אדם הטובל עולה בהן. וא"כ לא הוצרך התנא לאשמעינן דהכל לפי מה שהוא אדם. דהא בהדיא כתוב בתורה כן. אבל באמת אין דינו אמת דהא דשערו חכמים מ' סאה והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות היינו דלמדו זה מדכתיב כל בשרו ודרשו חז"ל דבעינן שיעור במים כדי שיהא כל גוף האדם נכנס בו ומסתמא שיערה התורה כפי קומת אדם בינוני. אבל כיון שיש במקוה מים כשיעור הזה הוא מקוה כשרה אף לעוג מלך הבשן ואף דאין המים מגיע עד ראשו מ"מ יוכל לשחות במקוה עד שיתכסה ראשו דהא גם באדם בינוני אין המים מגיעין רק עד ראשו רק כשנכנס בהן צפו מים על ראשו וגם יכול לכוף ראשו קצת וכמש"כ התוס' ביומא ל"א ד"ה אמה. וא"כ באדם גדול יוכל לשחות טפי פורתא או שיטבול ע"י פישוט ידים ורגלים דלא קפיד קרא רק אשיעורא ותדע דהא אם המקוה רחבה ג' אמות סגי שיהא גבוה אמה אחת ואף שאין כל גוף האדם יוכל להתכסות בו ואפי' באדם בינוני. וע"כ צריך לומר דלא קפיד קרא רק אשיעורא דמ' סאה. וא"כ אדרבה שיעורא דמקוה לעולם הוא מ' סאה בין לננס ובין לעוג מלך הבשן כמו שיעורא דכותבת הגסה ביוה"כ דשיערו לכל אדם בשיעור אחת ואין התחלה לקושיית הטו"א כלל וכלל: וגם מה שהקשה לר"י דס"ל בבכורות ד' דס"ל דבכור כוליה משמע ומדכתיב כל בכור אפילו כל דהוא. וא"כ הכא גבי מקוה נמי נימא כל בשרו אפילו כל דהוא לא הבנתי קושייתו דאם כוונתו להקשות דנימא דכל בא לאשמעינן דאפילו טבילת חצאין כשר אף שאינו בבת אחת זה וודאי אינו קושיא כלל דמהיכא תיתי נימא מתיבת בשרו דבעינן בבת אחת דבא תיבת כל להוציא מזה דאף דס"ל לר"י דבשרו היינו כולו מ"מ בבת אחת לא ידעינן מיניה ואם כוונתו לומר דכל בא לרבות דאפי' מקצת בשר סגי ג"כ א"א לומר כן דהא כבר כתב הטו"א בעצמו דזה אין סברא כלל דיהי' סגי רחיצה במקצת הגוף. ואם דעתו דאף מצד הסברא בוודאי בעינן כולו. מ"מ אם איכא קרא יתירא לרבות ע"כ מרבינן ואמרינן דגזה"כ הוא דסגי טבילה במקצת הגוף א"כ מ"ש דמקשה כן לר"י הא אפילו לרבנן תקשה דאף דהם ס"ל דבכור אפילו כל דהו. מ"מ הכא בודאי גם רבנן מודו דבשרו היינו כולו דחצי הגוף אין סברא. וא"כ קשה דנימא דכל לרבות אפילו חציו אלא וודאי דס"ל דכיון דאיכא למדרש מכל דאתי למעט דבעינן בבת אחת טפי אמרינן דאתי למעט. א"כ גם לר"י י"ל כיון דמצינו למימר דכל בא למעט דבעינן בבת אחת אמרינן דלמיעוטא אתא. והא דהקשה דלמ"ל קרא דובא השמש דפ' אמור לאשמעינן דבעי בבת אחת דומיא דביאת שמש. יש ליישב בפשיטות דמקרא דאת כל בשרו לא ידעינן רק במי מקוה דהא כתיב ורחץ במים ודרשינן במים במי מקוה. אבל במעין לא ידעינן שיהא הטבילה בבת אחת קמ"ל קרא דבא השמש דמיירי גם במעין דהא כתיב בריש הפרשה איש צרוע או זב בקדשים לא יאכל וזב הא בעי מים חיים. וע"ז קאי קרא דבא השמש ותרי קראי אצטרכו דמקרא ובא השמש לא ידעינן רק דבעי שיהא הטבילה כאחת. אבל לא ידעינן דבעי שיעור במים שיהא בהן כדי שיתכסה כל גופו בבת אחת ובמעין הא לא בעינן באמת מ' סאה לדעת כמה פוסקים. ולכן איצטריך קרא דאת כל בשרו דכתיב גבי מקוה לאשמועינן דבמקוה בעינן שיהא במים שיעור שיהא כל גופו מתכסה בהן ואותן הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה לטבילת אדם אפשר דאינו אלא מדרבנן. אבל מה"ת י"ל דבמעין סגי כל אחד לכי מה שהוא. אבל מש"כ הגאון בעל טו"א דמחד קרא הו"א כל אחד לפי מה שהוא תמהני דהא מקרא דורחץ במים את כל בשרו ילפינן דבעינן במים שיהא בהן שיעור דכל בשרו והרי דלא תלי באדם אלא משערינן שיעור אחד לכל אדם שבעולם. וא"כ נהי דלר"י בהך קרא לחודיה הוי אמרינן דכל אפי' כל דהוא מ"מ לרבנן אידך קרא דבא השמש מיותר. אבל לפי מש"כ א"ש הכל בעז"ה ויתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה: סימן מה בעז"ה במוצש"ק י"ט שבט שנת תר"נ לפ"ק להרב המאוה"ג מו"ה בן ציון ג"י אב"ד ומ"ץ דק"ק אישאמיר יצ"ו. מי שהשלום שלו יענה את שלומו וכו' וע"ד שבא מעכ"ת נ"י לשאול לנו ולדעתנו בדבר המקוה שנעשה במחנו שבעת שחפרו הבעלי מלאכות את המקוה בתחילת התראות המים הוכרחו לשאוב אותם כדי לעשות מלאכתם ולא נזהרו לשאוב בכלים נקובים רק שאבו בכלים שלמים ואח"כ קבעו רצפת נסרים מלמטה ומחמת שהמים גברו למעלה לא היו יכולים לקבוע הנסרים בקרקע לכן הוכרחו לקבוע הנסרים תחת כותלי המקוה ואח"כ הכו בקרדום מלמעלה על הכתלים כדי כשישתקעו הכתלים למטה ישתקעו ג"כ הריצפה עד תחתית המקוה וחשש כת"ר נ"י דשמא לא ירדו הנסרים עד למטה משום דאפשר דהנסרים אינם מונחים כלל תחת הכתלים רק הם נסמכין על הדפנות מחמת דאפשר דהכתלים אינם עומדין בשוה רק בשיפוע. וא"כ יש לחוש שהשאובין שנפלו מהכלים שלמים נשארו תחת הריצפה. וא"כ אף שינקו המקוה כעת עד הריצפה ולא ישאר שום מים עד הריצפה מ"מ תחת הריצפה עדיין נשאר שאובין ושם אי אפשר לנקות ונמצא דבעת שיעלו המים מן המעין למעלה יעלו עם המים השאובין ביחד ואף דמעין הוא מ"מ כבר הביא הרמ"א בהג"ה בסי' ר"א סעיף מ' דיש סוברין דאף במעין פוסל שאיבה ובפרט שהמקוה סמוכה לנהר יש לחוש לדעת המשכנות יעקב בסי' מ"ג שהעלה שם להלכה דהמקוואות שחופרין בצד הנהר דין מקוה יש להם ופוסל בהם שאיבה לד"ה: וכתב מעכ"ת נ"י עוד דאף שהשאובין הם עומדים תחת הריצפה ואינם מתערבין כלל עם מי המקוה שלמעלה מ"מ יש לחוש משום שעומדין באמצע המקוה וכמש"כ הש"ך בסעיף נ"ב דבאמצע פוסל [ואף שמה שהביא הש"ך ראיה לזה מסעיף נ"ה אינו ראיה כלל וכמש"כ הדגול מרבבה שם מ"מ הדין דין אמת והוא משנה ערוכה במקוואות פ"ב משנה ה' דמקוה שיש בה ג' גומות של מים שאובין של לוג לוג אם אינו ידוע שנפל לתוכו מ' סאה קודם שהגיע לגומא השלישית ה"ז פסולה ור"ש מכשיר וידוע דהלכה כת"ק. וכן פסק הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ה מה' מקוואות הלכה ד'. (ויש לתמוה באמת על מה שלא הובא משנה זו בשו"ע ומן המשנה הלזו מוכח עוד דלא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא דהא לא מכשיר המשנה רק אם ידוע שנפלו מ' סאה קודם שלא בא לגומא השלישית ואף דבכל ספק מים שאובין מכשירין מ"מ שאני הכא דשאובין וודאי איכא הכא והוי איתחזק איסורא וזה ראיה לדעת הש"ך בסי' ק"י דבדבר שיש לו חזקת איסור לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אבל מש"כ מעכ"ת נ"י דגם בנידון שאלתו אין להקל בספק נפל ג' לוגין משום דהמקוה עדיין אין לה חזקת כשרות לא נהירא דהרי עיקר הדין דספק מים שאובין למקוה כשר מיירי במקוה חסירה דאין לה חזקת כשרות: ואמנם באמת מש"כ מעכ"ת כיון דהשאובין עומדין באמצע המקוה פוסל אף דאינן מתערבין במח"כ לא דק בזה כל עיקר דזה הוי שייך אם היה המים שעומדים בסדקי הנסרים בעצמן ג' לוגין שיש להם התחברות עם מי המקוה שלמעלה דומיא דהמשנה דמקוואות דפ"ב משנה ה' שהבאתי לעיל דהגומות יש להם חיבור עם מי המקוה רק דהן עומדין בפני עצמן ואינן מתערבין. אבל אם המים שבסדקין אינם מחזיקין ג' לוגין הדבר פשוט דאף דתחת הנסרים נמצאים מי שאובין טובא אינם פוסלים להמקוה כלל כיון דהמים שתחת הנסרים אינן נוגעין כלל למי המקוה ואף דהמים שבסדקין מחברין אותן מ"מ כולי האי לא אמרינן דנימא דנחשב כאלו כל המים נוגעין במי המקוה וראיה גדולה לזה מהדין שהובא בשו"ע בסעיף י"ח בשתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן אחת, מהן מלאה מים כשרים וחבירתה מלאה מים שאובין ונקב ביניהם דווקא אם יש בהמים שכנגד הנקב ג' לוגין נפסלה הבריכה