עצי ברושים עב

דאסור בדיעבד אפילו אם בישל בלא בשר. עד כאן מדברי מר אחי ז"ל מש"כ על הש"ד שלו: והנה לענין מה שהעיר שהמהרש"ל סותר דברי עצמו באו"ש כבר הרגיש בזה הפמ"ג ונשאר ג"כ בצ"ע. ואמנם כבר כתב המנחת יעקב בכלל כ"ט ס"ק ט' דאינו סתירה כלל דמתחילה כתב לפי הנראה מעיקר הדין. ואמנם לבסוף כתב דמצד המנהג יש לאסור אף בדיעבד וכן כתב הגרע"א ז"ל בגליון ביו"ד בסי' צ'. וגם מש"כ מר אחי בשם המהרש"ל דמיהו אם לא קרעו כלל אלא חתכו שלם מהבהמה אפי' דיעבד אסור אף בצלי הנה ד' המהרש"ל הוא בהגהות ש"ד. אבל דבריו תמוהים דהא הוא ז"ל כתב בעצמו דמש"כ בהגהת הסמ"ק דבדיעבד סגי בקריעה שקורעין הכחל לשנים אינו אלא בבישול. אבל בצלי אפי' לא קרעו אלא צלאו שלם ג"כ מותר בדיעבד וא"כ הוא סותר א"ע תוכ"ד. ואמנם ביש"ש בפ' כל הבשר סימן מ"ז איתא על נכון דשם כתב הדין דאם חתכו שלם אסור על דברי הסמ"ק דמן הסמ"ק משמע כן ממש"כ דבדיעבד סגי בקריעה שקורעין הכחל לשנים כשחולקין הרביעיות לשנים משמע דאם חתכו שלם מהבהמה אפי' דיעבד אסור. וע"ז כתב המהרש"ל דהסמ"ק לא כתב זה רק בבישול. אבל בצלי מותר בדיעבד אפי' לא קרעו כלל. ולפיכך הדבר פשוט שנפל ט"ס בד' המהרש"ל בהגהותיו לש"ד וצריך תיקון. ומה שיש לי להאריך עוד בדיני כחל בד' הפוסקים ז"ל יבואר במק"א אי"ה והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן לו כתב הטור יו"ד סימן צ"ט וז"ל כתב בס' המצות שצריך החכם לחקור אם נתנו מים בקדרה אחר שנתנו בה האיסור שאותן המים שנתנו אח"כ אין מצטרפין לבטל האיסור. ונראה לי שא"צ שאפילו אם הוסיף מים אח"כ שם לא כוון כדי לבטל האיסור ומצטרפין דקיי"ל כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרין במזיד אסורין עכ"ל. וכתב ע"ז הב"י דטענת הטור טענה גדולה היא. אבל י"ל דטעמם של הסמ"ג והסמ"ק שכתבו שצריך לחקור אין הטעם משום ביטול איסור לכתחילה דבשביל זה בוודאי אין חשש כלל שהרי לא כוון לבטל אלא עיקר הטעם דאזלי לשיטתייהו דאמרינן חנ"נ גם בשאר איסורים והלכך אפילו אם ניתוסף היתר ממילא שלא ע"י אדם ג"כ אסור. אבל לדעת הסוברים דלא אמרינן חנ"נ בשאר האיסורים גם בניתוסף ע"י אדם מצרפינן ויפה כתב הטור דשפיר מצרפינן דהא קיי"ל כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרין: והנה תמה על זה בד"מ דא"כ בבו"ח דוודאי אמרינן חנ"נ אמאי לא מצריך הטור לחקור אם ניתוסף אח"כ דאינו מצטרף לבטל האיסור אפילו ניתוסף ממילא שלא בכוונה הנה וודאי קושיא עצומה היא לכאורה על הטור ז"ל. ומה שתירץ הד"מ בתירוץ הראשון דרבינו הטור סובר דאף בבו"ח דאמרינן חנ"נ לד"ה היינו דווקא בריבה במזיד אז אמרינן חנ"נ ובעינן ס' כנגד כל התערובת ואם לאו לכו"ע אסור אף לאחרים דלא נתכוין לבטל בגינייהו. אבל בריבה בשוגג לא אמרינן חנ"נ וכו'. הנה דבריו תמוהים דמה שייך נ"מ בזה בין אם ריבה בשוגג או דריבה במזיד כיון דנפל מתחילה לפחות מס' ונעשה הכל נבלה בוודאי בעינן אח"כ ס' כנגד כל התערובת אפי' ריבה בשוגג ואין נ"מ בין שוגג למזיד רק דאם ריבה במזיד אפי' ריבה ס' כנגד כל התערובת אסור להמבטל או למי שנתבטל בשבילו משום קנסא. וכבר דחה הש"ך בספרו הארוך בסי' צ"ט כל התירוצים שתירץ בד"מ. וכתב הוא ז"ל שם לתרץ ד' הטור דהטור שכ' דנ"ל שא"צ לחקור אם ניתוסף מים היינו לפי שמסתימת לשון ספר המצות משמע דלאו מדין חנ"נ אין המים שהוסיפו עליהם אח"כ מצטרפים אלא מטעם דכל האיסורים שריבה עליהם היתר אף בשוגג לא מהני משום דקנסינן שוגג אטו מזיד והא דאיצטרכינן בכולי תלמודא לטעם חנ"נ היינו היכא דאפילו שוגג ליכא כגון שנפלה מעצמה וכו' ועל זה השיג הטור דהא קיי"ל דבריבה בשוגג מותר משום דלא קנסינן שוגג אטו מזיד זהו תוכן תירוצו של הש"ך ליישב ד' הטור: ואכן גם תירץ זה לא נהלם לי כל עיקר דהא אין דרכו של הטור ז"ל לכתוב קושיות על הפוסקים הראשונים שהביא בספרו הטור בגוונא דאין נ"מ לדינא דהא הטור הוא פסקן ולא פרשן וכיון שגם לדעת הטור צריך לחקור בבשר וחלב אם נתוסף מצד חנ"נ א"כ מה שכ' ונ"ל שא"צ אינו רק להקשות על סה"מ במאי דס"ל דאפי' בריבה בשוגג אסור וזה אינו מדרך הטור ז"ל ומפשטיות לשון הטור שכ' ונ"ל שא"צ משמע שכותב כן להלכה דא"צ לחקור והדרא הקושיא לדוכתיה דהא בבו"ח צריך לחקור גם להטור מצד חנ"נ. וגם היכא פשיט ליה להטור דהסמ"ג והסמ"ק הצריכו לחקור מטעם דס"ל דקנסינן שוגג אטו מזיד דילמא באמת הצריכו לחקור משום דס"ל דחנ"נ בכל האיסורים וכמו שכ' הב"י. ומש"כ הש"ך דמסתימת לשון הסמ"ג משמע דלאו משום חנ"נ אתי עלה. הנה המעיין שם בד' הסמ"ג יראה דליכא שום משמעות מדבריו מאיזה טעם הצריך לחקור: אבל לענ"ד יש ליישב ד' הטור בפשיטות דהא כבר כתב הש"ך בסי' צ"ד ועוד בכ"ד דהא דאמרינן בבו"ח חנ"נ היינו בחתיכת בשר שנבלע בה חלב נעשית כולו איסור כמו חתיכת נבלה ובעינן ס' כנגד כל החתיכה או בשר שנפל לחלב ואין בחלב ס' נעשה כל החלב נבלה ואם נתערב החלב במים בעינן ס' כנגד כל החלב ואם ליכא ס' אז המים בעצמן אסורין. אבל לענין אם נעשים נבלה דלצטרך אח"כ ס' כנגד כל המים תליא במחלוקת הפוסקים אם אמרינן חנ"נ בשאר איסורים או לא דכל חתיכת בו"ח לאחר שנאסרה אם נפלה אח"כ לקדרה הוי כשאר איסורים שנפלו לקדירה ולדעת הסוברים דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ גם בבו"ח כן. וא"כ יפה כתב הטור דא"צ דהא בסמ"ג שם מיירי בכף שתחבוה בקדרה שיש בה ירקות ומים. וע"כ שמיירי בכף שבלוע מאיסור ובכה"ג לדעת הטור דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ גם אם הכף היה בלוע מבו"ח ג"כ א"צ לחקור אם ניתוסף אח"כ דאף אם ניתוסף אח"כ שרי דלענין התערובת אין נ"מ כלל בין אם נתערב שאר איסורים או שנתערב בו בו"ח. ולא שייך לחקור אם ניתוסף אח"כ רק בנפל בשר לתוך יורה של חלב שיש בו ס' כנגד הבשר אז שייך לחקור דשמא דבעת שנפל הבשר לתוך החלב לא היה ס' בחלב נגד הבשר. וכבר נעשה החלב נבלה ותו לא מהני מה שניתוסף אח"כ. אבל אפשר דבזה אף הסמ"ג מודה דא"צ לחקור אחר זה משום דזה לא שכיח כ"כ שיוסיף אח"כ חלב דהא מתחילה האדם משער כמה חלב צריך ליתן בקדרה ולמה יוסיף אח"כ. אבל מים שכיח תמיד דמתחילה ממלאן כל הקדרה מים לבשל ואח"כ שנתמעט המים ע"י הרתיחה מוסיפין עוד מים. ובזה כתב הסמ"ג דצריך לחקור שמא ניתוסף אח"כ משום דס"ל דאמרינן חנ"נ גם בשאר איסורין. אבל הטור ג"כ לשיטתו אזיל דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ והלכך אפילו אם בכף בלוע מבו"ח ג"כ לא אמרינן חנ"נ והלכך אפי' ניתוסף אח"כ מותר אם ריבה בשוגג כנ"ל ליישב ד' הטור ז"ל: ושוב ראיתי להאו"ה הארוך שיש לו שיטה אחרת בדברי הסמ"ג והטור ז"ל לפי מש"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ט"ו בשמו שכ' דאף במקום דלא אמרינן חנ"נ אם נודע התערובת קודם שניתוסף ההיתר אסור והא דחולק הטור על הסמ"ג היינו בלא נודע. אבל בנודע גם הטור מודה ומשמע דאפילו בניתוסף ממילא אסור דהא להטור אין נ"מ בין אם נתערב ממילא או שנתוסף ע"י אדם בשוגג מאחר דהטור סובר דאפי' בנתוסף ע"י אדם אם היה בשוגג מותר וא"כ למה בנודע אסור. וע"כ דס"ל להאו"ה דבנודע התערובת נעשה הכל כנבלה. וא"כ אפי' אם נתערב ממילא אסור ומזה הוציא הרמ"א ז"ל בהגה"ה וכתב די"א דאפילו במקום דלא אמרינן חנ"נ לא מהני ההיתר לבטל אלא אם ניתוסף קודם שנודע התערובת אבל אם נודע התערובת קודם לא מהני מה שניתוסף אח"כ: והנה לכאורה תמוה טובא דא"כ מאי נ"מ בין מקום דאמרינן חנ"נ למקום דלא אמרינן חנ"נ דהא כתב באו"ה בכלל כ"ז דאף במקום דאמרינן חנ"נ דווקא בנודע התערובת. אבל בלא נודע לא אמרינן חנ"נ. וא"כ בנודע לעולם אמרינן חנ"נ ובלא נודע לעולם לא אמרינן חנ"נ ואין שום נ"מ ביניהם: ושוב מצאתי להחות דעת שם בסי' צ"ט ס"ק י' שהתעורר ג"כ בזה על האו"ה. ואכן מה שתירץ שם דאו"ה לא כתב דבנודע אסור רק אם נתרבה ע"י אדם בשוגג משום דס"ל כר' יהודה דקנסו שוגג אטו מזיד משא"כ בקודם שנודע לא שייך למיקנסיה דהא קודם שנודע לא שייך מזיד כמבואר בסי' ק"י דבהפיל לים קודם שנודע דמותר. משא"כ במקום דאמרינן חנ"נ אפי' בנפל מעצמו אח"כ לא מהני לבטל אם לא שנפל כל כך באופן שיש ס' כנגד כל התערובת כ"כ החות דעת שם: