עצי ברושים עא

והא דלענין אם הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה דקיי"ל ביו"ד סי' ס"ו דאינן מותרות רק אם אינן מעורות בגידין אבל במעורות בגידין אסורות ואף שנגמרה בחלמון וחלבון צ"ל דהטעם כמו שכ' הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט' משום דחלב וביצים אפי' גמורות לגמרי הו"ל לאסור מצד אמה"ח אלא דגלי לן קרא להיתרא א"כ איכא למימר דלא התירה התורה אלא אם אינן מחובר לשום דבר אבל במעורות בגידין אף דנגמרו בחלבון וחלמון עדיין באיסורייהו קא קיימי ע"ש ולפי זה ד' חילוקי דינים יש בזה א' לענין לאוכלן בחלב ס"ל לרבינו ירוחם דגם בלא נגמר רק החלמון מותר לאוכלן בחלב או משום דבשר עוף בחלב הוא דרבנן או אפילו לדעת הסוברים דבשר עוף בחלב דאורייתא מ"מ הקילו בזה משום דכל חד באנפיה נפשיה שרי וכמו שכ' התוס' שם בעירובין בשם ר"ת והובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט' הנ"ל. ב' אבל לענין מליחה דהוא דאורייתא בעינן דווקא דנגמר חלמון וחלבון אבל לא איכפת לן אם הם מעורות בגידין. ג' לענין אמה"ח בעינן דווקא שאינן מעורות בגידין. ד' אבל לענין נבלה דאיכא גזירה משום ביצת טרפה לעולם אסורה אפילו אם נגמר עם קליפה הקשה אפי' שכמוה נמכרת בשוק: ושוב ראיתי די"ל דלעולם אינו מחלק רבינו ירוחם בין מליחה לבשר בחלב רק משום דלענין מליחה לא הוזכר כלל לא ברש"י ולא ברא"ש שדברו בזה ולכן העתיק דברי הרשב"א בזה בתו"ה בבית ג' [דף ע"ב ד' ברלין] שהביא בזה ב' דעות דבתחילה כתב דסגי בחלמון וחלבון אפי' לא נגמר בקליפה הקשה ושוב כתב די"א דצריך שתגמר גם קליפה הקשה אבל הראשון נ"ל עיקר עכ"ל הרשב"א שם ורבינו ירוחם העתיק דבריו אבל מ"מ י"ל דלענין הלכה סמך על מש"כ אח"כ באות כ"ח לענין בשר בחלב דהראשון נראה עיקר דסגי בנגמר החלמון לבד מותר לאכול בחלב וה"ה לענין מניחה ואף דשם לא הביא רק דעת הרשב"א אין כוונתו לפסוק הלכה כן נ"ל ובזה א"ש דברי הב"י מה שמשוה דברי רבינו ירוחם לד' הר"ן ודו"ק: שם בטור וכתב א"א הרא"ש ז"ל דנסיובי דחלבא אינם בכלל מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל וכו' זהו הנקרא מי חלב ע"כ וברא"ש עצמו איתא בזה הלשון ואני אומר דנסיובי דחלבא אסור מדאורייתא וכו' והנה דברי הרא"ש ז"ל כמו שהוא לפנינו קשה טובא דחדא מהו הלשון ואני אומר דהלא לא הוזכר מקודם בדבריו דפוסק אחד לא כתב כן והו"ל לומר ונ"ל. וגם באמת קשה דאיזה הכרח וראיה יש לו לזה דנסיובא דחלבא אסור מן התורה וכל כגון דא הו"ל להביא ראיה לזה. והיותר תימה על מה דכתב כן משמיה דנפשיה והלא דבר זה הם דברי ר"א ממיץ בספר יראים שלו בעמוד מאכלות בסי' קמ"ח [ובספר יראים השלם שיצא כעת מחדש לאור הדפוס ע"י הרה"ג ר' אבא שיף נ"י ממינסק הוא בסימן שי"ב] והוא ז"ל הביא באמת ראיה לזה מהא דפת שאפאו עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח ואם נסיובא דחלבא אינו אסור אלא מדרבנן לא הוי גזרינן כולי האי לאסור הפת עם כותח דנתפטם מריח הצלי מאחר דנסיובא דחלבא שמעורב בכותח אינו אסור אלא מדרבנן [ונראה מדבריו ז"ל אלו דבבו"ח דרבנן כגון בפת שאפאה עם הצלי של בשר עוף מותר לאכול בכותח או בפת שאפאה עם הצלי של בשר בהמה מותר לאוכלו עם חלב שחוטה או בחלב של חיה]: ועור קשה דהא אחר זה כתב הרא"ש והרמב"ם היה אוסר אותו באכילה וכו' ופשוט דטס"ה וצ"ל והרא"ם ז"ל אוסר אותו באכילה וכן כתב בהגהות מהרל"ח על הטור בסי' פ"א דצ"ל והרא"ם ז"ל דלא נמצא ברמב"ם מזה מידי [וכל מה שכ' שם ברא"ש ראיה לזה מפ"ק דבכורות הכל הוא לשון הרא"ם ז"ל בספר יראים. וכן בטור בסי' פ"א הביא זה בשם הר' אליעזר ובלי ספק שכוון בזה על ר"א ממיץ ז"ל] וא"כ מדוע לא העתיק גם מה שכ' מקודם דנסיובי דחלבא עצמו דאסור מה"ת בשם הר"א ממיץ. ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דט"ס נפל ברא"ש וקודם ואני אומר וצ"ל והרב ר"א כתב ואומר אני וט' [וכ"ה הלשון בס' יראים] ואח"כ צ"ל וגם אוסר אותו באכילה וכו' כן נ"ל להגיה ברא"ש: סימן לה בטור בסי' צ' וכתב עוד הרשב"א ויש מחמירים להצריכו לכתחילה קריעה לאורך ורוחב וטיחה בכותל אפילו בקדרה בפני עצמו ולצלי קריעה כל דהוא וראוי לחוש לדבריהם. וכתב הטור ע"ז וזהו כדעת רש"י וכתבתי בצידו המעיין בתו"ה הארוך יראה להדיא דלא לחוש לדעת רש"י כתב כן רק לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דלצלי בעי מיהת קריעה קצת ולא כהרי"ף ז"ל דמשמע מדבריו דס"ל דלצלי לא בעי קריעה כלל וזהו שכ' ה"ה ז"ל שהרשב"א הסכים למעשה כשיטת הרמב"ם והובא בב"י כאן וכוון ה"ה לדברי הרשב"א ז"ל אלו. אך דרבינו הטור ז"ל משום דלא היה לפניו ס' תו"ה הארוך חשב דכוון לדברי רש"י אבל באמת אינו כן. ובאמת לפי מה שחשב הטור דהרשב"א חשש לדעת רש"י קשה דהא לרש"י לצלי לא סגי בקריעה כל דהוא רק בעינן שיקרע לאורך ולרוחב וגם בדיעבד אם עבר ובישל בלא קריעה גם בלא בשר אסור גם בדיעבד ולכן ד' הטור צל"ע: וראיתי להעתיק כאן מה שכתב מר אחי הגאון הצדיק מוה' בצלאל הכהן זצ"ל בגליון השערי דורא שלו קיצורי דינים בדיני כחל הנצרך להלכה ולמעשה וז"ל הטהור אות באות. ראיתי לציין דיני הכחל בשמנה עשר הלכות וזהו פרטן [א] ע"י קריעת שתי לבד או ערב לבד או אפילו ע"י שניהם אך דלא טחו בכותל אסור לכתחילה אפי' לצלותו בשפוד בלא שום בשר [כ"כ הרמ"א בהג"ה בסעיף ב' בשם האו"ה הארוך כלל י"ח ובת"ח כלל כ"ט דין ט' וכתב שם בשם הב"י דנכון חומרא זו לדעת רש"י וכ"כ הש"ך בס"ק י' בשם המהרש"ל ועי' במנחת יעקב שם אות כ"ב]. ואין לו היתר רק ע"י ג' הכשרים אלו או קריעה כמה פעמים ע"פ כולו דהוי כטחו בכותל ואינו מותר לצלותו רק ע"ג גחלים או בשפוד בלא שום בשר אבל עם בשר אסור לצלותו לכתחילה אפי' ע"י ג' הכשרים הנ"ל [כמש"כ בהג"ה שם אבל לכתחילה אין לצלותו עם בשר כלל ומשמע אפי' ע"י ג' הכשרים אלו והש"ך לא פירש על זה כלום אך על מש"כ אחר זה בהג"ה דלקדירה וכו' נוהגין בו איסור וכו' כתב הש"ך בס"ק י"ד להדיא דאפי' ע"י ג' הכשרים הנ"ל ג"כ נוהגין בו איסור] ודין בישולו אחר צלייתו יתבאר להלן אי"ה: ולקדרה אפי' במים לבד ואפי' אם יש במים ס' נגדו ואפי' קרעו בג' הכשרים הנ"ל אסור לבשלו לכתחילה [וכמש"כ בהג"ה שכ' לעיל ובש"ך ס"ק י"ד ובזה יש פוסקים שאוסרין מדינא ויש ממנהגא ויש מתקנת הגאונים ז"ל וכמו שכ' בש"ד ועתה נבאר בעז"ה איך יהיה הכשרו בדיעבד עכ"פ: הנה בנצלה בשפוד או על הגחלים לבדו בלא בשר מותר בדיעבד אפי' לא קרעו כלל אפי' קריעה מועטת היינו כל"ק דרב דהא דתנן לא קרעו אינו עובר עליו היינו דאינו עובר עליו ומותר ומדתנא לא קרעו משמע דלא קרעו כלל ודלא כאו"ה שכ' בשער י"ח אות א' דלרש"י אף בצלי אף בדיעבד בעינן קריעה מועטת והיינו במה שקורעין אותו לשנים כשמחלקים הרבעיות האחרונות לשנים ועי' בתו"ח דין ט' שהשיג עליו וכ"כ בשו"ע בד' הרמ"א בהג"ה סעיף ב' דבדיעבד אם עבר וצלאו אפי' בלא קריעה שרי ומיהו אם לא קרעו כלל אלא חתכו שלם מהבהמה אפי' דיעבד אסור כ"כ המהרש"ל בהגהותיו לש"ד סימן כ"ט. ומוכח מן הסוגיא שם דאפי' לאחר שנצלה א"צ לקורעו כלל אם לא קרעו מתחילה וכדאמרינן שם לב הוא דבעי קריעה לאחר בישולו אבל כחל לא. וע"ש בתוס' בד"ה הא כחל דכל הך סוגיא איירי לצלי בלא בשר עמו לפירש"י וכמש"כ - ואם עבר ובשלו בקדרה במים בלא בשר מותר בדיעבד אם נקרע לאורך ולרוחב וטחו בכותל אפילו אין במים שבקדרה ס' נגד הכחל ובכחל עצמו וגם המים והירקות שנתבשלו עמו מותר ואפי' שלא במקום הפ"מ כן מבואר בש"ך בס"ק ח' וכ"נ בד' הרמ"א בהג"ה בסעיף ב' ודלא כמש"כ המהרש"ל ז"ל ביש"ש שהובא בט"ז בס"ק ח' שאסור אפילו בדיעבד ואף שאינו מן הדין כלל מכל מקום מאחר שכ' הגאונים דנהגו כל ישראל דלא מבשלין כחל כלל הוי כדבר שנאסר במנין. והש"ך בס"ק ח' כתב בשם המהרש"ל ביש"ש ובאו"ש דמתיר בדיעבד אפילו אם בישלו עם בשר והנה הוא סותר למש"כ הט"ז בשמו בס"ק ח'. ובאמת שהמהרש"ל באיסור והיתר שלו גופא סותר דברי עצמו דבד' ל"ג כתב דאני אומר לפסק הלכה דשרי בדיעבד אפילו עם בשר היכא דקרעו וכו' ובדף ל"ד כתב