עצי ברושים סט

רש"י בתשובה שהביאוהו התוס' והרא"ש בפ' כ"ה ס"ל דלאחר ששהה שיעור מליחה אין כאן עוד דם בבשר כלל והלכך אפי' אנו רואין שיוצא ציר הרבה מן הבשר בכלי ע"כ מוהל הוא ולא דם והלכך בשביל הציר בוודאי אין לאסור אך מ"מ עדיין הי' ראוי לאסור בשביל המלח שעל הבשר שנמחה בתוך הציר ונבלע בבשר וע"ז כ' רש"י ב' סברות להתיר חדא דהדם נתייבש בתוכו ואין לו כח ליבלע בבשר והביא ראי' לזה מכל בשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך כלי להדיחו ולמה לא חיישינן שיבלע המלח בתוך הבשר אלא ע"כ דהדם נתייבש בתוך המלח ואין לו כח לצאת ולטעם זה י"ל דגם רש"י ס"ל דהציר רותח הוא ואעפ"כ אין לאסור ולומר דהציר יבליע המלח והדם משום דנתייבש ועוד כ' רש"י סברא דאפשר דפסק כח המלח מחמת שהפליט הדם מן הבשר ולא חשיב כרותח ואינו נבלע בבשר. ולפי טעם זה צ"ל דגם הציר אינו נחשב כרותח לאחר ששהה שיעור מליחה דאל"כ מאי מהני דפסק כח המלח והמלח צונן הוא מ"מ הציר רותח הוא ושניהם הבשר והמלח מונחים בו אמאי לא נאמר דהציר יבליע למלח אלא ע"כ צ"ל דלפי טעם זה ס"ל לרש"י דגם הציר לא נחשב עוד כרותח. ועוד נ"ל נ"מ בין הטעמים דלכאורה דלטעם הראשון קשה דנהי בדם שבתוך המלח נתייבש מ"מ הדם שעל שטח הבשר לא נתייבש ויאסור מחמת אותו דם ודוחק לומר דכנגד אותו דם בוודאי יש ס' בבשר כנגדו. אמנם האמת נ"ל דס"ל דליכא דם בפני עצמו דכל דם שיוצא הכל המלח מושכו אליו וליכא דם בפני עצמו כלל וכן אביא לקמן אי"ה עוד פוסקים דס"ל הכי אבל לפי טעם השני א"צ לזה דכמו שהמלח צונן ה"נ הדם שבפני עצמו נמי צונן הוא ופשוט הוא: ומעם החולקים על רש"י הוא. לפי הנראה מתרומות הדשן סי' קנ"ט הוא דוודאי מודו דבכל מליחה דעלמא בוודאי יוצא כל הדם דהא מותר לבשלו אח"כ בקדרה אלא דס"ל דהיכי דחזינן דיוצא ציר הרבה כמו מעשה דרש"י לא אמרינן דמוהל בעלמא הוא אלא דאמרינן דמליחת בשר זה לא עשה פעולתו כראוי ולא הוציא כל הדם דאף דע"פ הרוב בוודאי יוצא כל הדם. ולכן לא חיישינן בעלמא שמא לא יצא. אבל לפעמים משכחת דהמלח אינו מפליט לגמרי מהבשר אף ששהה שיעור מליחה לאיזה סיבה או דהמלח אין כוחו חזק כ"כ או דהבשר הי' מרובה בדמים ולא הספיק לו שיעור מליחה דעלמא או שאר איזה סיבה. והלכך היכי דחזינן רעותא דנמצא ציר הרבה בכלי חיישינן להנ"ל ואמרינן דדם הוא וגם ס"ל דלאחר שיעור מליחה הוה הציר והבשר רותח. והלכך ס"ל דנאסר הבשר כן מבואר טעם החולקים בת"ה להמדקדק היטיב בדבריו ז"ל שם: וכעת נבוא לביאור ד' המחבר. והנה לכאורה נראה דהמחבר פסק כרש"י ומטעמו ג"כ. אבל זה א"א לומר כלל דהרי המחבר כ' בסעיף י"ז דקודם שיתן הבשר בכלי להדיח הדחה אחרונה צריך לנפץ המלח מעליו או לשטוף והוא מן הש"ס דרב דימי מנהרדעא מלח במילחא גללניתא ומנפץ לי' ופי' הראב"ד ז"ל והובא במ"מ פ"ו מהמ"א דהכוונה דכיון דמלח במלח גסה ומשו"ה סגי ליה בניפוץ בעלמא או שטיפה ומשו"ה מלח לי' בגסה כדי דלסגי בניפוץ. אבל במלח דקה נדבק בבשר וכשנותן בכלי להדיח המים שוברין פליטת הבשר דבאותו שעה נסתם נקבי הפליטה ונמצא הדם שע"פ פני הבשר ושעם המלח חוזר ונבלע בו ונאסר הבשר וכן דעת הרשב"א ג"כ ועוד כמה ראשונים והובא בקוצר לשון הראב"ד והרשב"א בש"ך ס"ק כ"ז וה"ה בגסה שלא נפצו ג"כ דינא הכי וכמש"כ בש"ך שם ואף שעוד איכא ב' פירושים ברב דימי הא' הוא פירוש רש"י דבמלח גסה צריך ניפוץ ובדקה א"צ כלל דניתכת מעצמה. ופי' ג' יש בהגהות מיימוני בשם סמ"ג דהכוונה דבגסה א"צ הדחה כלל דהא דאמרינן מולח וחוזר ומדיח היינו במלח דקה. אבל במלח גסה א"צ הדחה רק ניפוץ בעלמא וזהו דרב דימי מלח וכו' ומנפץ כלומר דלא הי' מצריך אלא ניפוץ ולא הדיחו כלל מ"מ רוב הפוסקים הסכימו לפי' הראב"ד דבגסה סני בניפוץ אי בשטיפה ובדקה צריך שפשוף יפה מקודם דאל"כ אסור להדיחו בכלי שאינו מנוקב] וא"כ מוכח דלא ס"ל כסברת רש"י דהדם נתייבש בתוכו או דפסק כח המלח דאלו נאמר אלו סברות למאי צריך ניפוץ או שיפשוף בדקה הא אפילו יניחם כמות שהוא נמי אינו נאסר מטעם דרש"י אלא וודאי דלא ס"ל סברות אלו. ואף דהמחבר פסק דבדיעבד אם לא נפצו והניחו כך דמותר היינו מטעם דמסיים בסעיף ח' דהמים שבכלי מבטלין כח המלח ולא מטעם דרש"י ומשמע מהמחבר דאלו הניחו בכלי ריקן בלא מים נאסר באמת הבשר ולשיטת רש"י אדרבה היכא דליכא מים ולא ציר אדרבה דעדיף טפי ופשיטא דליכא חשש כלל דעד כאן לא הוצרך רש"י לסברא דפסק כח המלח או דנתייבש אלא מחמת דנמחה המלח והדם בתוך הציר כמש"כ בתוס' שם אבל אי לא נמחה פשיטא דמותר. וא"כ מכל הלין מוכח דלא ס"ל כרש"י בהא. וא"כ ע"כ דהא שפסק המחבר בסעיף כ' כרש"י לא ס"ל כטעמא דרש"י אלא בהא דס"ל דציר לאו דם הוא אלא מוהל. אבל משום איסורא דמלח ודם שנמחה בתוכו לא ס"ל כסברא דרש"י אלא מטעם דבטל בציר וכמו שכ' בסעיף ח' לענין אם הניחו בלא ניפוץ ושטיפה ה"נ הכא במעשה דרש"י כמו דהתם המים מבטלין כח המלח ה"נ הציר מבטל כח המלח ובטל בציר דהציר מוהל הוא ולא דם כן צ"ל טעם המחבר וכן ראיתי להש"ך בס"ק ע"ט דכ"כ שזהו טעמו של המחבר דכ' וז"ל ואף שהמלח שעל הבשר אסור שהדם מעורב בו והמלח נתמחה בציר מ"מ בטל הוא בציר כ"כ הפוסקים עכ"ל הש"ך הרי שלא הזכיר טעמו של רש"י ז"ל ולא הביאו על לשונו כלל אלא כ' טעם דבטל בציר ויפה כוון בזה לדעת המחבר עצמו. ונראה שלזה כיון ג"כ הב"ח ז"ל שיישב ד' הטור אהדדי דכאן משו"ה פסק הטור כרש"י משום דהמלח בטל בציר ושם לא כ' אלא דאי ליכא כלל לא מים ולא ציר אסור כוון ג"כ כנ"ל דהיינו דהטור סובר כן ופסק כרש"י ולא מטעמי' אבל לרש"י עצמו ע"כ הטעם לאו משו"ה הוא ורק כמו שמבואר בתוס'. ולפי זה בחינם השיג עליו הט"ז בס"ק מ"ו דהוא ז"ל חשב דהב"ח כוון לרש"י ז"ל עצמו אבל הא ליתא דלא כוון אלא להטור וזה פשוט. שוב ראיתי דגם הפר"ח הרגיש בקושיא זו על המחבר ע"ש מה שתי' ותי' שם דחוק מאוד. אמנם לפי מש"כ בכוונת דברי המחבר א"ש טפי ודו"ק: ועכשיו נבוא לדברי הרב בהג"ה והנה הרב כתב דיש אוסרין נראה פשוט דטעמו דס"ל בטעם היש אוסרין דהציר היוצא אחר שיעור מליחה דם הוא ולא מוהל כשרואין שיוצא ציר הרבה והא דהתיר הרמ"א לעיל בסעיף ח' בהניחו בכלי בלא הדחה היינו דשם מיירי דלא נראה ציר בכלי כלל. רק עיקר החשש הוא משום המלח והדם ומשו"ה התיר בדיעבד משים דבטל הוא במים וגם אם יצא ציר מעט ג"כ אין חשש משום דבטל הוא במים גם הציר אבל בציר מרובה לא שכיח לצאת בשעה מועטת כזו דעוסק בהדחת הבשר וכן התיר הרמ"א בהג"ה אפי' לא היו מים כלל בכלי מחמת דבשעה מועטת כזו אין לחוש דיבלע המלח והדם אבל אי חזינן באמת דנראה ציר ממש בכלי נאסר מיד והיינו הדין דהכא וכ"כ הש"ך שם ס"ק ל"ב לדעת הרב. אבל לדעת המחבר דס"ל דציר היוצא אחר שיעור מליחה מוהל הוא ולא דם כתב הש"ך בס"ק ל"א דאדרבה דמעלי טפי דאם נראה ציר בכלי אז אפי' ליכא מים בכלי מותר דבטל המלח והדם בציר ופשוט הוא. וכן כתב הדגול מרבבה שם וז"ל מש"כ הש"ך בס"ק ל"א ולאו דווקא מים אלא ה"ה ציר. היינו לדעת המחבר בסעיף כ'. ומש"כ הש"ך בס"ק ל"ב דאם נראה ציר ממש בכלי נאסר מיד. היינו לדעת הרמ"א בהג"ה בסעיף כ' עכ"ל הדגמ"ר. ודבריו אמת וצדק: ובזה תעמוד על דקדוק לשון המחבר והרב בהג"ה דהמחבר כחה דאם לא ניפץ ולא שטפו וכו' כי המים וכו' מבטלין כח המלח והרב בהג"ה שינה מלשון המחבר וכתב אפי' המים מועטים מ"מ מבטלין כח הציר דקדק וכתב הציר ולא המלח כמש"כ המחבר ולכאורה צריך ביאור למה שינה מלשון המחבר. אבל להנ"ל א"ש ויפה דקדק כל אחד לפי שיטתו דהמחבר ס"ל דציר היוצא אינו איסור כלל ואדרבה מצטרף עם המים לבטל משו"ה לא כרב אלא דמבטלין כח המלח דעיקר האיסור אין כאן רק המלח ופירושו דמחלישין כוחו ומבטלין מליחותו ואין בו כח ליבלע בבשר אבל הרב בהג"ה לפי שיטתו בסעיף כ' דהציר דם הוא משו"ה כ' דההתיר הוא משום דהמים מבטלין כח הציר דציר נמי איסור הוא וצריך ביטול והא דאסר בסעיף כ' היינו דשם מיירי דליכא מים בכלי: ודע דדברי הפר"ח בסעיף כ' אין מדוקדק כלל וצריך תיקון דהרכיב ב' טעמים אהדדי כאלו הן אחד ובאמת לא ראי זה זה כראי זה ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב שכ' וז"ל ונתמלא מציר מותר. כתב הש"ך משום דהציר היוצא מבשר לאחר ששהא שיפור מליחה אינו אלא מוהל בעלמא והדם שבמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו ואין לו כח ליבלע בבשר ומה שנתמחה בטל הוא