עצי ברושים סז

להבליע וכ"ש שאינו יועיל להפליט דלהפליט מהכלי קשה יותר מלהבליע. ומיהו זה יש לתרץ ולומר דהרא"ש ז"ל סובר כדעת רש"י בחולין ד' ח' ע"ב דמשום הכי בשוחט בסכין של עובד כוכבים קיי"ל דקולף ואילו בשוחט בסכין ששחט בו טרפה קיי"ל דסגי שידיח הסכין בצונן או שידיח אח"כ בית השחיטה ופירש רש"י דסכין שהוא קשה אינו בולע ע"י חום בית השחיטה אבל בסכין של עובד כוכבים שכבר הוא בלוע מאיסור ועתה צריך להפליט ע"י חום בית השחיטה לענין זה נחשב לחם ושפיר מפליט דלהבליע קשה יותר מלהפליט והכי נמי י"ל ע"י חום דמליחה דלהבליע בכלי אינו יכול ולהפליט יכול. אבל קושיא הראשונה שודאי קשיא דהיכי מדמי לה לטמא תפל דהא התם אינו מפליט משום שהוא תפל. אבל הכא שפיר מפליט משום דבאמת גם הכלי מלוח רק שאין כח במליחה להבליע בכלי ואין זה ענין כלל לטהור מלוח וטמא תפל: ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דט"ס קטן נפל בד' הרא"ש וצ"ל א"נ לא נאסר העץ ע"י מליחה כצ"ל וכוונתו לומר ב' טעמים על מה דמותר למלוח בדפוסי עובדי כוכבים ומעיקרא העתיק לד' התוס' דהוי כטהור מלוח וטמא טפל דבכלי לא שייך דין רותח ע"י המליחה באופן שיפליט ממנו לתוך המאכל ע"י מליחה דהיא נחשבת לעולם כטפלה ולפי זה להשתמש בה רותח אחר שנבלע בה דבר איסור ע"י מליחה אסור דע"ז ליכא ראיה ממעשים בכל יום שמניחים מלח בקערה של בשר ואח"כ נותנין מן המלח לתוך החלב וכן מהא דמולחין בשר הרבה פעמים בכלי אחד מנוקבת וכ"ה מפורש באמת בגמ' בחולין (ד' קי"א) אמר רב יהודה אמר שמואל דקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח הרי שנבלע בכלי פ"י מליחה ולדעת כמה פוסקים מיירי התם אפילו במנוקבת וכמו שהובא בשו"ע בסי' ס"ט סעיף י"ז דכן הוא דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן וכמו שכ' בבאה"ג שם. ואפילו לדעת הפוסקים דמיירי דווקא באינה מנוקבת היינו גבי דם דמשריק שריק וכמו שכ' הרא"ש שם. אבל לענין שמנונית של איסור משמע שם ברא"ש להדיא דשפיר בלע אפילו במנוקבת ואסור לאכול בה רותח ובפרט דפוסי העובדי כוכבים דמן הסתם אינם מנוקבים בוודאי אסור להשתמש בהם רותח לד"ה ורק למלוח בהם גבינות שרי משום דאינן פולטים ע"י מליחה והדר כתב הרא"ש דא"נ דאינו נאסר הכלי כלל ע"י מליחה ולשיטתו אזיל דכ' בפ"ק דחולין גבי סכין של עובד כוכבים דלבלוע קשה טפי מלהפליט דחום בית השחיטה ודוחקא דסכינא מפליטין מן הסכין אבל אין יכולים להבליע בו ומשו"ה בשוחט בסכין של עובד כוכבים קולף ובסכין ששחט בה טרפה סגי בהדחה. וא"כ אין סברא כלל דגבי מליחה הוא להיפך ולכן ס"ל להרא"ש דיש לומר באמת דגבי מליחה כיון דאינו פולט מהכלי ע"י מליחה וכמו שמוכח ממעשים בכל יום דמשתמשים במלח שמונח בכלי של בשר כ"ש דאינו בולע ע"י מליחה והא דאמרינן דקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שאני התם דמיירי בקערה שאינה מנוקבת וכמו שכ' הרא"ש שם. וא"כ נכבש הבשר עם הדם והציר היוצא בעת המליחה בכלי וע"י כבישה וציר בוודאי בולע גם כלי ומ"מ אינו אסור רק לאכול בה רותח. אבל למלוח בה בשר ע"י נקיבה או למלוח בה בשר שכבר נמלח משמע להדיא דמותר מדלא אסרינן רק לאכול בה רותח: ומזה ראיה למש"כ לעיל דרבינו הרא"ש שפיר מודה להתוס' דאף בכלי שכבר נבלע בה איסור ע"י רתיחה מ"מ אינו מפליט ע"י מליחה דהוי כטמא תפל וטהור מלוח. ודברי הגר"א ז"ל לעיל דכ' דלדעת הרא"ש שפיר מפליט גם מכלי צ"ע דהא מסוגית הגמ' לא משמע כן. וגם מד' הרא"ש גופי' גבי קערה שמלח בה בשר משמע ג"כ דס"ל דכלי אינו מפליט ע"י מליחה: ובזה ניחא עוד במה שהוכיח הרא"ש עוד דע"כ מיירי בקערה שאינה מנוקבת דאי גם במנוקבת תקשה האיך מולחין בכלי אחד ב' פעמים. ולכאורה תמוה דמאי זו הוכחה דאף דמיירי במנוקבת מ"מ לא תקשה ממליחה דאימא דהכלי שפיר בולע ע"י מליחה ולפיכך שפיר אסור לאכול בה רותח. אבל למלוח בה פעם שנית מותר משום דאף דבלע ע"י מליחה מ"מ אינו פולט מכלי דהוי כטהור מלוח וטמא תפל וכמו שכ' הרא"ש בעצמו בכאן מתחילה: ואמנם לפי מש"כ ניחא דאזיל לשיטתו דמסיים דא"נ דאינו בולע נמי ע"י מליחה משום דאם נימא דאינו פולט כ"ש דאינו בולע וכמו שמוכח מחום בית השחיטה דבליעה קשה טפי מפליטה וכיון שנימא דמיירי גם במנוקבת ע"כ דבולע ג"כ ע"י מליחה דהא במנוקבת ליכא ציר. וא"כ כ"ש שפולט ע"י מליחה. וא"כ תקשה שפיר דהאיך מולחין שני פעמים וע"כ דאינו בולע כלל: והא דמסיים משום דדם משרק שריק אין כוונתו לומר דבשמנונית שפיר בולע ע"י מליחה וכיון שבולע כ"ש שמפליט דהא וודאי ליתא דהא בהדיא מתיר הרח"ש למנוח גבינות בדפוסי העובדי כוכבים ואף דהתם הוא משום שמנונית אלא עיקר כוונתו לומר דגבי דם בוודאי איכא ראיה דאינו בולע ע"י מליחה מהא דמולחין שני פעמים וכיון דגבי קערה מיירי מאיסור דם ע"כ דמיירי באינה מנוקבת דבמנוקבת יש ראיה דאינו בולע. וכן בשערי דורא בשער ט' מייתי ראיה דאין מליחה לכלים להפליט מהא דמולחין בכלי אחד כמה פעמים אלא דהוא סבר דאף שאינו מפליט מ"מ י"ל דבולע. אבל הרא"ש ז"ל סובר דכיון שאינו מפליט כ"ש שאינו בולע ע"י מליחה. וע"כ דמיירי באינה מנוקבת. אבל לדינא מודה גם בשמנונית אינו בולע ולפיכך כתב שאינו נאסר הכלי ע"י מליחה ואפילו בשמנונית. אבל זה בוודאי מודה הרא"ש דאף בגוונא שבלע כגון שנכבש איסור בכלי מ"מ אינו יוצא ממנה ע"י מליחה כנ"ל ברור לדעת הרא"ש: וטעם מחלקותן של הרא"ש עם ש"פ דס"ל דכלי שפיר בולע ע"י מליחה נראה דאזלי לשיטתייהו דהרא"ש אזיל לשיטתו דס"ל כשיטת רש"י בחולין (ד' ח') דהשוחט בסכין של עובד כוכבים מיירי במקונח ומ"מ קיי"ל דקולף דהבשר רך לבלוע. אבל בסכין ששחט בה טרפה סגי בהדחה בצונן והיינו דס"ל דחום בית השחיטה ודוחקא דסכינא אע"פ דמפליט מן הסכין מ"מ אין לו כח להבליע בסכין. א"כ גבי מליחה נמי כיון דאינו מועיל להפליט מן הכלי כ"ש שאין לו כח להבליע בכלי. אבל שאר פוסקים י"ל דס"ל להיפך וכדעת הרשב"א בתורת הבית הארוך [ובדפי הספר ד' ברלין הוא בד' ט"ז ע"א] דחום בית השחיטה ודוחקא דסכינא בולע אפילו סכין שהוא קשה שמנונית ודם שהן בעין אבל אין יכול להפליט מה שבלוע בתוך הסכין הרי חזינן דחום בית השחיטה אף שאין יכול להפליט מן הכלי מ"מ יכול להבליע בכלי. וא"כ ה"ה מליחה נמי אף שאינו יכול להפליט מן הכלי מ"מ יכול להבליע בכלי דיותר קל להבליע מלהפליט ונ"מ טובא להלכה לענין להשתמש דבר רותח בדפוסי העובד כוכבים לדעת התוס' אסור גם בדיעבד ולדעת הרא"ש מותר בדיעבד הנלע"ד כתבתי בעז"ה: בשו"ו ר"ס ס"ט צריך להדיח הבשר קודם מליחה וכתב הרב בהג"ה ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית עד כאן המחבר השמיטו וצריך טעם למה דהא ש"ס ערוך הוא. ונראה דהנה לכאורה אין בזה חידוש דא"ל דכיון דכבר הודח מה לי אם הדיח בעצמו או הודח ע"י הטבח והש"ס לא הזכיר זה אלא לתירוץ דשמואל דלא הזכיר הדחה ראשונה משום דמיירי דהדיחו הטבח אבל לא אשמעינן זה לחידוש דין וא"כ לא הו"ל להפוסקים ז"ל להזכיר זה דממילא אנו ידעינן דהוא כן. ובשלמא להפוסקים דטעם הדחה ראשונה הוא משום ריכוך הבשר י"ל דטובא קמ"ל דלא תימא דלא מהני הדחת הטבח דהא לריכוך צריך שריה במים דווקא והטבח אינו רק מדיח ולא שורה קמ"ל דמ"מ בדיעבד מהני דנהי לכתחילה צריך שרי' חצי שעה כמבואר בדברי הרב בהג"ה מ"מ בדיעבד בהדיחו היטיב אף דלא שראו סגי ליה וכמבואר בהג"ה שם וזה הוי כדיעבד כמבואר בש"ך ס"ק ב' וס"ק ה' שם וסתם הדחת הטבק הוא הדחה יפה וכמש"כ הש"ך בס"ק ב' אם לא דידעינן דלא הדיחו רק בהעברה בעלמא כמש"כ בש"ך בשם האו"ה שם. אבל לדעת הפוסקים משום דם בעין או משום דהמלח נתמלא ממנו ואינו מוציא דם או משום שאר טעמי לא הוצרך לאשמעינן כיון דכבר הודח יהי' איזה שיהי' כבר ליכא דם שעל פניו וליכא למיחש שום חשש מכל הנך חששות שהזכירו הפוסקים ז"ל. והשתא ח"ש דהטור והרב בהג"ה לשיטתם אזלי דאזיל בשיטת הרא"ש אביו דס"ל לעיקר בטעם ההדחה משום ריכוך הבשר כמו שמשמע מדבריו בהא שהביא בשם י"א דאם מלח ולא הודח דנאסר הבשר משום דע"י מליחה הראשונה פירש מקצת הדם ולא הי' כח במלח להפליט כל הדם וכו' משמע דס"ל דהטעם הוא משום ריכוך הבשר דכיון דלא נתרכך אין כח במלח להפליט כל הדם שבתוכו והדם עצמו שיצא חוזר ונבלע דלא שריק כיון דלא נמלח כהוגן ואף דהרא"ש חולק עליהם היינו מטעמא אחרינא דס"ל דאף דהאמת הוא כן דנבלע הדם שיצאו מ"מ חוזר ופולט ע"י מליחה אחרת והביא ראי' מספר התרומה דאף דם אחר פולט ע"י מליחה