עצי ברושים סו

ולשיטר הר"מ ב"ר יוסף ז"ל הפי' הוא בד' ר"נ דצריך להכיר כל הכ' עופות טמאין. אבל בב' סימנים א"צ להכיר אלא עורב ולשיטתו אתי הסוגיא שפיר ובאמימר צ"ל דהוא מפרש והוא דלא דריס כלומר והוא דטהור בסימן אחד דווקא דהסימן הוא דלא דריס בוודאי אז טהור דאז ליכא למיחש אלא לפרס ועזני' והם לא שכיחי. אבל בסימן אחר בגופו לא דהא איכא למיחש לכל הכ' והיינו וודאי שכיחי. וכן מבואר בר"ן: אבל תמיהה לי על שיטתו ז"ל דמאי מקשה הא דרב נחמן מאי הא ר"נ מיירי בחשש דכל הכ' עופות. והלכך אמר דבסימן אחד טמא. אבל הוא מיירי בחשש דפרס ועזני' דלא שכיחי בישוב והא והוא דלא דריס דהסימן הוא היינו שאינו דורס והלכך אמר דטהור. ומאי קושיא והדבר צ"ע: ולשיטת התוס' הפי' הוא כך הי' בקי בהן ר"ל בפרס ועזני' עוף הבא בסי' אחד או סימן בגופו או סימן שאינו דורס טהור אינו בקי בפרס ועזני'. עוף הבא בסי' אחד טמא או סימן בגופו או סימן שאינו דורס הכל טמא בשני סימנים ר"ל ב' סימנים מהסימנים של עופות טמאין דהיינו סימן אחד בגופו וסימן אחד שאינו דורס אז טהור ובלבד שיכיר עורב. אבל אם יש לו ב' סימנים בגופו אז ממ"נ אם אינו ידוע צריך להכיר הכ' דאף דוודאי אינו דורס מ"מ שמא מכ' עופות הוא. ובמימרא דאמימר הפי' הוא כפי' הר"מ בר' יוסף ז"ל דהוא לא דריס ר"ל דהסימן הוא שאינו דורס. אבל בסימן אחד בגופו ממ"נ לא מהני דאם דורס בוודאי טמא ופרס או עזני' הוא ואם אינו ידוע חיישינן שמא אינו דורס ועורב הוא. וכן בידוע שאינו דורס ג"כ חיישינן שמא עורב הוא הלכך ע"כ אין היתר אלא בסימן אחד שאינו דורס שאז ע"כ אם טמא הוא ע"כ פרס ועזני' הוא והם לא שכיחי בישוב והלכך אמרינן דטהורים הם והלכך מקשה שפיר הא דרב נחמן מאי דהא רב נחמן צריך להכיר פרס ועזני': שוב ראיתי דמה שכתבתי לעיל דלשיטת התוס'. הך מימרא בסימן אחד ר"ל או סימן אחד בגופו או סימן שאינו דורס. לכאורה ליתא דבסימן אחד בגופו לא מהני בקי בהן בפרס ועזני' דהא צריך למיחש נמי לעורב דהא ע"כ מיירי דאינו ידוע אם דריס דבידוע בוודאי טמא וא"כ שמא אינו דורס ועורב הוא ואם מיירי דבידוע שאינו דורס ג"כ איכא למיחש להך ספיקא דעורב וצ"ע לכאורה. שוב ראיתי דיש לפרש באמת דהא דאמר רב נחמן הי' בקי בהן ובשמותיהן ר"ל בעורב ובפרס ובעזני' ותסתלק בזה תמיהת הר"ן לשיטת רש"י ותוס' מאי קאמר בהם לשון רבים יעויין עליו אבל לפי זה ניחא [ואפשר דמשום זה לא הזכיר הר"ן אלא רש"י ולא הזכיר שיטת התוס' בתמיהה זו משום דבאמת לשיטת התוס' ניחא שפיר לשון רבים דרב נחמן] וכך פירושו הי' בקי בהם ר"ל בשתים אז אף הבא בסימן אחד טהור דכיון דבקי בתרתי גם לפרס ועזני' ליכא למיחש אבל אם אינו בקי בהם ר"ל בשתים אלא באחד דהיינו בעורב לחוד א"כ בסימן אחד טמא בב' סימנים טהור וזהו דמסיים ובלבד שיכיר עורב ר"ל דזה ע"כ צריך שידע וכ"ש שיכיר בשתיהם דהבא בשתים טהור והא דמסיים לא הי' בקי בהם לשון רבים ואף דהכא בוודאי צריך למתני לשון יחיד אלא דשיגרא דלישנא דרישא נקיט [ועוד י"ל דתני לשון רבים משום דצריך שיכיר פרס ועזניה ובזה נסתלק ג"כ קושיית הר"ן על רש"י שכ' לעיל]: ודע דיש לי מקום עיון בש"ס הנזכר במימרא דאמימר דאמר לי' רב אשי הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ותימה לי דמאי. דוחקיה למימר דלא סבירא ליה הא דרב נחמן דילמא הך דרב נחמן במדבר איירי דשכיח פרס ועזני' הלכך צריך להיות בקי בהן דווקא והוא הא מיירי בישוב וכדמפרש ומאי איכא וכו' ומצאתי בעז"ה גירסא נפלאה ברב אלפס והרא"ש ואיבעית אימא מאי איכא וכו' ולפי גי' זו הוא שני תירוצים. ולתי' הראשון באמת אף במדבר מותר לאמימר בסימן אחד דלא חיישינן כלל לפרס ועזני' וא"ש הא דקאמר לא ס"ל הא דרב נחמן והטעם נראה דלא חייש שמא ידרוס כיון דעכשיו רואין דאינו דורס. א"כ יש לו ב' סימנים סימן אחד בגופו וגם אינו דורס וע"כ טהור הוא אלא דרב נחמן חייש שמא ידרוס בפעם אחרת דאין אנו בקיאין בסימן דאינו דורס וכמו דאמרינן לקמן חזיוה דדרסה ואכלה [ד' ס"ב ב'] והלכך סבר דצריך להיות בקי בפרס ועזניה ואמימר לא חייש והא דאמר והוא דלא דריס ר"ל בידוע דלא דריס ודלא כפירש"י [ואף דלקמן בגירותא אמר מרימר הכי דחזיוה דדרסה ואכלה איכא למימר דמרימר לחוד ואמימר לחוד]: שוב ראיתי שהמעדני יו"ט ז"ל עמד על גי' זו דא"כ הוא מילתא בלא טעמא דלמה לא ס"ל הא דרב נחמן ולכן מתוך קושיא זו רצה להגיה ברב אלפס והרא"ש ואיבעית אימא דמשום דפרס ועזני' וכו' בדלי"ת. אבל איני יודע מה תיקן בהג"ה זו. אבל באמת לא קשה מידי וכמש"כ בעז"ה: ורפי זה הא דדרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירה חזיוה דדרסה ואכלה ופי' התוס' דמתחילה אכלוה דסברי דלא דרס ומשום פרס ועזני' לא חשו דלא שכיחי בישוב ולהנ"ל לא צריך לזה אלא די"ל דאכלו בכל מקום אלא דסברי כאמימר דלא חיישינן שמא ידרוס והי' לו עוד סימן בגופו. וא"כ טהור הוא ואח"כ חזו דדרסה ואכלה וע"כ טמא הוא. ולפי' התוס' דלא הי' אלא הך סימן דלא דרס ואח"כ חזו דדרס ע"כ מין נשר הוא, וזה נראה דוחק קצת לומר דתרנגולתא דאגמא מין נשר הוא. אבל לפי מש"כ בעז"ה א"ש טפי. [ולפי זה י"ל דמרימר נמי ס"ל כאמימר דלא חיישינן שמא ידרוס וגירותא שאני דחזו דדרסה ואכלה]: ודע דמלשון בעל הפייטן ביוצר לשבת הרביעי אחר הפסח נראה בבירור דס"ל כדעת הר"מ בר' יוסף דבא בג' סימנין בגופו טהור לגמרי. הנלע"ד כתבתי בעז"ה: יום ד' טוב אייר תטהרו לפ"ק. הלכות מליחה סימן לג בסי' ק"ה סעיף י"ב גבינות שנעשו בדפוסי עובדי כוכבים אע"פ שנמלחו בתוכן מותרים וכתב על זה הרמ"א בהג"ה וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור ואפי' אינו מנוקב וכתב ע"ז בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק ע"ח דלא תימא טעם ההיתר דאין הכלי בולע במליחה וכמש"כ הרא"ש שם ולא נאסר העץ ע"י מליח כרותח וא"כ לפ"ז כאן אסור אלא הטעם שאין פולט דבר שבלע וכמש"כ תוס' שם דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה העץ רותח ע"י מליחה ור"ל דטמא מליח אוסר דנעשה רותח משא"כ בעץ דאין נעשה רותח והוי כטפל דאינו פולט וכו' עכ"ל הגר"א ז"ל שם והנה משמע מדבריו ז"ל להדיא דהרא"ש מחולק עם התוס' דלדעת הרא"ש מה שמותר הגבינות שנעשו בדפוסי ע"כ הוא משום דמעיקרא לא נאסרו הדפוסים ע"י שנעשו בהם גבינות ע"כ משום דאינו בולע העץ ע"י מליחה ולדעת התוס' הטעם דהעץ אינו מפליט מה שבלוע בו ע"י המליחה משום שאין פועל בעץ המליחה ונשאר לעולם תפל וא"כ הוי טהור מלוח וטמא תפל וטהור מלוח וטמא ואכן הדבר מתמיה דאם כוונת הרא"ש ז"ל במש"כ ולא נאסר העץ היינו דאינו בולע כלל משום שעץ הוא דבר קשה ואינו בולע ע"י חום המליחה א"כ היכי מדמי לה לטהור מליח וטמא תפל דהתם הטמא הוא אסור מעיקרו ואעפ"כ אינו יכול לאסור להטהור דאין כח בטפל להפליט ולהבליע במליח ואינו ראיה מזה דכלי אינו בולע ע"י מליחה. ועוד הדבר יותר תימה במש"כ רבינו הגר"א ז"ל דלדעת הרא"ש אם נמלח בכלי של איסור שנאסר ע"י חום האש אז נאסר המאכל שנמלח בו והדבר תימה דלמה חמיר כלי יותר ממאכל טמא שהוא תפל דאין כח בטהור המליח להפליט מן הטמא התפל והאיך יהי' כח בטהור המלוח להפליט מן הכלי הטפלה דהא כלי עץ קשה יותר להפליט מדבר מאכל: וזה אין לומר דלא דמי להתם דהתם הטמא לא נמלח כלל דהא הם מונחים זה אצל זה משא"כ כאן דמולחים בתוך הכלי וכמו שכ' שם בהגהות יד אברהם ד"ה גבינות דהא ליתא כלל דמה בכך דגם הכלי נעשה מליח מ"מ הא כתב הרא"ש בעצמו דאין מליחה מהני בכלי דאין מליחה מועלת לעץ אפילו