עצי ברושים סה

לקרבן וכ"ש להדיוט. אבל זולת זה צריך מסורת דווקא. וכל העופות דאוכלין בזה"ז כגון תרנגולים ואווזים וכדומה הכל משום שיש עליהם מסורת. ודע דעוף שיש לו מסורת אף דיש לו ג' סימני טומאה. אך דלא דריס טהור דהא יש לו מסורת. אבל אי חזינן דדריס אף דיש לו ג' סימני טהרה אז לא שמעינן למסורת דהא חזינן דטמא הוא והמסורת טעות הוא ולא סמכינן עליה והלכך גם בזה"ז נ"מ בסימנים לענין אם יש לשמוע למסורת או לא: ודע עוד דיש נ"מ בין וודאי דריס לספק דריס לענין מלקות [ונ"מ בזמה"ז לענין פסולי עדות] דוודאי דריס טמא ולוקין אבל בלא חזינא אי דרים או לא ואף דיש לו ג' סימני טומאה ספיקא הוא ואין לוקין עליו ובזמה"ז לא נעשה פסול לעדות ע"י זה [אם לא ע"י הכרזה עי' חו"מ סי' ל"ד]: וכל זה לשיטת רש"י. אבל שיטת רבינו משה בר יוסף ז"ל הוא כך דעוף הבא בג' סימנין טהורין בגופו אינו צריך למסורת כלל דוודאי טהור הוא דאין לך עוף טמא שיש לו ג' סימני טהרה ואף אם לא ידעינן אי דריס אי לא טהור הוא דוודאי לא דריס דא"א כלל שידרוס: בא בב' סימני טהרה וידוע שאינו דורס טהור הוא. אבל כבר כתבנו דזה לא אפשר לידע בבירור אי דריס או לא והלכך יש לחוש שמא דריס ועורב הוא והלכך צריך שיכיר עורב או מינו כמו לרש"י: בא בא' צריך לחוש שמא דורס הוא ומכל הכ"א עופות טמאין הוא דכל הכ' עופות וכן פרס או עזני' אית להו חד סימן וחד מכל הנך תלתא הדרי בכולהו. למשל. הראה יש לה זפק האי' קורקבנה נקלף. אנפה יש לה אצבע יתירה או איפכא וכן פרס או עזני' יש לה אחד מהג' סימנים הנ"ל. אבל חברתה יש לה סימן חדש דהיינו דאינו דורס ויש לה הג' סימני טומאה הלכך צריך שיכיר כל הכ"א: בא בסימן דאינו דורס ובגופו אין לו סימן טהרה כלל צריך שיכיר פרס ועזני' והלכך לעולם צריך מסורת לבד מהבא בג' סימני טהרה דאז טהור בוודאי והא דאמרינן דאינו נאכל אלא במסורת היינו דמחיים אכתי לא ידעינן אם קורקבנו נקלף ולא ידעינן כלל אם יש לו ג' סימנים או ב'. והלכך צריך מסורת. מיהו אפשר לשוחטו על תנאי ויראה אח"כ והברכה יברך על עוף אחר טהור. וא"כ משכחת לה דיאכל בלא מסורת אם ימצא אחר השחיטה דקורקבנו נקלף. וצריך לומר דקאי באמת אי יש לו ב' אבל בג' אין צריך באמת מסורת: וראיתי להש"ך בסי' פ"ב בס"ק ט' שהביא דעת האו"ה דאף במסורת צריך ג' סימני טהרה ותמה עליו: אבל המעיין באו"ה עצמו בכלל נ"ו סימן י"ח יראה דלק"מ דכ' התם שני דינים. דאם יש בו מסורת שהוא אינו דורס אז צריך שיהיה בו ג' סימני טהרה בגופו [דאם אין בו רק ב' סימני טהרה בגופו מאי מועיל המסורת שאינו דורס דהא לדעת התוס' וסה"ת והסמ"ג שאביא לקמן בסמוך כל הכ' עופות טמאין יש בהם ב' סימני טהרה בגופן ואינם דורסים ואם אין בו רק סימן אחד בגופו יש לחוש דשמא עורב הוא דעורב נמי אינו דורס ואם אין בו סימן טהרה בגופו כלל. יש לחוש דשמא פרס או עזניה הוא] ושוב כתב ואפילו בלא בדיקת ג' סימנין כלל יכיל לאכול כל עוף שנוהגין העולם בו היתר דהיינו במסורת עכ"ל דאפי' אם אין בו מהג' סימנין שבגופו כלל רק דאינו דורם הוא טהור ומותר באכילה אם יש נו מסורת דהוא טהור וא"כ דברי האו"ה ברורין בזה ודו"ק: ושיטה שלישית יש בזה לרבותינו בעלי התוס' ז"ל וכ"ה ג"כ שיטת בעל ספר התרומה והסמ"ג וסייעתם דכ' עופות הטמאין יש להם ג' סימנים טהורים כשיטת רש"י ז"ל אלא דרש"י סובר דהג' סימנים הכל בגופו והם ז"ל סוברים דב' בגופי והג' הוא שאינו דורם. וכן עורב יש לו סימן אחד בגופו והסימן הב' שאינו דורס ופרס ועזני' חדא יש להם סימן אחד טהור מה שלא נמצא בכל הכ' אבל דורסת וחדא סימן שלה שאינה דורסת אבל אין לה סימן טהרה בגופה כלל ונמצא דהוא להיפך ממש מדעת רש"י והר"מ בר' יוסף ז"ל דלדעת רש"י והר"מ ב"ר יוסף ז"ל כל העופות הטמאין דורסין זולת פרס או עזני' ולהתוס' איפכא כל עופות הטמאין אינן דורסין זולת נשר. ופרס או עזני' [אבל בזה הכל מודים דאין לך בטהורים שדורס וכל עוף שדורס טמא לד"ה דע"כ מין נשר הוא או מין פרס ועזני' דאין לך בטהורים דורס] ולפי זה ישתנה כמה דינים משונים לשיטת התוס' וסיעתם ז"ל כיצד עוף הבא בג' סימנים בגופו בידוע שהוא טהור כמו לשיטת הר"מ בר' יוסף ז"ל דאין לך בטמאים שיש לו ג' סימנים בגופו: בא בשני סימנין בגופו ואינו דורס צריך לחוש שמא מכ' עופות טמאין הוא משא"כ לשיטת רש"י והר"מ בר' יוסף טהור דכל שאינו דורס טהור אלא שלעיל כתבו דזה א"א לידע בבירור. בא בב' סימנים ואינו ידוע אם הוא דורס אם לא להתוס' טמא דאף דוודאי אינו דורס מ"מ שמא מכ' עופות הוא ולרש"י והר"מ בר' יוסף טמא שמא דורס הוא ועורב הוא. בא בב' סימנים ודריס בוודאי זה להתוס' אינו במציאות כלל דכיון דדורס ע"כ עוף טמא הוא ובעופות טמאין לא נמצא כלל שיהי' לו ב' סימנים וידרוס. ולרש"י והר"מ בר' יוסף טמא דוודאי עורב הוא: בא בא' ואינו דורס בוודאי להתוס' טמא שמא עורב הוא והלכך צריך שיכיר עורב ומינו ואם מכיר ויודע שאינו מהם טהור. ולרש"י ולהר"מ בר' יוסה א"צ להכיר כלל דכיון דאינו דורס טהור הוא ואם אינו ידוע שהוא דורס או לא להתוס' טמא שמא אינו דורס ועורב הוא או שמא דורס ופרס או עזני' הוא והלכך צריך שיכיר שניהם דווקא עורב ופרס ועזני'. אבל לרש"י א"צ שיכיר אלא פרס ועזני' דשמא הוא דורס וא"כ י"ל דפרס או עזני' הוא ובישוב א"צ להכיר כלל. ולהר"מ בר' יוסף צריך להכיר כל הכ"א עופות: בא בסימן שאינו דורס לחוד צריך לחוש שמא פרס ועזני' הוא וצריך להכירם. ובזה אין נ"מ כלל בין השיטות. וראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סי' פ"ב ס"ק ג' בסופו. שכ' דאין נ"מ בין שיטת התוס' לשיטת הר"מ בר"י אלא בבא בסי' אחד בגופו ומכיר עורב ומיניו דלהתוס' כשר באיזה סימן שיהיה [ר"ל משום דפרס ועזני' לא שכיחי בישוב לא חיישינן להו] ולהר"מ בר"י דווקא באינו דורס עכ"ל ור"ל דבסימן אחר חיישינן שמא הוא דורס ומכ' עופות הוא ודבריו צל"ע דהא איכא כמה נפקותא היכא דידוע שאינו דורס והיינו שיש לו בגופו סימן א'. ואינו דורס או דיש לו ב' סימנים ואינו דורס דלתוס' טמא ולהר"מ טהור. ואולי דזה לא ידעינן בבירור דזימנין דדרסה ומשו"ה לא חשיב לה ובאינו ידוע אין נ"מ באמת אלא בזה. ונמצא לפי זה דלרש"י ותוס' אין נ"מ כלל וכלל לדינא ודו"ק: ומיהו עדיין תימה לי דמ"מ איכא נפקותא באין ידוע בבא בב' סימנים דלהר"מ בר"י א"צ להכיר אלא עורב. וכן לרש"י ולהתוס' צריך להכיר כל הכ' ועורב א"צ וכן בבא באחד ואינו ידוע אם דורס דלהר"מ צריך להכיר כל הכ"א. אבל עורב א"צ להכיר ולהתוס' א"צ להכיר אלא עורב ומיהו יש ניישב ודו"ק: והנה פי' השמועה לפי שיטות אלו במימרא דרב נחמן ואמימר הוא כך. במימרא דרב נחמן הי' בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסי' אחד טמא בשני סימנים טהור והוא שיכיר עורב. לשיטת רש"י הך סימן אחד וב' סימנים הכל בגופו מיירי ור"ל הי' בקי בהן ובשמותיהן של פרס ועזני' בסימן אחד טהור דליכא למיחש אלא לפרס ועזני' והא מכיר שאינו מהן. אבל אם אינו מכיר טמא שמא פרס ועזני' היא דסבר דאף בישוב צריך למיחש להו ופליג עלי' דאמימר או דר"ל באמת במדבריות ולא פליג. אבל בשני סימנים טהור ובלבד שיכיר עורב ומיירי דאינו יודע אם דורס הוא אם לאו דאם יודע שאינו דורס א"צ להכיר כלל ואפי' בסימן אחד טהור. אך אם הוא הסימן אחד אז צריך להכיר בהן ובשמותיהן של פרס ועזני'. וזהו דרב נחמן לא הזכיר כלל והוא דלא דרים דע"כ אינו דורס דכיון דיש לו סימן אחד טהור בגופו ויודע שאינו פרס ועזני' ע"כ טהור הוא ואינו דורס הוא. אמנם דחוק קצת לשיטת רש"י דא"כ מאי איכא בין סי' אחד לב' סימנים הלא בשניהם א"צ להכיר אלא עוף אחד או פרס ועזני' או עורב ומאי קאמר ברישא לשון רבים בהן ובשמותיהן. וכבר עמד ע"ז הר"ן ז"ל: ואמימר אמר דהילכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דרים ר"ל סימן אחד בגופו טהור והוא דלא ידוע אם דריס או לא דאם ידוע דדריס ע"כ פרס ועזני' הוא ואם ידוע דלא דריס פשיטא דטהור דע"כ טהור הוא. והלכך ע"כ צ"ל דר"ל והוא דלא דריס דהיינו דאין ידיע מ"מ טהור וקמ"ל דלא חיישינן לפרס ועזני' משום דלא שכיחי בישוב כ"ה לפרש"י וה"ה אם הסימן דלא דריס ג"כ טהור: