עצי ברושים סג

דהתרנגולת היא טרפה ואף שטוענת בצים וכמו שמבואר בדברי הרמ"א בהג"ה בסי' נ"ז סעיף י"ח דבטרפה וודאית אע"פ שנשתהה י"ב חודש לא מהני ופשוט דלא מהני ג"כ מה שטוענת בצים. וכן מבואר עיד בש"ך סימן פ"א ס"ק ה' דבטרפות מן הבטן לא מהני שהיית י"ב חודש [ולדעת הרשב"א בתשובה שהובא בש"ך בסי' נ"ז ס"ק מ"ח משמע דס"ל דביתרת אפילו בספק יתרת לא מהני י"ב חודש וכמו שכ' הש"ך שם לדעתו שם. אך לבסוף מסיק דגם הרשב"א לא קאמר רק בוודאי שלא להכחיש דברי חז"ל אבל לא בספק יתרת ע"ש] אך דנתי לפניו בהלכה דנראה לי דאף דהתרנגולת היא טרפה מ"מ הבצים הם כשרות. מאחר דהתרנגולת היא טרפה מן הבטן וכל הביצים שהיא טוענת היא טוענת לאחר שנטרפה והרי יש לנו מימרא מפורשת בחולין (ד' נ"ח) דהבצים מותרות דהא אמר אמימר שם הני ביעי דטרפה שיחלא קמא אסירא מכאן ואילך הוי ליה זה וזה גורם ומותר. ופירש"י דשיחלא קמא אותן שהיו בשעה שנטרפה כולן אסורות דעובר ירך אמו הוא ועמה נטרפו מכאן ואילך היא והזכר גורמין להם שיבואו ודבר שאיסור והיתר גרמו לו שיגדל מותר עכ"ל רש"י שם והתוס' כתבו שם דאע"ג דבסוף כתובות פסקינן כר"י בפרדות דמספקא ליה בפ' או"ב אי חוששין לזרע האב או לא היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ולא שייך זה וזה גורם אבל הכא דחד אסור וחד שרי הוי ליה זה וזה גורם עכ"ל התוס' שם. וא"כ בנידון דידן נמי דשיחלא בתרא נינהו ופשוט דהבצים מותרות. והא דהשמיטו הפוסקים ז"ל לדין זה ולא הביאו כלל דבצים דמשיחלא בתרא מותרות היינו משום דהך לישנא קמא דאמימר היה סובר דטרפה יולדת ומשכח"ל שיחלא בתרא. אבל אנן קיי"ל כלישנא בתרא דאמימר דטרפה אינה יולדת ולא משכחת לה דמשיחלא בתרא כלל ורק אמר בלישנא בתרא דהני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא וטענה שריין ואי לא אסירן. ולכן לא הביאו הפוסקים ז"ל רק לישנא בתרא בלבד. כן אמרתי לפני מר אחי ז"ל והסכים לדברי: וכשספרתי דברים אלו לפני מו"ר הרב הגאון חכם הכולל מו"ה יעקב באריט זצ"ל [והיה נקרא בפי כל הרב ר' יעקב קאוונער] הסכים ג"כ לדברי אך אמר לי דמ"מ מה שישבתי על מה דהשמיטו הפוסקים ז"ל ללישנא קמא דאמימר משום דכיון דקיי"ל דטרפה אינה יולדת תו לא משכח"ל שיחלא בתרא כלל [ואף דאירע לפעמים דטרפה ג"כ יולדת וכמש"כ המהרש"ל ביש"ש והובא בש"ך בסי' נ"ז ס"ק מ"ח מ"מ כיון דאינן אלא מיעוטא דמיעוטא לא חשו להביא דין דשיחלא בתרא משום דהוא מילתא דלא שכיח] עדיין לא הצלתי דברי הפוסקים בזה דהא כתב במהרש"ל ביש"ש פא"ט והובא בש"ך בסימן נ"ז ס"ק מ"ה דהא דאמרינן דטרפה אינה יולדת דווקא תלוי בלידה אבל לא בעיבור דאפשר דתתעבר עיבור שלא תבוא לידי לידה אלא תמות בו עכ"ל וא"כ משכח"ל שפיר דין שיחלא בתרא דאם שחט תרנגולת שהיתה טרפה מן הבטן ומצא בה בצים גמורות שמותרות משום דהוי זה וזה גורם וזהו דבר השכיח דהלא גם טרפה יכולה להתעבר עיבור שלא תבוא לידי לידה לפי דעת המהרש"ל הנ"ל. כן העיר כבוד מו"ר הגאון הנ"ל. ואכן אנכי דנתי לפניו דלכאורה נראה ברור דאין כוונת המהרש"ל ז"ל לומר דיכולה להתעבר וולד גמור שיהא נגמר בשלימות או לטעון ביצים גמורות רק שאינה יכולה לילד דזה דבר שאינו עולה על הדעת כלל דהא כתב שם המהרש"ל בעצמו דאם נתעברה קודם שנטרפה אז הלידה אינו סימן כלל. וגם השכל מחייב לזה דמה חיות נצרך ללידה כיון שכבר נגמר הוולד הטבע דוחה אותו לחוץ ומה בכך דהיא טרפה מ"מ הטבע עושה פעולתה אלא הדבר פשוט דהמהרש"ל ר"ל דאין כח לטרפה שתתעבר עיבור גמור שיהא הוולד נגמר בשלימות וכשיהיה הוולד עומד להגמר היא תמות בוודאי מקודם והלכך אם נמצא בצים גמורות לאחר שחיטה בתרנגולת שהיא ספק טרפה גם התרנגולת כשרה דאם איתא דהיתה טרפה לא היתה יכולה לטעון בצים גמורות. והלכך לא משכח"ל כלל דיהא נמצא בצים גמורות בתרנגולת שהיא טרפה וודאית ושפיר השמיטו הפוסקים ז"ל ללישנא קמא דאמימר דביעי דמשיחלא בתרא מותרות כן דנתי לפניו והודה לדברי: ואין להקשות דאכתי הו"ל להפוסקים ז"ל להביא דין דמשיחלא בתרא לענין אם נמצא בה בצים שאינן גמורות דזה שכיח גם בטרפה וודאית דתטעון בצים שאינן גמורות דזה וודאי אינו קושיא כלל דבצים כל זמן שאינן גמורות הוי כגוף התרנגולת ולא שייך בזה זה וזה גורם ופשוט הוא דהרי אסורין אפילו לאוכלן בחלב דאינו אלא איסור דרבנן וכ"ש לענין טרפה דהוי איסור תורה: ועוד נראה דאף בביצים גמורות כיון שנמצא במעי אמן בוודאי אסורין מדרבנן מיהת אף דנמצאו בתרנגולת טרפה דאף דע"פ עיקר הדין מותרים מצד זה וזה גורם. מ"מ לא גרעי מבצים שנמצאו בנבלה דוודאי נגמרו מחיים מ"מ אסורות מדרבנן כמו דתנן בעדיות בפ"ה משנה א' דביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואי לאו אסורה כדברי ב"ש וב"ה אוסרין אף אם כיוצא בה נמכרת בשוק והובא להלכה בטוש"ע יו"ד סי' פ"ו סעיף ג' וא"כ בנמצא בתוך התרנגולת לאחר שחיטה אף בבצים גמורות אסורות ואף שנמצאו בתוך תרנגולת טרפה מן הבטן ואף דהוי זה וזה גורם. הלכך לא הוצרכו הפוסקים ז"ל להביא דין דמשיחלא בתרא כלל וכלל: ודע דהא דאמרינן בגמ' דמשיחלא בתרא מותרות היינו אפילו דלא ידעינן אם נתעברה מזכר או דמארעא ספנא משום דרוב בצים הן משל זכרים וכמו שכ' הרא"ש בפ"ק דביצה סימן ט' ולא חיישינן למיעוטא דספנא מארעא אבל בידעינן בבירור דמארעא ספנא מבואר בגמ' שם דאסורה משום דבספנא מארעא חד גורם הוא וזה פשוט: ואמנם זה נראה ברור דבספק טרפה דאם חזרה וטענה מותרת גם התרנגולת משום דאיגלאי מילתא דלאו טרפה היא היינו אפילו אם טענה ע"י דהיתה ספנא מארעא דכמו דטרפה אינה יכולה לטעון בצים ע"י זכר ה"נ אינה יכולה לטעון ע"י חימום קרקע. וכן מוכח להדיא מד' הש"ס דחולין שם דעל לישנא קמא דאמימר דאמר דמשיחלא בתרא מותר דמקשינן עליה מהא דתנן ושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסור ותרצינן התם בדספנא מארעא. ואילו על לישנא בתרא דאמימר דאמר הני בעי דספק טרפה משהינן להו אי הדרא וטענה דמקשינן עליה ג"כ מהא דושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסור ופירש"י דהקושיא היא דהיכי אמר דהטעינה היא ראיה דאינה טרפה משום דטרפה אינה יכולה לטעון והרי במשנה זו מבואר דיכונה לטעון. וא"כ קשה דלמה לא משני גם כאן דהתם מיירי בדספנא מארעא דבספנא מארעא יכולה לטעון אלא וודאי דפשיטא ליה להגמ' דטרפה אינה יכולה לטעון גם ע"י חימום דקרקע וזו ראיה ברורה. וכן מצאתי להמהרש"ל בהגהותיו על השערי דורא בסימן ע"ג שכ' אל תטעה באותו הגה דדווקא מזכר אינה יכולה לטעון ולא בספנא מארעא כי אין חילוק ביניהם ודווקא למ"ד דטרפה יולדת ומכשיר שיחלא בתרא משום דזה וזה גורם אז לא מכשרינן אלא מזכר ולא בספנא מארעא דחד גורם הוא. אבל לפי המסקנא דקיי"ל דטרפה אינה יולדת אין חילוק כלל. וכן דעת כל המחברים. שלמה לוריא עכ"ל ות"ל שכוונתי לדעתו. אבל דברי רבינו בעל שערי דורא שכ' בלשוני. אבל אותן שבאו מחמת שנזקק לה זכר אחר שאירע בה ספק כשרות. וגם התרנגולת כשרה עכ"ל צריך להבין דמה הוצרך לדקדק מחמת דנזקק לה זכר כיון דבאמת דגם אם טענה ע"י דספנא מארעא ג"כ מותרות: אמנם כבוד חתני הרב הגאון המפורסם מו"ה נחום נ"י אב"ד דק"ק טראק יצ"ו תירץ לדברי הש"ד יפה די"ל דלרבותא כתב כן דהא באמת דעת המהרש"ל דגם טרפה יכולה להתעבר רק דאינה יכולה לגדל העובר בתוך בטנה עד שיוגמר בשלימות והטעם פשוט דהעיבור בא ע"י הזכר והלכך הו"א דדווקא אם טענה בצים ע"י דספנא מארעא דגם העיבור נעשה על ידה אז הוא ראיה דהיא כשרה. אבל אם טענה ע"י זכר הו"א דאינו ראיה דהיא כשרה קמ"ל. כן שמעתי מפי חתני הרה"ג הנ"ל ודפח"ח. ואמנם נראה דאם טענה בצים ועדיין לא נגמרו אינו מוציא מידי טרפות אף דטענה ע"י דספנא מארעא דאף בדספנא מארעא התחלת העיבור ג"כ נעשה על ידה. מ"מ י"ל דגם טרפה יש לה כח להתעבר ע"י דספנא מארעא רק דאינה יכולה להתעבר עיבור גמור שיגמר בשלימות וכמו שכתבתי לעיל: ואגב דאיירינן בענין ביצת טרפה ראיתי לברר דיש ששה חלוקי דינים בביצת טרפה ואלו הן. א' אם נטענו הבצים קודם שנטרפה ונגמרו הבצים במעיה לאחר שנטרפה הבצים אסורות מן התורה מפני שנגמרו באיסור והיינו המשנה דעדיות פ"ה שהובאה בחולין (ד' נ"ח) ומודים בביצת טרפה מפני שגדילה באיסור וכדאוקמינן שם בחולין דתני גמרה. ב' אם נטענו ונגמרו קודם שנטרפה וילדה תיכף אחר שנטרפה באופן שידוע דנגמרו קודם שנטרפה בוודאי