עצי ברושים סב

שהוא קשה ואין קשה מגין לפני הרך וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"ו מה' שחיטה דחלב הלב וקרום שעל הלב כולו וכן טרפש הכבד והמקום הלבן שבאמצעה וכן חלב המעי האחרון אף שמותרים באכילה מ"מ אינם מגינים בפני הנקב לפי שהן קשין עכ"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יו"ד וכן הביא הש"ך ז"ל בסימן מ' ס"ק א' וב' דדעת האו"ה והרמב"ם דאפילו שומן הלב עצמו אינו סותם ודלא כדעת המחבר שם. אך ברמב"ם ז"ל הנ"ל מפורש דגם טרפש הכבד אינו סותם משום דהוא ז"ל מפרש דטרפשא היינו טרפש הכבד ודליבא היינו שומן הלב והקרום שעליו דהיינו כיס הלב ושומן הלב עצמו הדבוק בו הכל נקרא שומן הלב: ועכ"פ מבואר בד' הרמב"ם ז"ל והאו"ה דיש חלב אף דטהור הוא וגם מהדק מ"מ אינו סותם משום דקשה. ואין לתמוה מד' הש"ס הלזו דחולין על הגאון בעל שער אפרים בתשובה והובא בהגהת המ"ל ז"ל בפי"ג מה' שגגות דנסתפק לענין מעי הסמוך לקיבה אע"ג דלדידן אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אפירוש הגאונים שפירשו שהוא סוף המעיים ולדידן לכה"פ מסתם קא סתים כמו בחימצא ובר חימצא והסכים עמו הפר"ח בסי' מ"ח והסכים גם לזה בהגהת המ"ל שם ואף דגבי חלב שעל הכרס שנחלקו בו רבינו יואל ורבינו אפרים דעת המהרש"ל דאינו סותם וכן דעת הפר"ח שאני התם דלדעת האוסרים הוא חייב כרת אבל בחלב הדקין הסמוך לראש הקיבה אינו חלב גמור וליכא חיוב כרת: והנה אין לתמוה על כל הגאונים ז"ל דמה בכך דיש דעות המתירים מ"מ לא גרע מחיטי דכרכשתא דג"כ יש מחלוקת אי טהור או טמא מ"מ אינו סותם משום דלא מהדק דהא אינו קושיא דשאני חיטי דכרכשתא דקים להו לחז"ל דלא מהדק [ועיין בכ"מ דלפי טעמו של הרמב"ם ז"ל דעיקר הטעם משום דקשה ואינו מגין צ"ל דהא דאמר בגמ' חלב העשוי ככובע אינו סותם אינו אלא סימן דמיירי באותו חלב העשוי ככובע אבל עיקר הטעם משום דקשה הוא] אבל בחלב שסמוך לקיבה לדעת המתירין היינו דס"ל דמהדק וגם קרום אינו מפסיק ואינו נכלל בכלל הכתוב דאת כל החלב שעל הקרב דהא דמרבינן מאת כל החלב לרבות חלב הדקין היינו החלב של סוף המעיים שפיר י"ל דסותם [והרב בעל זר זהב בסימן כ' הרכיב ד' הכרו"פ עם הגהות המ"ל ז"ל דס"ל דחלב שעל ראש מעייא סותם הנקב ובמח"כ לא עיין שפיר בזה דבאמת דברי הכרו"פ אינו ענין לד' המ"ל ז"ל דהמ"ל מיירי בריש מעייא הסמוך לקיבה ושם שפיר י"ל דסותם דמשום דמהדק. אבל בחלב שבסוף מעייא דלא מהדק וודאי אינו סותם]: וכ"ז כתבנו בחלב שעל הטבחייא שתחת הקרום. אבל בחלב שבראש המעי הסמוך לקיבה דבעי גרירה משמע מדברי הרמ"א דשם צריך לגרור לגמרי וגוררו עד בשר המעי עצמו וכ"כ בגליון היו"ד להגרע"א ז"ל שם דמשמע מד' הרמ"א דבאמה היוצא מן הקיבה צריך לגרור הכל וכ"כ הרב הלבוש ז"ל וכ"כ הגאון הרד"א ז"ל הנדפס בס' שיורי כנה"ג וכ"כ השבות יעקב בחלק ג' סו' ס"ב כ"כ הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד שם. [וכת"ר נ"י כתב דהא דבחידושי רע"א ז"ל לא חשש לאסור הכל רק בראש המעי הסמוך לקיבה היינו משום שהוא ז"ל תפס לעיקר כדעת הפוסקים דריש מעייא באמתא דבעי גרירה היינו לצד הקיבה. ובמח"כ זה אינו אמת דוודאי הקרום והחלב שעליו אין שום חילוק בין לצד הקיבה ובין לצד הטבחייא דבב' הצדדים צריך לנקר שהרי לא הוזכר כלל בדבריו דמסכים לדעת רש"י והאיך יכריע בדבר שלא הכריעו הראשונים הרשב"א וס' התרומה והטור שכ' שצריך לגרור בשניהם מספיקא רק כתב דלענין חלב שתחת הקרום שכ' הרמ"א שמותר שזה אינו רק לצד הטבחייא. אבל לצד הקיבה כולו אסור]: ואגב ראיתי לכתוב דמה שכ' הכלבו ובדברי הרמ"א ז"ל דבצד הקיבה אסור לגמרי. הנה מד' רש"י דחולין (דף מ"ט ע"ב) שכ' טעם דמשו"ה מרבינן לחלב שעל הדקין לאיסור מקרא ואת כל החלב אשר על הקרב והיינו באמה שסמוך לקיבה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל ואת כל החלב משמע להדיא דדווקא שהחלב שלמעלה שדבוק לחלב שעל הקרב. אבל מה שתחת לקרום בוודאי מותר דהא הקרום מפסיק בינם לבין חלב שעל הקרב וכ"כ הכרתי ופלתי לדעת רש"י ז"ל וכ' שגם השב יעקב מודה דמדברי רש"י ז"ל אלו היה נראה כן. ורק שכ' כיון דבברייתא השניה איתא דהוא תותב קרום ונקלף והוא בכלל ואת כל החלב אשר על הקרב ודמי ממש לחלב המכסה את הקרב ואינו מטעם שחלב הקרב מדובק בו ממילא כולו אסור. ואפשר דמה שפי' רש"י בתחילה משום דחלב שעל הקרב מחובר בו אינו נתינת טעם דמשו"ה אסור אלא עיקר הטעם דאסור משום דהוא נמי תותב קרום ונקלף כמו חלב המכסה רק דרש"י כתב זה לסימן דבאיזה מקום הוא תותב קרום ונקלף היינו במקום שהחלב שעל הקרב מחובר בו. אבל הפלתי כתב עליו דדבריו אין לו שחר וגם נעלם ממנו ד' המרדכי בפ' גה"נ שכ' בהדיא דטעמו של ר"ע דמרבה מקרא דאת כל החלב לרבות את חלב שעל הדקין היינו משום דחלב המכסה הוא מתפשט על הדקין ומקום ההתפשטות בעי הדקין גרירה. הרי מבואר דמצד עצמו הוא כשר רק משום דהחלב מתפשט עליו ויונק ממנו וא"כ למטה מקרום בוודאי מותר: ועוד ראיה ברורה לזה מהא שכ' המרדכי עוד דכשמושך הדקין מהבהמה בעודן חמין ישאר החלב שעליהם עם הדור דכנתא וזה פשוט דהחלב שלמטה מקרום אם ימשוך אותן כל היום לא יזיזו ממקומן. א"כ האיך כתב המרדכי והרמ"א דאם מושך בעודן חמין א"צ גרירה משום דנשאר החלב לצד הכנתא והרי החלב שלמטה בוודאי נשארו במקומן על הדקין כמו שהיו. וע"כ דחלב הזה בלא"ה לא בעי גרירה כלל ופשוט דסותם ג"כ דהא התם החלב מהודק ואינו עשוי ככובע. ובאמת י"ל דגם החלב שלמעלה ג"כ סותם דה באמת החלב מהודק לדקין והא דאסור לאכול היינו מטעמא אחרינא משום שדבוק לחלב המכסה. אבל החלב בעצמו חלב טהור הוא: ואגב דאיירינן בדיני חלב ראיתי להביא בכאן מש"כ מכבר על גליון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות הלכה ט"ז שכ' שם דבכל דבר שהוא אסור באכילה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה. והנה כבר תמה עליו הגאון בנו"ב במהד"ת חלק יו"ד בסי' ס"ב ובספרו דגמ"ר ביו"ד בסימן קי"ז דמאי ראיה מהאי קרא דהא י"ל דמיירי בנזדמנו ועיקר קרא מבעיא ליה להתיר למלאכת גבוה או להתירו להדיוט בהנאה לר"ע ולריה"ג לכל מר כדאית ליה בפסחים (ד' כ"ג) וע"ש מה שתי' על זה. ואמנם לענ"ד נראה ליישב דאי להיתר גבוה לר"ע או להיתר הנאה להדיוט הוי סגי דיכתוב וחלב נבלה דיעשה לכל מלאכה אבל חלב טרפה מיותר לגמרי דמחלב נבלה ידעינן דחלב מותר בהנאה וגם דאינה מטמאה וכ"ש לר"ע דוודאי מיותר דהא טרפה אינה מטמאה כלל אלא ע"כ דלהתיר סחורה איצטריך: וגם אין להקשות על הרמב"ם דהא בחולין (ד' ל"ז) אמרינן דהך קרא מבעיא ליה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב דלהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' מאכ"א הלכה י"ז לק"מ דכ' שם דנבלה וטרפה מצטרפין לכזית ואף דהם משני לאוין משום דטרפה תחילת נבלה היא [ונה"כ לא כתבו מקור לדבריו אבל באמת מקורו הוא בירושלמי דנזיר פ"ו הלכה א' דר"י סבר התם דחל נבלה על טרפה ע"ש וס"ל להרמב"ם דטעמו משום דהכל חד איסור הוא דטרפה הוא התחלת נבלה] וא"כ חלב טרפה מ"מ מיותר הוא דכיון שנבלה חל על איסור חלב ה"ה טרפה וע"כ דלא אתי רק לסחורה והא דאמרינן בחולין דיחול איסור טרפה על חלב אתיא כר"ל בירושלמי שם ודו"ק והנלע"ד כתבתי בעז"ה: כ"ד ידידו הדו"ש שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא. הלכות ביצים סימן לא ראיתי לכתוב בכאן מה שדנתי בהלכה לפני כבוד מר אחי הגאון הצדיק מו"ה בצלאל הכהן זצ"ל בנידון השאלה שבא ופניו בתרנגולת אחת שנולדה ביתר רגל והיה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה וגם היתה לה תואר רגל באופן שהיתה טרפה וודאית וכמו שמבואר בשו"ע בסי' נ"ה סעיף ד'. אך התרנגולת הלזו היתה טוענת בצים תמיד כשאר תרנגולת הכשרים. והנה פסק מר אחי ז"ל