עצי ברושים סא

משום דעשוי ככובע ע"כ דמותר באכילה דאם טמא הוא פשיטא דאינו סותם ולא הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע. וכ"כ הלח"מ שם בכוונת הרמב"ם וה"ה ז"ל ע"ש. והך ראיה י"ל ג"כ בחלב שעל הכרכשתא וע"כ מוכרח לומר שמה שכתבו הגאונים ז"ל דריש מעיא באמתא דבעי גרירה דהיינו המעי שיוצא ממנו הרעי. ע"כ דר"ל דא"צ לגרור רק הקרום והחלב שעליו. אבל החלב שתחת הקרום והם כמו חיטים מונחים על הטבחייא ולכן נקרא בלשון הגמ' חיטי דכרכשתא חלב טהור הוא ומותר באכילה. וזה אין לומר דהגמ' מיירי שלא במקום האמה דהרי סתמא אמרינן חיטי דכרכשתא ומשמע דכל החיטין הדבוקין בכרכשתא שומן הוא ומותר באכילה רק דאינו סותם משום דעשוי ככובע. ולפיכך כתב הכלבו דאין גוררין אותו לגמרי משום שיש שם חלב טהור ור"ל משום שתחת הקרום יש חלב טהור וא"א לפרש דר"ל שא"צ לגרור כל האורך הטבחייא דחדא דאין לשון לגמרי סובל זה. ועוד דהיכי ס"ד לגרור כל האורך הא בגמ' אמה קתני ואם ר"ל דא"צ אמה שלמה דא"כ היה צריך לפרש כמה צריך לגרור או חצי אמה אי שליש אמה או כל שהוא. ועוד היכי אמר דבקיבה וצריך לגרור לגמרי לפי' גירסת הב"י הא יותר מאמה בוודאי אינו מחייב ואף דברמב"ם כתב סתמא ומשמע דצריך לגרור כל האורך של צד הקיבה ופי' באמתא על הבני מעים דהם נקראים אמתא וכמו שכ' הכ"מ שם מ"מ הא הכלבו בעצמו כתב בהדיא שם מתחילה בפירוש דהא שאמר בגמ' באמתא היינו שצריך לגרור באורך אמה הרי דלא ס"ל כפירוש הרמב"ם והלכך בכלבו א"א לפרש שום פירוש אחר רק כמו שפירש הרמ"א ז"ל. וכן מוכח להדיא מד' הגמ' דחולין (דף מ"ט) שהבאתי: ובאור זרוע דף ס"ד ע"א וגם בע"ב ד"ה המנקר עיינתי והנה דעתו בפי' ריש מעיא באמתא כפירוש רש"י והרמב"ם דהיינו אמה הסמוך לקיבה אבל בחלב שעל הטבחייא כולו היתר ואפילו הקרום והחלב שעליו א"צ לגרור כלל ולכן אין להוציא מדבריו כלום. ובאמה שאצל הקיבה בוודאי צריך לגרור לגמרי דשם ליכא שום חלב טהור תחת הקרום: וראיתי לכת"ר נ"י שהביא ראיה מד' העיטור לאסור ומאוד תמהני על כת"ר נ"י שהאיך הביא ראיה לסתור דבריו שהרי העיטור כתב בתחילה דריש מעיא באמתא דבעי גרירא שהוא חלב טמא ואינו סותם ואח"כ מביא לד' ר"נ דחלב העשוי ככובט אינו סותם אמרי לה דכרכשתא הרי אדרבה מוכח דהחלב שתחתיו חלב טהור רק דאינו סותם משום שהוא עשוי ככובע ותדע דכאן לא הזכיר העיטור דטמא הוא משום דבאמת אינו טמא רק טהור ואם נאמר דהעיטור סובר דריש מעיא היינו אצל הקיבה בלא"ה אין להוציא מדבריו כלום וכן מבואר יותר בתו"ה הארוך בבית שני שער ג' [ובדפי הספר ד' ברלין הוא בדף ל"ז ע"א] שכ' בתחילה דריש מעיא באמתא דאית ביה חלב טמא אינו סותם. והדר כתב ואפילו חלב דגבי כרכשתא אינו סותם כדאמר ר"נ חלב העשוי ככובע וכו' ומדכתב הרשב"א בלשון ואפילו משמע בהדיא דר"ל דאפילו חלב דגבי כרכשתא דחלב טהור הוא ומותר באכילה מ"מ אינו סותם משום דהוא עשוי ככובע וכמו דאמר ר"נ ואם לאמר דהרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דריש מעיא באמתא היינו שעל הטבחייא ע"כ צ"ל דס"ל ג"כ כדעת הכלבו דחלב שתחת הקרום טהור הוא ומיהו אינו הכרח כ"כ די"ל דמיירי בחלב שעל הכרכשתא שחוץ לאמה הוא: ומה שהביא ראיה מבה"ג שהעתיק דין דריש מעיא באמתא בעי גרירה בהלכות טרפות אלמא דס"ל דאינו סותם לא הבנתי שיחתו בזה דמי לא ידע דאינו סותם כיון דחלב טמא הוא דהא צריך גרירה פשיטא דאינו סותם ואמנם היינו בחלב דבווי גרירה כגון בחלב שעל הקרום אבל בתחת הקרום אפשר דלח בעי גרירה ולענין סתימה י"ל דמ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע ואם הבה"ג סובר כדעת רש"י והרמב"ם דריש מעיא באמתא היינו אצל הקיבה אין להוציא מד' הבה"ג כלום: ומיהו הוי מצי להביא מד' הבה"ג מרגניתא ואמר חספא דלקמן שם בבה"ג אצל הדין דחלב העשוי ככובע אינו סותם מסיים הבה"ג ומן הכא טרפינן בתרבא דליבא. וכתב שם הגאב"ד דק"ק קידאן זצ"ל בהגהותיו לכאורה משמע דס"ל לרבינו דחנט. שוי ככובע טרפה הוי. ונחה הוי מצי כת"ר להביא ראיה דאף השומן שתחת הקרום טרפה דהא כתב אפילו שומן הלב הוי טרפה, אבל באמת אין לבנות יסוד ע"ז דא"כ אף חלב הלב טמא וזה לא נמצא בשום מקום. אבל הדבר פשוט דיש שם ט"ס בד' בה"ג (וכן בכל הדף יש שם כמה ט"ס וצריך להגיה ומאוד תמהני על הגאב"ד הנ"ל בעל ההגהות דלא חש להגיה שם דכל הדף הוא מלא שיבושין משגגת הדפוס ואין שום הבנה לדברי בה"ג שם] דהרי לקמן בסמוך כתב דאם אינקיב טבחייא החלב סותמו דחלב טהור הוא וגם זה תמוה דהרי להדיא אמרו בגמ' דאינו סותם אף דחלב טהור הוא] ולפיכך נראה דצריך להגיה שם וצ"ל ומן הכא טרפינן אם אינקבא ליבא ותרבא סתמו כצ"ל. וראיה לזה דאם מדבר על החלב דטרפה לא שייך כלל למתני לשון טרפה על חלב טמא ולא נמצא כן הך לישנא על חלב בד' בה"ג רק לשון טמא או לשון אסור אבל לשו טרפה לא שייך לכתוב על חלב האסור ועוד יש שם להגיה בד' בה"ג אך אכ"מ. ובגליון הבה"ג שלי אראה אי"ה להגיה שם הכל על נכון בעז"ה ומה שהביא כת"ר נ"י מהגהות זר זהב על איסור והיתר הנה מלבד שאין לנו לחוש לדברי הרב המחבר הנ"ל נ"י מאחר שבדברי הכלבו והרמ"א מבואר להיתר בחלב שתחת הקרום אין לנו אחריות המחברים שבזמנינו עלינו. וביותר הו"ל להביא דברי הגאון בעל שב יעקב והובא בכרתי ופלתי בסי' ס"ד ס"ק ו' שכ' שהרמ"א טעה ולא הרגיש בט"ס שיש בספר הכלבו ואמנם הכרתי ופלתי כתב שכן דעת המהרש"ל והב"ח והלחם חמודות כהרמ"א דחלב שתחת הקרום מותר וכ"כ בשו"ת חוט השני וכן נהיגי עלמא רק להסיר הקרום ולהניח החלב הדבוק בטבחייא וכל הממרא על הגאונים הנ"ל המתירין לזקן ממרא יחשב כ"כ שם הפלתי: ואך מש"כ אח"כ דכיון דטהור הוא סותם את הנקב תמהני טובא דהלא בהדיא אמרינן בגמ' דחולין דף מ"ט ע"ב דחיטי דכרכשתא אינו סותם והייינו החלב שתחת הקרום והפלת בעצמו בס"ק הקודם הקשה על דעת הסוברים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו החלב שעל הכרכשתא א"כ למה הוצרך הגמ' לומר הטעם משום דעשוי ככובע הרי דס"ל בעצמו דמן הגמ' משמע אף דטהור הוא מ"מ אינו סותם והאיך פשיטא ליה דלדעת הרמ"א דהחלב שתחת הקרום מותר באכילה ממילא סותם ודבריו סותרין זא"ז: וגם מה שהוצרך לדחוק ולפרש מש"כ הגמ' דחלב שעל הכרכשתא שאינו סותם אף דטהור הוא מיירי בחלב שחוץ לאמה במח"כ בחינם דחק שהדבר פשוט דהגמ' מיירי בחלב שתחת הקרום דבאמת טהור הוא כמש"כ הרמ"א ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. וגם תירוצו לא נהירא כלל דהא סתמא אמר חיטי דכרכשתא ומשמע בכל מקום שעל הכרכשתא ולכן הדבר פשוט דמיירי בחלב שתחת הקרום דטהור הוא ומ"מ אינו סותם משום דלא מהדק. והטעם דטהור אף דלא מהדק והוי כתותב מ"מ כיון דליכא קרום מ"מ לא דמי לחלב המכסה דשם הוי תותב קרום ונקלף ובזה שוין ר' ישמעאל ור"ע דלא מקרי חלב מה"ת להקריב לגבוה ולחייב עליו כרת רק בחלב דהוי קרום ונקלף אלא דר' ישמעאל מקיל טפי וס"ל דבעינן נמי תותב דומיא דחלב המכסה דהוא פרוס כשמלה וממילא פליג בחלב הקיבה דס"ל דמותר באכילה משום דאינו תותב אבל קרום לד"ה בעינן. והו לענין היתר אכילה אבל לענין סתימה לא תליא בקרום רק אסז אינו מהודק לבשר אינו סותם ולא תליא באיסור והיתר כלל דהרי חלב חיה אף דמותר באכילה מ"מ כיון דאינו מהודק אינו סותם: וכ"כ באו"ה שער נ"ב בשם ספר התרומה דאין הדבר תלוי בהיתר החלב או באיסורו אלא שבחלב שבאותן מקומות לא מהדק אז אינו סותם וחלב הלב רוצה לומר אפי' אותו שמהדק עליו ממש מ"מ אינו סותם נקיבת הלב משום שהוא קשה ועשוי ככובע וכ"ש טרפשא דליבא אינו סותם הנקב שבלב דחלב העשוי ככובע הוא וגם אינו מהדק עכ"ל האו"ה שם ונראה דגרס בגמ' דטרפשא ודליבא ור"ל לא זו אף זו דלא מבעיא טרפש הלב דאינו סותם משום דלא מהדק אלא אפילו שומן הלב עצמו דמהדק מ"מ אינו סותם משום דעשוי ככובע והחסרון שעשוי ככובע הוא מפני