עצי ברושים ס

דלא אסרה תורה רק מה שעל הכסלים ונראה לכל עכ"ל [ועוד ראיה מהא דאמרינן בש"ם שם אלמא דעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ה"נ חלב שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ע"ש ודו"ק ונראה שיצא לחז"ל זה דחלב שעל הכסלים בעצמן ג"כ אסור וקרב לגבוה היינו משום דאשר על הכסלים מיותר הוא לגמרי דאטו יש חלב על הכליות מה שלא הונח על הכסלים. ומהו נצרך לסימן שאשר על הכסלים וע"כ, דר"ל דגם חלב שעל הכסלים צריך להקריב והואו דמואת החלב מושך עצמו ואחר עמו והוי כמו דכתיב ואת החלב אשר עליהן ואת אשר על הכסלים וזו מידה הנזכר בברייתא דל"ב מידות דר"א בנו של ר"י הגלילי וכן נמצא בכמה מקומות במקרא כן וגם פירש"י בחומש יש לפרש כן דלא בא לפרש ולציין מקום החלב שעל הכליות היכן הוא מונח על הכסלים רק בא לפרש שהחלב שעל הכליות הוא מחובר לחלב שעל הכסלים בראש המתן וכבר האריך בזה הגאון מלבי"ם זצ"ל בביאור התורה והמצוה שלו על החומש בפ' ויקרא אות קע"א והוציא מד' רש"י בפי' החומש ובפירוש הש"ס שהחלב שעל הכליות מתחבר עם תרבא דקליבוסתא שהוא בראש המתן והוא החלב המונח על עצם קטן המונח על עצם שקורין הנקא ומחובר לחולית האליה [כ"כ ברש"י. ואמנם בר"ן הגירסא ומחובר לכליות מלמעלה וכן נראה עיקר דהרי כתיב אשר על הכסלים ומשמע דחלב הכליות מחובר לחלב הכסלים וכמו שכ' שם בהתורה והמצוה ע"ש] ועוד מבואר בר"נ שם ובתוה"מ דעיקר חלב שעל הכסלים הוא תרבא דתותי מתני וזהו חלב שעל הכסלים תחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת הבשר אדום ודק וקודם שנבלע תחת הבשר אסור משום חלב שעל הכסלים וחייבין עליו כרת ור' אבא אר"י א"ש הוסיף דאף תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת דגם זה הוא בכלל חלב שעל הכסלים: ולענין מה שעמדנו לעיל על הרמב"ם ז"ל דהיכן מצא בכתוב דיותרת הכבד וכליות נקראו חלב לענין קרבן [ומזה המציא דצריך לומר דלכן נקראו חלב משום דלשון חלב הונח בלה"ק על דבר טוב ושמן כמו דכתיב חלב הארץ וחלב כליות חיטה והלכך גם דברים המורם לשם ג"כ נקראו חלב ואף שאין שמנים וטובים מטבעם רק מחמת זה גופא שמרימין אותם לד' ראוי לקרותם חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לד'] הנה באמת יש לומר דהוציא רבינו ז"ל כן מג' מקראות בתורה בויקרא [ד' פסוק כ"ו ל"א ל"ה] דכתיב שם ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים והיינו גם היותרת הכבד והכליות בכלל וכל חלבו הרי דלכל הדברים הנקרב לגבי מזבח קרא הכתוב אותם בשם חלבו וגם לכליות ויותרת הכבד בעצמם ואף שאינם שמנים וטובים לאכילה מ"מ קרא אותן חלב. וע"כ דכל דבר המורם לשם נקרא בשם חלב. [והא דלא מקשה הגמ' מכליות ויותרת הכבד דתתסר באכילה דהא נקראו חלב ועליהם לא יתכן שום תירוץ שתי' שם על האליה דהרי שתי הכליות והיותרת הכבד הוא דבר השוה בשלשתן וגם בכל הכתובים הנ"ל נקראו בשם חלב סתם היינו משום דזה היה פשוט להש"ס דדבר שיש לה שם בפני עצמו רק שהכתוב קורא אותם בדרך כלל מתחילה בשם חלב או בשם חלבו לא הוי חלב לענין אכילה דלא נקרא חלב רק לענין קרבן משום דהוא מורם לד'. אבל אינו שם העצם והתורה לא אסרה חלב לאכילה רק בדבר ששם עצם שלה הוא נקרא חלב ואין לה שם אחר כמו חלב שעל הקרב ואינך. אבל באליה דקרי לה הכתוב חלבו האליה ומשמע דשם העצם שלה הוא חלבו האליה שפיר מקשה אלא מעתה תיתסר באכילה והוצרך לתרץ משום דאינה שוה בשלשתן ולא אסרה התורה חלב באכילה רק בחלב הקרב בשור וכשב ועז] והיה קשה לרבינו דא"כ לענין מה קורא אותה בשם חלבו ולכן פירש דלא נקראת חלב רק לענין קרבן ונ"מ לענין מעילה דנוהג גם בהם מעילה דהם ג"כ נכללים בקרא דכל חלב לד' דמרבינן מיניה לרבות אימורי קדשי קלים למעילה וכן ביותרת הכבד ושתי כליות דג"כ נקראו חלב לענין קרבן הם ג"כ בכלל הכתוב דכל חלב לד'. אבל לרב אשי דאומר דכיון דכתיב חלבו האליה חלב סתמא לא איקרי ומשמע דהכתוב מוציאו מכלל חלב סתמא אפי' לענין קרבן דגם לענין קרבן לא נקרא חלב סתמא ולכן שפיר מקשה הגמ' אלא מעתה לא ימעלו בה דכיון דהכתוב הוציאו אפי' מכלל חלב הנאמר גבי קרבן ולכן אמרינן מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. ובזה עולין דברי הרמב"ם ז"ל כמין חומר בעזר השה: ולדעת רבינו ז"ל דדבר המורם ומופרש לשם מקרי דבר טוב. ולכן נקרא חלב דלשון חלב הוא דבר הטוב ומובחר עולה שפיר לשון הכתוב אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו והיינו דכל צדיק דהוא קדוש ומפריש עתותיו להשם נקרא טוב וכמו שאמר הרמב"ם דאין לך דבר טוב אלא המורם לשם ומסיים הכתוב דבצדיק שנאמר בו כי טוב והיינו צדיק גמור כי פרי מעלליהם יאכלו דצדיק גמור צדיק וטוב לו גם בעה"ז כי אוכל פירות המצות בעה"ז וכן כל ישראל בכלל נקראו טובים וכמו דכתיב הטיבה ד' לטובים משום דהם קדושים ומופרשים להשם. וכן משה רבינו נקרא טוב והתורה נקראת טוב הכל מחמת טעם זה. הנלע"ד כתבתי בעז"ה: בעז"ה אור ליום ב' ער"ח אלול שנת תרנ"ה לפ"ק. לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מאיר נ"י מו"ץ בק"ק מינסק יצ"ו. אחדש"ת הרמה באתי להשיבו ע"ד הקונטרס אשר הוציא כת"ר נ"י לאור הדפוס בשנת תרנ"ד וקראו בשם מי ששון והוא בנוי על כמה חידושי דינים בהלכות טרפות וכעת קבלתי את הקונטרס הלז ע"י איש אחד וכו' ואמר לי הנ"ל בשם כת"ר כי הוא מבקש ממני לעיין בו מש"כ לחדש בדין חלב שעל הדקין שמבואר בגמ' וברמב"ם ובשו"ע שחלב שעליהן באורך אמה אסור וצריך גרירה [ולדעת הרמב"ם בעצמו וכ"ה דעה רש"י בחולין ד' צ"ג דצריך לגרור במקום שיוצאין מן הקיבה ולזה קרי הש"ס ריש מעיא אך כמה צריך לגרור לא פירש הרמב"ם שיעורו אבל רש"י כתב בהדיא דצריך לגרור באורך אמה אבל בשם הגאונים כתב הרמב"ם שריש מעיא הוא המעי שיצא בו הרעי שם צריך לגרור וכתב הכלבו שירא שמים יוצא ידי שניהם וכ"כ ה"ה ז"ל דמשו"ה הביא הרמב"ם לדברי הגאונים כדי לחוש לשניהם והובא בשו"ע להלכה בסי' ס"ד סעיף ט"ו] וכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה בשם הכלבו שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו וכן נוהגין רק שמסירין מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו עכ"ל הרמ"א ז"ל שם וכן מפורש בהדיא בכלבו אך דחסר שם איזה תיבות וזה ידוע דספר הכלבו נדפס בטעות משגגת הדפוסים הראשונים ונלקה בחסר ויתר כידוע] אך בב"י הועתק על נכון לד' הכלבו וז"ל שם דהמנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה צריך לגרור לגמרי אבל של צד הכרכשתא אין גוררין אותם לגמרי לפי שיש שם חלב טהור: והנה פשוט שכוונתו דאף לדעת הגאונים דריש מעיא באמתא דבעי גרירה היינו במקום הכרכשתא מ"מ שם א"צ לגרור לגמרי בעומק עד הבשר ששם יש על הטבחייא חלב טהור ואינו חלב טמא רק החלב שעל הקרום והקרום בעצמו משום שהחלב מונח עליו. אבל שומן שתחת הקרום הדבוק לטבחייא בוודאי חל טהור הוא כ"ה כוונת הכלבו בלי ספק ולא מצאתי לשום מפרש שמפרש פי' אחר בכלבו. והב"י וכן היש"ש בפ' ג"ה לא העתיקו רק לשון הכלבו אות באות ולא פירשו דבר. ופשוט שכוונו בו כמו שכ' הרמ"א ז"ל רק דהיש"ש העתיק דברי הכלבו בטעות כמו שנדפס לפנינו בכלבו [וכן העתיק גם כת"ר נ"י לד' הכלבו ולא הרגיש שחסר איזה תיבות בדפוס] מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי עכ"ל. אבל הדבר פשוט שחסר בכלבו וצ"ל מיהו של צד הקיבה גוררין אותו לגמרי וכמו שהעתיק בב"י והיינו משום דהאמה של צד הקיבה ליכא שום שומן טהור תחת הקרום. לפיכך גוררין אותו אמה לגמרי עד הבשר. אבל באמה שעל הכרכשתא יש תחת הקרום חלב טהור ואין גוררין כי אם הקרום והחלב שעליו: וכן מפורש להדיא בגמ' דחולין (דף מ"ט ע"ב) אר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם היכא אמרי לה חיטי דכרכשתא ואמרי לה טרפשא דליבא. וא"כ מוכח להדיא דחלב שעל הכרכשתא שתחת הקרום חלב טהור הוא ומותר באכילה דאל"כ פשיטא דאינו סותם הלא כל חלב טמא אינו סותם ומאי הוצרך לטעם משום דעשוי ככובע והרי הרמב"ם ז"ל דכ' שם דחלב הלב מותר באכילה כתב ה"ה ז"ל דהוציא מש"ס הזה מדהוצרך לאשמעינן דטרפשא דליבא אינו סותם