עצי ברושים נח

ובינונית דמטלטלין כל מילי מיטב הוא ואפי' סובין. וא"א לפרש בהרימכם את חלבו ממנו דצריך להפריש מן המיטב דהרי אפי' פירות רעות נמי מקרי מיטב. וע"כ דהכוונה דצריך להפריש מן המובחר ולפיכך תרגם ית שופריה. ומה שפירש בפ' ויקרא בקרא דכל חלב לד' כל תרבא לד'. אזיל בדעת התו"כ שם דקרא בא ללמד דנוהג איסור מעילה גם בחלב וכן פירש"י שם וע"כ דמפרש התו"כ דמיירי בחלב ממש] ויפה כיון אך מה שתמה שם על הגרע"א ז"ל ליון הש"ס בסנהדרין הנ"ל דהיכן מצינו בקרא שנקרא שומן הבהמה בשם חלב במח"כ לא דק ונעלם ממנו דברי הרא"ם ז"ל בספר יראים דעל כל דבר שמן קורא התורה בשם חלב רק למזבח לא חייבה התורה להקריב רק החלב המכסה וחלב שעל הקרב וכן באכילה לא אסרה התורה רק חלב הקרב על המזבח. אבל לשון חלב בלה"ק הונח על כל דבר שמן וטוב: ושיטה הב' היא שיטת התוס' והרא"ש וסמ"ג דשם חלב בלשון התורה הנזכר אצל שומן של בהמה לא הונח רק על שומן שעומד למעלה על הבשר ואינו מחובר לבשר רק פרוש כשמלה ע"ג הבשר כמו חלב שעל הקרב וכיוצא בזה והלכך שומן שעל הדפנות שג"כ פרוש כשמלה לפי דעתם ואינו מחובר לבשר ג"כ היה בכלל חלב דאסרה התורה אי לאו דמיעטה קרא דמסיים כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה ודרשינן חלב שכיוצא בו בקדשים היא קריבה לגבי מזבח אבל חלב הדפנות שאינו קרב לגבי מזבח לא אסרה תורה. וכן חלב שעל היותרת אף שהיא קריבה לגבי מזבח מ"מ מותרת באכילה דהא לא נקראת חלב כלל וא"צ קרא למעטה דהא לא אסרה תורה רק חלב והיינו שיהא תותב קרום ונקלף אבל שומן היותרת הוא דבוק ליותרת ואינו תותב: ושיטה הנ' היא שיטת ס' התרומה לפי הגי' שהי' לו בתו"כ דכיון דגבי הקרבה פרט הכתוב חלב המכסה והחלב אשר על הקרב ילפינן מיניה לכל חלב שבתורה דלא מיירי רק בשני מיני חלבים וזולת אלו לא מיקרו חלב כלל ואינו בכלל לאו וכרת דחלב. והלכך שומן שעל הדפנות ושומן שעל יותרת הכבד ואף דבלה"ק נקרא כל שומן חלב וכמו דכתיב ואכלו את חלב הארץ מ"מ גזה"כ הוא דהלאו וכרת הנאמר לענין איסור אכילה דחלב אינו נוהג רק בשני מיני חלבים אלו. ולדעת ר"ע גם חלב שעל הקיבה בכלל וקיי"ל כוותיה: ונ"ל להביא ראיה ברורה לדעת הרא"ם ז"ל בס' יראים הנ"ל דהנה לכאורה צריך להבין טעם שינוי הגרסאות בתו"כ הנ"ל דהתוס' והרא"ש והסמ"ג גרסי בתו"כ דהלימוד ששומן שע"ג הדפנות מותר באכילה הוא מקרא דכי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לד' הנכתב בפ' צו וכ"ה גם לפנינו בתו"כ ואלו בס' התרומה גרס דהלימוד הוא מקראי דפ' ויקרא הנאמר אצל קרבנות דכתיב שם את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ובא לגלות על חלב דכתיב גבי איסור אכילה דג"כ לא מיירי רק בשני מיני חלבים אלו: ונ"ל דשינוי הגירסאות תליא בפלוגתא דר"י וחכמים בכריתות ד' ד' ע"ב לענין אם אכל חלב מוקדשין דת"ק סבר דלוקה שתים ור"י סבר דלוקה שלש ואמרינן שם בגמ' דטעם פלוגתתן דר"י סבר דקרא דחוקת עולם לדורותיכם כל חלב ודם לא תאכלו הכתוב בויקרא (ג' פסוק י"ז) וכן קרא דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו הכתוב בפ' צו ויקרא ז' פסוק כ"ג) תרווייהו בקדשים מיירי דגם קרא דפ' צו מיירי בקדשים משום דאחר זה כתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לד' ונכרתה אמרינן דדבר למד מענינו כמו קרא דבתריה דכי כל אוכל חלב הכתוב לענין כרת מיירי בקדשים דהא כתיב בהדיא אשר יקריב ממנה אשה לד' גם הלאו מיירי בקדשים וחלב חולין דאסור נפק"ל מריבויא דכי כל אוכל חלב דאף דמאן דלא דריש כל מ"מ כי כל דרשי וכמו דאמרינן בפסחים מ"ג. אבל ת"ק סבר דלאו מכרת לא ילפי ולא אמרינן דדבר למד מעניינו רק אם שניהם בלאו או שניהם בכרת והלכך הלאו דכתיב גבי חלב בפ' צו מיירי בחולין וצריכי דחד מחבריה לא ילפינן והלכך גם גבי מוקדשים ליכא אלא חד לאו כמו בחולין והלכך אינו לוקה אלא שתים משום חלב ומשום זרות כן מבואר בסוגיא דכריתות הנ"ל: ועפי"ז יש לקיים שתי הגירסות דגירסת ספר התרומה בתו"כ הוא לפי דעת ר' יהודה דסתם ספרא הוא אליביה דקרא דכי כל אוכל חלב מן הבהמה מיירי בקדשים בוודאי משום דכתיב אשר יקריב ממנה אשה לד' ומזה ילפינן דגם הלאו מיירי בקדשים וא"כ אין לנו שום ראיה מהך קרא דאינו אסור משום חלב רק בחלב שבכיוצא בו בקדשים קרב לגבי מזבח דהרי קרא דאשר יקריב מבעיא ליה לגופיה דהכתוב מיירי בקדשים ונ"מ מזה דבאוכל חלב מוקדשין חייב שתים משום חלב לבד הלאו דזרות וא"כ לית לן ילפותא למילף דשומן שעל הדפנות דמותר רק מקרא הנאמר בפ' ויקרא אצל הקרבה דלא הוזכר שם רק חלב המכסה וחלב שעל הקרב: אבל גי' דילן בתו"כ [וכ"ה ג"כ גי' התוס' והרא"ש והסמ"ג והספר יראים] הוא אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו [והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מאכלות אסורות הלכה ב' השמיט לגמרי לדין האוכל חלב מוקדשין ולא הזכיר רק לדין של האוכל חלב נבלה דלוקה שתים ולא ידעתי למה השמיטו ואדרבה כיון דאיכא בזה פלוגתא בש"ס אי לוקה שתים או דלוקה שלש לא הוי ליה להשמיטו והדבר צ"ע] דקרא דפ' צו מיירי בחולין וא"כ קשה היאך מסיים הכתוב אחר זה כי כל אוכל מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לד' וע"כ דלא אתי רק לדרשא דאינו חייב משום חלב רק באותו חלב שכיוצא בקדשים היה קרב לגבי מזבח ולאפוקי חלב דפנות שאינו קרב לגבי מזבח מותר באכילה ולכן הוציא מזה הספר יראים דשומן שעל היותרת שקרב לגבי מזבח אסור באכילה משום חלב דהרי הכתוב תלי הכל בחלב הקרב אצל מזבח. וכיוון דודאי דהלכה כת"ק דר"י ממילא ראייתו של הספר יראים מהתו"כ היא ברורה: ומעתה אין לנו שום סתירה על דברי הספר יראים רק מה שהקשו עליו התוס' והרא"ש והסמ"ג מד' רב אשי דאמר דחלבו האליה מקרי חלב סתמא לא איקרי וכמו שהזכרנו לעיל. הנה מלבד שכתבנו למעלה דבתירוץ של הס' יראים שהקשה על עצמו מדברי רב מרי יתורץ גם מה שהקשו התוס' עליו מדברי רב אשי. הנה מלבד זה תירץ בזה יפה כבוד חתני הרב הגדול החו"ב מו"ה אהרן הכהן נ"י די"ל בפשיטות דכוונת רב אשי לומר דכיון דדייק הכתוב לכתוב חלבו האליה א"כ אדרבה משמע דהכתוב מיעטו מסתם חלב שנזכר בכתוב ואף דכל דבר שמן נקרא חלב מ"מ חלב האליה גרע משאר שומן דהרי הכתוב קוראו חלבו האליה ולא חלב סתמא: ובזה ניחא נמי מה דמקשה הש"ס על רב אשי אלא מעתה דחלב האליה לא מקרי חלב סתמא לא ימעלו בה משום דאינו בכלל קרא דכל חלב לד' דאתרבי מיני' אימורי קדשים קלים למעילה. ולכאורה לפי דעת הספר יראים תימה גדולה דמאי קושיא דנהי דלענין אכילה מותר משום דלא כתיב ביה חלב מפורש ובדבר דלא כתיב ביה חלב מפורש בעינן שיהא דבר השוה בשלשתן וכמו שפירש בס' יראים לדעת רב מרי מ"מ לענין מעילה דלא כתיב ביה דבעינן שיהא דבר השוה בשלשתן א"כ מה בכך דלא כתיב ביה חלב מפורש מ"מ הרי הוא נכלל בקרא דכל חלב לד' כמו כל שומן דקרא דקרוי חלב. ובאמת יש לתמוה על התוס' והרא"ש שהקשו על הרא"ם מד' רב אשי וביותר הו"ל להקשות מהא דמקשה הש"ס אלא מעתה לא ימעלו בה. אבל לדברי חתני ניחא הכל דכיון דרב אשי סובר דהכתוב סילקו משאר חלב דקרא ולא קראו רק בכנוי חלבו האליה א"כ אינו בכלל קרא דכל חלב לד' ג"כ ושפיר מקשה אלא מעתה לא ימעלו בה: ואפשר דזהו דלא הרגיש הס' יראים להקשות אנפשיה מד' רב אשי וכמו שהקשו עליו התוס' והרא"ש והיינו דמדברי רב אשי לק"מ דהרי הכתוב הוציאו מכלל סתם חלב דקרא: שוב ראיתי להמעדני יו"ט שם על הרא"ש שהעיר עליו דהרי דברי רב אשי בלא"ה כבר אידחא לה בגמ' מכח קושיא אחרת ומיהו זה לא קשיא וכמו שכ' בעצמו דמ"מ מקשה הרא"ש שפיר דהא לא דחי הש"ס לדברי רב אשי רק מחמת קושיא אחרת ומשמע דבלא"ה ניחא: ואמנם מה שהקשה המעיו"ט עוד דמאי קושיא הא תירץ רב זביד דבעינן דבר השוה בשלשתן ע"ש במעיו"ט ולא הבנתי קושייתו דהא מדהוצרך רב אשי לתרץ מקרא דחלבו האליה ע"כ דלא ס"ל לתי' של רב זביד דבעינן דבר השוה בשלשתן: