עצי ברושים נז

סתירה לד' הר"א ממיץ ז"ל וזה לשונו שם תניא בתו"כ כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אפי' חלב הדפנות והוא הדין לכל שומן בהמה יהא קרוי חלב ואסור לאכול ת"ל חלב המכסה את הקרב אשר על הכסלים וחלב הכליות פי' אותו דבר הקרוי חלב במקום אחר גבי הקרבה אותו אסור בחולין לאכול ואפי' חלב האליה אומר שלהי כל הבשר דמותר לאכול ואע"ג דקרב למזבח בכבש מותר משום דחלב אליה מקרי חלב סתמא לא אקרי עכ"ל ס' התרומה שם. וא"כ לפי גרסתו בתו"כ אדרבה מבואר להדיא דלא כהרא"ם דילפינן חלב האמור לאיסור אכילה מחלב האמור לענין הקרבה דאינו אסור רק החלב המכסה את הקרב וחלב הכליות דהם נקראים שם חלב. אבל שאר דברים זולת זה אינו בכלל חלב ולכן מסיים שם ס' התרומה דכ"ש אותו שמנונית שבתוך יותרת הכבד שמותר לאכול אף ע"פ שקרב למזבח דהא לא אקרי כלל בכתוב חלב. וגם הרב ב"י בסי' ס"ד כתב דמדברי ס' התרומה בשם התו"כ הנ"ל מבואר להדיא דלא ס"ל כהרא"ם. ואכן אינו מובן מה שתמה שם על המרדכי שנראה מדבריו דס' התרומה סובר כהרא"ם דאסר שומן המעורב בבשר היותרת שתחת הקרום ובאמת אינו כן כו' והדברים מתמיהים דאיזה משמעות מצא במרדכי דספר התרומה ס"ל כהרא"ם דהרי לא מיירי כלל נידון השומן שתחת הקרום שהלא העתיק שם לשון סה"ת בסי' מ"ה שצריך לקלף היותרת מבחוץ משום שהחלב הגדול המכסה את הקרב שוכב שם. אבל היותרת מבפנים לצד הריאה אינו צריך להסיר הקרום שמאותו צד אין שם חלב ואם חתך היותרת מן הבהמה ואין ידוע איזה צד היה מבפנים ואיזה צד היה מבחוץ צריך להסיר הקרום משני צדדיו אבל מענין השומן שתחת הקרום לא דבר שם כלל ולפי דעת הב"י יהיה דברי ס' התרומה בעצמו סותרין זא"ז למה שכ' בסי' מ"ג. ולכן דברי הב"י צל"ע: ועוד תמוה במש"כ שם הב"י בשם רבינו ירוחם שכ' וכן עמא דבר להתיר השומן וזה לא נמצא ברבינו ירוחם כלל וגם מה שמסיים הב"י דמ"מ נוהגות נשים שלנו כרא"מ ג"כ ליתא שם ברבינו ירוחם. ואולי הוא מד' הב"י בעצמו. וגם מש"כ בד"מ שם דבאגור משמע דיש להחמיר כד' הרא"מ תמוה דהמעיין באגור יראה דהביא ב' הדעות ולא הכריע ואדרבה הביא דעת ר"י החולק על הרא"מ לבסוף. ואולי דכוונתו מדלא כתב רק דהר"י דחה ראייתו ומשמע דמכל מקום הדין דין אמת כהרא"מ. וגם מש"כ שם עוד דבאו"ה הארוך כלל כ' כתב להתיר השומן שתחת הקרום תמהני דלא הביא דבהגהות או"ה שם כתב בשם מהר"ש שהמהר"ם לא רצה לאכול אותו חתיכה שקורין בל"א ולימן ע"ש. וגם באו"ז בהלכות גיד הנשה סי' תמ"ח כתב שרבינו יהודא בר' יצחק כתב בשם מורו שיש אוסרין השומן שתחת הקרום ופשוט שכיון על הרא"מ אבל מ"מ משמע שגם דעתו נוטה לאיסור כהרא"מ וא"כ בוודאי ראוי להחמיר כדעת ר"ת והרא"מ ובפרט שגם התוס' והרא"ש לא חלקו עליו בפירוש בעיקר הדין רק שכתבו דראייתו יש לדחות: ואגב ראיתי לבאר דבענין חלב שעל הדפנות אם הוא תותב קרום ונקלף או לא נראה דיש בו ג' שיטות דמד' התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו דשאני חלב דפנות דדומה לשאר חלב ושמא אף תותב קרום ונקלף הוא הרי דמסתפקא להו אי הוי תותב קרום ונקלף או לא. ואמנם מלשון הסמ"ג בלאוין קל"ח שכתב מה שהוצרך למעט חלב שע"ג דפנות זהו לפי שהוא דומה לשאר חלב גמור שהוא כשמלה פרושה וקרום דק יש עליו ונקלף החלב מעל הבשר בקל עכ"ל הרי דפשיטא ליה שהוא תותב קרום ונקלף: ואכן מד' ספר התרומה שהבאתי לעיל דנראה שהיה לו גירסא אחרת בתו"כ וכמו שכתבתי למעלה וכתב ביאור על התו"כ במש"כ ת"ל חלב המכסה אשר על הכסלים וחלב הכליות דרצונו לומר דאותו דבר הקרוי חלב במקום אחר גבי הקרבה אותו חלב אסור לאכול עכ"ל. משמע בהדיא דמפרש לדברי התו"כ דלא יליף מחלב הנזכר גבי הקרבה דאינו אסור לאכול רק חלב דאיתא בהקרבה דהיינו חלב המכסה את הקרב וכל חלב אשר על הקרב דאם איתא דמפרש כן לד' התו"כ לא הוה צריך לומר אותו חלב הקרוי חלב לגבי הקרבה אלא היה צריך לומר אותו חלב שצריך להקריב לאפוקי חלב הדפנות דא"צ להקריב מותר לאכול ואף שנקרא חלב ומדכתב אותו חלב הקרוי חלב גבי הקרבה משמע דכוונתו דילפינן סתום מן המפורש דכאן גבי איסור אכילה כתיב חלב סתם ולא ידעינן כלל מהו נקרא חלב ואסור לאכול ומה לא נקרא חלב ומותר לאכול וילפינן מחלב דכתיב גבי הקרבה דהתם מפורש מהו נקרא חלב דהא הכתוב פירש בהדיא חלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב זה נקרא חלב גבי הקרבה וילפינן סתום מן המפורש דגם גבי אכילה לא קרי רחמנא חלב רק אותו חלב הנזכר גבי הקרבה דכן מדה בתורה דילפינן סתום מן המפורש. וא"כ משמע קצת דילפינן מהתם דכל חלב סתם הכתוב בתורה היינו זהוא תותב קרום ונקלף כמו חלב המכסה וחלב שעל הקרב אבל חלב הדפנות דאינו תותב קרום ונקלף לא מקרי חלב כלל ואינו באיסור אכילה [ולר"ע דס"ל בחולין דילפינן מכל החלב לרבות גם חלב שעל הקיבה ואף דאינו תותב ולא בעינן רק שיהיה קרום ונקלף צריך לומר דחלב הדפנות אינו אפילו קרום ונקלף דליכא שום קרום מפסיק בין הבשר לשומן ואפשר דאינו נקלף כלל רק הוא מהודק ככל שומן ועי' ברש"י בחולין מ"ט ובמרדכי בפ' גיד הנשה דאיכא כמה דעות בפירוש דתותב קרום ונקלף] [וליכא לפרש דר"ל דאף דחלב הדפנות נמי הוי תותב קרום ונקלף מ"מ יליף מחלב דכתיב גבי הקרבה דדוקא חלב המכסה וחלב שעל הקרב נקרא חלב אבל זולת אלו אף דהוי ג"כ תותב קרום ונקלף מ"מ לא נקרא חלב דזה א"א לומר כלל דהא כולי קרא דאת כל כל החלב אשר על הקרב מיותר ודרשינן מיניה לרבות חלב שעל הדקין או חלב שעל הקיבה. ולכאורה הא מ"מ האי כל מיותר הוא דהוי סגי למכתב ואת החלב אשר על הקרב. וא"כ למה לא ניליף מיניה לרבות חלב שעל הדפנות ואף שאינן על הקרב מ"מ הן דומין לחלב שעל הקרב דהרי חלב דפנות נמי הוי תותב קרום ונקלף כמו חלב שעל הקרב אלא וודאי דדעת ספר התרומה דחלב הדפנות אינן תותב קרום ונקלף] וא"כ הרי דיש ג' שיטות בחלב שעל הדפנות: והיוצא לנו מדברינו שיש ג' שיטות בדבר א' שיטת הר"א ממיץ זצ"ל בס' יראים דכל שומן של בהמה מקרי חלב דשם חלב בלה"ק הונח על כל דבר השמן וכמו דכתיב ואכלו את חלב הארץ והלכך השומן שעל הדפנות וכן השומן שעל יותרת הכבד ג"כ נקראו חלב ומ"מ חלב הדפנות מותר לאכול משום דנמעט מקרא דאשר יקריבו דלא אסרה התורה רק חלב הקרב למזבח וחלב הדפנות הרי אינו קרב לגבי מזבח אבל שומן היותרת דקרב לגבי מזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא וחייבין עליו כרת. [ומה שהקשה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס בסנהדרין (ד' ד' ע"ב) על דברי התוס' שם ד"ה דרך בישול במה שכ' שם בשם יש מפרשים דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חל דבלא"ה אסור. ותמה על זה הגרע"א ז"ל וז"ל קשה לי הא משכחת דבלא בישול שרי במבשל בחלב טהור דהא כל שומן דבהמה נקרא חלב אלא דעל הקרב אסרה תורה. וא"כ דילמא מיירי קרא בחלב טהור עכ"ל. והנה פשוט שרבינו הגאון מוהרע"א ז"ל נמשך בזה אחרי שיטת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל שהבאתי לעיל דכל שומן מקרי חלב בכתוב. ומיהו מה שהקשה זה על פירוש הי"מ בתוס' לק"מ די"ל דהי"מ עומד בשיטת התוס' והרא"ש ז"ל והרמב"ן בפי' החומש בפ' ויקרא שאביא לקמן בסמוך הסוברים דלשון חלב בתורה אינו אלא על שומן הפרוש כשמלה על הקרב והיינו שהוא תותב קרום ונקלף. אבל כל שומן שעל הבהמה שהוא דבוק לבשר לא נקרא חלב כלל]. ובספר קטן הנקרא עץ יהודה חלק ג' שחיבר זה מקרוב כבוד הרב הגדול החכם ושלם מו"ה יהודא בעהאק (נ"י) [ז"ל] מילידי ווילנא וקראו בשם גמרא ותרגום. הביא ראיה שגם דעת התרגום אונקלס הוא כן שהרי שעל חלב הקרב למזבח הנזכר בפ' ויקרא וכן לענין איסור אכילה הנזכר בפ' ויקרא ובפ' צו וגם בשאר מקומות תרגם בלשון תרבא אבל על לשון חלב הנזכר בכתוב שלא לגבי הקרבה וגבי איסור אכילה פי' לשון שומן כמו בפ' בראשית והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן תרגם ומשמנינהון [ובקרא ואכלו את חלב הארץ בפ' ויגש תרגם ואכלו ית טובא דארעא ובסוף פ' קרח בהרימכם את חלבו ממנו תרגם באפרשותכון ית שופריה מיניה ועל שני מקומות אלו בתרגום לא עמד כבוד המחבר נ"י עליהן ולא הביאן כלל והדבר צריך ביאור במה דפ' ויגש פירש ית טובא ובפ' קרח תרגם שופריה. ונראה דמשום דאחר זה כתוב דאמר פרעה אל יוסף במיטב הארץ הושב את אחיך הוא ראיה דמה שאמר בתחילה ואכלו את חלב הארץ היינו במיטב הארץ והיינו דיושיב אותם בעדית שבארץ מצרים ולפיכך תרגם ית טובא וזה שייך גבי קרקע. אבל בפירות תלושין לא שייך עידית