עצי ברושים נו

כיון דעור העוף הוא רך וחזי לאכילה דהא גבי נבלת עוף טהור מצטרף העור לכזית וכן לענין הגנה בנשבר העצם גבי עוף העור מצטרף לבשר משום שהוא רך וכמו דמבואר לעיל בסי' נ"ה סעיף ז'. א"כ אפשר דאינו מגין כלל ולא איכפת לן מה דניטל הטור כיון דבין כך וכך אינו מגין. וכמו דמצינו בש"ס בחולין (ד' נ"ב ע"ב) לענין עור בית הפרסות דאינו מגין משום דנחשב כבשר: ואין להביא ראיה מהא דכ' רש"י ז"ל בחולין (ד' נ"ח) ד"ה ר"י הא דאמר דחשיב ליה כגלודה שניטל עורה עכ"ל. וכן התוס' כתבו שם בד"ה הנוצה והשתא מייתי ראיה מדחשיב ליה כשומר לבשר אלמא הוי כמו עור וכשניטלה כאלו ניטל העור דהוי גלודה וטרפה עכ"ל. ומשמע לכאורה דבניטלה עורה של העוף דוודאי טרפה לד"ה. אבל יש לדחות דר"ל דר"י ס"ל דניטל הנוצה של העוף הוי כניטל עור הבהמה דכמו דבבהמה העור מגין ה"נ מגין הנוצה בעוף. אבל לדעת הת"ק דקיי"ל כוותיה דנוצה אינו מגין ולא הוי כגלודה כ"ש דהעור וודאי אינו מגין ואינו נוהג כלל גלודה בעוף. ומיהו הדעת נוטה דנוהג גלודה גם בעוף דאין סברא כלל דעופות אין צריכין הגנה כלל להגן מן הקור כמו בבהמות כיון דהקב"ה ברא כל הבריות שיקרמו עליהן עור וגם בעופות הלכך וודאי כמו דבהמות נבראו בעורות כדי להגן מן הקור ואם ניטל העור הוי טרפה גם בעופות כן הוא. רק דת"ק ור"י פליגי בנוצה דת"ק ס"ל דהגנה דעור לחוד סני כמו בבהמה דאין עליהן רק עור בלבד. ולפיכך אם ניטל הנוצה כשרה. אבל ר"י סבר מדברא הקב"ה העופות עם נוצות אלמא דהעור שלהן אינו יכול להגין מפני שהוא רך. ולפיכך אם ניטל הנוצה ואף שהעור קיים טרפה דהעור לבד אינו יכול להגין מפני שהוא רך. וגם מן הכלל שאמרו חז"ל בחולין (ד' נ"ד) דכל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף מוכח ג"כ דטרפות דגלודה נוהג גם בעוף. ועוד דאם איתא דכשר למה לא חשיב ליה בהדי אלו כשרות העוף. ואף דלפי מה שפסק הרמ"א ז"ל דגם בניטל הנוצה יש להחמיר. מ"מ נ"ט לענין כיסוי הדם דבניטל עור העוף פטור מכסוי הדם. ומ"מ עדיין צ"ע בזה ולא באתי רק לעורר והנלע"ד כתבתי בעז"ה: הלכות חלב סימן כט סי' ס"ד סעיף י"ב בדברי הרב בהג"ה יותרת הכבד יש שמצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא עכ"ל. ונרשם רא"מ ור"ת. והנה באמת כן הוא דעת רבינו אליעזר ממיץ זצ"ל בספר יראים שלו במצוה קמ"ד וטעמו ונימוקו עמו כיון דקרב על המזבח כחלב שעל הקרב הרי הוא בכלל כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו ואף שלא מצינו דנקרא חלב בכתוב מ"מ כיון שבאמת הוא שומן ולא בשר וגם הוא קרב על המזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא דכל דבר שמן שבבהמה נקרא חלב דלשנא דחלב זהו דבר מובחר כמו ואכלו את חלב הארץ. והביא ראיה ברורה לזה מהא דהוצרך התו"כ בפ' צו למעט חלב שעל הדפנות דמותר באכילה מדכתיב כל חלב אשר יקריבו ממנו אשה לד' חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי לך יצא חלב דפנות שאינו כשר לקרב. פי' שומן שעל גבי הצלעות והדפנות מבחוץ שאילו לא נאמר אשר יקריבו הייתי אומר דכל דבר שמן בבהמה הרי הוא בכלל חלב דקרא ואסור לאכול והלכך בשומן דיותרת הכבד שכשר לקרב ע"ג המזבח שפיר הוי בכלל חלב דקרא: ושוב כתב דאין להקשות ע"ז מהא דמקשה רב מרי בחולין סו"פ כל הבשר (ד' קי"ז) לרב זביד אי אליה איקראי חלב תיתסר באכילה אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז ומשמע דרב מרי היה סבר דלא בעינן דבר השוה בשלשתן אלא דאפילו שאינו קרב רק באחד ג"כ אסור ואפילו הכי לא מקשה רק משום דהאליה נקרא חלב בפירוש בכתוב דכתיב חלבו האליה תמימה. אבל אם לא היה נקרא חלב בכתוב אינו בכלל כל חלב דקרא ואף שהוא דבר השמן. אבל זה אין לדקדק דבאמת גם רב מרי היה סובר דבעינן דבר השוה בשלשתן אך דהיה סובר דכל שנקרא חלב בפירוש בכתוב הרי הוא בכלל חלב דקרא ולא בעינן דבר השוה בשלשתן רק בדבר שלא נקרא חלב דהך שור וכשב ועז אינו מיעוטא והשיב לו רב זביד דשור וכשב ועז מיעוטא הוא דאף בדבר שנקרא חלב מפורש בכתוב מ"מ בעינן נמי דבר השוה בשלשתן. אבל דבר השוה בשלשתן כמו שומן דיותרת הכבד אף דלא נקרא חלב מפורש בכתוב הוא בכלל חלב דקרא דכל דבר שמן נקרא חלב כל זה כתוב בס' יריאים שם. וצריך להוסיף על דבריו דרב אשי דמשני שם דחלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי ג"כ ס"ל דשור וכשב ועז אינו מיעוטא. ולכן הוצרך לתרץ דהאליה לא מקרי חלב בכלל ולית ביה אפי' חדא לגריעותא דלא מקרי חלב וגם אינו שוה בשלשתן אבל שומן דיותרת הכבד אף דלא מצינו שנקרא חלב מ"מ כיון שהוא דבר השוה בשלשתן הרי הוא בכלל חלב דקרא. ולכן אני תמה הפלא ופלא על רבותינו בעלי התוס' בחולין צ"ג ד"ה אמר אביי ובדברי הרא"ש דלשם דדחו דברי ר"א ממיץ בס' יראים הנ"ל מהא דאמר רב אשי דמשו"ה אליה מותר באכילה משום דלא נקרא חלב דחלבו האליה איקראי חלב סתמא לא איקראי ולדברי הר"א ממיץ ליתסר מ"מ מטעם שקרב ע"ג המזבח כמו בשומן דיותרת הכבד. וכן הקשה ג"כ הרא"ש ז"ל שם על רבינו ר"א ממיץ ז"ל מזה. ותמהני טובא דהלא כבר הרגיש הר"א ממיץ ז"ל בעצמו בקושיא זו מדברי רב מרי דלא ס"ל ג"כ להך סברא דדבר השוה בשלשתן ותי' שפיר דרב מרי ג"כ ס"ל הך סברא אך דסבר דלאו מיעוטא הוא ונ"מ דכל שנקרא חלב מפורש לא בעינן דיהא שוה בשלשתן. וא"כ י"ל דגם רב אשי ס"ל כן דבדבר שלא נקרא מפורש חלב בקרא בעינן שיהא דבר השוה בשלשתן והלכך חלב האליה מותר. אבל שומן של יותרת הכבד כיון שהוא דבר השוה בשלשתן אסור אף שלא נקרא חלב מפורש. ולכן לבי אומר לי דכל מה שכתוב שם בס' יראים מתיבות ואין לדקדק כו' עד שלכך אע"ג דאיקרי חלב שריא. אינו מד' בעל הס' יריאים בעצמו רק הג"ה מאיזה תלמיד ולפני רבותינו בעלי התוס' והרא"ש לא היה כתוב זה [וכבר ידוע כי ספר היראים אשר לפנינו איננו כמו שיצאו הדברים מפי מחברו רבינו אליעזר ממיץ ז"ל רק מאת מלקט אחד שקיצר ושינה כרצונו וכמו שהאריך בזה הרה"ג בעל המחבר תועפות ראם על הספר יראים בהקדמתו שם שהוציאו מחדש כעת לאור הדפוס בווילנא תרנ"ב. ואמנם מה אעשה שכעת יצא לאור הדפוס ס' היראים השלם ומצאתי שגם שם איתא לשון זה בה' חלב סימן מ"ז בקצת תוס' ביאור ע"ש והדבר צ"ע] ומיהו עדיין צ"ע מה דמסקו התוס' והרא"ש דלובן כוליא וחלב האליה לא דמי כלל לשאר חלב האסור ואין הלשון מדוקדק דהא לפי דעת הס' יראים כל דבר שמן והוא קרב ע"ג המזבח הוא בכלל חלב דקרא. וא"כ לא שייך כלל לומר דלא דמי לשאר חלב האסור דהלא לדעתו כל שומן בכלל האסור. וצ"ל דעיקר כוונתם לומר דלא דמי לחלב שמכסה את הקרב שהן קרבין על המזבח או חלב שעל הדקין דמרבינן מקרא דאת כל החלב אשר על הקרב דהם תותב קרום ונקלף ור"ע דמרבי אף חלב שעל הקבה מ"מ הוא קרום ונקלף לאפוקי הני דאינן אפילו קרום ונקלף והלכך מסתבר לומר דמאי דקרבי לובן כוליא ושומן האליה על המזבח אינו מתורת חלב רק אגב הכוליא ואליה קרבין גם השומן שעליהם. וא"כ גם ביותרת הכבד י"ל כן דלא קרב השומן מתורת חלב רק אגב דהיותרת הכבד בעצמה קריבה לגבי מזבח קרב גם השומן שעליה עמה והא דצריך בתו"כ למעט חלב הדפנות שאינו בכלל איסור חלב דקרא משום דכתיב אשר יקריבו ממנה קרבן וחלב הדפנות אינו קרב. היינו משום דחלב הדפנות דומה לחלב ואפשר דתותב קרום ונקלף הוא כמש"כ התוס' מקודם והלכך אי לאו דאינו קרב היה בכלל חלב דקרא: ומיחו כל זה הוצרכו לדחוק וליישב אלא לפי הגי' שהעתיקו הרא"ם בס' יראים והתוס' והרא"ש וסמ"ג בלאווין קל"ח לד' התו"כ וכן הוא הגי' באמת בתו"כ אשר לפנינו דממעט חלב הדפנות מקרא דאשר יקריבו ממנה אשה לד' חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי לך. אבל בס' התרומה לרבינו ברוך ז"ל בהלכות או"ה סי' מ"ג העתיק לד' התו"כ בלשון אחר ולפי גירסתו בתו"כ הוא אדרבה