עצי ברושים נד

אידי ואידי לאחר חזרה והא דתנן ברפ"ג דפסוקת הגרגרת הוי טרפה מיירי מחיים ומתני' דפ"ב הרי מיירי להדיא בלאחר שחיטה דהא תנא בהדיא שחט הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ושחט את הוושט וע"ז אומר ר' ישבב דהוי נבלה. ושוב ראיתי דכבר עמדו ע"ז התוס' בחולין ל"ב ד"ה ורמינהי וע"ש מה שתירצו. ואכן לענ"ד יש לתרץ עוד דהגמ' מקשה שפיר מדתני להו במתני' שם בהדי ניקבה הריאה וניקבו הדקין והני טרפות לא ניכר מחיים כלל רק לאחר שחיטה. וא"כ משמע דגם פסוקת הגרגרת הוי טרפה גם לאחר שחיטה דאל"ה לא דמיא להנך. ועי' בתבו"ש בסי' ל"ג ס"ג מש"כ בזה לדעת הרמב"ם: ולענין מש"כ לעיל סימן ט' דבנחתך אבר אחד מן הבהמה לאחר שחיטת רוב שנים ואח"כ גמרו לשחוט גם מיעוט הסימנים לאחר ששהה שיעור שהיה באופן דכל הבהמה הוה ספק נבלה או ששחט למיעוט הסימנים לאחר ששהה שהיה משהו באופן דכל הבהמה הוי נבלה מדרבנן היכי הוי דינו של אותו אבר שנחתך קודם שנשחט מיעוט הסימנים וכן יש להסתפק בעוף שנחתך ממנו אבר לאחר ששחט סימן אחד ושוב שחט לסימן השני בשני האופנים הנ"ל ושם כתבתי בתחילה דיש להתיר האבר הנחתך והבאתי איזה ראיות לזה. ואמנם לבסוף כתבתי דלענין מעשה יש לעיין בזה. והיינו משום דלאחר העיון ראיתי דיש פנים להחמיר בזה מחמת דכיון דכל הבהמה הוי ספק נבלה או נבלה מדרבנן. וא"כ הוי כמתה ובמיתה קיי"ל דמיתה עושה ניפול והוי אמה"ח באבר המדולדל. וא"כ בנד"ד נמי הו"ל להאבר כאמה"ח מדרבנן או אם שהה שהי' גמורה הוי ספק אמה"ח דאפי' אם נתדלדל ממנה אבר לאחר שחיטת רוב שנים הוי אמה"ח מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכ"ש בנחתך לגמרי. ומיהו יש לפקפק בזה דשאני הכא דלאחר שחיטת רוב שנים בבהמה או לאחר שחיטת סימן אחד בעוף כבר ניתרת הבהמה והעוף ויצא מידי איסור אמה"ח אפי' מדרבנן. והגם דלכתחילה צריך לשחוט ב' סימנין גם בעוף וכן צריך לשחוט כולם מ"מ האידנא כיון דפסלינן אפילו בשהיה משהו תו א"א לגמור השחיטה והוי דיעבד ובדיעבד סגי ברוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף אפי' מדרבנן והלכך נהי דהבהמה והעוף עצמו חוזרין ונאסרין ע"י גמר השחיטה מ"מ האבר שנחתך בעת זמן היתר נשאר בהתירו לעולם. ולכן עדיין הדבר בספק אצלי והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן כו בתו"ה [ד' מ"ד ע"ב בדפוס ברלין] כתב דהא דאמרינן דקטע רישיה דחד מינייהו אימור נח רוגזיה דווקא קטע קאמר אבל דרס חדא מינייהו לא דאדרבה כל שדרס וברחה מידו רגיז טפי ומצלת עצמה כמצלת מאחרים דמיא עכ"ל והובא להלכה בש"ך בסי' נ"ז ס"ק כ"ז: ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בש"ס באיהו שתק ואינהו קמקרקרן דחוששין להם משום דרוסה. והקשה הרשב"א בתו"ה שם דלמה אנו חוששין להם דהא כל חדא וחדא בס"ס עומדת שמא לא דרס לזו ואת"ל דזו היא שדרס שמא במקום שאינה נטרפת בכך דרסה וכל מקום שאתה מוצא ס"ס אפי' בדאורייתא מותר ושוב חזר ותי' בעצמו שכולן בספק אחד הן שמא כולן דרס עכ"ל. וא"כ מזה ראיה גמורה דבדרס לא אמרינן דנח רוגזיה דאל"כ הדרא הקושיא לדוכתה: ואמנם זה ראיה למש"כ הרשב"א בתו"ה הנ"ל. ואמנם בחידושיו לחולין (ד' נ"ג) כתב דאין סברא כלל לומר דניחוש לכולן דרס דלא די לנו אם נחוש לספק דריסתו ונעשה הספק כוודאי משום דשתיק ואינהו קמקרקרן אלא שנאמר שכולן הוא דורס והא דאין אנו מתירין לכולם מטעם ס"ס משום דדרוסה שאני דיש לה תקנה בבדיקה והלכך לא מהני ס"ס [ולכאורה ראיה מזה דס' ת"ה חיבר מקודם ובחידושיו חזר בו ממש"כ בתו"ה מיהו אינו מוכרח כ"כ ועי' מש"כ הפמ"ג בהקדמה] ובד"מ ביו"ד בס"ס נ"ג ובס"ס נ"ו הביא בשם מהרא"י ז"ל בפסקיו דבמקום דאיכא ס"ס אנו מתירין לגמרי ולא צריך בדיקה ואף במקום דאפשר לבדוק ותמהני דהלא מד' הרשב"א ז"ל אלו מבואר להיפך וצ"ע. ועפ"ז נדחה הראיה שכתבנו ושוב ראיתי להפמ"ג בש"ד בסי' נ"ז ס"ק כ"ז שתמה על הש"ך דלמה הביא ממרחק לחמו ולא הביא מסעיף י"ד בנמצא ציפורן בגבו של אחד מהם דחוששין לכל השוורים שבדיר ע"ש בפמ"ג. ותמהני דמאי ראיה היא זו דמלבד דלפי מש"כ הרשב"א דבדרוסה לא מהני ס"ס משום שיש לו תקנה בבדיקה הנה מלבד זה תמוה דהלא בש"ס אינו מפורש דכל השוורים אסורים רק דבטור הביא זה בשם הרשב"א בתו"ה. וא"כ לאיזה ענין יביא מד' הרשב"א דלשם והלא הרשב"א כתב זה בדין זה גופא ולמה יביא ממרחק לחמו מאחר דבדברי הרשב"א מפורש דבר זה במקומו ולכן ד' הפמ"ג תמוה וצ"ע: ובעיקר דברי הרשב"א שם בתו"ה גבי נמצא ציפורן בגבו של אחד מהם שכ' דחוששין לכולם שמא דרס וחזר ודרס פשוט דהוא מטעם דאזיל לשיטתו לפי מש"כ שם בתו"ה מקודם דבאיהו שתיק ואינהו קמקרקרן חוששים לכולם. או מטעם שכתב בחידושיו משום דכיון דיש לה תקנה בבדיקה לכן לא מהני ס"ס: ודע דמה שהוצרך הרשב"א לזה לומר דשמא לכולן דרס ואף דבלא"ה אסורים כולם משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי וליכא ס"ס כלל ואפי' אם פירש אחד מהם אסור דשמא יקח מן הקבוע מ"מ נ"מ אם נתפזרו כולם דליכא גזירה דיקח מן הקבוע וכן מסיק שם בתו"ה בעצמו וכיון שכן אפי' נתפזרו אסורות דהא אין מותרת בוודאי שנתלה בו עכ"ל. מיהו כל זה באיהו שתק ואינהו קמקרקרן. אבל בדשתק איהו ואינהו. ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם קשה טובא דלמה ניחוש לכולהו. והן אמת דרבינו ירוחם כתב באמת דבשתק איהו ואינהו. לא חיישינן לשאר השוורים והובא בב"י. אבל דברי הט"ז בסי' נ"ז ס"ק כ"ב שכ' דאפילו בשניהם שותקין חיישינן לכולהו והביא כן מד' הב"י צ"ע. ובמק"א יבואר בעז"ה: ואין להקשות דאף על בהמה אחת יש להתיר מטעם ס"ס שמא לא דרס כלל ואפי' דרס שמא דרס במקום שאינה נטרפת דזה אינו קושיא משום דס"ס זו אינו מתהפך ודו"ק והנלע"ד כתבתי בעז"ה. [והט"ז בסי' כ"ט דסובר שם דאף בבהמה אחת איכא כמה ספיקא במח"כ לא ראה דברי הרשב"א הנ"ל]: סימן כז בשו"ע יו"ד סימן נ"ח סעיף ד' כתב לענין נפולה אם עמדה מעל"ע די לה בבדיקה. וכתב הרמ"א בהגהה על זה ודווקא שעמדה מעצמה אבל העמידוה לאו כלום. ונרשם ר"ן בפ' אלו טרפות. וכתב שם הפ"ת בשם ס' חמודי דניאל כתיבת יד דגבי נפולה לא מהני העמדה ע"י גערה או מקל ע"ש. ור"ל דאף במסוכנת מבואר לעיל בסי' י"ז דאפילו אם מעמידין אותה ע"י גערה ומקל ועומדת ג"כ יצאה מחזקת מסוכנת. אבל הכא לענין נפולה בעינן דווקא שעמדה מעצמה ממש. ובאמת שכן מוכח מד' הרמ"א גופא דהרי דבריו לקוח מד' הר"ן שם. ובר"ן מבואר דמחלק בין מסוכנת לבין נפולה דגבי נפולה בעינן דווקא שעמדה מעצמה וכיון דהרמ"א גבי מסוכנת גופא פסק דלא מהני העמדת אחרים אם לא שהעמידוה ע"י גערה או מקל. א"כ ממילא מוכח דהכא בעינן דעמדה מעצמה ממש דאם לא אין כאן חילוק בין מסוכנת לנפולה. וכן משמע עוד בביאורי הגר"א ז"ל כאן בס"ק י"ד שכ' טעם על מש"כ הרמ"א דהעמידוה לאו כלום הוא משום דעמדה איתמר וזה שהצריכו לומר אצל מסוכנת כל שמעמידין וכו' ולא קאמר כל שאינה עומדת עכ"ל. וא"כ משמע בהדיא דהכא גבי נפולה לא מהני העמדה ע"י אחרים אפי' העמידוה ע"י גערה או מקל. אבל באמת לולא דבריהם ז"ל הייתי אומר דהר"ן לא ס"ל כדעת הכלבו בשם הראב"ד שהביא הרמ"א בהגה"ה בסי' י"ז סעיף א' דגם גבי מסוכנת לא מהני העמדה ע"י אחרים אם לא שהעמידוה בגערה או במקל דפשטיות לישנא דגמ' כל שמעמידין אותה ואינה עומדת משמע דדווקא דאינו יכולה לעמוד אף לאחר שהעמידוה אלא שחוזרת ונופלת לאחר העמדה שאין לה כח לעמוד כלל. אבל כל שעומדת אחר שהעמידוה תו יצאה מחזקת מסוכנת ואין נ"מ כלל באיזה אופן היה העמדה אם ע"י גערה או מקל או בידים דהא סתמא אמר כל שמעמידין אותה משמע דאין שום חילוק בזה באיזה אופן היה ההעמדה אלא העיקר תליא אם נשארת לעמוד או שחוזרת ונופלת. אבל גבי נפולה דאמרינן עמדה משמע דווקא עמדה מעצמה. אבל לעולם י"ל דאם מעמידין אותה ע"י גערה או מקל הוי כעמדה מעצמה. וכן מצאתי להפר"ח כאן שכ' דאף אם העמידוה ע"י גערה או במקל ועמדה ג"כ הוי כמו עמדה מעצמה רק מה דמסיים הפר"ח כמו במסוכנת הוא תמוה דהא הר"ן כתב בהדיא דנפולה לא דמיא למסוכנת. וכבר השיגו הפרי תואר מד'