עצי ברושים נא

וראיתי להעיר במש"כ השמלה חדשה בסי' ל"ט סעיף ט' דבסרכא כסדרן למטה מחציין דאינה צריכה בדיקה מ"מ אם אירע דבדק בפושרין בעוד שהסירכא בה ונמצא נקוב טרפה אף לדעת רש"י דס"ל דמועיל סתימה בכסדרן הכא חזינן דלא סתמה וליכא למימר עלולה היא ליסתם דיש נקבים שאינם עשוים להסתם לעולם ואנן לא בקיאין ודילמא זה מהנך נקבים עכ"ל: ולכאורה קשה לפי מש"כ הר"ן בדעת רש"י ז"ל [וכ"כ הרא"ה ז"ל בבדק הבית (ד' ל"ד ע"א) דפוס ברלין] דיש נקבים שדרכן להעלות עליהן סירכא כסדרן ואותן נקבים אינן פוסלין להבהמה כלל אף אם ישחטו לבהמה בעוד שעדיין לא עלה עליהם סירכא כלל רק דאנן לא ידעינן אם היא מהנקבים שדרכן להעלות עליהן סירכא כסדרן וכשרה או שהוא מהנקבים שדרכן להעלות עליהן סירכא שלא כסדרן או שלא תעלה עליהן סירכא כלל והיא טרפה. וא"כ בנקב שעלה עליהן סירכא כסדרן רק שהיא מבצבץ כשבודקין אותה מחמת שהסירכא לא עברה עדיין על כל הנקב ונמצא מקצת הנקב בלא סירכא למה תהא טרפה לדעת רש"י דהא חזינן דהיא מהנקבים הכשרות שעולות עליהן סירכא כסדרן ומה שנשאר קצת נקב בלא סירכא אפשר שעדיין לא היה שהות שתעלה הסירכא על כל הנקב ושמא בעוד איזה ימים אם לא שחטוה היה עולה הסירכא על כל הנקב: ואולי דדעת הגאון בעל תבו"ש ז"ל דכמו שיש נקבים שאין עולה עליהן סירכא כלל והן טריפות כמו כן יש נקבים דאין עולה הסרכא על כל הנקב רק על חציו או על שלישיתו והם ג"כ מהנקבים הטריפות ולכן כל זמן דאינו מכסה הסירכא על כל הנקב חיישינן דשמא הוא מהנקבים דמעולם אין עולה עליהן הסירכא על כל הנקב ואין נסתמין לגמרי והלכך היא טרפה מספק ואפי' לדעת רש"י: ועל פי זה יתבאר דיש ד' מיני נקבים בריאה שנים מהם הם טרפה מספק והג' היא טרפה וודאית והד' הוא נקב כשר בוודאי ואלו הם. א' אם נמצא נקב בריאה ואין עליו סירכא כלל או שנמצא סירכא על חצי הנקב הרי הם טרפה מספק דשמא הם מהנקבים דלא יסתמו לעולם. ג' אם נמצא עליו סירכא שלא כסדרן הרי היא טרפה וודאית [ואפי' אם לא נמצא נקב כלל תחת הסירכא טרפה דוודאי היה נקב רק דנסתם מחמת ליחה]. ד' אם נמצא עליו סירכא כסדרן אז הוא כשר בוודאי: ובזה ניחא לי במה דאמרינן בש"ס דאינקבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא כשרה דהא תלינן בזאב. ולכאורה תמוה טובא דהא דתלינן בזאב איתמר בגמ' גבי בני מעים דלא בעי בהו בדיקה דסמכינן ארובא. אבל גבי ריאה דבעי בדיקה ולא סמכינן ארובא משום דגבי ריאה איכא מיעוט דשכיח טרפות א"כ היכי תלינן בזאב ובמשמוש ידא דטבחא הא לא עדיף מאלו לא בדקו כלל במקום הזה שנמצא בו הנקב דטרפה לדעת הסוברין דנאבדו בלא בדיקה טרפה: והנה כבר תירצו האחרונים דהא דהוי מיעוט דשכיח בריאה היינו סרכות דווקא. אבל נקבים לא שכיח כלום והלכך לענין נקבים תלינן גם בריאה במשמוש ידא דטבחא או בזאב כמו בבני מעים: ואמנם לדעת רש"י ז"ל הנ"ל יש לומר עוד טעם דמשו"ה תלינן בזאב ובמשמוש ידא דטבחא גם בריאה משום דהוי ס"ס דשמא לאחר שחיטה ע"י משמוש ידא דטבחא ושמא הוא מהנקבים הכשרים שדרכן להעלות עליהן סירכות: ואין להקשות ממחט שנמצא בחיתוכא דריאה דטרפה מחמת דא"א בבדיקה ולמה לא נכשיר מטעם ס"ס דשמא לא נקבה הריאה דסימפונא נקט ואתאי ואת"ל דנקובי נקוב ואתאי מ"מ שמא יעלה על הנקב סירכא והוא מהנקבים הכשרים. אבל לא קשיא מידי דהא הך קושיא אינה רק לפי דעת רש"י הנ"ל ורש"י ז"ל לשיטתו אזיל דפירש בגמ' דהא דחיישינן דשמא נקובי נקיב ואתאי היינו דחיישינן שמא ניקב הוושט משום דרוב הנבלעין נבלעין דרך הוושט ולגבי וושט ליכא ס"ס ופשוט הוא: ובר מן דין נ"ל לומר דהא שכ' הרא"ה והר"ן לדעת רש"י דנקבים שעולין עליהן סירכא אינם פוסלין לבהמה היינו נקב שבא מחמת סירכא כמו שאבאר אבל נקב שבא ע"י חולי או קוץ ומחט מעולם אינו חוזר להכשרו כלל ומעולם לא תעלה עליו סירכא כלל ואפי' אם ימצא עליו קרום או סירכא בוודאי אינו מהסירכות שעולה בריאה רק הוא קרום בעלמא שדרך להעלות מחמת מכה גם בשאר אברים וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום: ויש להסביר הדברים יותר דלכאורה מ"ש דבריאה עולה סרכות על הנקבים ובשאר אברים אינו עולה ובריאה גופא נמצא כמה נקבים שאינו עולה עליהן סירכא כלל. אבל הענין הוא ברור דוודאי הנקבים הבאים ע"י חולי או ע"י קוץ או מחט אין דרכן להעלות עליהן סירכות כלל רק לפעמים עולה עליהן קרום כדרך כל מכה להעלות עליה קרום וקרום שעולה מחמת מכה אינו קרום משום שסופה לסתור אבל בריאה נמצא בה נקבים חדשים מה דלא שייך שיהא נמצא בשאר אברים והיינו משום דהריאה שואבת כל מיני משקין והמשקה נתבלעה בתוכה וכשנתמלאה מהמשקין דרכה וטבעה להפליט המשקה לחוץ ומחמת שהטבע דוחקת המשקה הנקרש בתוכה לחוץ ע"כ המשקה עושה דרך בריאה ונעשה בה נקבים כדי שתוכל לצאת המשקה לחוץ וחוזר ונסתם ע"י המשקה היוצאת ממנה ונמצא דהנקבים באים ע"י הסירכא והסירכא באה מהנקבים ולפיכך סירכא בכסדרן כשרה. אבל אם נסרכה שלא כסדרן סופה של הסירכא לסתור ויהי' נקב בלא סירכה ולפיכך היא טרפה. אבל נקבים שבאים ע"י חולי או קוץ או מחט בוודאי היא טרפה וודאית כמו בשאר אברים דעל אותן נקבים לא תעלה עליהן סירכא מעולם: ובזה ניחא נמי מה דחשיב במשנה בר"פ אלו טרפות ניקבה הריאה בחשבון י"ח טרפות ומשמע דהוא טרפה וודאי כמו נקובת הוושט ונקובת הדקין. ולכאורה הלא להרא"ה ז"ל כל נקב בריאה אינו אלא ספק טרפה אלא וודאי דנקב שע"י חולי או ע"י קוץ או מחט הוי טרפה וודאית אף לדעת הרא"ה ז"ל. ובנקבים אלו מיירי מתני' ובאמת שוודאי יכולין להכיר אם הנקב בא ע"י קוץ או מחט או ע"י חולי או אם בא ע"פ טבע מחמת שהמשקה שבפנים היו דוחקין לקרומי הריאה וע"י זה נולד בה נקבים דוודאי נקבים אלו משונים במראיתן מהנקבים שבאין ע"י חולי או מחט. ומה שכ' הרא"ה והר"ן ז"ל דכל זמן שאינה עולה עליהן סירכא אינו ידוע אם הוא מהנקבים הכשרות שתעלה להם רפואה או לא והדבר מסור למי שאמר והיה העולם ר"ל בנקבים שניכרים שלא באו מחמת חולי או מחט. ויש באמת סימן מובהק בין נקבים שע"י חולי ומחט לבין נקבים שבאים ע"י סירכא. שנקב שע"י חולי ומחט נראה לעין שיש נקב אבל הנקב שע"י סירכא אינו נראה כלל רק מזה שמבצבץ כשבודקין אותה בפושרין מזה ידעינן שיש נקב משום שהנקב הוא קטן מאוד כמעט כמו נקבי הפארעס: ובלא"ה לא קשיא ממתני' דניקבה הריאה דהא חשיב נמי התם נפלה מן הגג ודרוסת הזאב בכלל י"ח טרפות ואף דהם נמי אינן אלא ספק טרפה דהא קיי"ל דמהני בדיקה או שהיי' י"ב חודש אפי' לוודאי דרוסה או נפולה ואעפ"כ הן נחשבות בי"ח טרפות שאסורין מהלמ"מ. וע"כ צ"ל לומר דכן נאמרה הלכה דדרוסה ונפולה אסורה מספק ואין דומין לשאר ספק טרפה דהאוכל אותם לא היה לוקה מספק ולדעת הרמב"ם ז"ל אינו אסור רק מדרבנן אבל בדרוסה ובנפולה אפשר דלוקה ואף דאינן אסורות רק מספק וא"כ גבי נקובת הריאה נמי ואף דהוי ספיקא דשמא הוא מן הנקבים הכשרות שעולה עליהן סירכא מ"מ כל ריאה שנמצאת נקובה ואין עליה סירכא נאמרה הלכה דהיא טרפה מספק והאוכל מן הבהמה שניקבה הריאה שלה לוקה משום טרפה כמו בטרפה וודאית: ועל פי זה נדחה מה שכ' לעיל דמשו"ה תלינן במשמוש ידא דטבחא משום דהוי ס"ס דאף אם נקבה מחיים אינו אלא ספק טרפה. דכיון דהוא הלמ"מ דלוקה משום טרפה ואף דאינו אלא ספק וע"כ דהוא ספק ועשאה התורה כוודאי ולפיכך א"א להצטרף לס"ס וע"כ אנו צריכים לדברי האחרונים שתירצו דנקבים שהן ע"י חולי או ע"י מחט אינו מצוי כ"כ והוי מיעוט גמור ולכן תולין טפי במשמוש ידא דטבחא דהוא דבר המצוי וקיי"ל דתולין במצוי בין להקל ובין להחמיר: ודע דכל מה שכתבנו לעיל אינו אלא ליישב שיטת רש"י דלא תקשה עלוהי מה דיש לכאורה להתעורר על שיטתו וכמו שכ' לעיל. אבל לענין הלכה למעשה כבר הסכימו כמה ראשונים כדעת התוס' דאם יש נקב טרפה ואין מועיל שום סתימה שבעולם וכן דעת הטוש"ע וכל האחרונים דאם נמצא נקוב טרפה ואף בסירכא כסדרן. וכבר כתבנו בסימן הקודם דמשו"ה בסירכא למטה מחציין א"צ בדיקה כלל ולא חיישינן שמא יש נקב תחת הסירכא משום