עצי ברושים נ

הסירכא הייתה שלא כסדרן מאונא לאונא שהיא טרפה מדינא דגמ' וגם לא עברה ע"י מיעוך קל רק ע"י טירחא מרובה בוודאי המחמיר בזה בנאבד אחר המיעוך כדעת התבו"ש הרי זה משובח. וכן הסכים אחריו הגאון בעל בית אפרים בספרו פרי תבואה ובפרט האידנא שאין ממעכין הסירכא רק מסירין הסירכא ע"י קליפה כבר כתוב בס' דרכי תשובה בסי' ל"ט ס"ק תכ"ה בשם כמה תשובות האחרונים לאין מספר שצריך להחמיר בנאבד בלא בדיקת פושרין אף במקום הפ"מ אם הסירכא היא טרפה מדין הש"ס ע"ש וכן ראוי לנהוג לפענ"ד: סימן כב הנה ראיתי בלבושי שרד בסימן ל"ט ס"ק כ"ח שהביא שם מתחילה מש"כ הט"ז בסי' ל"ז ס"ק ג' דבועה היוצאת מסירכא בין אונא לאונא למטה מחציין ויש חלון או בין אונא לאומא אפילו בלא חלון כיון דיש מטריפין הוי תרתי לריעותא. אבל בסירכא בין אונא לאונא בלא חלון לא הוי תרתי לריעותא. והפמ"ג תמה על זה דהא לשיטת רש"י אפי' למטה מחציין הוי ריעותא המעידה על נקב ונהי דא"צ בדיקה משום דמסתמא נסתם הנקב בטוב מ"מ כיון דיש ג"כ בועה וכה"ג המעיד ג"כ על נקב הו"ל תר"ל [וכבר תמה עליו שם הלב"ש דמה בכך שהבועה ג"כ מעידה על נקב מ"מ הא למטה מחציין אין הנקב פוסל ויפה תמה עליו. דהא לשיטת רש"י בלא הבועה ג"כ ידעינן שהיה שם נקב ואין צריך לעדות של הבועה ומ"מ כשר משום דהוא סתימה יפה וא"צ בדיקה כלל דלמטה מחציין לא חיישינן כלל שמא לא עלה הסירכא על כל הנקב וא"כ מה חסרון איכא אם יש ג"כ בועה ואדרבה לשיטת תוס' הוי תר"ל דהא הם ס"ל דאינו מועיל שום סתימה לנקב ובסרכא כסדרן דכשר משום דס"ל דסירכא לא באה מחמת נקב כלל. אבל כשיש בועה הבועה מעיד שהיה נקב ודמי ממש לסירכא תלויה היוצא מן הבועה דכ' הראב"ד דטרפה והובא להלכה בשו"ע בר"ס ל"ז. וכן ראיתי להפר"ח בסי' ל"ט ס"ק כ"א שהביא לד' הריק"ש שדעתו לאסור אפי' בסירכא היוצא מתוך הבועה והוא בין אונא לאונא וליכא חלון. אך מטעמא אחרינא משום דהבועה אינה מנחת להסירכא שתתחזק ותסתום והיינו דלא כהט"ז דמכשיר בליכא חלון] ומשמע דמסכים ג"כ כוותיה וכמש"כ התבו"ש שם בס"ק ס"ד [אך צל"ע דבאותו דיבור עצמו העתיק הפר"ח לד' הט"ז ומשמע דבליכא חלון מודה להט"ז דכשר] אבל מש"כ הפמ"ג דלרש"י הו"ל תרתי לריעותא אינו מובן כלל וצ"ע וסיים הלבושי שרד הן אמת דמה"ט היה נראה עיקר לדינא כדעת החולקים על הראב"ד בהא ומכשרינן באמת תלויה מבועא וטעמא רבה איכא בהא כיון דהוי ספק תרתי לריעותא מצד פלוגתת רש"י ותוס' אלא דכל הפוסקים החמירו כהראב"ד והכי נהיגי בכל המדינות זולת במקומות מועטין דנהיגי דלא כהראב"ד ויש להם על מה שיסמוכו וכדאמרן עכ"ל: והנה לא זכיתי להבין דבריו בזה דמאי שייך לומר דמה"ט היה נראה עיקר לדינא דלא כהראב"ד והלא כל עיקר דין תר"ל אנו למדין מד' הראב"ד ומד' הראב"ד ז"ל אלו הוא מקור לדיני תר"ל וכמש"כ הלבושי שרד בעצמו בסי' ל"ז ס"ק ו' וכל הפוסקים הסכימו לדבריו ולא נמצא עליו שום חולק בטוש"ע ואדרבה מד' הראב"ד וכל הפוסקים שהסכימו לדבריו הוא סתירה גדולה על דברי הט"ז והפמ"ג לפי דעת הלבושי שרד. ונראה עיקר לדינא דלא כהט"ז דהא חזינן דאף בספק תרתי לריעותא פסק הראב"ד לאסור והיאך עולה בדעתו לדחות דברי הראב"ד ז"ל שהוא מגדולי הראשונים וכל הראשונים ז"ל הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א חרדו לדבריו מפני דברי הט"ז שהוא אחרון שבאחרונים. ובפרט שבאמת נראה אין שום סתירה מד' הראב"ד ז"ל לדברי הט"ז דבסירכא תלויה דאין כאן סתימה כלל ורק דהטעם דסירכא תלויה כשר הוא משום דאף רש"י ז"ל דס"ל דאין סירכא בלא נקב מ"מ בסירכא תלויה דרכה לבוא שלא מחמת נקב דס"ל סירכא שבאה מחמת נקב דרכה לסרך למקום אחר וכמש"כ הרא"ש. אבל מ"מ ריעותא מיהו הוי והלכך אם יוצאת מן הבועה הוי תרתי לריעותא דבועה ג"כ מעיד על נקב וא"כ שניהם מעידים על נקב. והוציא הראב"ד כן מדין ריאה בסמוכה לדופן דאין חוששין לה משום דתלינן דהסירכא בלה מן הדופן. מ"מ אם העלתה צמחים חוששין לה והיינו כיון שהריאה העלתה צמחים ובועות המעידין על נקב הוא הוכחה דהסירכא ג"כ באה מן הריאה והלכך טרפה וכמו שמבואר בס' תמים דעים להראב"ד ז"ל בסי' י"ב. משא"כ בנידון הט"ז דלדעת רש"י דהוי סתימא מעלייתא אין כאן ריעותא כלל ורק לדעת התוס' הוי תרתי לריעותא. וא"כ הוי ספק תרתי לריעותא ובספק תרתי לריעותא ס"ל להט"ז דלא מחמרינן דהבו דלא לוסיף עלה ודברי הט"ז ברורין בזה: ואגב אורחא ראיתי לכתוב בכאן מה ששמעתי מפי הרב הגאון המנוח מו"ה ישראל איסר זצ"ל שהיה מו"ץ בפ"ק שעלה בדעתו להתיר גם בסירכא היוצא מתוך הבועה והסירכא היא מאונא לאומא בלא חלון דלדעת הט"ז הוי תרתי לריעותא וטרפה מ"מ כבוד הגאון הנ"ל סמך על מש"כ באור זרוע בהלכות טרפות בסימן תי"א בשם אבי העזרי שמתיר להדיא בסירכא שבין אונא לאומא ואפילו העלתה הריאה צמחין וגם הוסיף הרה"ג הנ"ל סברא מדעתו כיון דקיי"ל כרש"י דגם בין אונא לאומא כשר לא מקרי ריעותא כלל: כן שמעתי מכבוד הגאון הנ"ל אבל לענ"ד אין לסמוך על דבריו להתיר בזה כי כל דבריו לא נהירא כלל הן בעיקר סברתו והן בהראיה שהביא מאור זרוע דסירכא תלויה היוצא בין הבועה תוכיח דסירכא תלויה לבד לא נמצא בשום פוסק להטריף ואעפ"כ סובר הראב"ד דביוצאה מן הבועה טרפה וכ"ש בסירכא שבין אונא לאומא שיש פוסקים דס"ל דמקרי שלא כסדרן דוודאי יש להחמיר ומה שמכשיר באור זרוע בשם הראבי"ה בכה"ג אינו ראיה כלל דאפשר דהראבי"ה סובר בפשיטות כרש"י דכשרה ולא הו' ריעותא כלל או דלא ס"ל כהראב"ד דבתרתי לריעותא טרפה. אבל האידנא דאין בידינו להכריע בין הראשונים ז"ל אי מקרי כסדרן או לא. וגם כבר הוסכם להלכה כדעת הראב"ד ז"ל דבסירכא תלויה היוצא מן הבועה טרפה. א"כ בסירכא בין אונא לאומא היוצא מן הבועה יש להטריף במכ"ש. וכן פסק בפשיטות בשמלה חדשה בסי' ל"ט בסעיף מ"ד ואפילו מיעוך לא מהני. וגם בסירכא שבין אונא לאונא בלא חלון היוצאה מן הבועה דעת השמלה חדשה להטריף בדליכא הפ"מ. ואכן הלבושי שרד בסי' נ"ט בס"ק כ"ח ובס"ק ק"ס ובס"ק קס"ב מתיר בכה"ג גם בלא הפ"מ ע"ש: ואמנם כל זה הוצרכתי לכתוב רק לפי דעת הגאון המנוח זצ"ל בדברי האור זרוע. אבל המעיין בגוף הספר הנ"ל שם יראה להדיא להיפך דהרי כתב שם בשם אבי העזרי שאם נסרכו האונות זו לזו בכסדרן או בין אונא לאומא לדעת המכשירין אונא באומא וכו' ומדכתב לדברי המכשירין משמע אדרבה דדעתו נוטה לדעת המטריפין סירכא בין אונא לאומא אף בלא העלתה צמחים. וכן כתב שם האור זרוע מתחילה דדעת כל הגאונים כדעת ר"ת לאסור סירכא בין אונא לאומא דמקרי שלא כסדרן ממש וכן נוהגים לאסור בכל מקום וכן נוהגים בכל צרפת ובגרמיישא לאסור וכן רבינו אליעזר הגדול ומר רב יוסף גאון ז"ל ורבינו יב"א זצ"ל כולם אוסרים וכן מורים בבי מדרשא וכ"ה בתשובות הגאונים והלכות גדולות ותשובות ה"ר משה לאסור ע"ש. ובלי ספק אצלי אם היה ס' אור זרוע לפני הרב ב"י ויראה דברי האו"ז אלו בשם הגאונים ז"ל בוודאי היה פיסק בשו"ע לאסור בסירכא שבין אונא לאומא ודלא כרש"י: ואף שהר"ן ז"ל כתב דהנשיא אלברגלוני ז"ל כתב דהגאונים התירו דבר זה בכנופיא י"ל דהם גאונים אחרים ומאן יכול להכריע בין הגאונים ז"ל ונהי דכבר נפסק הדבר בשו"ע להתיר בסירכא בין אונא לאומא. מ"מ אם היא יוצא מן הבועא בוודאי טרפה וכדעת הט"ז וכל האחרונים והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן כג בש"ס בחולין (ד' מ"ז ע"ב) אמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו ע"כ. והנה אין לדקדק לפי שיטת רש"י ז"ל דאין סירכא בלא נקב מאי הוצרך לומר דלית להו בדיקה פשיטא דלא מהני ליה בדיקה דהא וודאי אם יבדוק ימצא נקב דהא לדעת רש"י א"א לסירכא בלא נקב. אבל אינו דקדוק די"ל דזה גופא קמ"ל דאין סרכא בלא נקב והלכך לא שייך בהו בדיקה. ועוד דזימנין דנסתם הנקב ע"י ריר או ליחה והו"א דאם בדק לריאה ואינו מבצבץ כשרה קמ"ל רבא דאין סירכא בלא נקב והלכך אפי' אם בדק ואינו מבצבץ מ"מ טרפה משום דוודאי יש נקב אך דנסתם ע"י ריר או ליחה: