עצי ברושים מט

סירכא שעוברת ע"י נענוע שהתיר מר יעקב גאון ומשו"ה כתב על דברי הגאון וע"ז נוהגין וכו' משום דס"ל דסירכא שעוברת ע"י הכנסת יד דומה לסרכא שעוברת ע"י נענוע. אבל ע"י מיעוך לא נהגו להתיר. וא"כ תמוה מה דמסיים שהסירכא אפילו אם יפרוק אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת והא מטעם זה גם ע"י מיעוך יש להכשיר: ועוד תמוה הפלא ופלא מה דמסיים הטור על זה דהרשב"א כתב דכל סירכא שאמרנו אין הפרש בין אם תהיה עבה וחזקה בין שתהיה דקה שבדקות ולא כהללו שממעכין ביד ואם נתמעכה תולין להקל וכל הנוהגין כן כאלו מאכילין טרפות לישראל שזה לא שמענו מחכמים בשום מקום עכ"ל הרשב"א שהובא בטור ובתשובת הרשב"א עצמו בחלק ראשון סימן ש"ד מבואר הדבר יותר וכתב שזה הענין להתיר ע"י משמוש הסירכא בין אצבעותיו ואם נימוחה נכשיר זה לא מצאנוהו בשום מקום בתלמוד ולא ידענו לו עיקר וכי אין סירכא אלא כעבותות העגלה שומטה ואינה יכולה להנתק או איזה שיעור נקבע בדבר יש משמוש אצבעות שאפי' הריאה והקנוקנות ימחו בכך סוף דבר אל תשמעו להקל בדבר הזה כלל עכ"ל שם: והנה כל הרואה ישתומם איך יוכל ליפול הכחשה גדולה כזה שהרא"ש כתב שהסירכא אם ימעך אותה בין אצבעותיו כל היום היא הולכת ומתחזקת והרשב"א כתב להיפך שאין הסירכא כעבותות העגלה שלא תהא יכולה להנתק וגם יש משמוש האצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו בכך והלא זה הדבר נוכל לברר בחוש ונראה הדין עם מי: ועוד יש לדקדק על הטור דהנה לכאורה נראה דהביא לד' הרשב"א שחולק על מה שהביא מדברי מר יעקב גאון לדברי הרא"ש שהרי כתב והרשב"א כתב וכן כתב הב"י שם שהטור כיון שהרשב"א חולק על מש"כ בתחילה. וא"כ הו"ל להטור לכתוב אבל הרשב"א כתב: ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם. ואין כאן שום מחלוקת לא בעצם הדבר ולא בדינא רק באיזה פרט יש חילוק בדין ביניהם משום דכל אחד לשיטתו אזיל וכמו שאבאר בעז"ה: הנה זה וודאי מודה הרשב"א דאם היה הטבח נזהר למעך באצבעותיו בנחת ולא למשך הסירכא מן הריאה לא הייתה מתנתקת מעל הריאה כלל ואדרבה היתה הולכת ומתחזקת אם היתה סירכא גמורה וכמו שכ' הרא"ש ואם מתנתקת מן הריאה אף ע"י מיעוך בנחת בוודאי אינה סירכא רק ריר בעלמא שמונח על הריאה מבחוץ ולא באה מבפנים כלל. אבל מ"מ לא רצו לסמוך על המיעוך דמי יוכל ליתן ערבות בדבר שהטבח ימעך בנחת וגם לא ימשך הסירכא מהריאה אפי' משהו וגם הטבח בעצמו אינו בטוח בעצמו שלא ימשך הסירכא מעל הריאה אצלו ואף אם יאמר ברי לי שלא משך אצלו אין מאמינים לו שזהו דבר שכמעט א"א לזהר בזה ואם מושך קצת הסירכא בעת המיעוך אז אפי' אם הסירכא עבה ביותר תנתק מעל הריאה: וזה ג"כ נראה בחוש שע"י המיעוך והניתוק הסירכא מוכרח להנתק מעל הריאה ואף אם היא סירכא גמורה ועבה מאוד ועל זה כתב הרשב"א שאין הסירכא כעבותות העגלה שלא תהא יכולה להנתק ור"ל אם ממעך וגם הוא מושך הסירכא מן הריאה אצלו ע"כ תתנתק הסירכא מעל הריאה ומה שמסיים ע"ז וגם יש משמוש האצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו ר"ל שאם אדם ימשמש הרבה בריאה עצמה ג"כ יוכל למעכה אותה ואת הקנוקנות שבה ולעשות אותה פירורין. ולכן כתב שכל הממעכין ביד כאלו מאכילין טרפות לישראל. וגם באשכנז לא נהגו להקל רק בסירכא שנתקת כשהטבח מכניס ידו דדמי כעין נענוע שהתיר מר יעקב גאון: והא דמסיים הרא"ש והטור דהסירכא שאם ממעך אותה בידו כל היום היא הולכת ומתחזקת לא באו להורות היתר ולהכשיר ע"י מיעוך רק באו להביא ראיה דסירכא שעוברת ע"י הכנסת יד לאו סירכא היא דהא אפי' ממעכין בנחת בלא שום ניתוק ג"כ אינה עוברת ופשיטא דאינה עוברת ע"י הכנסת יד והלכך אם הסירכא עוברת ע"י הכנסת יד בוודאי לאו סירכא היא וכשרה. אבל ע"י מיעוך אין להתיר כלל משום שא"א לשמור עצמו שלא ינתק קצת הסירכא אצלו: ונ"ל דלזה כוון הטור במש"כ והרשב"א כתב דלא נטעה מד' אביו הרא"ש דגם ע"י מיעוך יש להתיר ולכן כתב דהרשב"א כתב דהממעכין ביד מאכילין טרפות לישראל ולכן אין להתיר רק סירכא העוברת ע"י הכנסת יד או ע"י נענוע [וכל זה דלא כהמהרש"ל ביש"ש בפ' אלו טרפות דין כ"ה שכ' שם דהרא"ש מתיר גם במיעוך וחולק על הרשב"א וכתב על המתירין ברוך שבחר בהם ובדבריהם כי מושג בשכל ובחוש שהוא כן והרבה יש לדקדק עליו והנלע"ד כתבתי]. וזה פשוט שבמנהג שנהגו באשכנז להתיר ע"י נענוע או ע"י הכנסת יד התירו בלא בדיקת פושרין כלל כיון דוודאי ריר הוא: אכן בדורות האחרונים שראו שנמצאו ברוב בהמות הרבה סירכות אשר אינן עוברות ע"י נענוע או ע"י הכנסת יד ומ"מ בוודאי ע"פ רוב אינן סירכות גמורות שא"א שיהיו רוב בהמות טרפות והלא חז"ל אמרו דרוב בהמות כשרות וסרכות אינן אלא מיעוט המצוי. והלכך בוודאי אם היו ממעכין אותם אפי' ע"י מיעוך קל בלא שום המשכה וניתוק כלל ג"כ היו עוברות וחששו מאוד להפסד ממון של ישראל ולפיכך המציאו עצה להתיר ג"כ ע"י מיעוך אך בתנאי שיעשו ג"כ בדיקת פושרין והיינו דפשיטא להו דהרשב"א דאמר דע"י מיעוך חזק גם סירכא גמורה עוברת ואינו עושה שום נקב בריאה בעת הניתוק לשיטתו אזיל דהעלה בחדושיו ובתו"ה דיש סירכא בלא נקב ואינה מושרשת רק בקרום העליון לבד והלכך אם היא מתנתקת ע"י מיעוך לא תעשה שום נקב בריאה והלכך אין תועלת בבדיקת פושרין כלל אבל לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב בוודאי אף אם מתנתקת מעל הריאה ע"י מיעוך חזק מ"מ ע"כ עושה עכשיו נקב בריאה ע"י הניתוק דהא הסירכא נשרש לפנים משני הקרומים והלכך אם בודקין אח"כ בפושרין ואינו מבצבץ ע"כ מוכח דלא היה רק ריר בעלמא מלמעלה על הריאה דאם היתה סירכא היה מבצבץ [וזה אין לחוש דשמא הייתה סירכא גמורה אך דלא ניתק רק הסירכא שיוצא לחוץ אבל ראש הסירכא שהיא מושרשת בקרומין נשאר במקומה ולכן אינו מבצבץ דלזה אין לחוש דזה בדוק ומנוסה דסירכא גמורה לא תנתק באמצע ולא אמר הרשב"א רק דע"י מיעוך תוכל להנתק כל הסירכא גם המקצת שהיא מושרש בתוך הקרומין ומ"מ תשאר הריאה שלמה וגם אנו רואין בחוש שלאחר המיעוך הריאה שלם ויפה במקום הסירכא וניכר שלא נשאר אפילו מקצת מן הסירכא בתוך הריאה רק שיש לחוש דשמא נעשה נקב בריאה ע"י המיעוך וא"כ יש לומר דסירכא גמורה היתה ולזה מועיל בדיקת פושרין וחזינן דאינו מבצבץ וע"כ דלא היה רק ריר בעלמא ואף דזה אינו מועיל רק לשיטת רש"י מ"מ משום הפסד ממון של ישראל סמכו בזה על שיטת רש"י ובפרט דהוי כעין ס"ס דשמא הוא מיעוך קל שסירכא גמורה אינה יכול לעבור ואז אפי' בדיקת פושרין אינו צריך ואפי' אם היה מיעוך חזק באופן שגם סירכא גמורה יכולה להנתק מ"מ שמא הלכה כרש"י ומועיל בדיקת פושרין והוא מדינא ולא לחומרא בעלמא כן נראה לפענ"ד: שוב ראיתי בשו"ת גבעת שאול סימן שמתחילה צדד להחמיר בנאבד בלא בדיקת פושרין אף בהפסד מרובה דלא דמי לנאבדה הריאה דמתירין במקום הפ"מ דשאני התם דלא חזינן ריעותא וסמכינן ארוב בהמות כשרות אבל בנמצא סירכא שלא כסדרן דאיכא ריעותא לפנינו אפשר דאם נאבדה בלא בדיקה אסור גם במקום הפ"מ ושוב חזר מזה וכתב דיש לדמות זה להמסס ובה"כ שנקבו מצד אחד דצריך בדיקה אחר קורט דם מבחוץ מ"מ אם הדיחו ומלחו דא"א לבדוק כשר בהפ"מ והכי נמי הבדיקת פושרין אינו אלא לחומרא לכתחילה ע"ש ואכן לפי מש"כ בעז"ה אינו מצד חומרא רק מדינא: והלכך לענין הלכה נ"ל דאף שכבר הסכים בשו"ת גבעת שאול להתיר במקום הפ"מ בנאבד לאחר המיעוך קודם בדיקת פושרין וכן הסכים הגאון בעל לבושי שרד בסי' ל"ט ס"ק קנ"ח וכ"ה דעת הפמ"ג במשבצות זהב בסי' ל"ו ס"ק ז' ובסי' ל"ט ס"ק ו' וכן בש"ד ס"ק ל"ד להתיר בנאבד בלא בדיקת פושרין ומי יבוא אחריהם להחמיר בדבר שהקילו הם אך אם