עצי ברושים מז

וקצת צריך ביאור לדעת התוס' דיש סירכא בלא נקב ומ"מ טרפה משום דסופה להתפרק וכל העומד לנקוב כנקוב דמי. וא"כ למה אינו מועיל מיעוך בגדיים וטלאים דמה בכך שסירכא גמורה היא והא דעוברת ע"י מיעוך משום שהיא רכה ומתנתקת מ"מ כמו דעוברת ע"י מיעוך משום שהיא רכה כמו כן לא תתפרק הריאה כשתתק הסירכא מעל הריאה דהא הסירכא היא רכה ובשלמא בעגלים הרכים חיישינן שמא תתפרק הריאה לאחר שתתגדל העגל והסירכא תתחזק ואף דהשתא שחטה בשעה שהסירכא עדיין רכה מ"מ הא קיי"ל כל העומד לנקוב כנקוב דמי אבל בגדיים וטלאים דלעולם הסירכות רכות בהם א"כ לעולם יהא סירכות כשרות בהם אם עוברין ע"י מיעוך דהא אינה עומדת לנקב: וצריך לומר דס"ל להפוסקים ז"ל דאף דע"י מיעוך עוברת הסירכא ונשאר הריאה קיימת מ"מ אם תמשוך הסירכא בחזקה בחיי הבהמה ע"י פירוד האונות זה מזה מ"מ תתפרק הריאה ותעשה נקב דאין דומה מיעוך לפירוק מעל הריאה והחילוק קל להבין. [ועוד דהמיעוך אינו אלא פעם אחת משא"כ ניתוק שבא בחיי הבהמה בסרכא שלא כסדרן הוא בכל יום ויום ובכל שעה ושעה ולא ימלט שלא תתפרק הריאה עצמה ודו"ק]: ועוד יש לתרץ דברי הר"ץ הנ"ל להכי מחמירינן בגדיים וטלאים דאין מועיל בהם מיעוך משום דבאמת איכא מיעוט סרכות דעוברין ע"י מיעוך ואף שהן סירכות גמורות אך בבהמות גסות דמצוי הרבה סירכות כשרות דאינן אלא ריר בעלמא תלינן טפי דהוא סירכא כשרה מדעברה ע"י מיעוך דקיי"ל מצוי ואינו מצוי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר. אבל בבגדיים וטלאים אף דנמצאו לפרקים גם בהם סירכות כשרות מ"מ הוא מיעוטא דמיעוטא וא"כ מאן לימא לן דהוא סירכא כשרה ולכן עברה ע"י מיעוך דילמא היא סירכא גמורה אך היא מסרכות דעוברין ע"י מיעוך אף שהיא סירכא גמורה ואף שאינו מצוי כ"כ מ"מ גם סירכא כשרה אינו מצוי בגדיים וטלאים והוי ספק השקול על כן אין להוכיח מן המיעוך דאינו סירכא גמורה הנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן כ בט"ז בסי' ל"ה ס"ק י' העתיק לדברי הג"ה אשר"י במעשה שהיה בימין הריאה ב' אונות גדולות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו והיה שם שינוי אחר שבצד שמאל היו ג' אונות ואסר רב אחאי והשיב ר"י לא ידעתי למה אסר אם לא קבל מרבותיו בקבלה כי נ"ל היתר גמור עכ"ל הג"ה אשרי בפ' אלו טרפות בשם האור זרוע (וכ"ה באור זרוע באמת בפ' אלו טרפות סימן תי"א אך שם הגירסא ואסר רב אחד וכן נראה דכן צ"ל דלפי הגירסא בהג"ה אשרי ואסר רב אחאי ומשמע דהוא רב אחאי גאון שחיבר השאילתות תמוה דהיאך מלאו לבו של ר"י לחלוק על דברי גאון בלי שום טעם וראיה מן הש"ס ועוד דמאי אסתפק ליה לר"י אם קבל כך מרבותיו או לא הלא ידוע דכל דברי הגאונים הוא קבלה מחכמי הש"ס וגם משגרת הלשון של הג"ה אשר"י שכ' ואסר רב אחאי ולא הזכיר בפירוש רב אחאי גאון. וגם מה שכ' והשיב ר"י משמע דהמעשה אירע בזמן הר"י והשיב ע"ז דמותר ואלו כוון על רב אחאי גאון הלא הוא היה בכמה דורות מלפני ר"י בעל התוס' ולא שייך ע"ז לומר והשיב ר"י ולכן נראה לי דט"ס נפל בהג"ה השרי וצ"ל ואסר רב אחד וכמו דאיתא באו"ז) ומסיים הט"ז שכ' המהרש"ל ונראה להחמיר כרבותיו של רב אחאי. ונראה שגם הרמ"א מחמיר בזה דאיכא תרתי לריעותא עכ"ל הט"ז. ופי' בפמ"ג במשבצות זהב ס"ק י' דמש"כ הט"ז דהוי תרתי לריעותא כוונתו דהסדק אינו יכול לעשות ב' פעולות להשלים החסרון ולהשוות החילוף שבשמאל הוא יותר מימין דבחסר אחת מאונות הימין יש בה ב' ריעותות חסר וחליף ואין הסדק יכול לתקן ב' ריעותות. ואמנם מד' המהרש"ל נראה דאוסר מטעם חליף דנהי דסדקים מועיל להכשיר ולא מקרי חסר. אבל מ"מ חליף הוא דבצד ימין ליכא רק שתים וסדק ובצד שמאל איכא ג' אונות פרודות ונ"מ דאם יש בצד ימין ג' אונות וסדק ובצד שמאל ד' אונות פרודות לרש"ל טרפה מטעם חליף ולהט"ז כשרה דלא נצרך הסדק רק להשוות החילוף וכ"ש לפי הנראה מרש"י בפ' אלו טרפות (ד' מ"ו) דחליף מכלל חסר הוא ומשמע דאינו טרפה בחליף רק אם בצד ימין חסר אחת ובצד שמאל יתיר אחת אבל ג' בימין וד' בשמאל י"ל דכשר. [ומיהו יש לדחוק דיתיר בשמאל ג"כ פסולו מצד חסר דכל יתר כנטול דמי]. ומיהו ביש סדק בצד ימין להשוות החילוף בוודאי כשרה לדעת הט"ז אך בב' בימין וסדק וג' בשמאל אין להכשיר נגד דעת הט"ז אם לא בהפסד מרובה כל זה כתב הפמ"ג שם. והנה לא ביאר דה"ה אם היה בצד ימין ב' אונות ושני סדקים ובצד שמאל ג' אונות פרודות דג"כ טרפה אפי' להט"ז דהא מ"מ צריכים הסדקים לעשות ב' פעולות. ואמנם הגאון בעל נו"ב ז"ל בהגהותיו ליו"ד הנקרא דגמ"ר כתב דכוונת הט"ז הוא כמש"כ דהוי תרתי לריעותא היינו פסול חסר ופסול שוה בשוה דשוה בשוה ריעותא מקרי דהא לפי הגירסא הראשונה בדברי מהרי"ו שמביא בד"מ ס"ק ח' אם הוא שוה בשוה טרפה ואף דלא קיי"ל כן מ"מ ריעותא מקרי. ולפי זה אם יש ב' סדקים בצד ימין דאם נצטרף הסדקים להשלים החסרון יהי' בצד ימין יותר משמאל גם להט"ז כשרה וה"ה אם יש בימין ג' אונות וסדק ובצד שמאל ד' דוודאי כשרה דאין כאן רק חדא ריעותא דשוה בשוה ומיהו אפשר דס"ל דפסול חליף נמי מצטרף לריעותא דאף דלא מיקרי חליף גמור לפסול מטעם זה לחוד מאחר דאיכא סדק ולא כדעת המהרש"ל דס"ל דהוי חליף גמור מ"מ ריעותא מיהו הוי ומ"מ איכא תרתי לריעותא. ולפי זה מחולק הנו"ב עם הפמ"ג מהיפוך להיפוך ממש דאם יש בצד ימין ב' אונות וב' סדקים ובצד שמאל ג' אונות פרודות לדעת הפמ"ג לדעת הט"ז טרפה ולדעת הנו"ב כשרה. ולהיפוך בנמצא ג' אונות בצד ימין עם סדק ובצד שמאל ד' אונות לדעת הפמ"ג כשרה ולדעת הנו"ב טרפה מצד תרתי לריעותא. ואמנם הדבר תמוה דהא מבואר בכל ספרי האחרונים ובפמ"ג בסי' ל"ז דאחד מן התנאים בתרתי לריעותא שאינו טרפה רק אם עומדין הריעותות זו על גב זו ולא ברחוק זה מזה וכאן הא ריעותא דחסר הוא באונות דמצד ימין וריעותא דשוה בשוה הוא מצד אונות דבשמאל והדבר צ"ע לכאורה ומיהו לקמן בסמוך אכתוב לתרץ זה: ואמנם המעיין באו"ז שם יראה דעיקר הטעם של רב האוסר הוא משום מאחר דחזינן שינוי באונות של שמאל דבכל הבהמות הם שתים וכאן שלש חיישינן נמי לאונות שבימין שנשתנה לשתים ולא חשבינן החיתוך לחיתוך גמור שיצטרף להשלים החסרון ודומה זה להא דאיתא בבכורות בסו"פ על אלו מומין דכיון אישתני אישתני ועל זה תמה ר"י דאינו ענין להתם דהתם הוי שינוי גמור והשינוי הוא באותו דבר עצמו משא"כ הכא דהשינוי שיש בצד שמאל ג' אין בו שום קלקול דהא יתרת בדרי דאוני לאו ריעותא היא דכל חויא ברייתא הכי אית להו לא שייך לומר הואיל ואשתני אשתני. [ומשמע שם דאפי' הי' נחשב לשנוי גמור מ"מ אין השינוי הוכחה להאונות שבצד ימין שיש בהם שינוי מאחר שאינו במקום אחד וכ"ש שאין כאן שינו גמור. ולפי זה לדעת רב אחאי אפילו יש ב' סדקים טרפה דמאחר שיש שינוי בצד שמאל חיישינן דהחיתוך אינו חיתוך גמור שיהי' כדאי להשלים החסרון וזה טעם חדש שלא הזכירו זה האחרונים ז"ל וגרם להם שלא ראו דברי הגה' אשרי במקורם בספר האור זרוע בעצמו דעדיין לא נדפס ספר האור זרוע בימיהם אבל עתה שזכינו לאורו מפורש יצא לנו מדברי רב אחאי דבכל גווני טרפה אם לא נמצא בימין רק ב' וסדק: ולכאורה היה נראה לומר דלפי דעתו לאו דווקא שנמצא בצד שמאל ג' אלא דכל שינוי שנמצא בצד שמאל יהי' איזה שינוי שיהי' ג"כ טרפה דחיישינן דגם בצד ימין יש שינוי ואין החתך חיתוך גמור להכשירו מפסול חסר. ומיהו אין זה מוכרח די"ל דדווקא שינוי דג' דהוא הוכחה דבצד ימין אינן אלא שתים מאחר דבכל ריאות אינן אלא חמש אז תלינן דאונה השלישית שצריכה להיות בצד ימין נתהפכה להיות בצד שמאל ופסולה מצד חליף והוא כעין טעמו של המהרש"ל ויפה כיון המהרש"ל בטעמא של רב אחאי הפוסל. ולפי זה יפול תמיהת הר"י עליו דאינו פוסל מצד סברא הואיל ואשתני אשתני רק דהוא הוכחה גדולה שנתחלפה האונא של צד ימין ונשרשה בצד שמאל והכרת החיתוך לא באה מצד אונא ולכן החיתוך אינו מעלה ומוריד בכה"ג ואפי' אם יהי' כמה סדקים לא יועיל בכה"ג כן נראה לענ"ד ברור: ולענין עיקר הדין דקיי"ל דמועיל סדק להכשיר. הנה מצינו בזה ב' דעות אם בעינן שיהא הסדק שיהא כטרפא דאסא או דסגי בכל שהוא דדעת הרמב"ם דבעינן הפרש כשיעור טרפא דאסא