עצי ברושים מו

והן אמת דהגאונים שלא התירו רק סירכא שעוברת ע"י נענוע בעלמא או שעוברת ע"י שהטבח מכניס ידו יפרשו דהשקאה מועיל שתעבור הסירכא [אם הוא ריר] ע"י נענוע או על ידי הכנסת יד. ואכן מה שתמה הרשב"א וסייעתו דלמה לא הוזכר בגמ' תקנה דמיעוך לפי מש"כ לק"מ דבזמן הגמ' דהיו בקיאין מהו סירכא ומהו ריר לא היה שייך כלל בדיקת מיעוך כלל וכלל דאם נראה בבירור דהוא ריר א"צ מיעוך כלל ואם נראה שהוא סירכא גמורה אז אינו מועיל מיעוך ולא שום דבר כנ"ל והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן יח הנה בא שאלה לפני מבית המטבחיים דפה בריאה שהייתה סרוכה לחצר הכבד ובעת אשר מיעך השו"ב להסירכא נקרע עור העליון של הריאה ואח"כ בדק בפושרין כד"ת ולא בצבצה כלל אם יש להכשירה או לא. והנה כבר מבואר בהרבה אחרונים והובא דבריהם בחיבור דרכי תשובה על יו"ד בסימן ל"ו ס"ק ל"ד דאם הי' סירכא מאונא לאונא שלא כסדרן ממש באופן שמאיזה צד שבא הסירכא הוא טרפה אז אין חילוק בין שהי' סירכא על נגלד או שע"י מיעוך הסירכא נעשה קרע ונגלד עור העליון הכל הוא טרפה דכיון דחזינן דהסירכא הוא דבוק הרבה להריאה עד שא"א לקולפה מעור העליון וודאי סירכא גמורה היא והיה נקב גמור בריאה ומשם יצאה הסירכא ואף דאינו מבצבץ אפשר דזימנין דנסתם הנקב ואינו מבצבץ דהא אמרינן דלית לה בדיקותא ולא מהני לה בדיקת פושרין וכ"ש לשיטת התוס' דיש סירכא בלא נקב ומה דסירכא שלא כסדרן טרפה משום דסופו להתפרק ויעשה נקב א"כ פשיטא דלא מהני בדיקת פושרין. אבל באם היה סרוך לדופן או לשומן הלב או לחצר הכבד וכדומה דאם הסירכא הוא מהתם היא כשרה תלינן דהיא מהתם ומשו"ה אינו מבצבץ וכשרה ואף דרוב סירכות הוא מריאה מ"מ תלינן דהוא משאר אברים: ונ"ל טעמם ונימוקם דאף דרוב סירכות הוא מריאה וסירכות בשאר אברים אינו מצוי כלל מ"מ גם בסירכא גמורה שתעבור ע"י מיעוך וגם נבדקה אח"כ בפושרין ולא בצבצה ג"כ הוא דבר שאינו מצוי הלכך כיון דרוב בהמות כשרות הן תלינן לקולא דהיא משאר אברים מאחר דהאיסור (וההתר) שקולים הם דשניהם אינם מצויים סמכינן ארובא דרוב בהמות כשרים הם. אבל בהיה נגלד מעיקרא דיצאה מרוב בהמות דרוב בהמות אין להם ריעותא דנגלד ובהמה זו יש לה ריעותא דנגלד וכיון דליכא למסמך כאן ארובא דהא איתרע לה רובא אזלינן לחומרא וחיישינן שמא ניקבה הריאה ואף דאינו מבצבץ מ"מ חיישינן למיעוט שאינו מצוי כלל דלסמוך דהסירכא הוא מדופן וכדומה הוא ג"כ דבר שאינו מצוי כן נ"ל הטעם של האחרונים המחלקים בזה: וראיתי בס' אחד ועוד באיזה ספרי אחרונים שכתבו דע"פ דברי העיטור שכתב דאף סירכא שעוברת ע"י משמוש היד מ"מ וודאי ניקב עור העליון מיהת ומשו"ה עוברת ע"י משמוש היד דאם היו נקבו ב' העורות לא הייתה עוברת ע"י משמוש היד נראה דלדידן נמי דמכשירין כל סירכא ע"י מיעוך ג"כ בוודאי ניקב העור העליון. וא"כ לא שייך להחמיר בסירכא ע"ג נגלד דלא תהני מיעוך דהא אין כאן רק ריעותא אחת דכל סירכא העוברת ע"י מיעוך ג"כ הוא ראיה דנגלד. וא"כ מה קפידא דאיכא תחת הסירכא עוד נגלד כ"כ שם בספר הנ"ל. ואכן דבריהם תמוהים דהא אדרבה אם נאמר דלא כהעיטור רק אם עוברת ע"י משמוש היד או לדידן ע"י מיעוך גם עור העליון הוא שלם ואין הסירכא רק ריר בעלמא על הריאה בוודאי יש לנו להכשיר אם היה הסירכא ע"ג נגלד דהא אין כאן רק ריעותא אחת דנגלד. אבל הסירכא כיון דעברה ע"י מיעוך אינו רק ריר ולא סירכא הנזכר בגמ' ואינו נחשב לריעותא כלל. ולמה כתבו הפוסקים דסירכא ע"ג נגלד הוי תרתי לריעותא ולא מהני מיעוך דכיון דעוברת ע"י מיעוך הוברר הדבר למפרע דלא היתה סירכא כלל: אבל באמת זה טעות דאם היה ידוע לנו דכל שעוברת ע"י מיעוך אינה סירכא כלל ולא נקבו ב' העורות בוודאי היינו מתירין אפילו על נגלד או שאר ריעותא. אבל באמת הא כמה פוסקים ראשונים ס"ל דלא מהני מיעוך דאף דעוברת ע"י מיעוך מ"מ יש לומר דסירכא גמורה היא ואסורה מדינא דגמ' אלא דאנן סמכינן על הפוסקים המתירין וס"ל דלא שכיח כ"כ שסירכא גמורה תעבור. ע"י מיעוך ואם יארע לפעמים שעוברת הוא מיעוט שאינו מצוי ולכן סמכינן ארוב בהמות כשרות ולא חיישינן למיעוט שאינו מצוי. וא"כ זה אינו רק בבהמה דלית בה ריעותא אחרת אבל בנגלד דיצאה הבהמה מרוב ואיתרע לה רובא תו יש לחוש גם למיעוט שאינו מצוי וא"כ אינו ראיה כלל מד' העיטור דוודאי לדעת העיטור דאצלו היה הדבר ברור דכל שעוברת במשמוש היד הוא ראיה גמורה שלא נקבו ב' העורות רק עור אחד בוודאי לדידיה אפילו אם הייתה על נגלד וודאי כשר דהא לדידי' כל סירכא דעוברת במשמוש היד הוא ראיה על נגלד והכל חד ריעותא הוא וגם אפילו אם היה על ריעותא אחרת כגון על מראה כשרה או על גומא ג"כ כשרה דנגלד פורתא על מראה כשרה ג"כ בוודאי כשר. אך אם היה על בועא אפשר דטרפה דהא נגלד על הבועא קיי"ל בפשיטות דטרפה וצ"ע בזה: אבל במיעוך דהדבר ספק לן אם הוה בירור או לא רק דאנו סמכינן על הפוסקים הסוברים דהוה בירור משום דמסייע לן רובא דרוב בהמות כשרות. אבל בנגלד דיצאה הבהמה מהרוב אין יכולין לסמוך על אותן הפוסקים המתירין: ואך כל זה בהיה נגלד מתחילה דיצאה הבהמה מן הרוב. אבל בנעשה נגלד ע"י מיעוך הסירכא דלא יצאה הבהמה מהרוב למה לא נסמוך על המתירין אפי' בסירכא מאונא לאונא ומה בכך דנקרע ע"י מיעוך הסירכא. ומיהו כיון שהרבה אחרונים כתבו להחמיר אף בנקרע עור העליון ע"י מיעוך מי יבוא להקל בכך ובפרט האידנא דאין ממעכין רק קולפין או קורעין בוודאי יש להחמיר אם נקרע עור העליון ע"י הקליפה וגם בסירכא לשומן הלב או לדופן וכדומה אינו ברור להלכה דיש להקל בזה אם לא שיש עוד צדדים להתיר וגם הוא הפסד מרובה והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן יט בש"ך בסימן ל"ט ס"ק ט' כתב דאף לפי פי' הרב בד"מ ובהג"ה סעיף נ"ג בסימן הנזכר דהטעם דאינו מועיל מיעוך בגדיים וטלאים ועגלים הרכים משום דהסרכא עדיין רכה ומתנתקת מ"מ י"ל דעיקר טעמא הוא משום דסירכות לא שכיח בהו [ור"ל דסירכות כשרות שאינן באות מחמת נקב לא שכיח בהו] ואם נמצא בהם סירכא וודאי סירכה גמורה היא והאי דנתקת ע"י מיעוך מפני שהיא רכה כך כתב הש"ך שם: וכתבתי בצדו דלכאורה יש הכרח לדבריו דאינו אלא נתינת טעם דלמה עוברת על מיעוך דא"א לומר דהוא נתינת טעם על מה דאינו מועיל מיעוך תקשה טובא דהא כתב טעם זה גם על גדיים וטלאים דלא מהני בהם מיעוך והרי בגדיים וטלאים כתב הכא בהדיא שאין סירכות מצויות בהם ולמה צריך לטעם דסירכא עדיין רכה אלא וודאי דאינו אלא נתינת טעם דלמה עברה על מיעוך כיון דסירכא גמורה היא וע"ז נתן טעם משום דהסירכא עדיין רכה ולכן עברה על ידי מיעוך. אבל באמת סירכא גמורה היא: ומיהו שוב ראיתי דאינו הכרח מכאן כלל דכאן מיירי לענין נאבדה הריאה ע"כ הכוונה דאין סירכות גמורות מצוי בהם והלכך אם נאבדה הריאה כשרה בהם דלמיעוט שאינו מצוי לא חיישינן [והא דלכתחילה צריך בדיקה גם בגדיים וטלאים ואף דבשאר י"ח טרפות א"צ בדיקה אף לכתחילה צריך לומר דמ"מ הוא מצוי יותר משאר טרפות רק שאין מצוי כ"כ כמו בבהמות גסות] אבל באותן מיעוט שנמצא בהם סרכות שפיר י"ל דכמו שנמצא בהם סירכות גמורות ה"נ נמצא בהם סרכות כשרות שאינן אלא ריר בעלמא. וא"כ קשה דלמה אין מועיל בהם מיעוך דהא הוי ספק השקול. ולכן הוצרך לטעם משום דהסרכות הם רכות ואינו בירור כלל אם היא סירכא גמורה או דאינו אלא ריר: ואכן לפי ד' הר"ץ שכ' בשם הרב דלהכי אינו מועיל מיעוך משום דסירכא לא שכיח בהו צריך לומר דקים להו להפוסקים ז"ל דסירכות כשרות אינו מצוי בהם כלל והלכך אם נמצא בהם סירכא וודאי סירכא גמורה היא. ואמנם הסירכות גמורות דמצוי בהם ג"כ אינו אלא מיעוט שאינו מצוי והלכך אם נאבדה הריאה כשר בהם: