עצי ברושים מה

לפרש דבעינן שיהא סביך בבשר אבל אם סביך בעצמות אינו מועיל כלל ודו"ק: ולענין מש"כ הרמ"א ז"ל בסי' ל"ט דהאידנא מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם וכל סירכא שיתמעך תולין להקל ומקורו מד' הרא"ש בתשובה ובכל בו ומהרי"ו והמהרש"ל והאחרונים ורבים תמהו דאם איתא דהמיעוך הוא ראיה דאינו סירכא אלא ריר בעלמא למה לא הוזכר תקנה זו בש"ס ולא אישתמיט בשום דוכתא למתני דסירכא שעוברת ע"י מיעוך אינו סירכא. וכבר התעורר על זה גם הרשב"א ז"ל בתשובה בסי' ש"ד והובא בקוצר בב"י ובביאורי הגר"א ז"ל בסי' ל"ט ס"ק כ"ו וכתב שזה הענין לא מצאנוהו בשום מקום בתלמוד ולא ידענו לו עיקר וכו': ולכן באתי לחזק דעת המתירין במיעוך ולבאר כי בזמן הש"ס לא היה שייך כלל תקנה למעך הסירכות ולכן לא הוזכר זה בתלמוד. אבל האידנא שפיר יש לנו לסמוך על המיעוך וגם יש לסברא זו מקור בתלמוד דכל סירכא גמורה אינה עוברת ע"י מיעוך וכמו שאבאר בעז"ה: ונקדים בתחילה במה שיש להעיר על דברי הט"ז בסי' ל"ט ס"ק ו' על מש"כ הרמ"א ז"ל דאפי' בסירכא כסדרן כיון די"א דצריך בדיקה ממילא לדידן דלא בקיאין בבדיקה טרפה וכתב הט"ז על זה וז"ל ולפי זה צ"ל דמה שאנו בודקין בנפיחה ושמין רוק על הסירכא וסומכין על זה להכשיר היינו לפי שכבר עברה הסירכא ע"י משמוש וכמו שכ' בסעיף י"ג ממילא לא הייתה כאן סירכא כלל בזה אנו מצריכין בדיקה לחומרא וכו' ודלא כהרבה בודקים סומכין להתיר גם בספק איסור כיון שאינו מבצבץ והם מאכילים טרפות דא"כ למה לנו המיעוך והמשמוש בסירכא יחתוך אותו בסכין ויראה אחר הבצבוץ עכ"ל. והנה דברי הט"ז אלו אין לו שום ביאור והבנה דחדא מה שכתב דהבודקים סומכין להתיר גם בספק איסור דבאיזה ספק איסור איירי דזה אין לומר כלל דראה לאיזה בודקים דהן מקילין גם בסירכא שלא כסדרן להתיר ע"י בדיקה לחוד בלא מיעוך דזה וודאי א"א כלל דהא בהדיא אמרינן בגמ' דלית להו בדיקותא כלל וטרפה. וגם מה שאנו מתירים ע"י מיעוך הוא ג"כ קולא גדולה והיאך יעברו הבודקים בשאט נפש בדבר המפורש בגמ' ובפוסקים דהיא טרפה ויסמכו על הבדיקה שלהם. וגם לא שייך מה דמקשה עליהם דא"כ למה לנו המיעוך הא הם סוברים באמת דלא בעי מיעוך רק בדיקה. וגם אין לומר דר"ל דהם מקילין בספק איסור דמדינא דגמ' סגי בבדיקה כגון בסרכא כסדרן למטה מחצין דצריך בדיקה וכמו שכ' הרמ"א כאן די"א דצריך בדיקה או בריאה הסמוכה לדופן דמדינא דגמ' מהני בדיקת פושרין אך האידנא אין אנו בקיאין בבדיקה. דג"כ קשה דהיאך מקילין הבודקים ע"י בדיקה הלא בהדיא מבואר בדברי הרמ"א כאן ולהלן בריאה הסמוכה לדופן דהאידנא אין אנו בקיאין בבדיקה והו"ל להקשות בפשיטות עליהם דהיאך סומכין ע"י בדיקה הא מבואר כאן בשו"ע דלא מהני בדיקה. וגם אינו מובן מה דמקשה עליהם דא"כ למה לנו המיעוך דוודאי בסירכא שלא כסדרן דלא מהני בדיקה אפי' מדינא דגמ' ולכן ע"כ אין להתיר רק ע"י מיעוך אבל הם אין מתירין בבדיקה רק במקום דמהני בדיקה מדינא דגמ' כגון בסרכא כסדרן או בריאה הסמוכה לדופן. וכבר התעורר הגאון בעל בית אפרים ז"ל על הט"ז בזה בספרו פרי תבואה בזר זהב ופירש דבריו דר"ל דלא כהבודקים שסמכו להתיר בסרכא כסדרן ע"י בדיקת פושרין דסברי דמש"כ הרמ"א דאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה היינו דווקא בבדיקת נפיחה בעלמא דאינה בדיקה מעליא אבל בבדיקת פושרין סברי דמודה הרמ"א דסמכינן גם האידנא ולמדו זה מהא דאנו בודקין בפושרין בסירכא שלא כסדרן אחר המיעוך ועל זה הקשה עליהם דמשם אין ראיה כלל דהבדיקה דהתם אינו אלא להחמיר משא"כ כאן הוא להקל ולפי דעתם דמהני בדיקת פושרין גם להקל למה לנו המיעוך כן ביאר הבית אפרים לדברי הט"ז. אבל עדיין לא נח דעתי בביאור הזה דגם אם כוונת הט"ז לומר דלפי דעתם תקשה למה לנו המיעוך ג"כ אינו קושיא כלל דהא התם אמרינן בגמ' בהדיא דלית להו בדיקותא ומשמע דאינו מועיל שום בדיקה כלל אפי' בדיקת פושרין. וע"כ א"א להתיר רק על ידי מיעוך משא"כ בסירכא כסדרן הא מהני בדיקה מדינא דגמ' שפיר י"ל דמהני בדיקת פושרין גם האידנא: ועוד דמהלשון שמסיים הט"ז אלא וודאי דלא מהני להקל משמע קצת דהאידנא לא מהני להקל משום דאין אנו בקיאין אפי' בבדיקת פושרין אבל בזמן הגמ' היו בקיאין וזה אינו דהא בהדיא אמרינן בגמ' בסרכא שלא כסדרן דלית להו בדיקותא ומשמע דאינו מועיל שום בדיקה כלל: ואמנם נ"ל דכוונת הט"ז לומר דוודאי בזמן הגמ' כמו דהיו בקיאין בבדיקה ה"נ היו בקיאין להכיר גם בלא מיעוך אם הוא סירכא גמורה או דאינו אלא ריר בעלמא ולכן אמר רבא דהני אוני דסריכין להדדי [והיינו דאנו מכירין דהוא סירכא גמורה] לית להו בדיקותא ור"ל דלא מהני לא בדיקת מיעוך ולא בדיקת פושרין כיון דהוא סירכא גמורה בוודאי היה נקב [או דסופה לנקוב] ואף דעברה ע"י מיעוך וגם אינו מבצבץ אחר הבדיקה אמרינן דהסירכא הייתה רכה ולכן עברה ע"י מיעוך ומה שאינו מבצבץ אפשר דלא בדק יפה יפה או דעלה עליה איזה קרום מחמת מכה ובשביל זה אינו מבצבץ [וכמו דקיי"ל דלא מהני מיעוך בגדיים וטלאים ובעגלים הרכים משום דסרכות כשרות שמחמת ריר אינו מצוי בהם ובוודאי סירכא גמורה היא והא דעברה ע"י מיעוך הוא משום דהסירכא רכה ועוברת ע"י מיעוך] דמיעוך אינו מועיל רק אם ספק לנו אם הוא סירכא או דהוא ריר בעלמא ואז מועיל המיעוך לברר דהוא ריר אבל אם ידוע בבירור דהוא סירכא אין סומכין על המיעוך ולכן לא הוזכר בגמ' בדיקה דמיעוך. אבל האידנא דאין אנו בקיאים כלל להבין בין סירכא לריר שפיר מועיל מיעוך לברר שהוא ריר. ועפ"ז שפיר כתב הט"ז דלפי דעתם דאנו בקיאין בבדיקת פושרין א"כ למה לנו המיעוך נסמוך על בדיקת פושרין כיון דאינו מבצבץ ע"כ דאינו סרכא גמורה שבא ע"י נקב רק ריר בעלמא דאלו היה סירכא גמורה הי' נמצא נקב [ור"ל לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב היה מועיל בדיקת פושרין לברר שאינו סירכא] וכמו שאנו סומכין על בדיקת המיעוך לברר שאינו אלא ריר ה"נ הוה לן לסמוך על בדיקת פושרין אלא וודאי דאין אנו סומכין על בדיקת פושרין אפילו האידנא שהדבר ספק אם הוא סירכא או ריר מ"מ אין יכולין לסמוך על בדיקת פושרין מצד שאין אנו בקיאין בבדיקה כנ"ל פירוש הט"ז. ועפ"ז עולה לנו ד' הט"ז כמין חומר וגם נסתלק תמיהת הרשב"א במאי דלא הוזכר בדיקת מיעוך בש"ס משום דבזמן הש"ס שהיו בקיאין לידע שהוא סירכא לא היה מועיל מיעוך באמת וכמו שכ' בעז"ה: וב עיקר הדבר שסירכא שמתפרקת כשמכניס הבודק ידו או ע"י מיעוך אינה סירכא רק ריר בעלמא כבר כתב הגר"א ז"ל בביאוריו בסי' ל"ט ס"ק כ"ה דיש לזה סמך בש"ס בסוף מס' ביצה דמקשה שם הש"ס דלמ"ל משקין ושוחטין וכו' ומשני מילתא אגב אורחא קמ"ל דלשקי איניש בהמתו והדר לשחוט משום סירכא דמשכא ועי' בפירש"י. ואכן רב אלפס ז"ל גריס משום סירכא ופירש על זה דאי איכא סירכא משתמטא ופשוט דכוונתו דהתנא עצה טובה קמ"ל דזימנין דנמצא על הריאה רירין דנדבקין הרבה בקרומי הריאה ונראין כעין סירכא גמורה ובקל יוכל הטבח שאינו בקי לטעות דהן סירכא גמורה ויטריף בחינם. ולכן נתן התנא עצה דישקה את הבהמה מתחילה קודם שחיטה ואז אם היא ריר בעלמא תעבור ע"י הכנסת ידו או מיעוך [דסרכא גמורה לא תעבור ע"י מיעוך ואפי' אם ימעך אותה כל היום כולו והגם שהשקה אותה מתחילה] וכן כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות שם ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריעותה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת עכ"ל ופשוט דנמשך בזה אחר גירסת הרי"ף ז"ל ופירושו דהשקאה הוא תועלת לסירכות חלושות והיינו לסירכות כשרות שאינן אלא רירין בעלמא דע"י ההשקאה יעברו ממילא בעת שיכניס ידו או ע"י מיעוך ומה שהזהיר התנא זה כאן במס' הלזו דמיירי לענין יו"ט היינו משום דביו"ט צריך לזהר ביותר להשקותה שלא יטריפה בחינם ויבוא לאמנועי משמחת יו"ט ולא יהי' לו מה לאכול ביו"ט ועוד דאם יטריף אותה נמצא שחילל יו"ס שעשה מלאכה שלא לצורך נפש ולכן הזהיר התנא ביו"ט ביותר להשקות הבהמה: ועכ"פ יש לנו סמך גדול מד' הרי"ף והרמב"ם ז"ל דדרך רירין לעבור ע"י הכנסת ידו או מיעוך אם משקין הבהמה מתחילה. ומ"מ לא הוזכר בש"ס מיעוך משום דרוב טבחים היו בקיאין להבחין בין סירכא לריר: