עצי ברושים מד

סתימה דסירכא לאו כלום הוא דהוא סתימה דסלקא לאחר זמן. וכ"כ הר"ן באמת דלפי שיטת רש"י ז"ל ראוי לאסור אפי' כסדרן כל שהסירכא הולכת מגב לגב או מחיתוך לגב וכו' לפי שאפשר שבאותו מקום מגולה היה הנקב וכו' עכ"ל. ומיהו מש"כ דאף מחיתוך לגב טרפה דשמא באותו מקום מגולה היה הנקב לענ"ד אין הכרח לזה דהא בזמן הגמ' הוו בקיאין בבדיקה ומשכ"ל דכשר אם בדקו ע"י בדיקת פושרין וראו דבגב ליכא נקב ומוכח דהסירכא יצאה מחיתוך לגב: והנה כל זה כתבנו לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב אבל כבר הסכימו כמעט כל הראשונים ז"ל לדעת התוס' דאם יש נקב תחת הסירכא אף אם הסירכא כסדרן טרפה משום דסתימת האונא והסירכא שעל הנקב אינו כלום והא דאמרינן כסדרן כשרה בדליכא נקב: ולכאורה יש לדקדק לפי הלשון שכ' הרשב"א בחידושיו ובתו"ה דדעת התיס' דיש סירכא בלא נקב משמע דיש ג"כ סירכא שבאה ע"י נקב. וא"כ קשה טובא מש"כ הסמ"ג בעשין. והובא בב"י בסי' ל"ט דמחלוקת הגאונים בסרכא כסדרן אי צריך בדיקה תליא באי יש סירכא בלא נקב דלפי דעת רש"י דאין סירכא בלא נקב בעי בדיקה ולדברי האומרים דיש סירכא בלא נקב לא בעי בדיקה ע"ש. ולכאורה אדרבה לדעת התוס' יותר מסתבר דצריך לבדוק דשמא סירכא זו באה ע"י נקב וטרפה. אבל לדעת רש"י שאין הבדיקה רק שמא תבצבץ אף כשהסירכא עליה וזה דבר שלא שכיח כ"כ שתבצבץ דמן הסתם הסירכא סותם כל הנקב. ואכן באמת בתוס' גופא לא הוזכר כלל הלשון דיש סירכא בלא נקב רק כתבו דרגילה הסירכא לבוא בכל מקום בריאה בלא נקב מתוך שהיא שואבת כל מיני משקין עכ"ל ומשמע בהדיא מלשונם דסתם סירכות הוא שלא מחמת נקב דבריאה הדבר רגיל לבוא סירכות שלא מחמת נקב. וכן הדבר מוכרח לומר כן שהרי התוס' בעצמו כתבו שם דמתוך הלכות טרפות של רבינו גרשום ותשובת הגאונים משמע נמי כרש"י שהסירכא מחמת נקב היא באה שמצריכין נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו כסדרן וכו' והשתא אם הסרכות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה וכו' הרי דס"ל דבסירכא א"צ לחוש כלל שמא יש נקב משום דסתם סרכות אינן מחמת נקב: וקצת קשה לי לפי דעת רש"י ז"ל דהטעם דסירכא כסדרן כשרה משום דהאונא מחזק להסירכא שלא תתנתק והוי סתימה יפה א"כ ביש סירכא מהדקין לחלב טמא שעליהם יהיה כשר דנהי דסתימה דהחלב לבד לא הוי סתימה יפה משום דאינו אדוק. אבל אם יש סירכא המחברת אותם למה לא יהא נחשב סתימה יפה דהא כל אונא לחבירתה ג"כ אינם אדוקים זה לזה ולא עדיפא מחלב טמא ומ"מ אם יש סירכא כסדרן הוי סתימה: ולכאורה רציתי ליישב דסירכא דריאה שאני משום דהיא יוצאה מעיקר הנקב ונעשה סירכא מחמת דהריאה שואבת כל מיני משקין והסירכא אדוק יפה בריאה ומשו"ה שלא כסדרן טרפה דוודאי הי' נקב בריאה ומשם יצאה הסירכא [או לדעת התוס' טרפה משום דכיון דהיא אדוקה יפה בריאה ולפיכך סופה לנקוב הריאה בעת שתנתק הסירכא] והלכך הוי סתימה מעלייתא משא"כ בשאר אברים דאין דרכן להעלות סירכא כלל ואם נמצא בהם סירכא אינו אלא ריר בעלמא ואינו מחובר כלל להאבר ומשו"ה קיי"ל להלכה דאין סירכא פוסלת בשאר אברים וכמש"כ בשו"ע בס"ס ל"ז ובסי' מ"ב סעיף א' בהג"ה ובס"ס מ"ו ומשו"ה אינו מועיל הסירכא לסתום כלל: ואמנם עדיין תקשה לדעת המהרש"ל ביש"ש בפא"ט סימן נ"ו שהובא בש"ך בסי' מ"ב ס"ק ג' וכן הוא ג"כ דעת התה"ד וכמה אחרונים דגם בשאר אברים פוסל סירכא למה אינו מועיל הסירכא גם להכשיר. ונראה דמזה ראיה לדעת שו"ת הר הכרמל שהובא בפ"ת בסי' ל"ט ס"ק ג' שכתב דבגדיים וטלאים או בעגלים הרכים דסירכות שלהם הוא רך מאוד ולכן אין מועיל מיעון בהם והלכך אין מועיל הסירכות שלהם לסתימה אף לדעת רש"י משום דכיון דהסירכא שלהם הוא רך סופה לסתור ע"ש. וא"כ סרכות דשאר אברים ג"כ יש לומר כן ותדע דהא לא מצינו דיהא מועיל מיעוך בסירכא דשאר אברים לדעת הפוסלים סירכא בשאר אברים: ויש לעיין במרה שניקבה וכבד סותמתה דמבואר בש"ס דחולין (ד' מ"ג) ובפוסקים דכשרה ומשמע דאפילו אם אינה דבוקה לכבד ע"י סירכא ג"כ כשרה. ולכאורה תמוה דמ"ש מריאה שנקבה ודופן סותמתה דבעינן דווקא שיהא סביך בבישרא ובגרמא. ושוב ראיתי דרש"י ז"ל נשמר מזה וכתב וז"ל וכבד סותמתה שנקובה במקום דיבוקה בכבד וחיבור הכבד סותם את הנקב עכ"ל ומשמע בהדיא דדווקא שניקבה במקום דהיא יוצאה מהכבד דשם היא דבוקה בכבד דיבוק אמיתי אבל אם ניקבה למטה במקום דתלויה על הכבד אין הכבד סותם ואף שמונחת על הכבד. ושוב עיינתי בפמ"ג בסי' מ"ב בש"ד סק"ב וראיתי שכתב ג"כ בפשיטות דאינו סותם רק בדסביך ואדיק ביה כמו בריאה הסמוכה לדופן ואף דהתם אנו מטריפין משום דאין אנו בקיאין הי מקרי סביך כאן אנו מכשירין והטעם פשוט דכאן א"צ בקיאות כ"כ] וסיים וכתב דמד' רש"י הנ"ל נראה דס"ל דאינה כשרה כי אם במקום דיבוק הכיס בכבד מתחילת ברייתה. אבל במקום שאין מחובר אף שסמוכה לכבד טרפה לדידן דבריאה ודופן סותמתה דאין אנו בקיאים הי מקרי סביך ה"ה כאן עכ"ל. והנה מה שמדייק מד' רש"י דבמקום שאינה מחובר לכבד מתחילת ברייתה לא מהני סתימת הכבד ואף דסרוכה לכבד כן משמע באמת מלשון רש"י ז"ל שהרי דייק וכתב שנקובה במקום דיבוקה בכבד ומשמע דדווקא במקום שדרכה להיות דבוק תמיד מתחילת ברייתה ולא שנדבקה עתה ע"י סירכא. אבל מש"כ הטעם משום דא"א בקיאין הי' מקרי סביך זה לא נהירא כלל דהא דמבואר בשו"ע בסי' ל"ט סעיף י"ח בהגה"ה דאין להכשיר שום סירכא בריאה אם לא בב' אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחצין זהו חומרות הגאונים שנהגו להחמיר באשכנז וצרפת אחר זמנו של רש"י ובזמן רש"י בוודאי נהגו להכשיר בריאה שנקבה ודופן סותמתה כפי דינא דגמ' וא"כ א"א כלל דרש"י ז"ל אוסר במרה הסרוכה לכבד מטעם דא"א בקיאין אלא עיקר הטעם של רש"י ז"ל נ"ל דס"ל כמו שכתבנו למעלה דסירכות דשאר אברים רכים נינהו ואין מועילים לסתימה: ויותר נ"ל לומר שרש"י ז"ל שכ' דאינו סותם רק במקום דיבוקה בכבד אין כוונתו לומר דדווקא במקום שיוצאת מן הכבד מתחילת ברייתה דבאמת ע"פ רוב כל המרה דבוקה בכבד ואינה מתפרדת ממנה כלל ולא בא אלא לאפוקי אם נקבה למטה בסוף המרה אצל עוקצה דשם מתפרדת מן הכבד ואינה דבוקה שם ונראה דלזה כיון גם הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שחיטה הלכה ו' שכ' דמרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה ואם לא נסתם הנקב אע"פ שהוא סמוך לכבד טרפה עכ"ל כוונתו לומר דדווקא אם חזינן שנסתם הנקב ע"י הכבד והיינו במקום דיבוקה בכבד אבל אם לא נסתם הנקב ע"י הכבד דהיינו דנראה הנקב לעין ואף שהוא סמוך לכבד אינו סותם ומה שלא כתב הרמב"ם סתם דאם ניקב שלא במקום דבוקה טרפה משום דבאמת אין גידולי המרות שוות דלפעמים נמצא דדבוקה כל המרה בכבד ולפעמים נמצא שנפרדה מן הכבד ולפיכך כתב דתליא לפי ראות עיני המורה אם רואה דהיא דבוקה שם במקום הנקב ואין הנקב נראה כשר ואם לאו טרפה ונראה דדייקו הרמב"ם ורש"י כן מלישנא דגמ' דאמרינן וכבד סותמתה ומשמע דניכר שהכבד סותם הנקב והיינו שאין הנקב נראה: ובזה מובן בש"ס בחולין (ד' מ"ח) דעל הא דאמרינן דריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא עלה והוא דסביך בבישרא ופירש"י דסביך בבישרא שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מפרקי אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת עכ"ל רש"י שם ומשמע קצת מלשון רש"י דרבינא בא להוסיף דבעינן שיהא סביך בבשרא דווקא אבל אם סביך בגרמא לא. אבל בעיקר הדבר דבעינן שיהא סביך לא הוצרך לאשמעינן והיינו משום דזה ידעינן מלשון הבעל המימרא גופא מדאמר ודופן סותמתה ולא אמר שנקבה כנגד הדופן משמע דבעינן שדבוקה לדופן ואין ניכר שום נקב משום דהוא סביך בדופן ולא בא רבינא רק