עצי ברושים מב

אח"כ ימצאו הטרפות אחר האכילה דינו כאונס דהא חז"ל לא חייבו אותו לבדוק ומאי הו"ל למעבד. אבל אם לא פתח הכרם כלל נחשב כשוגג וצריך כפרה דשמא אם היה פותח הכרס היה רואה הטרפות בלא בדיקה ע"כ לשוני על הגליון. ומד' רש"י והתוס' ז"ל אלו הוא ראיה ברורה לדעת הגאון מו"ה וואלף אלעסקער מק"ק בראד והובא בנודע ביהודא במהד"ת ביו"ד סי' צ"ו דהא דאמרינן דאשה מהו שתבדוק לחייב בעלה חטאת דעמדו עליה רבים דע"כ מיירי שלא בשפת ווסתה דאי בשעת ווסתה למה לא תבדוק ומה איכפת לן דיהא לבו נוקפו ופורש דאדרבה יפרוש ויפרוש. וע"כ מיירי שלא בשפת ווסתה ואז אנוס הוא ופטור מחטאת. ותירץ הגאון הנ"ל דאף שלא בשעת ווסתה א"צ בדיקה כלל מ"מ אם לא בדק ואח"כ מצא דם בתוך שיעור ווסת נחשב כשוגג וחייב חטאת ומה דאמרינן בשבועות (דף י"ח) דשלא בשעת ווסתה אנוס הוא ואינו חייב קרבן מיירי כשבדק. ומד' רש"י ותוס' הכא הוא ראיה גדולה לדבריו דהא הכא נמי אינו מחויב לבדוק ומ"מ צריך לראות מקודם אולי נמצא טרפות בלא בדיקה ואם לא עשה כן נחשב כשוגג וצריך כפרה והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן טו הנה כבוד חתני הרה"ג וכו' מו"ה אהרן הכהן נ"י דן לפני בהלכה ועלה בדעתו לומר דהא שכ' הרמ"א ז"ל בהג"ה ביו"ד בסי' נ"ח סעיף ו' דכל נפולה שהלכה ד"א הילוך יפה ואפי' דאח"כ שוב לא יכלה להלך כבר יצאה מתורת נפולה והיא כשרה. ורק כיון דעכשיו אינה יכולה להלך דינה כמסוכנת וצריכה פירכוס והוא מד' מהרי"ק ז"ל בשורש קמ"א דהיינו דווקא שאינה יכולה לילך כלל דהיינו שמעמידין אותה ואינה עומדת אבל אם היא יכולה לילך רק שהיא צולעת ומשדרא כרעא בתרייתא אז היא טרפה וצריכה בדיקה בחוט השדרה. ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טרפה לגמרי דכל דמשדרא כרעא בתרייתא א"א לתלות דהיא מסוכנת ונולד בה חולי בידי שמים דכל מסוכנת אינה יכולה לעמוד על רגליה זו יכולה לעמוד אלא כל דמשדרא כרעא בתרייתא א"א לתלות רק בשגרונא או דנפסק החוט שלה דשני דברים אלו הם הגורמים דמשדרת כרעא בתרייתא. רק אם לא נפלה כלל תלינן יותר בשגרונא וכשרה דשגרונא שכיח וחוט השדרה לא שכיח ולכן תלינן יותר בדבר השכיח. אבל כל שנפלה דשכיח חוט השדרה כמו שגרונא בוודאי צריך לחוש לחוט השדרה דהא הוי ספק השקול. ואף דהלכה הילוך יפה מ"מ יש לחוש דחוט השדרה איפסיק. והביא ראיה מהא דאמרינן בחולין (ד' נ"א) דאם הכה לבהמה במקל ושלים חוטרא אפלגו דגבה או דאית בה קיטרי או דמחייה אפסקיה בכל אלו חיישינן לפסיקת החוט ומפורש בכל הפוסקים דאף דהיא הולכת הילוך יפה כמו דהלכה קודם ההכאה. מ"מ חיישינן לפסיקת החוט אלמא דכל היכא שיש לחוש לחוט השדרה לא מהני מה דהולכת הילוך יפה דכל היכא שיש חשש ברור שנפסק החוט אין ההילוך מוציא מידי ספק. וא"כ נראה פשוט דה"ה אם צולעת דזו ג"כ הוכחה על פסיקת החוט או על שגרונא רק דבלא נפלה תלינן יותר בשגרונא אבל היכא דנפלה דשכיח ג"כ פסיקת החוט בוודאי צריך לחוש לפסיקת החוט: והא דלא חיישינן בכל נפולה שהלכה הילוך יפה ד' אמות דשמא נפסק החום ולמה אמרינן דבהלכה אינה צריך בדיקה ומשמע דא"צ בדיקה כלל ואפי' בחוט ולמה לא נצטרך בדיקה כמו במחייה אפסקיה ואיכך. דשאני נפילה דנופל החששא על כל האברים וכמו שכ' ר"ן דכל ששהתה מעל"ע או דעמדה יצאה מכלל חשש ריסוק אברים אבל מ"מ יש לחוש דשמא אירע בה אחת מי"ח טרפות וצריכה בדיקה בכל הי"ח טרפות אבל כל שהלכה הילוך יפה קים להו לחז"ל דיצאה גם מחשש טרפות. והלכך לא שייך לחוש ג"כ לפסיקת החוט דלמה יחוש לפסיקת החוט יותר משאר טרפות כיון דע"י הנפילה עלולה לטרוף בכל הי"ח טרפות וע"י ההילוך יצאה מכלל טרפות למה ניחוש לטרפות דחוט יותר משאר טרפות דהא לא חזינן בה ריעותא בטרפות זו יותר משאר טרפות: וע"כ צ"ל כן דא"כ קשה טובא דהיכי מהני, הילוך יפה דהא באמת צריך לחוש לכל הי"ח טרפות אלא שהי' קבלה ביד חז"ל דאף דטרפה יכולה לילך כשאר הבהמות הבריאות היינו בטרפות דאבר אחד. אבל בנפולה דנופל החששא על כל הי"ח טרפות אינה יכולה להלך הילוך יפה וא"כ תקשה טובא דלמה מועיל הילוך יפה נהי דוודאי אין בה כל הי"ח טרפות דא"כ לא הייתה יכולה לילך מ"מ שמא אירע בה אחד מי"ח טרפות והלכך יכולה לילך וזו תמיהה עצומה לכאורה: וע"כ צריך לומר דכיון דדרך נפילה לקלקל כל האברים ולהוליד טרפות בכל האברים ובנפילה זו חזינן דלא נתקלקלו כל האברים תו לא חיישינן אף לקילקול דאבר אחד דהא חזינן דהחבט לא פעל בבהמה זו לקלקל אותה כמו שאר נפילות מהיכי תיתי ניחוש אף לקלקול אבר אחד: וכיון שכן הדבר פשוט דכל זה שאינה צולעת אח"כ אבל כל שצולעת הא איכא ראיה ומופת דלטרפות דחוט פעל בה החבט דהא חזינן דהיא צולעת והא דהלכה הילוך יפה ד' אמות אינו ראיה דלא נפסק החוט דהא כבר הוכחנו דאף דנפסק החוט מ"מ יכולה לילך הילוך יפה. ואמנם כיון שאח"כ שוב אינה יכולה לילך הילוך יפה היא הוכחה גדולה שפעל בה החבט לטרפות דחוט אך דלא איתגלי בהתיתה רק לאחר זמן: ואין לומר דכיון דשגרונא שכיח וזה לא שכיח דע"י הנפילה יתקלקל החוט ושאר האברים לא יתקלקלו והלכך תלינן יותר בשגרונא דהא ליתא דמניין לנו דלא שכיח דאימא הכי נמי דשכיח גם זה רק דאם אינה צולעת לא הוי אלא מיעוט דלא שכיח ולמיעוטא לא חיישינן אבל בצולעת דאיכא ריעותא בוודאי צריך למיעוטא כמו בכל ס' טרפות אם איכא ריעותא צריך בדיקה ואף דרוב בהמות כשרות והא דתלינן בשגרונא ואף דרוב בהמות לא נמצא בהם שגרונא מ"מ הוי מיעוט דשכיח וחוט השדרה הוי מיעוט דלא שכיח ולכן תלינן בשגרונא. אבל היכי דנפלה דחוט השדרה נמי הוי מיעוט דשכיח בוודאי צריך לחוש לחוט השדרה כל זה מדברי חתני הרב נ"י. ובזה רצה ליישב ד' הרשב"א שהובא בשו"ע בס"ס ל"ב דכל שנודע שנפלה חוששין לחוט השדרה אף בשדרן כרעא בתרייתא ולא תלינן בשגרונא ותמהו כל האחרונים ז"ל דבנודע שנפלה בלא"ה טרפה ובעינן שתלך הילוך יפה ד' אמות וכיון דשדרן כרעא בתרייתא הא לא הוי הליכה ודחקו התבו"ש והנו"ב בדגול מרבבה ליישב דמיירי דנפלה בפחות מי' באופן שאין נוהג בה דין נפילה. אבל לפי שהעלה חתני הנ"ל יש ליישב בפשיטות דמיירי שהלכה אח"כ הילוך יפה ד' אמות ואח"כ חזרה להיות צולעת דלנפילה לא חיישינן. אבל לחוט השדרה שפיר חיישינן וזה נ"ל תי' נכון מאוד ליישב דברי הרשב"א והשו"ע: ושוב הביא חתני הנ"ל ראיה גדולה לדבריו מד' התבו"ש והדגמ"ר הנ"ל דתי' דמיירי בנפלה בפחות מי' מ"מ לחוט השדרה חיישינן. ולכאורה תמוה דהא משמע בגמ' דבנפלה בפחות מי' לא מקרי נפילה כלל והלכך אף דאינה יכולה לילך כלל כשרה ואין דינה רק כמסוכנת דעלמא. וא"כ מה בכך דמשדרן כרעא בתרייתא ולמה גרע יותר מאם לא הייתה יכולה לילך כלל דלא חיישינן לחוט השדרה. וע"כ צ"ל דבאם אינה יכולה לילך כלל טפי יש לתלות למסוכנת דאי מחמת פסיקת החוט למה אינה יכולה לילך כלל. וע"כ צ"ל דהיא מסוכנת ומשו"ה אינה יכולה לילך. וכיון שכן למה נחוש לפסיקת החוט דהא אין כאן שום הוכחה על החוט דהא ע"כ צ"ל דהיא מסוכנת ומנין לנו לומר דנפסק החוט ג"כ דמחמת נפילה לא הי' צריך להחוט לפסוק דהא נפלה בפחות מי' ומהא דאינה יכולה לילך אינו ראיה דהא מוכרח דהיא מסוכנת ומשו"ה אינה יכולה לילך. אבל ביכולה לילך דהוא ראיה דאינה מסוכנת דאם הייתה מסוכנת לא היתה יכולה לילך. וא"כ למה משדרן גבה כרעא בתרייתא. וע"כ צ"ל דנפסק החוט שלה וזה ראיה גדולה לדברי חתני נ"י. והנה אף שסברת חתני הוא סברא נכונה ואמיתית מ"מ קשה טובא דכיון דהלכה הילוך יכה ד' אמות ע"כ יש הוכחה גדולה דלא נפסק החוט שלה דהא כל בהמה דנפסק החוט שלה א"א כלל שתלך הילוך יפה והיא הלכה הילוך יפה ע"כ שלא נפסק החוט והיכי נחוש אח"כ שמשדרא כרעא בתרייתא דמ"מ נפסק החוט ואדרבה טפי הו"ל לתלות בשגרונא דלפסיקא דמעיקרא לא אפשר ולפסיקא דהשתא הא לא שכיח דהא בהדיא אמרינן בגמ' דשגרונא שכיח וחוט השדרה לא שכיח ואינו דומה למחי' אפסקיה ואינך אף דחזינן דהלכה הילוך יפה מ"מ חיישינן דשאני התם דאירע בה מעשה דיש לחוש בזה לפסיקת החוט דחיישינן למיעוטא דאירע לפעמים אף דנפסק החוט מ"מ לפעמים היא הולכת יפה כשאר בהמות. אבל בנפלה