עצי ברושים לא

כדבריו היה לו לומר שתחגור הצפורן שהפגימה היא החוגרת עכ"ל וכתב עליו הרשב"א במשמרת הבית גם במה שבא לדקדק בין תחגור בה צפורן לתחגור את הצפורן אין זה דקדוק אלא למי שלא דקדק בלשון חכמים שהם ז"ל לא ימנעו בדבר שזה פועל בזה וזה נפעל מזה מלהזכיר הנפעל מלשון הפועל. שכן אמרו החולץ ליבמתו אע"פ שהוא נחלץ והיא חולצת וכו'. וכתבתי על הגליון מה שהביא רבינו הרשב"א ז"ל ראיה דחז"ל לא נמנעו מלהזכיר הנפעל בלשון הפועל מהא דתנן החולץ ליבמתו אע"פ שהוא נחלץ והיא חולצת נ"ל שאין ראיה כלל דהתם שאני משום שצריך היבם לכוון להתירה לשוק בזה שחולצת נעלו ואם לאו אין החליצה כלום משו"ה קרי ליה החולץ וראיה לדבר זה דהרי בחרש שאין לו דעת להתיר תנן במשנה דיבמות (ד' ק"ד ע"ב) החרש שנחלץ ולא תנן החרש שחלץ והיינו משום שאין לו דעת להתיר ולפיכך לא נקרא החליצה על שמו: ונחזור לענין השאלה שהתחלנו לחקור דהיאך הדין בנמצא הסכין פגום לאחר שחיטה ויש חתך במפרקת או דנגע במפרקת ונמצא בו רושם. כבר כתבנו דבפגימה גמורה אין להתיר כלל אך בספק פגימה יש להתיר במקום הפסד מרובה. אך לענין או"ב אפי' בפגימה גמורה וגם ידוע דלא נגע במפרקת מ"מ אסור לשחוט את בנו אחריו וכן לענין כיסוי הדם חייב לכסות בכל גווני אך לענין הברכה בנמצא פגימה גמורה בגוונא דאסור לאכול מכסה בלא ברכה. אבל בספק פגימה וגם נגע במפרקת כיון דמותר לאכול במקום הפסד מרובה מכסה גם בברכה. ולענין מה שכ' לעיל בשם הר"ן ובשם אחרים דאפילו שיבר בעצם המפרקת לא תלינן משום דרך הוא וכן דעת הרשב"א כתבתי כן על פי דברי הרב ב"י בשו"ע לדעתם וכן הסכים הפר"ח והתבו"ש דכ"ה כוונת הר"ן דאפילו שיבר ממש בעצם המפרקת לא תלינן ודלא כדעת הט"ז והש"ך לדעת הר"ן ע"ש. ותמהני טובא על הבאר היטיב שם בס"ק כ"ב שכ' דהט"ז והש"ך חולקין על זה וס"ל דשפיר תולין אם שיבר בעצם המפרקת דהיכן מצא בדבריהם שחולקין על זה שהרי הט"ז לא כתב רק שדברי השו"ע תמוהים בזה. וכן הש"ך הניח דברי השו"ע בצ"ע אבל לא מלאו לבם לחלוק על השו"ע הנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן ט ראוי לברר בעוף שלאחר שנשחט רוב סימן אחד חתכו מן העוף אבר אחד הגף או הרגל ולאחר ששהה כשיעור שהיה [או לדידן דקיי"ל דאפי' בשהיה משהו הוי נבלה] גמר ושחט גם כן המיעוט בתרא או ששחט גם לסימן השני באופן דהעוף אסור באכילה היאך הדין של אותו אבר הנחתך בנתים. אי נימא כיון דבעת שנחתך האבר היה העוף כשר אז ומותר באכילה אם לא היה גומר אח"כ לשחוט המיעוט בתרא אין סברא לומר דלאחר שנפסל העוף מחמת שהיה במיעוט בתרא יחול הפסול גם על האבר שנחתך ממנו מקודם דהרי כבר הוכשר האבר באכילה. ואף דכל העוף ג"כ כבר הוכשר בואכילה לאחר שנשחט הרוב מ"מ לאחר ששחט המיעוט בתרא חזר נפסל. דגבי העוף שאני דנעשה הפסול בו בעצמו [ועי' בזבחים כ"ט דאמר ר"ע שם דמצינו דדבר שהוכשר יחזור ונפסל ע"ש] אבל שיחול הפסול על הדבר שכבר נפרד ממנו ואין לו שום התחברות עמו זה לא מצינו. ומ"מ גם להיפך לא מצינו שכל הבהמה או העוף יהיה נבלה או טרפה ואבר אחד ממנה יהי' כשר ומותר באכילה והלכך מצד הסברא אין לו מקום להתיר ויש פנים לכאן ולכאן: אבל מ"מ יש לנו ראיה להתירא מהא דקיי"ל באבר או בשר המדולדל ואח"כ מתה הבהמה או שנשחטה שלא בהכשר שחיטה באופן דהבהמה בעצמה אסורה משום נבלה מ"מ האוכל מהאבר או בשר שנתדלדל ממנה לא היה לוקה משום נבלה רק משום אמה"ח אלמא דאינו חל איסור על האבר שנתדלדל ממנה קודם שנתנבלה. וא"כ לכאורה הדבר פשוט דאם נתנבל אח"כ מדרבנן כמו בנד"ד דשהיה משהו אינו פוסל רק מדרבנן בוודאי אינו חל האיסור נבלה דאסור מדרבנן על האבר המדולדל דוודאי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ונשאר האבר כמו שהיה בעת שנתדלדל מן הבהמה או בעוף והלכך נהי דאם נתדלדל האבר קודם שחיטה אין נ"מ אם אסור משום נבלה מדרבנן או לא דהא בלא"ה אסור משום מצות פרוש מדרבנן ואפילו בשחיטה כשרה. אבל בנתדלדל לאחר שחיטת רוב שנים בבהמה או רוב אחד בעוף בוודאי אין בו שום איסור דמצות פרוש אין בו דהא נפרש לאחר שחיטה ואיסור נבלה אין בו דהא קיי"ל דמיתה עושה ניפול ואם הדין דין אמת באבר המדולדל כ"ש לאבר שנחתך לגמרי לאחר שחיטת רוב דודאי אין חל עליו איסור נבלה. ובאמת שהדבר מוכרח כן דאל"כ בכל אמה"ח שנחתך מן הבהמה והעוף אבר קודם שחיטה ותיכף נשחטה ונתנבלה בשחיטתה יהיה יחול על האבר איסור נבלה ג"כ וזה לא מצינו כלל דיהיה מונח על האבר שני איסורים איסור אמה"ח ואיסור נבלה אלא וודאי דאין זה סברא כלל: ואמנם מצאתי בשו"ת משיב דבר להגאון הצדיק המנוח אב"ד דוואלאזין זצ"ל בחלק ב' סימן י"ד שדעתו נוטה להיפך שהאבר אסור באכילה ולא עוד אלא שהפריז על המידה דאפילו בנשחטה שחיטה כשרה שלא שהה כלל דהעוף בעצמו הוא כשר מ"מ האבר אסור באכילה משום שנחתך קודם גמר שחיטה דכן משמע מלשונו שם שכ' ולא עוד אלא אפילו נחתך הרגל שלא היה שיעור שהיה ג"כ הרגל טרפה [ונ"ל דט"ס נפל בדבריו וצ"ל אפי' נשחט המיעוט בעוד שלא היה שיעור שהיה כצ"ל אבל מש"ב אפי' נחתך הרגל בעוד שלא היה שיעור שהיה אינו מובן כלל דמאי נ"מ אם נחתך קודם ששהה או שנשחט אחר ששהה שיעור שהיה דהא כל זמן דלא נשחט המיעוט עדיין העוף הוא כשר אלא וודאי דטס"ה וצ"ל כמו שהגהתי] שהרי דומה שנחתך הרגל לפני גמר שחיטה עכ"ל ומשמע בהדיא דר"ל דאף דהעוף כשר הוא שנשחט המיעוט בתוך שיעור שהיה מ"מ הרגל טרפה משום שדומה שנחתך הרגל לפני גמר שחיטה. ועוד דמסיים אך בנחתך הרגל ומעורה בכל שהוא בגוף האווזא בזה יש סברא לומר דאין שחיטה עושה ניפול והוי כמו שנשחטה גם היא יחד עם כל העוף עכ"ל. וע"כ דמיירי דהעוף נשחט בהכשר דאם נשחטה בשהיה אדרבה הו"ל כמתה ומיתה עושה ניפול ועוד מאי מעליותא מאי דהוי כמו שנשחטה יחד ואדרבה כיון דהוי כמו שנשחטה יחד הרי נטרפה האבר המדולדל ביחד עם העוף וגרע יותר מנחתך לגמרי. ולכן הדבר ברור דדעתו להטריף האבר ואף דכל העוף כשר: ואני תמה על הגאון הנ"ל דהיאך קרי ליה שנחתך לפני גמר שחיטה והרי בדיעבד סגי ברוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה וא"כ לענין האבר שנחתך לאחר שחיטת רוב כבר נגמר השחיטה דהא בהאבר שנחתך תו א"א לקיים בו מצות שחיטה דלכתחילה ולגביה הו"ל בדיעבד ובדיעבד סגי ליה ברוב: וקצת ראיה לזה מהא דלא איבעיא לן בחולין (ד' ס"ט) רק בהוציא העובר את ידו בין סימן לסימן מהו אם מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרו מידי נבלה ולפי דעת הגאון הנ"ל דגם בנחתך לאחר רוב אסור באכילה הוי ליה למבעיא בעיא זו גם בהוציא העובר את ידו לאחר שחיטת רוב שני הסימנים אם מצטרף הרוב עם המיעוט לטהרו מידי נבלה אלא וודאי דבכה"ג מותר אפי' באכילה: ונ"ל דאין כוונת הגאון זצ"ל דמונח על האבר איסור אמה"ח או איסור נבלה דמתה דמהיכא תיתי יהי' על האבר איסור אמה"ח ואיסור נבלה מאחר דנחתך אחר שחיטת רוב כבר יצא העוף מאיסור נבלה ומאיסור אמה"ח אלא ר"ל דיש על האבר איסור שאינה זבוחה. אבל באמת נראה פשוט דגם איסור זה ליתא אחר שכבר נשחט הרוב דהוא שיעור שחיטה בדיעבד ומה שהעוף נשחט גם המיעוט מה זה חסרון להאבר. ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל בסימן ב' בשם הפמ"ג דבעוף אפשר ליכא עשה שאינה זבוחה כלל בלא"ה אין כאן עשה שאינה זבוחה כלל. ולכן דברי הגאון הנ"ל תמוהין בזה. ואכן גם בנשחט המיעוט בתרא לאחר ששהה שהיה משהו באופן שהעוף אסור באכילה מ"מ האבר שנחתך מקודם ששחט המיעוט בתרא נראה שכשר מטעם הנ"ל. ואמנם אינני כותב זה רק לפי שנ"ל להלכה. אבל למעשה צריך להתיישב עוד בזה משום די"ל דמ"מ איסור אמה"ח מדרבנן יש בו הנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן בעז"ה יום ב' כ"ו מרחשון שנת תרנ"ו ווילנא החיים והשלום ישפות ה' לכבוד הרב הגאון וכו' מו"ה אברהם יחזקאל נ"י ארלאזאראוו הגאב"ד דק"ק חארקאוו יצ"ו, הנה באתי להשיבו ע"ד אשר שאל לנו ולדעתנו אם יש לסמוך על