עצי ברושים כט

ליה ספק נבלה. אבל אם ידוע דלא נגע במפרקת אדרבה בוודאי בעור נפגמה דבעור בוודאי מצוי לפגום יותר מבשר וקיי"ל דתולין במצוי בין להקל ובין להחמיר. וכ"כ הגאון החסיד אדמו"ר מו"ה שניאור זלמן זצ"ל בשו"ע שלו בסימן י"ח דמה שכ' הש"ך דהוי ספק נבלה מיירי דווקא בנגע במפרקת או אפילו בספק אם נגע במפרקת ואע"ג דבעור נגע בוודאי ובמפרקת הוי ספק אם נגע או לא והוה לן לומר דאין ספק מוציא מידי וודאי והו"ל נבלה גמורה. מ"מ כיון דאפשר לתלות במפרקת איכא למימר העמד סכין על חזקתה והשתא הוא דנפגמה במפרקת ולא קודם לכן ואיכא למימר דהעמד בהמה על חזקתה ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה הלכך הוה ליה ספק נבלה. אבל אם ידוע שלא נגע במפרקת הרי זה נבלה וודאית דבמה נפגמה אם לא בעור ואין תולין שנפגמה במיעוט בתרא לפי שהעור מצוי לפגום ולא בשר עכ"ל. ומסיים דכ"ה דעת הרשב"א בחידושיו וכ"ה במרדכי ובהג"א וכן דעת הר"ן: והנה מה שכ' דכ"ה במרדכי והג"א היינו דכ' המרדכי דפלוגתא דרב הונא ורב חסדא כגון שנגע הסכין בוודאי בעצם המפרקת אבל לא נכנס הסכין בעצם דאם לא נגע בוודאי מ"ט דר"ח הא וודאי נגע הסכין בעור וספק אם נגע בעצם ואין ספק מוציא מידי וודאי. ובהג"א העתיק לשון המרדכי הרי דס"ל נמי כוותיה וא"כ מד' המרדכי והג"א מוכח דאפילו בספק נגע הו"ל וודאי נבלה משום דבעור בוודאי נגע ובעצם הוי ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי וכ"ש בוודאי לא נגע. ואכן מה שכ' דכ"כ הרשב"א בחידושיו הנה לא מצאתי מפורש בדבריו כן רק דכן יש להוציא ממה שהקשה שם דלפי מה שפירש בתחילה דר"ח מתיר אפילו בספק נגע במפרקת נימא דאין ספק מוציא מידי וודאי ותירץ דכבר כתב למעלה דהא דאמרינן שם דעצם וודאי פוגם ועור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי וודאי אין הספק וודאי שנאמרו כאן על דרך רוב ספק וודאי שנאמרו בתלמוד שהוודאי מכחיש את הספק והספק מכחיש את הוודאי אבל כאן אין הספק מכחיש את הוודאי דאפשר לעור שפגם ואפשר לעצם שפגם ואפשר ששניהם פגמו את הסכין. והכא הכי מפרשין ליה אין מניחין את המצוי לפגום ותולין במי שאינו מצוי לפגום ועצם מצוי לפגום כן כתב למעלה והלכך כיון דעיקר טעמא דר"ח דמתיר משום דעצם מצוי טפי שיפגום והלכך אפי' בספק נגע תולין במצוי דהא זה מצוי נמי שיגע במפרקת והלכך תולין שנגע במפרקת ונפגם ע"י המפרקת כן נראה כוונת הרשב"א ז"ל שם. ועכ"פ בידוע שלא נגע בעצם המפרקת משמע להדיא מד' הרשב"א דהוי וודאי נבלה דוודאי בעור נפגמה ולא שייך להטיל אפילו ספק דשמא נפגם במיעוט בתרא דאין דרך הסכין לפגום ע"י בשר כלל. ועוד דאפילו אם נימא דאפשר לפגום גם ע"י הבשר מ"מ אינו מצוי לפגום כמי העור וכיון שקיי"ל דתולין במצוי בין להקל ובין להחמיר הוי וודאי נבלה דבשר כנגד העור הוי ספק לגבי וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי: ומש"כ דכ"כ גם הר"ן נראה דכוונתו מהא שכ' הר"ן דהילכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר בה עצמות דכיון דבהמה בחייה בחזקת איסור היא עומדת ואתייליד ריעותא בסכין הוי בחזקת איסור דכמאן דאתייליד ריעותא בבהמה דמי עכ"ל ומדכתב דהוי כמו דאתייליד ריעותא בבהמה דמי פשוט דהו"ל וודאי נבלה כיון דאוקימנא ליה אחזקת איסור כמו בשלא בדק בסימנין לאחר שחיטה דקיי"ל דהוי נבלה ומטמא במשא [ומיהו קצת קשה לי במה שהשוה הגאון החסיד הנ"ל דעת המרדכי והג"א לדעת הרשב"ח והר"ן והרי ברשב"א מפורש להדיא דבספק נגע ג"כ אינו אלא ספק השקול משום כיון דתולין במצוי והרי מצוי הוא שיגע במפרקת ולרב חסדא כשר לגמרי משום דס"ל דמפרקת פוגם יותר מעור אבל אנן ס"ל דמפרקת אינו פוגם יותר מעור והוי ליה ספק. וכן יש לומר גם דעת הר"ן כן דהא הר"ן לא מיירי בדין ספק נגע כלל. אבל המרדכי והג"א הא כתבו בהדיא דאם לא נגע בוודאי בעצם המפרקת מ"ט דרב חסדא הא וודאי נגע בעור וספק אם נגע בעצם ואין ספק מוציא מידי וודאי. ומדכתבו דאין ספק מוציא מידי וודאי אלמא כוודאי נבלה חשיב ליה]: ומש"כ הגאון הנ"ל עוד דאמנם דעת הרא"ש והאגור דגם עור לא שכיח דפוגם והלכך בכל גווני הוי ספק נבלה נראה דהוציא כן מד' הרא"ש מדכתב דהיכא דנאבד הסכין והסכין היה בדוק מתחילה כשר ואפילו בשחט הרבה בהמות זו אחר זו כולן כשרות ולא חיישינן שמא נפגם ע"י העור או ע"י המפרקת כל זמן דלא חזינן ריעותא בסכין משום דלא שכיח שיפגם בעור או במפרקת וכיון דס"ל דלא שכיח שיפגם בעור והלכך אפי' בנמצא הסכין פגומה לפנינו אינו אלא ספק נבלה אף דידוע שלא נגע במפרקת. ומיהו יש לדחות דשאני התם דנאבד הסכין ולא מחזקינן ריעותא. אבל אם נמצא פגום בוודאי נפגם בעור: והנה מש"כ הגאון הנ"ל לחלק בין וודאי לא נגע לספק נגע דבוודאי לא נגע הוי וודאי נבלה כן יש לפרש בד' המחבר דכ' מתחילה דהוא נבלה ואח"כ כתב אפילו נגע בעצם המפרקת איכא למימר דמה שכ' דהוא נבלה ר"ל נבלה וודאי ומיירי היכא דידוע דלא נגע במפרקת או בספק נגע אבל הרמב"ם דסתם וכתב דאינו אלא ספק נבלה ולא חילק כלל בין נגע או לא נגע משמע דס"ל דלעולם הו"ל ספק דשמא נפגם במיעוט בתרא וכיוצא: ועפ"ז יש ג' שיטות בזה לדעת הרמב"ם והרא"ש לעולם הוה ספק נבלה ואפי' וודאי לא נגע במפרקת ולדעת המרדכי והנ"א הוא להיפך ממש דאפי' בספק נגע הוי וודאי נבלה והרשב"א מחלק בין ספק נגע לבין וודאי לא נגע: ועפ"ז הרבה יש לתמוה על הגאון בעל שבות יעקב דלא מתיר מטעם ס"ס בספק פגימה רק ביש חתך במפרקת ומשמע דדווקא ביש חתך אבל בנגע וכ"ש בספק נגע אין להתיר מחמת ס"ס ואמאי לא דהרי להרמב"ם והרא"ש לעולם הוי ספק נבלה וגם לדעת הרשב"א מ"מ בספק נגע הוי ס"ס: ונ"ל לומר דהשבות יעקב סובר דלא הוי ספק נגע במפרקת רק בבא כלב ונטל למפרקת ואינו ידוע אם נגע או לא אבל אם המפרקת לפנינו לא שייך ספק כלל. דמ"נ אם ניכר בו רושם כעין חתך הרי חזינן דנגע במפרקת בוודאי ואם לא ניכר בו רושם כלל הרי חזינן דלא נגע ואף דחזינן דנחתך כל הבשר עד המפרקת מ"מ כיון דלא נעשה שום רושם במפרקת ע"י הסכין מה בכך דנגע דבנגיעה כזו לא יוכל לעשות שום פגימה בסכין ולא מקרי נגע כלל וזהו דכתב השבות יעקב דאם נגע ויש חתך במפרקת. ולכאורה תמוה דהתחיל בנגע ומסיים בחתך אלא פשוט דכוונתו דלא מקרי נגע רק אם יש חתך קצת במפרקת כעין רושם. וכן משמע במרדכי והובא ג"כ בהגהות אשרי שכ' דפלוגתא דרב הונא ורב חסדא כגון שנגע בוודאי בעצם המפרקת אבל לא נכנס הסכין בעצם וכו' ומשמע קצת מלשון זה דמ"מ פגם כל שהוא יש במפרקת דאל"כ מנא ידעינן דבוודאי נגע. רק שאין בו פגם כל כך שיכנוס בו הסכין דהיינו שיוכל לחגור בו את הסכין. ועל זה מסיים בהג"א דאם לא נגע בוודאי במפרקת ובעור בוודאי נגע אמרינן דאין ספק מוציא מידי וודאי ומשמע מדבריו אלו דבספק נגע הוי וודאי נבלה: ונ"ל דהיינו נמי טעמא של הגאון בעל שבות יעקב דאינו מתיר מטעם ס"ס רק בוודאי נגע שיש חתך במפרקת והפגימה הוא ספק פגימה שאינה חוגרת את הצפורן והיינו משום דבספק נגע אינו חושב לספק נבלה דשמא נגע במפרקת משום דאית ביה תרי ספיקא לאיסור דשמא לא נגע במפרקת וודאי בעור נפגמה והו"ל וודאי נבלה ואפי' אם ת"ל דנגע במפרקת מ"מ י"ל דהפגימה נעשה ע"י העור דנגיעת מפרקת אינו פוגם יותר מעור וכמו שפירש"י בחולין (דף י' ע"ב) דמשו"ה לא קיי"ל כרב חסדא משום דסבירא לן דנגיעת עצם המפרקת אינו פוגם יותר מעור ולכן אינו מתיר רק בוודאי נגע דאז הוי ספק גמור דשמא נפגם ע"י המפרקת ושמא פגימה שאינה כחגירת ציפורן לא מקרי פגימה והו"ל ס"ס גמור. והא שכ' בשבות יעקב ויש חתך במפרקת לאו דווקא חתך גמור אלא ר"ל דיש לו פגם כ"ש דמזה ידעינן דנגע במפרקת דאל"כ מנא ידעינן דנגע דאף שנחתך כל הבשר שתחת הסימנים מ"מ אינו ראיה שנגע במפרקת וע"י הנגיעה נפגם הסכין. ועוד דאפי' נגע בוודאי מ"מ כל זמן דלא פעל הנגיעה לעשות רושם במפרקת לא יוכל להוולד מזה פגימה בסכין. וכן הפוסקים המתירין בנגע לחוד כגון הר"ן בשם איכא מ"ד והרא"ה בבדק הבית [ובדפי הספר ד' ברלין הוא בדף י"ז ע"א] אין מתירין רק בנמצא רושם במפרקת דאז יודעין דוודאי נגע במפרקת וכמו שמבואר להדיא בבדק הבית שם וז"ל אלא וודאי כל היכי דנגע במפרקת דינו כשיבר עצמות. ומיהו מסתברא דדוקא שעשה רושם בעצם אבל נגע בלא רושם לא ברור מילתא עכ"ל: והא דאין חושבין לספק דשמא לא שחט כנגד הפגימה וא"כ גם בפגימה גמורה ונגע במפרקת הו"ל להכשיר מטעם ס"ס