עצי ברושים כו

ובתו"ה האריך בבית ג' שער ג' [ובדפי הספר ד' ברלין הוא בדף ס"ח ע"א] דאל"כ מ"ש וושט דנקט דהא קיי"ל או וושט או קנה אלא ע"כ דקמ"ל דאף דמשום מצות שחיטה סגי בשחיטת הקנה לבד מ"מ צריך לשחוט גם את הוושט משום דם. והך שחיטה לאו דווקא אלא ר"ל נקיבה והא דאמר עד שישחט היינו דצריך לנקבן בשעת שחיטה וכמו דאמרינן בגמ' דהא דאמר ר"י במשנה עד שישחט את הוורידין ר"ל נקיבה. והא דנקט בלשון שחיטה היינו דצריך לנקבן בשעת שחיטה [ונ"ל דהא דלא הוזכר במשנה דצריך לשחוט ג"כ את הוושט משום דם היינו משום דבמשנה מיירי ר"י נמי אבהמה דתנא ברישא דמתני' דודאי דגם בבהמה אם בדעתו לצלותה כולה כאחד בעי חתיכת וורידין כמו בעוף והא דאמר ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד היינו מדאמר ר"י בסתימות עד שישחט את הוורידין משמע דלעולם צריך חתיכת וורידין ואפי' אין בדעתו לצלותו כאחד וזה אינו אלא בעוף משום שדרכו לצלותו כולו כאחד והלכך אף דאינו חושב עתה לצלותו כאחד מ"מ חיישינן דשמא ימלך ויצליהו כאחד וכן מבואר בפוסקים דבבהמה נמי אם דעתו לצלותה כולה כאחד צריך חתיכת וורידין והלכך לא הזכיר במשנה שחיטת וושט דבבהמה בלא"ה צריך שחיטת שני סימנים בשביל מצות שחיטה אבל בברייתא דמיירי להדיא בעוף דסגי בסימן אחד צריך להזכיר דמ"מ צריך לשחוט גם הוושט משום דם]: והעיר ע"ז כת"ר נ"י דהיאך אפשר לפרש דהא דאמר עד שישחט הוא משום דם והך שחיטה היינו נקיבה הלא לפי דעת רש"י דבשהיה במיעוט בתרא הוא אבעיא ולא איפשטא בוודאי ה"ה כל חמשה הלכות שחיטה פוסל במיעוט בתרא וגם עיקור בכלל ופשוט דה"ה בסימן שני דעוף נמי פוסל כל הלכות שחיטה כמו במיעוט בתרא והיאך אפשר לנקבו דהא יהיה עיקור בסימן שני דעוף. ולכן רצה מעכ"ת נ"י לפרש דר"ל שחיטה ממש ועצה טובה קמ"ל דכיון דבעוף צריך נמי חתיכת וורידין טפי עדיף שישחוט את הוושט דאיידי שהוושט סמוך לוורידין בעת שישחוט את הוושט יהא נשחט גם הוורידין עמו משא"כ אם ישחוט את הקנה יהי' צריך לחזור אח"כ על שחיטת הוורידין ואולי ישכח ולא ישחוט את הוורידין כלל ולכן עדיף טפי שישחוט את הוושט: והנה הגם דעיקר קושייתו אינו קושיא כלל דאטו מפורש בברייתא בהדיא נקיבה בוושט הא שחיטה קתני אך אנכי כתבתי כן לפי דעת ר"ת ושאר פוסקים דשהיה במיעוט בתרא כשר לפי דינא דגמ' וממילא דה"ה שהיה בסימן שני של עוף ע"כ דשחיטה דוושט אינו לחיובא והך שחיטה היינו נקיבה. אבל לשיטת רש"י וודאי דהך שחיטה הוא דווקא ואף דגבי וורידין סגי בנקיבה מ"מ תני לשון שחיטה משום הוושט ומיהו באמת גם לר"ת ז"ל וסייעתו נהי דאינו פוסל בדיעבד חמשה הלכות שחיטה בסימן שני בעוף לפי דינא דגמ' מ"מ לכתחילה צריך שחיטה כדינה גם בסימן שני דעוף דהא אמרינן בר"פ השוחט דהא דתנא השוחט דיעבד אין לכתחילה לא אאחד בעוף קאי דלכתחילה בעי שנים גם בעוף. ועי' בפמ"ג ובתבו"ש דיש כמה דעות מהמפרשים דמה"ת צריך לשחוט שנים בעוף לכתחילה והלכך בוודאי הך עד שישחט את הוושט היינו שחיטה ממש לד"ה] אבל מה שרצה כת"ר נ"י לפרש דהא דנקט וושט הוא משום עצה טובה או דטפי עדיף שישחוט את הוושט כדי שישחוט בשעת מעשה גם את הוורידין בבת אחת עם הוושט אבל אם ישחוט את הקנה יש לחוש דישכח לגמרי לנקב את הוורידין בשעת שחיטה זהו הפירוש ג"כ ניתן להאמר ולפי דעת הרשב"א שאכתוב לקמן ע"כ צריך לפרש כן [אך פירוש זה לא יתכן רק להאיבעית אימא תניינא דהא דתני השוחט דיעבד קאי ארובו של אחד כמוהו דלכתחילה בעינן כולו אבל סימן שני בעוף גם לכתחילה אינו צריך אבל לפי האיבעית אימא הראשון דלכתחילה בעי שנים גם בעוף ע"כ מוכרח לפרש כמו שפרשתי. דר"ל דאף דשחט את הקנה מ"מ צריך לשחוט את הוושט בשביל דם ואף דבלא"ה צריך לשחוט את הוושט משום מצות שחיטה דלכתחילה בעי שנים מ"מ נ"מ מאי דאשמעינן דצריך לשוחטו משום דם לעניין דיעבד אם לא שחט לסימן השני אסור לצלותו כולו כאחד וצריך לחתוך אבר אבר]: והנה וודאי לפי דעת רבינו משולם דבסימנים נמי צריך חתיכה משום דם [וכמו שהביא ראיה מהא דאמרינן בחולין (ד' כ"ט) וצריכא דאי אשמעינן קדשים התם הוא דבעינן רובא משום דלדם הוא צריך אבל בחולין דלאו לדם הוא צריך אימא אפי' בפלגא נמי סגי ליה אלמא בחצי סימן אין כל דם הסימן יוצא כ"ש שאין דם כל האברים יוצא בסימן אחד] ע"כ צ"ל דמפרש כמו שכתבתי דר"י ר"ל דמלבד הקנה צריך לשחוט גם את הוושט משום דם. וכן מצאתי להדיא בביאורי הגר"א ז"ל בסי' ע"ו דהביא באמת מד' הברייתא דאמר ר"י עד שישחוט את הוושט לראי' לד' רבינו משולם דאל"ה למה הזכיר לוושט כלל כיון דמשום דם אינו צריך רק משום שחיטה א"כ זהו פשיטא דמי לא ידע דסימן אחד צריך לשחוט או וושט או קנה מה בכך דהוא סמוך לוורידין מ"מ בזה גם ת"ק מודה. דבשלמא למ"ד דוושט דווקא י"ל דבא לאשמעינן דבעינן דווקא וושט אבל לר"נ דאו וושט או קנה לענין מאי הזכיר וושט דהא בשחיטת העוף ליכא פלוגתא. אלא ע"כ דהוא בא לאשמעינן דצריך לשחוט את הוושט משום דם ונ"מ דאם לא שחט את הוושט אסור לצלותו שלם. הרי בהדיא דגם הגר"א ז"ל מפרש להברייתא דעד שישחוט את הוושט דמשום דם הוא ולא משום שחיטה והביא מזה סייעתא באמת לדעת רבינו משולם והראב"ד ז"ל. ות"ל שכוונתי לדעת הגר"א ז"ל: ואכן אני תמה על הגר"א ז"ל דהיאך הביא ראי' מזה לדעת רבינו משולם והא אדרבה הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין (ד' צ"ג) השיג מברייתא זו על רבינו משולם דהא חזינן בברייתא דלא מצריך רק שחיטת סימן אחד דאמר עד שישחוט את הוושט ומשמע דסגי בסימן אחד. והא דנקט וושט דווקא משום דסמוך לוורידין וה"ה דיכול לשחוט את הקנה ואת הוורידין אבל עכ"פ סגי בסימן אחד כ"כ שם הרשב"א בחידושיו. הרי להדיא דהרשב"א מפרש להיפך מדברי הגר"א ז"ל. והנה ליישב דברי הגר"א ז"ל אכתוב בסמוך תי' נכון מאוד בעז"ה: אך לכאורה צריך להבין דמה יענה הרשב"א לקושיית הגר"א ז"ל דא"כ למה הוצרך להזכיר הוושט כלל דהא בזה גם ת"ק מודה דצריך לשחוט בעוף או הוושט או הקנה ובזה הא ליכא פלוגתא כלל. ולכן ליישב ד' הרשב"א ז"ל הדבר מוכרח לומר דהרשב"א מפרש כדברי כת"ר נ"י דהא דאמר ר"י עד שישחוט את הוושט אינו אלא עצה טובה לפי שיטתי'. דלפי דעת הת"ק דאין צריך שחיטת וורידין אין נ"מ כלל אם ישחוט הוושט או הקנה. אבל ר"י כיון שבא לחדש דצריך שחיטת וורידין נתן עצה דטפי עדיף שישחוט את הוושט כדי שישחוט גם את הוורידין בבת אחת. וגם לכתחילה הוא מחויב לעשות כן דצריך לכוון דישחוט הוורידין בבת אחת עם הוושט. דיש לחוש דאם ישחוט אח"כ שמא ישכח וישהה כל כך עד שהבהמה תצטנן. וכן מוכח מלשון רבינו משולם ז"ל שהובא ברשב"א ז"ל. ועפ"ז הפירוש שלי והפירוש של כת"ר נ"י שניהם מוכרחים. אך דהפירוש שלי הוא עפ"י דעת רבינו משולם ז"ל. והפירוש של כת"ר נ"י הוא עפ"י דעת הרשב"א ז"ל ושני הפירושים שלנו תליא בפלוגתא דרבוותא. ואכן עפ"י שיטת ההלכה כפי שנפסק בשו"ע הדבר מוכרח כפי' שלי. ועוד דהרשב"א בעצמו לא דחה ד' רבינו משולם רק דכ' דקשה לי' מברייתא זו וידוע דכל קושיא יש לה תירוץ: וליישב דברי הגר"א ז"ל נ"ל דהנה רבינו הרשב"א ז"ל בתו"ה הארוך שלו סותר את עצמו למש"כ בחידושיו. דבחידושיו עיקר השגתו על רבינו משולם הוא מהברייתא דעד שישחוט את הוושט דמשמע דסגי בסימן אחד. אבל מהא דלא הזכיר במשנה דצריך לשחוט גם הסימן שני בעוף לא קשה דיש לפרש דגם לרבנן בעינן שני סימנין וחתיכת וורידין אלא דרבנן סברי דלא בעינן דווקא סמוך לשחיטה ממש אלא אפי' אח"כ רק שיהי' חם מעט דכן אמרו בגמ' דרבנן אמרו לר"י מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא מהן דם מה לי בשחיטה ומה לי שלא בשחיטה ומסקינן בגמ' דהכי קאמרי לי' מה לי לנקבן בשעת שחיטה ומה לי לנקבן שלא בשעת שחיטה וא"כ משמע דבעיקר הדין לא פליגי עלי' דר"י דהוורידין צריכין נקיבה רק דפליגי עלי' במה דמצריך לנקבן בשעת שחיטה ממש דבעת ששוחט את הסימנין ישחוט גם את הוורידין כ"כ הרשב"א שם. ורק דמקשה מהברייתא דלא הזכיר ר"י רק הוושט ומשמע דסגי בסימן אחד [ואגב שמעינן מדברי הרשב"א ז"ל אלו דהא דאמרינן דבית השחיטה רותח הוא בשעת שחיטה ממש. אבל תיכף אח"כ נפסק החמימות. ואף דחזינן דעדיין הוא חם מ"מ אין לו דין חום בית השחיטה ונ"מ טובא לדינא לענין אם חתך הוורידין בסכין של א"י לד"ה מדיח דהא למ"ד דאמר קולף אמרינן בגמ' דסבר דבית השחיטה רותח. אבל לאחר השחיטה דאינו רותח וודאי דסגי בהדחה. ואפי' למסקנא דגם המ"ד דס"ל