עצי ברושים כה

בתלמוד. ובמשנה אינו מפורש דחייב באו"ב רק בשוחט לעגלה ערופה ובזה ניחא נמי במה שהעיר עוד שם על הרמב"ם ז"ל על מה דבהלכות עבודת יוה"כ פסק דבשעיר המשתלח ששחטו לאמו ביוה"כ פסול משום מחוסר זמן ואלו בהלכות שחיטה בדיני או"ב לא הזכיר דאם נדחה לצוק אחר ששחטו לאמו ביוה"כ חייב משום או"ב. אבל לפי הנ"ל ניחא דהא בש"ס לא נאמר רק כיון דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו ממילא נעשה מחוסר זמן מצד איסור או"ב ונפסל מצד מחוסר זמן אבל אם חייב מלקות מצד איסור או"ב זה לא נזכר בגמ' כלל וגם בעיקר הדבר אי נוהג פסול מחוסר זמן בעגלה ערופה או לא הנה המעיין שם בדבריו יראה דסותר דברי עצמו בזה דבפ' אמור בדיני מחוסר זמן ובדיני או"ב כתב דאינו נוהג בעגלה ערופה פסול מחוסר זמן ואלו בפ' שופטים בדיני עגלה ערופה כתב בפשיטות דנוהג בו מחוסר זמן והביא כמה ראיות לזה והרבה יש לפלפל בדבר הזה. אך אכ"מ ויבואר במק"א בעז"ה והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן ו ביו"ד סימן ה' כתב המחבר וז"ל שחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם אשם תלוי וכו' שחיטתו כשרה. ואם נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת או אשם ואומר זו לחטאתי ולאשמי פסולה. וכתב על זה הרמ"א ז"ל בהגה"ה ויש פוסלין אשם תלוי בכל ענין משום דס"ל דבר נידר ונידב הוא ויש להחמיר עכ"ל ונראה לי דאף דפשטיות דברי הרמ"א ז"ל במש"כ ויש פוסלין באשם תלוי בכל ענין כוונתו לפי שהמחבר מחלק באשם תלוי ג"כ בין ודע ללא נודע דבלא נודע שעבר עבירה שחייבין עליה אשם תלוי שחיטתו כשרה כתב על זה הרמ"א ז"ל דיש פוסלין באשם תלוי בכל ענין אפילו אם לא נודע שעבר עבירה שחייבין עליה אשם תלוי ג"כ פסולה מ"מ יש לומר עוד כונה אחרת בד' הרמ"א במש"כ בכל ענין דהנה במשנה דכריתות (ד' כ"ה) נחלקו תנאי אליבא דר"א דת"ק אליבא דר"א סבר דאשם תלוי בא בנדבה ואפילו אם ידוע לו שלא אכל שום דבר שיש עליו ספק איסור כגון במוצאי יוה"כ דביוה"כ בוודאי לא אכל ואם אכל מקודם יוה"כ כבר כיפר עליו יוה"כ דכל חייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יוה"כ יוה"כ מכפר מ"מ יכול להביא אשם תלוי משום דיכול להביאו בנדר ובנדבה. אבל תנא דאמרו לו אליבא דר"א ס"ל דטעמו דר"א דאמר דאדם מתנדב אשם תלוי בכל יום משום דכל יום ויום האדם בספק דשמא אכל דבר שהוא ספק חלב ועל ספק כזה ג"כ יכול להביא אשם תלוי ולפיכך יכול להתנדב אשם תלוי בכל יום. אבל במוצאי יוה"כ דוודאי לא אכל עדיין דבר שהוא ספק חלב אינו יכול להביא אשם תלוי ולכן אמרו לו לבן בוטא כשרצה להביא אשם תלוי גם למחרת יוה"כ דהמתן עד שתכנס לבית הספק: והנה הרא"ש ז"ל פסק כסתם מתני' דהשוחט לשם אשם תלוי פסול ואף דאוקמינן שם בחולין דמתני' ר"א היא מ"מ משום דסתם משנה זו היא כר"א מסתמא הילכתא כוותיה אבל אינו ברור דס"ל לסתם משנה כת"ק אליבא דר"א דהא י"ל דמתני' מיירי בכל השנה כולה אבל במוצאי יוה"כ קיי"ל כתנא דאמרו לו. וראיה לזה דהרי סתם משנה בכריתות בר"פ המביא אשה (ד' כ"נ) כתנא דאמרו לו וכמו דאמרינן שם (ד' כ"ד ע"ב). וא"כ י"ל דגם מתני' דחולין ס"ל כן וא"כ בשוחט במוצאי יוה"כ לשם אשם תלוי כשר ונ"ל דאפשר דלזה כיון הרמ"א ז"ל במש"כ בכל ענין לכלול בלשון זה דגם בשוחט לשם אשם תלוי במוצאי יוה"כ ג"כ פסול דבלשון בכל ענין כולל ג"כ אפי' אם ידוע שלא חטא כלל בדבר שחייבין עליו אשם תלוי כגון במוצאי יוה"כ ג"כ פסול והוציא כן מדהעתיקו הרא"ש והרשב"א להמשנה דחולין כצורתה והמשנה מסיים דזה הכלל כל דבר הנידר ונידב השוחט לשמו פסול הרי דס"ל להמשנה כת"ק אליבא דר"א דאשם תלוי בר נידר ונידב הוא כמו עולה ושלמים. וכן הטור ז"ל בסימן ה' כלל לאשם תלוי בהדי עולה ושלמים ומשמע דאין שום חילוק בין עולה ושלמים לאשם תלוי. ומיהו צריך להבין דלמה סתמו באמת הרי"ף והרא"ש והרשב"א כסתם משנה זו והלא יחידאה היא דהא חכמים חולקים על ר"א בכריתות שם והוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. וכבר העיר בזה הב"י וכתב באמת דזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל דפסק דהשוחט לשם אשם תלוי כשר דדילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם [אך אין לשונו מדוקדק במש"כ דדילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא והלא בוודאי סתם ואח"כ מחלוקת היא דסתמא הוא בחולין בסו"פ השוחט וכן בכריתות בר"פ המביא אשם (ד' כ"ג) סתם ג"כ כר"א ואח"כ (בדף כ"ה) הובא שם במשנה מחלוקת ר"א וחכמים ובחדא מסכת בוודאי יש סדר למשנה ודברי התבו"ש בזה אינם דברים מוכרחים] ושוב ראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו שם כתב דטעמם משום דמעשה רב דהא בבא בן בוטא עשה מעשה כר"א שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ואכן א"כ אין לפסול רק בכל השנה כולה אבל במוצאי יוה"כ הרי לא עשה מעשה כר"א ואדרבה דאמר המעון הזה אילו היה מניחין לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק ומשמע דהסכים לדבריהם ולא הביא והלכך אפילו נימא דמן הסתם משנה דחולין הנ"ל משמע דס"ל כת"ק אליבא דר"א מ"מ לענין הלכה אין להחמיר בשוחט במוצאי יוה"כ דהא לא מצינו דעבד עובדא כר"א במוצאי יוה"כ ואדרבה דלא הניחו לו להביא: ושוב ראיתי להגאון בעל כרתי ופלתי ז"ל שנסתפק בזה וכתב ויש להבין שאחרי יוה"כ שאין מביאין אשם תלוי כדתנן המתן עד שתכנס לבית הספק א"כ אם שחט במוצאי יוה"כ כשר ושוב כתב דזה אינו דאף דאין מקריבין אשם תלוי במוצאי יוה"כ מ"מ יכול לנדב ולהקריבו ביום מחר והלאה עכ"ל. ודבריו תמוהים לכאורה דחדא היכי פשיט ליה כ"כ דהלכה כתנא דאמרו לו דילמא הלכה כת"ק אליבא דר"א וכמו שהביא שם בעצמו אח"כ דמדברי הטור באו"ח שכ' שצ"ל אחרי אמירת פרשת אשם תלוי יה"ר כאלו הקרבתי אשם תלוי ולא חילק כלל בין מוצאי יוה"כ לכל ימות השנה דע"כ דס"ל כת"ק אליבא דר"א. והיותר תמוה במש"כ דמ"מ יכול להפרישו במוצאי יוה"כ ולהקריבו למחר דהא מבואר בש"ס דזבחים (ד' ו') דגבי חטאת בוודאי לא מכפר על חטא דלאחר הפרשה ופשוט דגבי אשם תלוי נמי כן הוא. וראיה גדולה לזה דהנה לכאורה קשה דהא וודאי דבבא בן בוטא רצה להקריב אשם תלוי למחרת יוה"כ ביום דהא קדשים אינם קרבים רק ביום וא"כ למה מנעו אותו להקריב דהא כבר נכנס לבית הספק דשמא אכל בליל מוצאי יוה"כ דבר שחייבין עליו אשם תלוי. ולכן נ"ל דבבא בן בוטא רצה להפריש בהמה לאשם תלוי במוצאי יוה"כ בלילה ולהקריבו למחר ביום ואמרו לו חכמים דימתין להפריש עד למחר משום דחטאים שקודם הפרשה כבר כיפר עליהן יוה"כ ומה דיש לחוש דשמא יחטא בלילה בדבר שחייבין עליו אשם תלוי על זה לא יועיל הפרשה דעל חטא שלאחר הפרשה אינו מכפר והלכך אמרו לו דימתין מלהפריש עד למחר וא"כ הרי מוכח להדיא דעל חטא שלאחר הפרשה אין אשם תלוי מכפר והלכך ליכא מראית העין כלל דידעו הכל דלא אמר זה רק דרך שחוק בעלמא. וביותר יש לתמוה על הגאון הנ"ל דלו יהי כדבריו דיכול להפריש היום במוצאי יוה"כ ולהקריבו למחר משום דגם על חטא שלאחר הפרשה ג"כ מכפר מ"מ ליכא הכא שום מראית העין מאחר דאומר זה בשעת שחיטה ושוחטו מיד ולשוחטו בלילה במוצאי יוה"כ בוודאי אינו יכול דהרי עדיין לא חטא והיאך יאמרו דעכשיו הוא מפריש ולמחר ישחטנו והרי שוחטו ג"כ מיד וע"כ יבינו הכל דלא אמר זה רק לשם שחוק בעלמא ולכן נראה מאחר דכל עיקר דבר זה אינו אלא איסור דרבנן אם שחט במוצאי יוה"כ בלילה לשם אשם תלוי יש להכשיר. והנלע"ד כתבתי בעז"ה: בעז"ה יום ה' ד' שבט שנת תרנ"ד לפ"ק. לכבוד אהובי חתני ה"ה הרב הגאון החו"ב וכו' מו"ה נחום גרינהויז נ"י הגאב"ד דק"ק טראק יצ"ו - יהי ה' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח. הנה באתי להשיבו ע"ד אשר העיר על מה שכתבתי דהא דתניא בברייתא בחולין (ד' כ"ח) ר' יהודה אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הוורידין היינו דר"ל אף דכבר יצא ידי שחיטה בשחיטת הקנה מ"מ צריך לשחוט גם את הוושט משום דם דכמו דס"ל לר"י דבעוף צריך לשחוט את הוורידין או לנקבן בשעת שחיטה כדי שיצא כל הדם הבלוע באברים דרך הוורידין ה"נ צריך לשחוט ב' הסימנין גם בעוף משום דמן הסימנין ג"כ יוצא דם הרבה וזה סייעתא לדעת רבינו משולם והראב"ד דצריך שחיטת שני הסימנים והוורידין בעוף והובא דבריהם בחידושי הרשב"א בפ' גיד הנשה (צ"ג)