עצי ברושים יח

ב' הסימנים בידו בבהמה באופן שידע ששוחטן כאחת ואפי' בשוחט בסכין חד כיון דבש"ס הוי איבעיא דלא איפשטא בשחיטת מיעוט בתרא של סימן ראשון אי נחשב כשהי' לגבי סימן שני וא"כ אפי' בסכין חד מ"מ שהי' משהו מיהא איכא בשחיטת מיעוט בתרא ולכתחילה בוודאי צריך ליזהר ואפי' בספק שהי' משהו: ולפי דברי התבו"ש הנ"ל דטעמן של האחרונים דאסרו לכתחילה לשחוט בסכין שאינו חד אפי' בעוף דשמא פליגי לישני אהדדי וללישנא קמא קאמר דהאי דיעבד דמתני' באחד בעוף אבל מיעוט בתרא גם לכתחילה א"צ לשחוט והוי כיד ורגל ממש א"כ גם בעוף גם בסכין חד צריך ליזהר שיהיו נשחטין ב' הסימנים כאחת דהא גם בעוף פוסל אפי' שהי' משהו בין סימן לסימן כמו בבהמה: ואין להקשות דא"כ גם בדיעבד לפסול גם בעוף בסכין שאינו חד דהא להך לישנא הוי ודאי שהי' בין סימן לסימן כמו ששחט ביד ורגל בין סימן לסימן. אבל הא ליתא. דחדא דהא זהו גופא ספיקא אי פליגי לישנא אהדדי אי לא. וגם אי פליגי מ"מ מי יימר דהלכה כלש"ק דלמא הלכה כלש"ב דסימן שני בעוף א"צ אפי' לכתחילה א"כ פשיטא דכשר בעוף בסכין שאינו חד: ובאמת מהך איבעיא גופא דשהה במיעוט סימנים מהו לפי' הר"ר אושעיא מוכח להדיא דס"ל דמיעוט בתרא צריך לשחוט לכתחילה. דאם נימא דס"ל כלש"ק דמיעוט בתרא א"צ לשחוט כלל א"כ פשיטא דהוי שהי' גמורה ופסולה דמה לי אם שוחט במיעוט בתרא או דשוחט ביד וברגל. והלכך בדיעבד בודאי כשר בעוף: וראיתי להתבו"ש שם שכ' בשמלה חדשה ג"כ דאף אם שוחט בסתם סכין. יהי' השוחט זהיר וזהיר להזמין הסימנים לחתכם יחד דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו ואתי לידי ספק דאורייתא ע"ש. ואכן לפמש"כ לעיל א"צ לטעם זה דבלא"ה צריך לזהר שיהיו נשחטין כאחת דלכתחילה צריך ליזהר אפי' בספק שהי' משהו. וגם מש"כ השמלה חדשה דאף בעוף יש למנוע מלשחוט בסכין רעה דלפעמים מוליך ומביא בתוך השחיטה ואינו חותך כלום והו"ל שהי'. ותו דיש לחוש לשאר קלקולים כגון דרסה ועיקור וכו' עכ"ל שם. ואכן לפי מש"כ לעיל א"צ לזה דלכתחילה בלא"ה אסור דשמא הלכה כלש"ק דמיעוט בתרא א"צ לשחוט אפי' לכתחילה ונמצא דהמיעוט בתרא הוא שהי' לסימן שני. ואפי' אם מזמין ב' הסימנים זה אצל זה ומכוון לשוחטן כאחת מ"מ מאן מפיש דישחטם כאחת וכמו שכ' הט"ז דקשה לסמוך על זה. [ואכן י"ל דמשו"ה הוצרך השמ"ח להך טעמא משום דמסיק דאפי' בדיעבד יש להחמיר אם אינו יודע בבירור שלא קלקל ולא שהה]. וכבר כתבנו דאף בשוחט בסכין חד מ"מ ראוי לשוחט לדקדק שיהא הסימנין נשחטין כאחת: דהא לכתחילה צריך לזהר אף מספק שהי' משהו. והשמ"ח כתב דדוקא בסתם סכין צריך לזהר לחתכם יחד דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו. ואכן לפמש"כ אפי' אם ידוע לו בבירור דהוא סכין חד מ"מ צריך ליזהר מטעם הנ"ל הנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן ד ראיתי בס' האשכול להראב"ד חותנו של הראב"ד ז"ל בעל ההשגות בדיני שחיטת חולין שהקשה כיון דנקיבת וושט ופסוקת גרגרת בכל מקומן הראוי לשחיטה לא מהני להו שחיטה. הו"ל למבדק סימנים לאחר שחיטה בכל ארכן ורחבן דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע במה נשחטה. ואי משום דאזלינן בתר רובא. מי לא תנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וכו' ומסיק דחזקה כשיצא בעלה מייתי לה ליבום. ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כמו רובא. ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא לחזקה והוי לה פלגא ופלגא. וה"נ סמוך מיעוטא דנקובת הוושט לחזקת איסור דבהמה ואיתרע רובא. והו"ל לבדוק אחר שחיטת כל הסימנים. וכד מעיינינן שפיר אשכחנא פתרא. כיון דרחמנא אמר ליזול בתר רובא ונשחט לקנה וושט ולא ליחוש דילמא במקום נקב קשחיט. ובכ"מ הראוי לשחוט אמר שחוט. להכי גם לאח"ש לא צריך למבדק דכולהו סימנים אכשרינהו לשחיטה. ולית סברא לומר לחצאין אמר דבמקום שתשחט לא תיחוש שמא נקב ובשאר מקומות תיחוש עכ"ל ס' האשכול שם אות באות: וכתבתי על הגליון לכאורה דברי רבינו ז"ל תמוהים דהא בחולין (דף י"א) הוכיח הש"ס משחיטה עצמה דאזלינן בתר רובא דטריפות. דאל"כ ניחוש שמא במקום שחיטה נקב הוי. הרי דס"ל להש"ס דאף לענין נקובת הוושט אזלינן בתר רובא. ולא אמרינן דסמוך מיעוטא לחזקה. ואיתרע לה רובא: ושוב ראיתי דדברי רבינו ברורין בזה דנראה דדעת רבינו דסברא דסמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן בעלמא. וכ"כ התוס' בכ"ד דדווקא לר"מ דס"ל דמיעוטא כמאן דאיתא דמי היכי דאיתא חזקה בהדי מיעוטא הוי פלגא ופלגא ואסור מה"ת אבל לרבנן דמיעוטא כמאן דליתא דמי הלכך אף דאיכא חזקה בהדיה לא הוי פלגא ופלגא ואינו אסור רק מדרבנן. והלכך בש"ס דמיירי לענין עיקר דבר תורה שפיר מוכיח מיני' דאזלינן בתר רובא והלכך א"ל שום בדיקה בוושט כמו בשאר אברים. דמה"ת אזלינן בחר רובא ואף דאיכא חזקת איסור. אבל רבינו ז"ל מקשה כיון דמדרבנן אמרינן דסמוך מיעוטא לחזקה א"כ נהי דבמקום שחיטה א"א לבדוק משום דוושט אין לו בדיקה מכחוץ דסובר רבינו כדעת רש"י ז"ל דוושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל נקב]. מ"מ יהא צריך לבדוק מדרבנן לאחר השחיטה בוושט ובקנה מלמעלה ומלמטה לארכן ורחבן. דכיון דנקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה א"כ צריך בדיקה מדרבנן מיהת. וע"ז תירץ יפה דכיון דבמקום שחיטה א"א לבדוק וע"כ צריך לעמוד על ד"ת ולסמוך ארובא. ממילא לא חייבו חכמים לבדוק גם יתר הוושט דלא מצינו בדיקה לחצאין: ולפי זה שמעינן מדברי רבינו תלת. חדא דנקובת הוושט הוי נבלה. והב' דס"ל דוושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל נקב. והג' דגם במילתא דרבנן אמרינן דאין בדיקה לחצאין וכסברא זו כתב גם הרשב"א ז"ל בחידושיו בפ"ק דחולין דאף ר"מ דחייש למיעוטא ולדידי' הי' צריך למבדק בל הי"ח טריפות דאף דנימא דר"מ לא חייש רק מדרבנן מ"מ מדרבנן חייב וצריך לבדוק מ"מ מודה ר"מ דא"צ משום דבפסח וקדשים א"א לבדוק הוושט קודם שחיטה משום דנעשה בע"מ והלכך גם בחולין דאפשר למבדק [דס"ל להרשב"א כהתוס' דלענין נקב יש לו בדיקה מבחוץ] מ"מ א"צ לבדוק משום דלא מצינו בדיקה לחצאין כיון דבקדשים א"צ גם בחולין א"צ הרי דס"ל להרשב"א ג"כ דגם בדרבנן אמרינן דאין בדיקה לחצאין. ואף דבחולין יכולין לבדוק כל הי"ח טריפות מ"מ כיון דבקדשים א"א ג"כ מקרי בדיקה לחצאין. והן אמת דדברי הרשב"א לכאורה תמוה דאדרבה מן הש"ס שם משמע דלא אמרינן כלל הך סברא דאין בדיקה לחצאין ואדרבה הש"ס מוכיח מר"מ דהיכא דאפשר אפשר והיכא דא"א א"א ומשמע להדיא דשאר טריפות צריך לבדוק לר"מ גם בקדשים לאחר שחיטה. רק במקום שחיטה דא"א לבדוק קודם שחיטה משום דיעשה בע"מ ואחר שחיטה ג"כ א"א לבדוק דלמא במקום נקב קשחיט. אבל בחולין לפי דעת הרשב"א דוושט יש לו בדיקה מבחוץ אצל נקב צריך לבדוק גם קודם שחיטה ופשיטא בגרגרת דנקב אינו פוסל בו רק אם נפסק רובו. בוודאי הי' צריך לבדוק קודם שחיטה שמא נפסק רובו. ומאוד תמהתי על רבינו המחבר דלא מקשה רק דלמה אין בודקין הוושט והקנה לאחר שחיטה הא בקנה הקושיא יותר חזקה דהא יכולין לבדוק גם קודם שחיטה ונהי דלפי התירוץ שלו יתורץ בבדיקה דקנה קודם שחיטה כיון דהוושט א"צ בדיקה משום דהוי בדיקה לחצאין ממילא גם בקנה אינו מחויב מ"מ בקושייתו הו"ל להזכיר בקנה גם בדיקה דקודם שחיטה. מיהו כבר כתבתי דמן הגמ' לא משמע כן ובפרט לומר כיון דבוושט א"א גם בקנה אינו מחויב לבדוק זה וודאי אינו מוכרח דאף דבוושט הוי בדיקה לחצאין מ"מ בקנה כיון דאפשר לבודקו קודם שחיטה למה לא נבדוק ולכן דברי רבינו עדיין צל"ע: ושוב ראיתי די"ל דרב כהנא לא בא לדחות רק מה שמביא רב אשי ראיה משחיטה דאזלינן בתר רובא בכל התורה כולה אינו ראיה כלל דהא י"ל דשאני שחיטה דא"א ומביא הוכחה לזה דבמקום דא"א שאני מדברי ר"מ דס"ל דחיישינן למיעוטא מדרבנן ובמקום דאיכא חזקה לאיסור הו"ל פלגא ופלגא והוי ספיקא דאורייתא וא"כ היכי אכיל בשרא וע"כ דבמקום דא"א שאני והקילה התורה לסמוך ארובא ואף דאיכא מיעוטא וחזקה וא"כ גם לדידן אינו ראיה דאזלינן בתר רובא מה"ת במקום דאפשר אבל אליבא דאמת דקיי"ל דאזלינן בתר רובא אף בעלמא היכי דאפשר א"כ גם בשחיטה דאיכא מיעוט וחזקה וגם לרבנן אסור מדרבנן מיהת בעלמא במקום דאפשר מ"מ בשחיטה לא חיישינן לחזקה משום דבמקום שחיטה א"א למבדק וע"כ אנו צריכין לסמוך ארובא והלכך אף במקום