עצי ברושים קלו

קשת וכו' דהיינו חצי העיגול והאי לסוף ז' הוא עכ"ל א"כ גם לפי פירוש הגאון בעל מנחם עזריה ז"ל צריך לפרש כן דאין מברכין עד סוף יום שביעי וכן כתב הב"י באמת בסי' תכ"ו בשם שערי אורה דאין מברכין עד אחר ז' ימים שלמים וא"כ אדרבה כמו בדברי רב יהודה הוא עד ועד בכלל ה"נ בדברי נהרדעי דאמרי עד יום ט"ו ג"כ עד ועד בכלל ובלא"ה דברי הגאון בעל מנחם עזריה ז"ל בעצמם תמוהים וסותר דברי עצמו וכבר תמה עליו הגאון בעל חת"ס ז"ל באו"ח סי' ק"ב שהרי מסיים שם בשו"ת מנחם עזריה דעוד יש טעם שאין לקדש עד יום ז' משום דא"א לז' ימים בלא שבת וע"כ דכוונתו דאין לקדש הלבנה עד שיעבור עליה יום השבת כמו דאיתא במדרש דמשו"ה בעינן שמנה ימים לקרבן וכן למילה וא"כ אדרבה משם מוכח דבעינן שיעבור כל יום השביעי ולכן צוותה התורה למול ביום השמיני דווקא וכן גבי קרבן כתיב מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה משום דבעינן שיעבור על הוולד מקצת יום השבת של סוף היום ומקצת יום השבת של תחילת היום דהקפידה התורה שיעבור על הוולד הכניסה ויציאה והוא כנגד זכור ושמור דזכור הוא בתחילתו ושמור הוא בסופו וא"כ גבי קידוש לבנה נמי אין לקדש רק עד שיעבור על הלבנה כניסת שבת ויציאת שבת לכה"פ וא"כ ממילא אין יכולין לקדש עד שיעברו ז' ימים שלמים דהא בשבת אין מקדשין הלבנה וא"כ האיך כתב דעד ז' ולא ז' בכלל כל זה כתב הגאון בעל חתם סופר ז"ל ומסיים דא"כ אדרבה מוכח דגם בדברי נהרדעי הוא ג"כ עד ועד בכלל ומותר לקדש גם ביום ט"ז ואי משום דפוחתת והולכת תי' בזה די"ל דכמו בתחילת החודש אין הלבנה נראית עד י"ח שעות אחר המולד והשתא ק"ו אם אורה אינה נראה עד אחר י"ח שעות כ"ש כשהיא מלאה ומאירה לכל עבר רק שמתחסר מעט מעט שלא יהיה נרגש החסרון עד אחר י"ח שעות לכל הפחות וא"כ היה יכול לברך לכל הפחות עד י"ח שעות אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא כמו שש שעות ביום ט"ז [כ"ה הלשון בחתם סופר שם אבל נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל שהוא כמו י"ב שעות ביום ט"ז שהרי חצי כ"ט י"ב הוא י"ד ימים וי"ח שעות וי"ח שעות שאינו ניכר החסרון הוא בס"ה ל"ו שעות וי"ד ימים ול"ו שעות הוא י"ב שעות ביום הט"ז ולכן הדבר פשוט דטס"ה וצ"ל י"ב] ולפענ"ד יש לסמוך ע"ז בשעת הדחק עכ"ל הגאון בעל חתם סופר ז"ל שם ויישב בזה דברי הכנסת הגדולה שהביא בשם שיטה אחת על סנהדרין שכ' בשם רבינו פרץ והמאירי ז"ל שגם ט"ז בכלל הכשר ברכת הלבנה והגאון בעל דבר שמואל הביאו וכתב דאינו יודע טעמו של דבר אבל בדברי הגאון בעל חת"ס ז"ל נתוודע לן טעמו של רבינו פרץ ז"ל ואני מוסיף על דבריו דנ"ל ברור דכ"ה דעת הרמבים ז"ל ג"כ שהרי כתב בפ"ו מה' ברכות הלכה י"ז שאם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחודש עד שתמלא פגימתה עכ"ל ולא כתב בפירוש דעד ולא עד בכלל וכמו שכ' הטור ז"ל ולכן נ"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דהא דאמרינן דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא אינו אלא מדרבנן ובכל מידי דרבנן קיי"ל דעד ועד בכלל [והטעם הוא כמו שכ' בחת"ס משום דלא ניכר החסרון עד אחר יום ט"ז] וגם הוי דומיא דעד יום ז' של רב יהודה דהתם וודאי דעד ועד בכלל וכמו שפי' רש"י ז"ל להדיא וא"כ הרי יש לנו תנא דמסייע לדעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל והוא ניהו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ואמנם למעשה אין לנו לזוז מדברי רבינו הטור ז"ל והשו"ע שכ' בהדיא דעד ולא עד בכלל וכן הסכים הפר"ח ז"ל וכל האחרונים ז"ל וגם הגאון בעל חת"ס ז"ל לא כתב רק שיש לסמוך ע"ז לכתחילה בשעת הדחק ונראה כוונתו דמש"כ שיש לסמוך ע"ז לכתחילה ר"ל שמותר להורות הוראה לכתחילה לקדש ביום ט"ז אך אם היה שעת הדחק והיינו שהיתה מכוסה בעבים מתחילה ולא היו יכולין לקדשה מקודם אבל אם היתה הלבנה נראית בזמנו ופשעו איזה אנשים ולא קדשו הלבנה לדידהו אסור לקדש ביום ט"ז כן נ"ל כוונתו בזה אך מ"ש אח"כ בד"ה אך נ"ל וא"כ בדיעבד שכבר הורה זקן מעכ"ת נ"י אין מזחיחין אותו תמוה דהא כבר כתב בעצמו מתחילה שיש לסמוך ע"ז אפילו לכתחילה והדבר צ"ע]: ולענין הספק השלישי אם הנך ט"ו יום חשבינן מעל"ע ואם היה בחצי יום א' למשל מותר לקדש עד חצי יום ב' ואף שהוא יום ט"ז מיום המולד או דילמא דאמרינן ביה מקצת היום ככולו הנה בתחילה צריך שתדע שספק זה אין להסתפק בו רק אם נפרש דט"ו יום ממש קאמר ולא מחצית של כ"ט י"ב תשצ"ג דאם נפרש כדברי המהרי"ל בתשובה שהביא הרמ"א בהג"ה בסי' תכ"ו תו בטל את הספק הזה דכל שעבר מחצית של חידושה של לבנה אסור לקדש רק דהספק הוא אם נימא דעד ט"ו יום שלמים מותר לקדש אז חל הספק אם ר"ל מעל"ע או דאמרינן מקצת היום ככולו ואי אמרינן דמקצת היום ככולו יש בזה קולא וחומרא דאם היה המולד בתחילת ליל א' למשל הוי קולא דמותר לקדש עד סוף יום א' ואף דמחצית החידוש כבר נשלם בששה שעות מקודם אבל להיפך אם היה המולד בסוף יום א' שעה אחת קודם הלילה ג"כ אין לקדש רק עד סוף יום א' ואף דאכתי לא עבר מחצית של כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג דמחצית הזה לא יושלם רק בי"ז שעות ביום ט"ז ובכה"ג הוי חומרא גדולה. אבל אם נימא דחשבינן מעל"ע לעולם הוי קולא דכל זמן שלא עברו ט"ו יום שלמים מיום המולד מותר לקדש. והנה בספק הזה כבר נסתפק בזה השואל בשו"ת מהרי"ל סי' ק"נ והשיב דכיון דכ' התשב"ץ ואגודה דחשבינן מהמולד היינו משום דאזלינן בתר מילוי פגימה הלכך יש לחשב פלגא דכ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד. ולכאורה צריך להבין דמה זו תשובה על השאלה דהא השואל לא שאל לו רק אם חשבינן מעל"ע או לא והוא השיב לו דיש לחשב פלגא דכ"ט והוי כטענו חיטין והודה לו בשעורין. ואמנם למש"כ לעיל ניחא דהשואל דנסתפק לו אם חשבינן מעל"ע ע"כ דהיה מפרש דט"ו יום ממש קאמרינן וע"ז השיב לו דחשבינן פלגא דמולד הלבנה וא"כ נפל הספק לגמרי. ואכן מד' המג"א בסי' תכ"ו נראה דהוא מחלוקת הטור עם השו"ע דהטור דכ' מיום המולד משמע דלא בעינן מעל"ע דתליא ביום ואף אם היה המולד בסוף היום נחשב ליום שלם אבל השו"ע שכ' משעת המולד משמע דס"ל דבעינן מעל"ע ותרווייהו ס"ל דנהרדעי דאמרי עד ט"ז הוא דווקא ולא מחצית מחידושה של לבנה כמו דסבר המהרי"ל וכן משמע באמת פשטיות דברי הגמ' דאמרה עד ט"ז ומשמע דתליא בימים דלפי דעת המהרי"ל לעולם ליכא ט"ו יום שלמים מזמן המולד והיכי אמר עד ט"ז וליכא למימר דלא דק דהא לקולא לא אמרינן דלא דק אלא וודאי הדבר ברור דהש"ס ס"ל ט"ו יום שלמים משעת המולד וכ"ה דעת הרמב"ם והטור והשו"ע והמהרי"ל ז"ל יחיד הוא בדבר זה ומה דהכריח המהרי"ל כן דהא תיכף לאחר שתתמלא פגימתה דהיינו לאחר מחצית החידוש תיכף מתחלת לחסור אין כאן הכרח כלל דוודאי כל ששה שעות הראשונות מעת שמתחלת לחסור אין ניכר כלל לעולם החסרון וכמו שכ' החת"ס הנ"ל דק"ו הוא מתחילת המולד דכל ששה שעות מתוך קוטנה אינה נראית כלל בשום מקום ואף לבני מערבא כ"ש בעת ששה שעות הראשונות שמתחלת לחסור אינו ניכר החסרון בעולם כלל ולא נתמעט האור שלה פ"פ תבל באלו ששה שעות מכמות שהיתה וא"כ מה בכך שהולכת ומתחסרת הא מ"מ מאירה כמקדם והלכך מותר לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים מזמן המולד דהיינו עד סוף ששה שעות שמתחלת לחסור וכן דעת הגאון מו"ה יעב"ץ זצ"ל בסידור שלו דיש לקדש עד ט"ו יום שלמים מזמן המולד ודלא כמהרי"ל והרמ"א ז"ל: ובאמת שגם מד' הרמ"א ז"ל אינו הכרח שפוסק כמהרי"ל רק שכ' ואין לקדש ור"ל דלכתחילה אסור להמתין עד ט"ו יום שלמים אבל בדיעבד ובפרט בשעת הדחק שלא היתה נראית מתחילה אפשר דמודה להמחבר דמותר עד אחר שיעברו ט"ו יום שלמים ובזה ניחא שלא כתב בלשון וי"א דאין לקדש דהא באמת נראה דהטור והמחבר לא ס"ל כמהרי"ל והו"ל לכתוב וי"א אלא וודאי כמו שכתבתי דהרמ"א לא חשש לדעת המהרי"ל רק לענין לכתחילה: והיוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דבדיעבד ובפרט בשעת הדחק מותר לקדש אפי' בברכה כל זמן שלא עברו ט"ו יום מעל"ע מזמן המולד אבל לאחר שעברו ט"ו יום שלמים יכולים לקדש בלא שם ומלכות מיהת ולסמוך על דעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל שמתירים כל יום ט"ז והמורה שמתיר לקדש אפילו בברכה ביום ט"ז אין מזחיחין אותו וכמו שכ' החת"ס ז"ל אך לפי דעת החתם סופר ז"ל אין לקדש כל יום ט"ז רק בתוך י"ח שעות שאחר מחצית המולד דהיינו ט"ו יום שלמים וי"ב שעות ומיהו מה