עצי ברושים קלז

שכ' החת"ס עוד סברא דמותר לקדש עד יום כ"ב בחודש ע"ז בוודאי אין לסמוך כלל ואפילו לברך בלא שם ומלכות ונראה דגם הוא ז"ל לא כתב כן רק לפלפולא בעלמא: וממובא דברינו אנו למדים דהגאון בעל ספר יהושע דהפריז על המדה וכתב דאחר מחצות המולד ואפילו אם הוא ביום ט"ו אסור לקדש ואפילו בלא שם ומלכות טעות הוא בידו וח"ו לסמוך עליו ולא עיין דהרמב"ם והטור והמחבר לא ס"ל כמהרי"ל וגם לא עיין במג"א ובכל דברי האחרונים דמפרשים בהדיא דהמחבר לא ס"ל כמהרי"ל וגם לא ראה דברי הגאון יעב"ץ בסידור שלו דפסק להדיא דמותר לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים וכן נ"ל עיקר להלכה בעזר השם: ורע עוד דגם בהתחלת הזמן קידוש הלבנה יש ד' דעות בזה. (א) דעת הרמב"ם ז"ל דמותר לקדש אפילו בלילה הראשונה של מולד הלבנה ואדרבה עיקר מצותה היא בלילה הראשונה שכ' דאם לא קדש בלילה הראשונה מקדש והולך עד יום ט"ז. וכ"ה דעת הסמ"ג וכן כתב במג"א בשם ס' הקנה דמצוה מן המובחר לקדש ביום ראשון. (ב) דעת תלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות בפ' תפלת השחר דאין לברך רק אחר ג' ימים שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה ומפרש דמש"כ במס' סופרים דאין לברך עד שתתבסם היינו עד אחר ג' ימים. (ג) הוא דעת הגאון בעל מנחם עזריה בתשובה דסובר דאין לקדש עד יום ז' אבל ביום ז' מותר לקדש ומפרש דמה דאמר רב יהודה עד שבעה קאי על התחלת הזמן ומפרש דעד שבעה ולא שבעה בכלל. ואמנם כבר כתבתי לעיל דהוא סותר דברי עצמו דלפי מש"כ בטעם השני דצריך לעבור עליה יום השבת כמו במילה וקרבן ע"כ דעד ועד בכלל קאמר וכמו שתמה עליו בחתם סופר הנ"ל. (ד) הוא הגאון החסיד מוהר"י גיקטילייא בעל שערי אורה והביאו הב"י שכ' בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים. הרי לך ד' שיטות והבוחר יבחר: וכן בסוף הזמן יש ד' שיטות. (א) דעת מהרי"ל. (ב) דעת הרמב"ם והטור והמחבר ז"ל. (ג) דעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל דסברי דגם ביום ט"ז מותר לקדש. (ד) דעת החת"ס דאין קדש רק בתוך י"ח שעות שאחר מחצית המולד ומיהו מש"כ שם עוד סברא דיש לקדש עד יום כ"ב נראה דלא כתב רק לפלפולא בעלמא: ואיידי דאיירי בדיני ברכת הלבנה ראיתי לכתוב דמה שאנו נוהגין לומר שלום עליכם אחר דוד מלך ישראל חי וקים הנה המעיין בפרי חדש בסי' תכ"ו מש"כ בשם המטה משה משמע קצת דצריך לאומרו קודם דוד מלך ישראל חי וקים עוד באתי לכתוב בכאן מה שיש לתמוה הפלא ופלא על הגאון בעל ס' ספר יהושע במש"כ דגם הכנסת הגדולה שכתב בשם תלמידי הר"ף והמאירי שכ' דעד ועד בכלל אין ר"ל דמותר לקדש אחר מחצית מכ"ט יום ומחצה אלא ר"ל להיפך להחמיר דאם נתאחר המולד יום או יומים אחר ר"ח מ"מ אינו מותר לקדש רק ט"ז ימים מר"ח ויותר מכאן אסור ואף שהוא בתוך מחצית כ"ט יום וכל דבריו ז"ל אלו אינו אלא מן התימה דמלבד דאין טעם לזה דלמה יהא אסור לקדש אח"כ דהא בהדיא אמרינן דיכול לקדש עד דתהוי כי נפיא עוד שגה בזה שגיאה גדולה דאינו במציאות כלל דיתאחר המולד שני ימים או שלשה אחר ר"ח ואפילו יום אחד אחר ר"ח אינו בנמצא כלל ואפי' ביום ר"ח עצמו אינו בנמצא שיפול המולד אחר חצות רק בר"ח שבט נמצא לפעמים כשחשון וכסלו שניהם חסרים אבל למחרת ר"ח לא נמצא בעולם כלל וכלל: וגם מש"כ שם דדעת כל הראשונים והאחרונים ז"ל דאין לקדש אחר מחצית של כ"ט יום אינו אמת דבדברי הראשונים לא נמצא אפילו רמז רמיזא מזה דהא לא העתיקו רק לשון הגמרא ואדרבא מפשטיות דברי הגמרא והראשונים ז"ל משמע דיכול לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים ודלא כדעת המהרי"ל ז"ל: