עצי ברושים קלה

מה שכ' ביומא ד' י"ד גבי כה"ג ביוה"כ דמותר להקריב כשהוא אונן ולא גזרינן שמא יאכל משום דכו"ע לא אכלי הוא נמי לא יאכל וזו ראיה גדולה ראויה אליו ז"ל: וכדי לסיים בדבר טוב ראיתי להעתיק בכאן מש"כ בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תרמ"ד ע"ד שנשאל יען לפי המקובל שתחיית המתים יהיה לאחר ביאת המשיח סמוך לאלף השביעי א"כ כל הצדיקים שמתו בגלות לא יראו בטובתן של ישראל ולא ישמחו בשמחתן אתמהה והשיב ז"ל דגם הוא היה מצטער על זה עד שראה דברי הריטב"א בשם רבותיו נ"נ דאיכא תרי תחיות אחת פרטית לצדיקים שמתו בגלות והיא סמוכה לביאת המשיח ויזכו לכל ימות המשיח בגוף ובנפש ויראו בטובתן של ישראל ובבנין הבית וישמחו בשמחת ישראל חלף עבודתם וכו' ואחת כללית והיא סמוכה להכנסת שבת כאשר קבלתי והוא נקרא עולם התחיה ועליה נאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו' עכ"ל הרדב"ז ז"ל בשם הריטב"א: ועל פי דברי הריטב"א ז"ל אלו היה נראה יש ליישב מאי דרמי עולא בפסחים ס"ח דברי הפסוקים אהדדי דכתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ולפי דברי הריטב"א יש ליישב כאן בתחיה ראשונה וכאן בתחיה אחרונה וצ"ל דמאי דלא מתרץ הש"ס כן דס"ל להש"ס דגם בתחיה ראשונה שוב לא ימות שום אחד מהם וכ"ש הצדיקים שבאותו הדור בוודאי לא ימותו ואלו מלשון הכתוב כי הנער בן מאה שנה ימות משמע דכל שיהיה בן מאה שנה ימות יהיה מי שיהיה ואפי' הצדיקים והן אמת שרש"י ז"ל שם בפירושו לישעיה פירש בשם המד"ר בדרך אחר ע"ש אבל הש"ס ע"כ לא ס"ל כפירוש המדרש ולכן הוצרך הש"ס לתרץ בדרך אחר ודו"ק. וד' יזכנו לראות בתחיה הראשונה ובביאת המשיח שיהיה ב"ב ובתחיה אחרונה ואז יקויים הכתוב בלע המות לנצח ומחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים אמן: סימן סג ראיתי לברר להלכה ולמעשה בעז"ה אם אירע שלא נראית הלבנה עד אחר יום ט"ו מן המולד עד הלילה השייך ליום ט"ז אך לא עברו עדיין ט"ו יום מעל"ע שהמולד היה למשל בלילה השייך ליום ב' בשעה - 12 שהוא ששה שעות בלילה ולא נראית הלבנה עד תחילת ליל ג' בשבוע השלישית שעדיין לא עברו מזמן המולד רק י"ד יום וי"ח שעות אם מותר לקדש הלבנה בברכה בשם ומלכות או דילמא דאין לקדש בשם ומלכות או אפשר דאסור לקדש כלל ואפילו בלא שם ומלכות: וזה החלי בעזר השם לברר דין זה מתוך עומק דברי התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים המדברים בענין הזה והנה בסנהדרין בפ' היו בודקין דף מ"א גרסינן א"ר אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן עד כמה מברכין על החודש עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר ר' יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר ותרווייהו כר' יוחנן ס"ל הא למהוי כי יתירא והא למהוי כי נפיא ע"כ מד' סוגיית הגמ' דשם: והנה כל הפוסקים ז"ל פסקו כנהרדעי דעד ששה עשר מברכין משום דרבים נינהו ובפרט לפי דעת הגאון מו"ה מנחם עזריה ז"ל בתשובה בסימן ע"ח דרב יהודה ונהרדעי לא פליגי כלל רק דרב יהודה מפרש דר"י מיירי בהתחלת הזמן דאין מתחילין לברך כל זמון שלא נתמלאה פגימתה והיינו עד שבעה אין לברך דכל זמן שלא נתמלאה פגימתה דתהוי כי יתירא אין אורה ניכרת כ"כ על הארץ ואין נהנין מאורה כל כך והיינו דאיתא במס' סופרים דאין מברכין על הירח עד שתתבסם והא דאמר עד שבעה היינו עד ולא עד בכלל אבל נהרדעי מפרשי דר' יוחנן אסוף זמן חידוש מיירי דעד כמה יכולין לברך עד ששה עשר דעד ששה עשר אור הלבנה מוסיף והולך אבל מכאן ואילך הולכת וחסרה מיום אל יום עד סוף החודש והך עד ששה עשר ג"כ עד ולא עד בכלל כמו עד שבעה דאמר רב יהודה [ועיין שו"ת ספר יהושע להגאון מו"ה יהושע העשיל זצ"ל הגאב"ד דק"ק טארניפאל שהוכיח מד' תשובות מנחם עזריה הנ"ל דעד ששה עשר עד ולא עד בכלל מהא דאמר רב יהודה עד שבעה דהתם וודאי עד ולא עד בכלל דהא ביום ז' יכול לברך דאז הוי כי יתירא ע"ש]: והנה יש לחקור בדברי נהרדעי דאמרי עד ששה עשר בד' ספיקות. (א) אי עד ועד בכלל או דילמא עד ולא עד כלל. (ב) אי הני ט"ו יומי חשבינן מיום ר"ח או מזמן המולד. (ג) ואת"ל מזמן המולד מ"מ יש להסתפק אי חשבינן מיום המול ואף דחל המולד למשל ביום א' בחצי יום מ"מ חשבינן ליה ליום שלם וכשיגיע ליל ב' בשבוע השלישית נחשב כמו שעבר ט"ו יום לאסור עוד לקדש הלבנה או דילמא דחשבינן משעה שנולדה בה הלבנה והנך ט"ו יום הוא מעל"ע משעה שחל בה המולד ואם המולד בחצי יום א' מותר לקדש הלבנה עד חצי יום ב' בשבוע השלישית. (ד) אם ר"ל ט"ו יום שלמים או ר"ל מחצית מחידושה של לבנה דהיינו מחצית מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים דהיינו י"ד יום וי"ח שעות ושלש מאות ותשעים ושש חלקים וחצי חלק ומשם ואילך אסור לקדש והא דאמר עד ט"ז לא דק בלשון ופורתא לא דק: ועתה אבוא להתיר כל הספיקות בעז"ה הנה על הספק הראשון פשוט דהש"ס ר"ל מזמן המולד דכיון דהטעם דאחר ט"ו יום אסור לברך משום דאז מתחלת לחסור וזה ידוע דתיכף אחר ט"ו יום מזמן המולד מתחלת לחסור ואף שבימי החודש עדיין לא עבר רק י"ד יום או י"ג יום כגון בשנה שמרחשון וכסליו שניהם מלאים ומולד הלבנה הוא שני ימים קודם ר"ח ואין סברא כלל דיהי' מותר לקדש עד ט"ז יום לימי החודש והלכך הדבר פשוט דהגמ' מיירי ט"ז יום מזמן המולד ולא הוצרך הש"ס לבאר זה דהדבר מובן מאליו ועל זה לא עלה על שום פוסק להסתפק בזה: ואכן ע"ד הספק השני אם ר"ל עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל הנה בטור בסימן תכ"ו כתב בהדיא דעד ט"ז יום ולא ט"ז בכלל וטעמו ונימוקו בזה נראה דאף דבכל מילי דרבנן קי"ל דעד ועד בכלל וכדאיתא בחולין דף נ"ד וברכת הלבנה נמי מילי דרבנן נינהו דהא כל הברכות הם מדרבנן מ"מ לברך על הלבנה לאחר שעבר זמנה מילי דאורייתא הוא דאפשר דהטור ז"ל סובר דהמברך ברכה שאינה צריכה דאמרינן דעובר משום לא תשא דהוא דאורייתא והלכך ס"ל דעד ולא עד בכלל ועוד דע"כ צ"ל דעד ולא עד כיון דעיקר הטעם הוא דלאחר חצי חודש אז חוזרת ומתחסרת ואין לך שעה שתעמוד במעמדה ולעולם עד חצי חודש הולכת ומתמלאה ואחר חצי חודש הולכת ומתחסרת וכיון דבסוף יום ט"ו היא במלואה ממילא תיכף לאחר ט"ו הולכת ומתחסרת והאיך אפשר לברך אז על חידושה והרי אז אינה מתחדשת רק מתחסרת ואפשר דמ"ד עד שבעה ג"כ אינו שבעה בכלל מאחר דס"ל דעד דתתמלא פגימתה דאמר ר"י היינו דתהיה כי יתירא ואח"כ מקריא לבנה ישנה ועיקר הברכה נתקן לברך על חידושה א"כ י"ל דבהתחלת יום ז' כבר הוי כי יתירא והלכך גם ביום ז' אין לברך וראיתי להגאון אב"ד דטארניפאל בספרו ספר יהושע סי' י"ד שכ' ג"כ דוודאי ר"ל דעד ולא עד בכלל מאחר דלאחר ט"ו הולכת ומתחסרת לא שייך לברך על הקללה והלכך דעתו דאף בלא שם ומלכות אסור ואכן מה שהוצרך לדחוק דצ"ל דר"י דאמר עד שבעה ונהרדעי דאמרי עד ט"ז לאו בחד גווני אמרי דרב יהודה ס"ל עד ועד בכלל ונהרדעי ס"ל דעד ולא עד בכלל בחנם דחק דשפיר י"ל דגם רב יהודה ס"ל דעד ולא עד בכלל ועוד דסותר דברי עצמו דכ' אחר זה דבפרט לדברי הגאון בעל מנחם עזריה בתשובה דפי' דרב יהודה ונהרדעי לא פליגי כלל ורב יהודה אזמן התחלה קיימא דאין מתחילין לקדש הלבנה רק לאחר דתהוי כי יתירא ולפי פירושו ע"כ עד שבעה ולא שבעה בכלל דביום ז' הוי כי יתירא וא"כ תרוייהו עד ולא עד בכלל קאמרי כ"כ שם הגאון הנ"ל והרי פשיטא ליה דביום ז' כבר הוי כי יתירא וא"כ גם לפי פירוש רש"י ז"ל וכל המפרשים ג"כ יש לפרש כן דיום ז' ולא שביעי בכלל דכיון דבהתחלת יום שביעי כבר הויא כי יתירא הוי לבנה ישנה ואין לברך עליה ואם משום דפשיטא ליה דלא הוי כי יתירא עד סוף יום שביעי וכן כתב רש"י ז"ל באמת שם בסנהדרין והנמוקי יוסף בדבור המתחיל ותרווייהו כר' יוחנן וז"ל מיהו רב יהודא סבר וכו' למהוי כי יתירה דהואי כמו יתר של