עצי ברושים קלג

מתירין ורק דהתו"ח הוסיף דה"ה דמותר לערב לכתחילה אבל הש"ך מקשה על האו"ה גופא דמאי קמ"ל וע"ז לא יתכן כלל תירוץ הגרע"א ז"ל. וגם מה שתמה על הרי"ף דהיאך יפרנס להמשנה דצמר גמלים וצמר רחלים וכו' לענ"ד לק"מ דשאני התם בנתערב צמר רחלים ברוב צמר גמלים לא שייך לקרותו דשיל"מ דיכול לחברו בבגד צמר דכיון דיכול לחבר החוט היום בבגד צמר ולמחר בבגד פשתים לא מקרי דשיל"מ כמו בטלטול שכ' הצל"ח דלא מקרי דשיל"מ משום דרוצה לטלטל היום ולמחר ולא דמי לפת שאפאה עם הצלי דאם יאכל הפת עם כותח לא יאכל עוד הפת עם בשר דהא כבר נאכל הפת ושייך שפיר לקרותו דבר שיל"מ מאחר דיכול לאכול הפת עם בשר ולא יצטרך לביטול אסור לו לאכול עם כותח ולסמוך על הביטול מה שנתבטל הריח של הצלי בתוך הפת ואין מקום לתמיהתו על הרי"ף ז"ל: ולענין מה שתמה הפר"ח על דין זה דחלב שנפל למים דמאי חידוש יש בזה דאפילו אם נימא דהיתר בהיתר אין לו ביטול אפי' באופן זה מ"מ כשנופל אח"כ המים לקדרה של בשר מהיכי תיתי יאסר הבשר ע"י החלב שיש במים הא ליכא שום טעם חלב בקדירה דהא יש ששים במים נגד החלב ולא עוד אלא אפילו אם לא יהי' במים לבד ס' נגד החלב אם לא בצירוף הבשר ג"כ בוודאי מצרפינן המים עם הבשר לבטל החלב ואינו ענין להיתר בהיתר דאין לו ביטול וכן הקשה הנו"ב במהד"ת ביו"ד בסי' קפ"ו וכתבו לתרץ דאין נ"מ רק לענין לכתחלה דאם נימא דלא נתבטל החלב מתחילה בתוך המים א"כ היה אסור לערב לכתחלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה [וצ"ל דס"ל דלערב חלב בבשר שיש ס' נגד החלב ג"כ מקרי מבטל איסור לכתחילה ועי' בתשובות הגרע"א ז"ל בסימן ל"ח שנסתפק בזה ומ"מ מסיק ג"כ דאסור הוא לבטל בס' ע"ש] ואיני יודע מה תירוץ הוא על האו"ה הלא האו"ה לא מירי רק לענין אם כבר נפל מן המים לתבשיל של בשר ועל זה תמיהת הפר"ח והנו"ב כראי מוצק: ואכן לענ"ד יש ליישב תמיהתם דנראה דכל איסור שנתערב בהיתר לח בלח צריך שני ביטולים אחד לבטל הטעם של האיסור שנרגש בהיתר ולזה צריך ס' ואם איכא ס' בוודאי תו ליכא טעמא וגם צריך לבטל גוף האיסור אך לגוף האיסור היה סגי ברוב היתר אך בדאיכא ס' כבר נתבטלו שניהם אבל בחלב שנפל למים אם נימא דהיתר בהיתר אין לו ביטול אז אם נפל אח"כ לתבשיל של בשר נהי דהטעם בטיל דהרי אינו נרגש הטעם של החלב בתבשיל מ"מ לגוף החלב אין המים יכול לבטלו משום דאין היתר מבטל להיתר וא"כ אם ליכא רובא בבשר נגד החלב כגון שנתערב רביעית חלב בתוך ס' רביעית מים ובתבשיל של בשר נתבשל בו בשר שמחזיק רביעית הלוג או מעט יותר באופן שאין בבשר רוב כנגד החלב הוי אסור באמת דמה בכך דליכא טעם מ"מ גוף החלב לא נתבטל במים ואף דמה"ת אינו אסור רק בדאיכא נתינת טעם מ"מ יהא אסור מדרבנן מיהת דהא חז"ל אסרו לאכול בשר וגבינה בבת אחת ואף שאינן מעורבין כלל קמ"ל האו"ה דמותר לאכול התבשיל אפי' מדרבנן משום דהיתר בהיתר יש לו ביטול וזה נ"ל ישוב נכון לתמיהת הפר"ח והנו"ב לפענ"ד: ומדברי האו"ה והתו"ח הנ"ל שהביאו ראיה לחלב שנפל למים מהמשנה דצמר גמלים וצמר רחלים דנתערבו דאם רוב מן הגמלים מותר לערבו בפשתן יש סתירה גדולה על דברי הנו"ב שם שכתב דטעם התוספתא שהובא בסמ"ג בלאוין רפ"ג דאם הביא חוטי צמר של רחלים וטרף בין חוטי צמר של גמלים אסור כ"ה גירסת הסמ"ג בתוספתא אבל גי' שלנו הוא בדרך אחר וגי' הרמב"ם בחיבורו הוא כגי' דילן ויבואר בסמוך אי"ה] משום דהתוספתא ס"ל דהיתר בהיתר אין לו ביטול והא דתנן דאם רוב מן הגמלים מותר היינו דבאמת היתר בהיתר אין לו ביטול ואמנם היינו שנשאר כמו שהיה אבל שם חדש לא יפול על המיעוט כי כיון שנתערב ברוב כל מה שנתחדש בו אח"כ על שם הרוב נקרא ולכן צמר רחלים שנתערב בצמר גמלים והרוב של גמלים אף דלא בטיל ונשאר צמר רחלים מעורב מ"מ כשעושה אחר כך חוטים שם החוט שנעשה אח"כ אינו נקרא חוט של צמר רחלים רק חוט של צמר גמלים ולפיכך מותר לערבו עם פשתן אבל אם נתערב חוט צמר ברוב חוטין של גמלים לא בטלי ולכן תנא בתוספתא דחוטי צמר של רחלים שטרפן בחוטי צמר של גמלים אסור כ"כ הנו"ב שם ודלא כהסמ"ג שם שכתב טעם של התוספתא דחוטין חשיבי ולא בטלי ע"ש בנו"ב. והנה מדברי האו"ה והתו"ח הנ"ל שהביא ראיה לדין חלב שנפל במים מהמשנה דצמר רחלים מוכח להדיא דלא ס"ל כסברת הנו"ב דהרי חלב שנפל למים דומה ממש לחוטין של צמר רחלים שנתערב בחוטין של צמר גמלים ואעפ"כ ס"ל דבטל משום דהיתר בהיתר יש לו ביטול באמת וע"כ צ"ל דטעם של התוספתא הוא כמש"כ הסמ"ג משום דחוטין חשיבי ולא בטלי [ואפשר דהתוספתא מיירי באמת היכי דעירב כמלא הסיט דבמלא הסיט תנן בהדיא בסוף מס' תמורה דלא בטיל]: ואגב דאיירינן מדין היתר בהיתר אי בטיל או לא ראיתי בנו"ב שם שהביא שהגאון מו"ה הירש זצ"ל אב"ד דק"ק בראד הביא ראיה דהיתר בהיתר יש לו ביטול מהא דצנון שחתך בסכין של בשר דמותר לאוכלו בכותח בדטעם ליה ולית ביה טעם בשר והנו"ב דחה ראייתו דהרשב"א בתו"ה הקצר והובא בב"י בסי' צ"ו כתב הטעם דכיון שאין טעם בשר נרגש בצנון בידוע שלא בלע ממנו כלום וא"כ אדרבה מדברי הרשב"א ז"ל אלו משמע דהיתר בהיתר אין לו ביטול דאל"כ הו"ל למימר דכיון דאין טעם בשר נרגש בו נתבטל בצנון במיעוטו ולמה הוצרך לומר שלא נבלע בו כלום כ"כ הנו"ב שם. והנה כבוד חתני הרב המאוה"ג מו"ה אהרן הכהן נ"י תמה על הנו"ב דהיאך אפשר לומר דהרשב"א ס"ל דהיתר בהיתר אין לו ביטול דא"כ היכי מותר לאכול בכותח דמאן לימא לן דלא נבלע בו כלל דילמא נבלע בו רק דנתבטל הטעם ויפה העיר על הנו"ב אך צריך ליישב דברי הרשב"א דמאי הוצרך לזה לומר דלא נבלע בו כלל ונראה דהרשב"א ס"ל דאפילו אם חתך בסכין גדול לצנון קטן באופן דאם נבלע בו בוודאי יש בו בנ"ט והלכך אי טעים ליה ולא נרגש בו טעם בשר ע"כ צ"ל דלא נבלע בו ויותר נ"ל דט"ס נפל בתו"ה וצ"ל דלא נבלע בו כולו ור"ל דלא נבלע בצנון כל הבלוע שיש בסכין וא"כ חוזר ראיית הגאון מבראד על מקומו: ואכן מטעם אחר יש לדחות ראיית הגאון מבראד דנ"ל דאף אם נסבור דהיתר בהיתר אין לו ביטול היינו דוקא אם נתערב גוף הדבר של ההיתר דצריך לבטל הטעם וגם גוף הדבר בזה שייך לומר דהיתר אינו יכול לבטל היתר אחר אבל בצנון שחתכו בסכין של בשר דלא נתערב בו רק טעמו של בשר שהוא בלוע בתוך הסכין לא שייך כלל לחלק בין היתר שנתבטל בהיתר ובין איסור שנתבטל בהיתר דהרי מ"מ ליכא טעמא בצנון וראיה מדבר שיל"מ דאינו נוהג בטעם וכמו שכ' בסי' ק"ב בהגהת רמ"א ז"ל בסעיף ד' וכן קיי"ל גבי חמץ שנתערב טעם של חמץ קודם הפסח בס' אז לד"ה אינו חוזר וניעור ומותר לאכול התבשיל בחג הפסח ואף דבפסח הוא במשהו מ"מ כבר נתבטל קודם הפסח אבל בנתערב גוף הדבר כמו חלב שנתערב במים שפיר יש לומר דלא נתבטל רק הטעם אבל גוף החלב יש לומר דלא נתבטל ונ"מ דאם נפל אח"כ המים לקדרה של בשר ובקדרה של בשר ליכא רוב כנגד החלב שפיר י"ל דאסור לאכול התבשיל מדרבנן מיהת. ומיהו לענין דינא דכיון דהאו"ה מתיר להדיא וכן התורת חטאת ובדברי הרב בהג"ה פסקו ג"כ כהאו"ה תו אין לנו מה להסתפק בו: עוד השמטה להלכות בשר בחלב ע"ד שכתבתי לעיל ד' ל"ב ע"א להעיר על האו"ה מד' הרא"ש נשמט שם סוף הדיבור ולכן כתבתי בכאן וזה הוא. וא"כ אדרבה הא חזינן מד' הרא"ש ז"ל אלו דאם ניתוסף אח"כ איסור אמרינן דחוזר וניעור ולא מהני מה שנודע התערובות וא"כ י"ל דה"ה אם נפל לפחות מס' אף דנודע התערובת מ"מ אם חזר וניתוסף היתר אח"כ ג"כ אמרינן דחוזר וניעור עם ההיתר הראשון ונצטרף עמו לבטל האיסור כיון שעתה יש ס' כנגד האיסור ולכן דברי האו"ה צל"ע. ולפי המסקנא שלו משמע להדיא דלאחר שנודע התערובת אפילו יתוסף היתר ממילא אח"כ ג"כ אסור וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה דמאי נ"מ בין מקום דאמרינן חנ"נ לבין מקום דלא אמרינן חנ"נ דהא לפי מסקנתו העיקר תליא בידיעה דאם נודע האיסור אמרינן חנ"נ ואם לא נודע לא אמרינן חנ"נ: אכן באמת אחר העיון בזה מעט דברי האו"ה בזה ברורין כשמש בצהרים ואין מקום כלל לתמיהת החות דעת עליו שאבאר בעז"ה. דהדבר פשוט לפענ"ד דמה שכ' האו"ה דאף וכמו