עצי ברושים קלב

כתיב כי שקעה השמש וכן כתיב בפ' שמיני ומצורע ובפרשה אמור כמה פעמים ובא השמש וטהר ולא כתיב ושקעה השמש וטהר והיינו משום דהתורה מיירי בשמש הגשמי ואצלה לא שייך כלל שקיעה וזריחה שהרי הוא מסבבת את כדור הארץ תמיד ובכל רגע ורגע מהכ"ד שעות של היום והלילה במקום הזה היא מתחלת לזרוח ובמקום אחר היא מתחלת לשקוע וכן כתב הבעל המאור ז"ל בפ"ק דר"ה וזה לשונו דע לך כי אין היום והלילה שוים בזמנם כאחת בכל מקומות הישוב ולא בכל הארץ כולה כי כל עשרים וארבעה שעות מן היום ומן הלילה כל שעה מהן הוא ערב במקום אחד ובוקר במקום אחר על פני אורך הארץ כולה והוא כהקפת הגלגל עליה המקיף ממזרח למערב וזהו הפירוש בויהי ערב ויהי בוקר האמור בימי בראשית עכ"ל הבעל המאור ז"ל שם הצריך לענינינו ומש"כ וזהו הפירוש בויהי ערב ויהי בוקר ר"ל דפירוש הכתוב הוא דבכל שעה ושעה מהיום הוא ערב במקום הזה ובוקר במקום אחר ולכן כתיב בתורה כי בא השמש משום שאינה שוקעת כלל רק שהיא באה לחצי כדור הארץ השני שהוא מתחת לקרקע שאנו יושבים עליה: ובזה יתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה דזה שאמרו חכמי ישראל דבלילה מהלכת למעלה מן הרקיע כוונו על החמה העליונה שאינה נראית כלל בעולם התחתון והיא נכנסת בחלון באמת בלילה למעלה מן הרקיע [וכן הגאון הצדיק המנוח מו"ה אלי' זצ"ל הגאב"ד דק"ק לידא בביאורו עין אליהו על העין יעקב בפסחים שם הביא למה שכ' בהקדמה לפדר"א להגאון הרד"ל זצ"ל שכ' הגר"א ז"ל הגם שבחיצונות החמה הוא כדברי חכמי האומות עכ"ז יש פנימיות בחמה שאינו נראה והפנימיות של החמה בלילה עולה למעלה מן הרקיע ע"ש ואולי דהפנימיות של החמה שכ' הגר"א ז"ל הוא אור הראשון שנגנז לצדיקים וכמש"כ בעז"ה] ואו"ה שאינם יודעים רק מהשמש שנראית לעינינו אומרים שהולכת מתחת הקרקע והא דאמר רבי דנראין דבריהם מדברינו היינו משום דחכמי ישראל לא יכלו להראות לאו"ה במופת שיש עוד חמה שניה הפנימיות והחמה הנראית לעין כל נראים באמת דבריהם מדברינו: ובזה א"ש מה שתקנו לומר בנוסח הכל יודוך מוציא חמה ממקומה ולבנה ולא תקנו לומר בלשון שמש וירח וכן במה דאמרו חז"ל חמה מנסרת ברקיע ולא אמרו שמש מנסרת ברקיע וכן בחגיגה רקיע שם חמה ולבנה קבועין משום דהשמש והירח הם נתונים באויר תחת הוילון ואין לה שייכות ברקיע כלל. וכן בהא דפליגי תנאי במד"ר אם המאורות הם ברקיע או דעומדים באויר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם דחד מ"ד מיירי בחמה השניה שנעלמת מעין כל ואידך מ"ד מיירי בשמש וירח התחתונים הנראים לעינינו: ועל פי כל הנ"ל יש ליישב המחלוקת של שמואל ורב אדא בחשבון הילוך החמה דאלו ואלו דברי אלהים חיים דתקופת רב אדא הוא ע"פ הילוך החמה העליונה דהיא ממהרת להלך יותר משמש התחתון ותקופת שמואל הוא על השמש התחתון שהיא נראית לעינינו והיא מאחרת בהלוכה ולכן אזלינן טפי אחר תקופת רב אדא משום דשמש גופא מקבלת אור מחמה העליונה ומ"מ לענין הברכה שתקנו חז"ל לברך על החמה שייך שפיר לברך לפי חשבון תקופת שמואל משום דבעוה"ז אין אנו נהנין רק מהשמש התחתונה שנראית לעינינו שהרי עצם המאור שנברא ביום ראשון הוא גנוז ברקיע השניה רק דהשמש התחתונה היא מקבלת קצת מאור גם ממנה אבל העיקר אנו נהנין מאור השמש התחתונה ולכן תקנו לברך בעת שהדר מחזור של תקופת ניסן ליפול באורתא דתלת נגהי ארבע: ואמנם כל זה בעוה"ז אבל לעוה"ב יתבטל השמש והירח התחתונים מכל וכל ועליהם אמר הכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם ונו' ולא ישתמשו רק בחמה ולבנה העליונים אך באופן השימוש יהיה חילוק בין מחנה. שכינה למחנה צדיקים דבמחנה צדיקים ישתמשו באור החמה והלבנה רק שאז יגדילו אורם ביותר ויהי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אבל במחנה שכינה כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה ופירש"י שם בפסחים שלא יהא שם אלא זיו זוהר מראה השכינה עכ"ל: כל זה כתבתי רק לפי חומר הנושא ליישב סתירות דברי הפסוקים בענין זה וגם ליישב דברי מחלוקת התנאים במדרשים הנמצא מענין קביעת החמה ברקיע והילוכה וסיבובה ועוד נמצא כמה דברים בענין החמה בפרקי דר"א ובמדרש שנראה שהם תמוהים מאוד לכאורה ובמה שכתבתי יראה המעיין שיתיישב עוד קושיות בזה בעז"ש אבל מי יודע אם האמת הוא כן ואין אתי יודע עד מה בחכמת התכונה וכ"ש להבין דברי חז"ל בענינים אלו אשר כל דבריהם נאמרים ע"פ חכמת האמת ורמזו בדבריהם סודות גדולות ונפלאות וד' יזכנו לראות בביאת המשיח ויקויים אז הכתוב לא יהוה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם ואז יתגלה לנו סודות התורה וכמו דכתיב ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים ב"ב אמן: סימן סא השמטה להלכות בשר וחלב ושייך ג"כ להלכות כלאי בגדים: בשו"ע יו"ד סימן צ"ט סעיף ו' כתב הרמ"א בהג"ה חלב שנפל במים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר מותר אף שאין בבשר ס' כנגד החלב שהרי נתבטל במים עכ"ל והוא מד' האו"ה הארוך בכלל כ"ד דין ח' והביא הרמ"א דין זה גם בספרו תורת חטאת בכלל פ"ה דין י"א וכתב על זה ופשוט הוא דאינו חוזר וניעור לאחר שנתבטל כדאמרינן לענין חמץ שנתבטל בס' קודם הפסח והביא הסמ"ג ראיה מהא דתנן דצמר גמלים וצמר רחלים מותר להביא פשתן לשם עכ"ל הסמ"ג וא"כ אפי' לכתחילה נמי שרי עכ"ל התו"ח שם והנה הש"ך שם בס"ק כ"ב כתב דאין להקשות אגוף הדין פשיטא דהא כל איסור בטל בששים די"ל משום דלקמן בסימן רצ"ט סעיף א' נתבאר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול קמ"ל דהכא לא אמרינן הכי עכ"ל וביאר דבריו הפמ"ג בש"ד ס"ק הנ"ל דר"ל משום דלשם בסימן רצ"ט גבי שעטנז נתבאר דלאחר שנעשו חוטין אין לכלאים שיעור דאפי' חוט אחד של פשתן בבגד גדול של צמר או איפכא אסור ואפילו נאבד החוט בבגד ולא ניכר כלל מ"מ לא בטיל קמ"ל דהכא לא אמרינן הכי דשאני התם דעיקר האיסור שאסרה תורה הוא ע"י תערובת פשתים בצמר והלכך לא שייך בו ביטול והוא סברת התוס' בנדה ד' ס"א [וגם בבו"ח היה הדין כן רק משום דגבי בו"ח לא אסרה התורה רק דרך בישול ונתינת טעם והלכך בדאיכא ס' דליכא נתינת טעם מותר וכמש"כ הש"ך בסי' רצ"ט שם בס"ק א'] משא"כ בתערובת היתר בהיתר שלא אסרה התורה שפיר בטיל בס' כמו איסור שנפל להיתר כ"ה כוונת הפמ"ג רק שהוא ז"ל כתב בקיצור מאוד ואני הוספתי דברים לתוס' ביאור: והנה ראיתי להגרע"א ז"ל בגליון היו"ד שם בסימן צ"ט [וכ"כ ג"כ בתשובותיו בסימן ל"ח] שתמה דאדרבה דהתם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם הרוב גמלים בטל הצמר רחלים ומותר לתופרו בפשתן. ולא הבנתי תמיהתו דהא באמת ראיה זו מהמשנה דצמר גמלים וצמר רחלים הביא האו"ה בעצמו שם וכן התו"ח הביא בשם הסמ"ג דהביא ראיה זו וא"כ כבר ראה הש"ך שהביאו ראיה מהך מתני' וא"כ אין לחשוד להש"ך דנעלם ממנו משנה זו. וע"כ צ"ל דעיקר קושיית הש"ך הוא דמה נצרך לראיה דאטו לא ידעינן דכל איסור בטל בס' ולא גרע חלב שנפל למים ויש ס' מאיסור שנפל למים ויש ס' דבטיל ועל זה תירץ הש"ך דמשום דמצינו גבי כלאים דלא מהני ביטול משום דהוא היתר בהיתר וא"כ חלב שנפל למים ג"כ היתר בהיתר הוא הוצרך האו"ה לאשמעינן דדווקא היתר בהיתר שאסרה התורה תערובתן אז לא מהני ביטול אבל היתר בהיתר שלא אסרה התורה תערובתן שפיר מהני ביה ביטול כמו איסור שנתערב בהיתר והביא ראיה לזה מצמר גמלים וצמר רחלים דמהני ביטול ואין מקום לתמיהת הגרע"א ז"ל על הש"ך: וגם מה שתירץ הגרע"א ז"ל דשפיר הוי חידוש דין לפמש"כ הר"ן בנדרים לדעת הרי"ף דדשיל"מ מיד גם מין בשאינו מינו לא בטיל והכא נמי הא יש לו מתירין מיד להשתמש המים לתבשיל של חלב ואסור לערבו בבשר קמ"ל דלא כהר"ן בשם הרי"ף. תמהני דמאי תירוץ הוא זה על האו"ה דהלא האו"ה לא מיירי רק אם כבר נתערב המים בתוך קדרה של בשר דמותר הבשר ואז כבר אין לו