עצי ברושים קל

לבראות ולא נברא עד ניסן ולכן יסד הקליר בגשם של שמיני עצרת כר"א ובטל של פסח יסד כרבי יהושע עי"ש. אבל הכא לענין תקופה דשייך לענין הילוך החמה מ"נ אם התקופה נמשכת כרב אדא ע"כ דליתא לדשמואל ואם איתא כדשמואל ע"כ דליתא לדרב אדא וגם תירץ ר"ת ז"ל לא שייך הכא דמאי שייך בזה מחשבה ומעשה: אכן מר אחי הגאון ז"ל בספרו ראשית ביכורים בהקדמת הספר שנקראת בשם ברכת ראשית כתב דשני התקופות אמת הם ואין כאן סתירה כלל והוא לפי מה שכתבו התוכנים הקדמונים שיש איזה נטייה לגלגל המזלות מקו משוה היום בכל עת מעט לצד צפון כנודע. וא"כ י"ל דשני החשבונות אמת הם דוודאי המופת והחוש מעיד כי מן הרגע אשר תתחיל החמה לנטות מקו השוה לצד צפון העולם בתחילת הקיץ עד אשר תחזור לבוא על קו משוה היום בסוף ימי החורף מצד רוח דרום אינו רק שס"ה יום וששה שעות פחות ד' מינוט וחצי בקירוב כמו תקופת רב אדא [ומימות הבריאה עד זמן הזה עלה ההבדל בכמו י"א יום ובזמנינו קדמה תקופת רב אדא לתקופת שמואל י"ח יום מקודם אכן תקופת שמואל נחשבת מן הרגע אשר תתחיל החמה לנטות מעל ראש מזל טלה לצפון עד אשר תחזור לשנה הבאה לראש מזל טלה מדרום ושיעור מהלך זה שוהה שס"ה יום ורביע מכוונים ובזה א"ש הכל דקביעת העיבור וגם יום השוה בכל מקום הוא רק על זמן הקפת השמש וחזרתה לקו משוה היום אבל ברכת החמה בתחילת המחזור של כ"ח שנה הוא רק על הקפת השמש לראש מזל טלה וזה אינו אלא מכ"ח שנה לכ"ח שנה כ"כ מר אחי הגאון מו"ה בצל אל ז"ל שם ובדף נ"ה חזר וביאר באריכות נפלא לשני התקופות אלו ובראיות נכוחות מספרי התוכנים הראשונים והנה כל המעיין בדבריו ז"ל אלו יראה דדבר ד' בפיו אמת. וראיה גדולה לדבריו דהרי בברייתא קחשיב נמי דהרואה לבנה בגבורתה ופירש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' ברכות הלכה י"ח דהיינו כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה בתחילת החודש ולא תהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכו' הרי דכל עיקר חיוב הברכה היינו בעת שיגיעו המאורות לתחילת מזל טלה כמו שהיה בעת הבריאה ורק דבעינן שיהא ג"כ באותו יום ורגע שהיה בעת הבריאה וגבי חמה ידעינן דהוא מכ"ח שנין לכ"ח שנין אבל גבי לבנה לא ידעינן אימתי חוזרת למזל טלה וגם שתהא מכוון באורתא דתלת נגהי ארבע ולפיכך אין מברכין עליה: ועפ"י דברי מר אחי הגאון ז"ל הנ"ל יש לדחות הראיה שהביא המשאת בנימין דתקופת רב אדא עיקר מהא דאמרינן בר"ה (דף כ"א) דאם משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תהוש להא דכתיב שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן וזה אינו רק לפי חשבון תקופת רב אדא דאם לפי חשבון תקופת שמואל הא מצינו כמה שנים דמשכה תקופת טבת עד אחר חג הפסח ולמה לא מעברינן והיכא לא הוקבע רק ז' עיבורים במחזור קטן הא לפי דברי הש"ס הנ"ל הוה לן לקבוע ח' עיבורים ולכן הוכיח מזה דקיי"ל כתקופת רב אדא. ואכן לפי דברי מר אחי ז"ל דשני התקופות אמת אינו ראיה של כלום ונקדים בתחילה מה שהקשו התוס' שם הא בשביל התקופה לבד אין מעברין והוצרך לחלק בין תקופת תשרי לתקופת ניסן ושוב הקשו כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מ"ש בין תקופת תשרי לתקופת ניסן ונשארו בקושיא ובאמת שתמיה עצומה היא לכאורה ואמנם המעיין בדברי הרמ"ה ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם ז"ל בה' קידוש החודש בפ"ד הלכה ב' יראה דקושיית התוס' לק"מ דכתב שם דכיון דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן בוודאי לא יהא אביב ג"כ ועל שנים מהם מעברין ועוד דאם משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן משכא נמי תקופת תמוז עד בתר החג והלכך מעברין ע"ש [ופירוש ההשגה עיין במנחת אהרן על סנהדרין שלפני הרמ"ה ז"ל הי' הגי' ברמב"ם דאף על תקופת תשרי בלחוד מעברין ועל זה בא להשיג ע"ש] ועפ"י דבריו ז"ל לק"מ דבתקופת טבת דמשכא איכא גם חסרון דאביב ועל שתים מהם מעברין אבל בתקופת תשרי דליכא רק חדא אין מעברין ואין מקום כלל לקושיית התוס': ועפ"ז י"ל דלעולם תקופת שמואל עיקר והא דזמנין דנמשכה תקופת טבת עד אחר תג הפסח היינו דבתקופת שמואל אף דנמשכת לאחר החג מ"מ האביב בא בזמנו ועל אחת אין מעברין והא דאמרינן דאי משכא תקופת טבת עברי לה מיירי בתקופת רב אדא דאי משכה עברי לה והיינו בזמן רב הונא ורבא דלא נתייסד עדיין סדר העיבורים שתיקן הלל הנשיא האחרון והיה מזדמן לפעמים שגם תקופת רב אדא נתאחר אבל לאחר שניתקן סדר העיבורים מעולם אינו מזדמן כלל שתקופת רב אדא יתאחר ולתקופת שמואל שמתאחר לא איכפת לן משום דבוודאי איכא אביב וליכא רק חסרון של איחור התקופה וזה לא איכפת לן דהא קיי"ל דעל אחת מהן אין מעברין: ומש"כ עוד המשאת בנימין ועוד דאנו מעברין בשנה שמינית של מחזור ולפי חשבון של שמואל היה לנו לעבר בשנה תשיעית שאז שנת חמה יתירה על הלבנה חודש ימים ולא שנת השמינית אבל לחשבון לדרב אדא בשנה השמינית החמה יתירה על הלבנה חודש ימים כשתדקדק בחשבון של שמואל ורב אדא עכ"ל. הנה מאוד אני תמה על גאון כמוהו האיך יצאה מלפניו שגיאה גדולה כזו דכלפי לייא דאדרבה דתקופת רב אדא קודמת לתקופת שמואל והאיך אפשר דהיא תתאחר יותר והא דבשנת השמינית מעברין היינו דאם לא היינו מעברים היה נמשך גם תקופת רב אדא עד שיתסר בניסן. וכבר אמרינן ע"ז בש"ס ר"ה הנ"ל דצריך לעבר משום דאיכא תרתי לריעותא אביב ותקופה אבל בשנת הששה עשר למחזור וכן שנת החמישית למחזור דאז ג"כ נמשך תקופת שמואל עד לאחר הפסח מ"מ לא מעברינן משום דתקופת רב אדא מתחיל קודם הפסח והלכך אף דתקופת שמואל הוא עיקר מ"מ כיון דליכא רק חסרון דתקופה לא מעברינן דקיי"ל דעל אחת מהן לא מעברינן וכל זה פשוט וברור ולפי זה נתבטל דברי המשאת בנימין מכל וכל: ואכן בעיקר המחלוקת של תקופת רב אדא ושמואל מלבד תירוץ של מר אחי הגאון זצ"ל נ"ל לתרץ עוד בהקדם מה שתקנו מסדרי התפילה לומר בפיוט דהכל יודך דבוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה דמשמע דבלילה עולה החמה למעלה מן הרקיע והקב"ה הוצרך להוציא אותה ממקומה בכל יום ויום וכן הלבנה נכנסת ג"כ ברקיע והרי אנו רואים בחוש דאינו כן דבלילה שוקעת מתחת להקרקע ונראית להיושבים על שטח הקרקע שמצד השני מכדור הארץ והרי חז"ל בעצמם אמרו בפסחים דף צ"ד שחכמי אומות העולם אומרים דבלילה חמה מהלכת מתחת לקרקע ואמרו על זה דנראין דבריהם מדברינו שהרי בלילה מעינות רותחין וכיון שהודו לדבריהם האיך יסדו בתפילה להיפך ועוד תימה על מה דאמרינן ביומא דף כ"ט דחמה מנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים וכיון דהולכת מתחת לרקיע האיך מנסרת את הרקיע ובאמת שגם במדרש רבה בראשית איתא פלוגתא אם המאורות תלויין ברקיע וכמו דמשמע פשטיות הכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים או דתלויין באויר וצריך להבין במאי פליגי וגם צריך להבין במאי דנקרא השמש במקרא בשני שמות דפעם קורא אותה שמש כמו דכתיב כי בא השמש ויזרח לו השמש וכן בכל התורה לא הוזכר רק שמש וירח דוק ותשכח אבל בנביאים הוזכר בשתי שמות דפעם נקראו בשם שמש וירח ופעם נקראו בשם חמה ולבנה וכן בכתובים: ועוד יש להעיר דמצינו שני כתובים בישעיה הסותרים זה את זה בישעי' סי' ס' כתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והי' לך ד' לאור עולם ואלקיך לתפארתך ומשמע בהדיא מכתוב הזה דהשמש והירח יתבטלו מכל וכל ולא יצטרכו להם כלל דהשי"ת בעצמו כביכול הוא יהי' המאיר לעולם. ואלו בישעי' כ"ד כתיב וחפרה הלבונה ובושה החמה כי מלך ד' צבאות בהר ציון וירושלים ונגד זקניו כבוד ומשמע בהדיא דמהוי הוו ויאירו לעולם כמקדם רק דיבושו ויכלמו המאורות ויתבטלו מחשבותן נגד המאור הגדול שנקבל מאת השי"ת בעצמו והיותר תימה דבש"ס דפסחים ד' ס"ח לא מקשי הגמ' רק מקרא אחרינא דכתיב בישעי' ל' והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים ומתרץ כאן לימות המשיח וכאן לעוה"ב ולשמואל דאמר דאין בין העוה"ז לימות המשיח וכו' כאן במחנה שכינה וכאן במחנה צדיקים וחזינן דהש"ס מפרש לקרא דחפרה הלבנה ובושה החמה כפשוטה דהמאורות בעצמם יחפרו ויכלמו ודלא כפירש יונתן בן עוזיאל דמפרש דקאי על האומות עובדי אלילים דהם יבושו ויכלמו וכן פי' רש"י והמצודות שם ולפי פי' יונתן אין התחלה לקושיית הש"ס וע"כ דחז"ל מפרשים לקרא כפשוטה וא"כ מה מתרץ דכאן במחנה שכינה וכאן במחנה צדיקים אבל מ"מ מה יענו לקרא השלישי דכתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך ומשמע שלא יאירו לעולם כלל והכתוב הזה הוא מכחיש לשני המקראוה