עצי ברושים יג

לרבא דס"ל שם דמקום נבלת עוף טהור בית הסתרים הוי מ"מ משכח"ל דלא נטמא כגון שבית הבליעה היה רחב ולא הסיט את כזית הנבלה וכמו שכתבו התוס' שם] ה"נ גבי העוף האכילה בעצמה אסורה ולאו מצד טומאה ואף שאין בדעתו לאכול קדשים אח"כ. ולכן כתוב בתורה בלשון הזה לא יאכל לטמאה בה דהוא מילתא דמשתמע לתרי אפי שאסור לו לאכול נבלת עוף טהור וגם אם אכל נטמא ואסור לו לאכול קדשים: והא דאיצטריך קרא בזבחים ד' ס"ט דמליקת חולין נבלה ומטמאה בבית הבליעה בין בפנים ובין בחוץ היינו משום דמהך קרא דנבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה לא הוי שמעינן רק בנבלה שמתה מאליה או בנחירה בסימנין או שמלק בסכין דלא עבד כעין מליקה דקדשים אבל במלק כעין מליקה ממש הו"א כיון שהתירה התורה מליקה בקדשים ה"ה בחולין קמ"ל קרא דטרפה [והוא המקרא דאחרי מות דכתיב שם וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וכן נדרש בתו"כ על אותו פסוק וכל הברייתא דזבחים הנ"ל הוא לשון התו"כ בפרשה הנ"ל] דמה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור הביא מליקת חולין בין מבפנים ובין מבחוץ שג"כ אינה מתרת את האיסור מטמאין בגדים אבית הבליעה]: ואין להקשות דלמ"ל קרא דלכל חטאתם דכתיב בפ' קרח לרבות חטאת העוף דנאכלת לכהנים וכדאיתא בזבחים ד' מ"ד ע"ב דאי לאו הך קרא הו"א דנבלה היא. ולכאורה הא שמעינן מקרא דטרפה דמליקת קדשים בפנים אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה משום דהיא מתרת את האיסור ולא דמיא לטרפה. דהא אינו קושיא דהו"א אף שאינה מטמאה בבית הבליעה מ"מ לוקה עלה משום נבלה וכמו מליקת חטאת העוף לזר ומליקת עולת העוף בין לזר ובין לכהנים דאף שאינו מטמא בבית הבליעה מ"מ לוקה עלה משום נבלה משום דעל לאו דנבלה לית לן קרא להתיר קמ"ל קרא דלכל חטאתם לרבות חטאת העוף שנאכלת לכהנים. ומיהו חטאת העוף לזר ועולת העוף בין לזר ובין לכהנים דנהי דאינו מטמא בבית הבליעה מ"מ לענין איסור לאו דנבלה פליגי בה ר' חייא ובר קפרא ביבמות ד' ל"ב דר"ח סבר כשנאסרה נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש לכהנים הותרה ולא לזרים ובר קפרא סבר כשהותרה במקדש הותרה לכל ואינו חייב רק משום זרות: ולפי המסקנא שם דפליגי באיסור בת אחת היינו דבר קפרא סבר דכיון דאיסור נבלה הותרה אצל כהנים הוא איסור קל טפי מאיסור זרות ולכן האיסור קל נדחה ואינו חייב רק משום זרות החמור וכמ"ש התוס' בד"ה בר קפרא בשם ר"י ע"ש: ובספר מחנה לוי הנדפס בסוף ספר המקנה העיר על סוגיא דיבמות הנ"ל דלמה לא מחייב נמי ר' חייא משום לאו דטומאה דהא ע"כ מיירי שאכל בתוך העזרה דהא חוץ לעזרה נפסל ביוצא וכל שלא הותר לכהנים אינו חייב משום זרות וכיון שמיירי שאכל בעזרה א"כ הו"ל למימר שחייב שלש דהא מיד שאכל כיון דלגבי זר הו"ל נבלה גמורה שפיר נטמא האוכל כדין האוכל נבלת עוף טהור שמטמא בבית הבליעה וחייב עוד אחת משום שהייתו בעזרה בטומאה ודוחק לומר דלענין טומאת בית הבליעה לא שייך ביה דין נבלת עוף טהור לזר וצע"ג עכ"ל ס' מחנה לוי הנ"ל והנה כל דבריו תמוהים אצלי מתחילתם ועד סופם מה שהכריח דע"כ מיירי שאכל בעזרה דאם יצא אינו חייב משום זרות משום דלא ניתר לטהורים תמוה דהא דילפינן מקרא דאם אינו נטהר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה דוקא אם לא הייתה לו שעת הכושר כגון דנטמא לפני זריקה אבל אם היתה לו שעת הכושר ואח"כ יצא מקרי דניתר לטהורים וכמו שמבואר להדיא במנחות ד' כ"ה ע"ב דתניא שם יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים יהא חייבין עליו משום טומאה ת"ל כל טהור יאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו ניתר לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה או אינו אלא נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה ושאינו נאכל לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה אוציא אני את הלן ואת היוצא וכו' ת"ל אשר לה' ריבה. ומאי ראית וכו' אמרת מרבה אני את אלו שהיתה להן שעת הכושר ומוציא אני את אלו שלא היתה להן שעת הכושר ע"ש: וכן במכות ד' י"ח ע"ב אמר רב גידל אמר רב זר שאכל חטאת ואשם לפני זריקה אינו לוקה משום הלאו דכל זר לא יאכל קודש משים דעדיין לא ניתר לכהנים ולא קרינא ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם ע"ש ומשמע להדיא דאבל אם אוכל בשר חטאת ואשם שיצא חוץ לקלעים אחר זריקה שפיר לוקה גם משום זרות: והן אמת דרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מעשה הקרבנות הלכה ח' כתב וז"ל זר שאכל קדשים בחוץ לוקה משום או כל בחוץ לא משום זר לא יאכל קודש שהרי אינן ראוין לכהנים עכ"ל וכתב הכ"מ שהוציא כן מהש"ס דמכות ממימרא דרב גידל הנ"ל ואכן אני תמיה דהא בגמ' לא אמרינן רק אם אכל לפני זריקה דעדיין לא היה להן שעת היתר לכהנים ויש ללמוד מזה דה"ה אם אכל אחר זריקה אך דיצא הבשר קודם זריקה דג"כ אינו לוקה משום זרות משום דמעולם לא ניתר לכהנים. אבל אם יצא לאחר זריקה בוודאי לוקה משום זרות והיכי כתב הרמב"ם וכתב דאינו לוקה משום זרות אם אכל קדשים בחוץ ולא חילק בין אם יצא קודם זריקה ליצא אחר זריקה והדבר צ"ע: ונחזור לדברי המחנה לוי הנה כבר כתבנו לעיל דמש"כ דאינו חייב משום זרות אם יצאו חוץ לעזרה משום דנפסלו ביוצא ואינו נאכל לטהורים נראה דנעלם ממנו ברייתא דמנחות הנ"ל ועוד יש לתמוה עליו דאף לפי דבריו דאפילו אם היתה לו שעת הכושר מעיקרא מ"מ כיון שעתה לא חזי לכהנים אינו לוקה משום הלאו דכל זר לא יאכל קודש מ"מ לוקה משום אידך לאו דזרות דדרש ר"ש במכות ד' י"ז מדכתיב בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וגו' ובכורות בקרך וצאנך. דמיותר הוא ולא בא הכתוב אלא ללמד לזר שאוכל מן הבכור לאחר זריקה שהוא לוקה. ומזה נפק"ל לאו דזרות בבכור וכ"ש בחטאות ואשמות ומנחות והך לאו דזרות משמע בהדיא דלוקה, אף אם אכל לפני זריקה דהא אמר רבא שם דזר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש לר"ש ולפי המסקנא שם לוקה חמש מלקיות ממש הרי דלוקה משום זרות גם באוכל לפני זריקה דאל"כ לא משכח"ל חמש וכן משמע שם עוד בסוגיא להדיא דמקשה הש"ס על רבא וללקי נמי משום וזר לא יאכל וגו' ומתרץ הני מילי היכא דלכהנים חזי הכא לכהנים נמי לא חזי הרי דלאו דזרות דחשיב רבא לר"ש מקרא דלא תאכל וגו' נוהג אף בקדשים דלכהנים נמי לא חזי. וכן משמע ג"כ ברמב"ם בפ"א מהל' בכורות הלכה ט"ז דזר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה לוקה מפי השמועה למדו שזו אזהרה אף לזר שאכל בכור בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה עכ"ל ומשמע דגם לפני זריקה לוקה משום זרות כמו באוכל לאחר זריקה ומיהו אינו הוכחה גמורה די"ל דלצדדין קתני דלפני זריקה לוקה משום אוכל קדשים לפני זריקה ולאחר זריקה לוקה משום זרות וע"כ צריך לפרש כן ברמב"ם דאל"כ הו"ל למימר דאם אכל לפני זריקה לוקה שתים וגם מדבריו דבפי"א מה' מעשה הקרבנות שהבאתי לעיל מוכח להדיא דס"ל דבאוכל חטאת ואשם חוץ לעזרה אינו לוקה משום זרות וא"כ כ"ש באוכל מבכור לפני זריקה דוודאי אינו לוקה משום זרות אך לפי זה צ"ל דלא פסק כרבא דאמר דלוקה חמש לר"ש [דמדברי הרמב"ם דלשם מוכח דס"ל כר"ש דהרי הביא שם להלכה כל הדרשות שדרש ר"ש מהך קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ע"ש] או דמפרש דרבא לא קאמר רק דיש עליו חמשה איסורים וכס"ד בש"ס מעיקרא. אבל קשה דהרי מסקינן שם דלוקה חמש ממש והדבר צ"ע ואי"ה בחידושי להרמב"ם יבואר עוד מזה: אך העיקר באתי לתמוה על המחנה לוי הפלא ופלא על עיקר קושייתו דלמה לא חשיב גם לאו דטומאת הגוף דהיאך נעלם ממנו הסוגיא דזבחים ס"ט שהבאתי לעיל דבמליקת קדשים ליכא שום טומאה כלל ואף בעולת העוף דאיכא בה לאו דנבלה לכה האוכלה כמו לזר שאכל מליקת חטאת העוף מ"מ טומאה אין בה וכמו שהבאתי לעיל באריכות ועוד יש לתמוה עליו במש"כ דהוה ליה למימר דחייב שלש וכו' דהא חייב עוד אחת משום שהייתו בטומאה בעזרה. ועובר בלאו דטומאה והדבר תמוה דכיון דסובר הגאון בעל מחנה לוי דאינו לוקה משום טומאה אם נטמא בעזרה רק אם שהה כמו לענין חיוב קרבן דבעינן ששהה כדי השתחואה א"כ עיקר חיוב מלקות משום השהיה הוא ולא משום האכילה א"כ פשיטא דחייב משום טומאה וגם בר קפרא מודה בזה דהא עיקר המחלוקת דר"ח ובר קפרא הוא באיסור בת אחת אי חייב שתים או לא אבל חיוב טומאה נעשה אח"כ ופשיטא דחייב משום טומאה אם שהה כדי השתחואה: