עצי ברושים קכח

להזות עליו ביוה"כ לאחר שיצטוו וזהו דמסיים יכפר עליו לדורותיכם משום דעדיין לא נצטוו על יוה"כ רק לדורות יהיה כן ולכן כתיב לדורותיכם: ובלא"ה אני תמה על תירוצו של כת"ר נ"י הפלא ופלא דהלא ע"כ עיקר קושייתו הוא על קרא דעשיית הבגדים הנזכר בפ' פקודי דאלו על צוואת הבגדים הנזכר בפ' תצוה כתיב סתמא גבי אבנט דאהרן ואבנט תעשה מעשה רוקם ולא הוזכר כלל בצואה דהיה של כלאים וע"כ צריך לומר דנאמר למשה רבינו בע"פ דצריך לעשות של כלאים. וא"כ קשה לכאורה דאמאי לא הוזכר בתורה בפירוש דנצטוה דצריך לעשות משל כלאים כמו דכתיב בעשייה בפ' פקודי. וא"כ אדרבה י"ל דמשו"ה כתיב סתמא דנצטווה על שני מיני אבנטים דבכל ימות השנה של כלאים וביוה"כ של בוץ וא"כ על קרא דצוואה לא קשה כלל ועיקר הקושיא הוא על קרא דעשייה דלא הוזכר רק דעשו אבנט של כלאים אבל אבנט של יוה"כ שהיה של בוץ לא הוזכר כלל ועל קרא דעשייה לא יתכן תירוצו כלל דהרי העשיה היה למחרת יוה"כ שירד משה מן ההר עם לוחות האחרונות דכבר עשו ישראל את העגל והיה נצרך ביוה"כ לשנות את הבגדים והדרא התמיהה לדוכתיה אבל לפי תירוצי עולה על נכון גם קרא דעשייה דאף דאז נתרצה הקב"ה לישראל והוקבע יום של עשרה בתשרי להיות יום כפרה לדורות מ"מ עדיין לא הוקבע יום הכיפורים להתענות בו ולהקריב בו קרבנות רק יום אחד בניסן שאז נאמרה פ' אחרי מות א"כ בעת עשייה עדיין לא ידע משה שיהיה יום עשרה בתשרי יום הקרבת קרבנות לפני ולפנים ושיצטרך הכה"ג לבגדי לבן. אך עדיין פש גבן ליישב להמ"ד דיומא (דף ו') דסובר דאבנטו של כהן הדיוט בין של כל ימות השנה ובין של יוה"כ היה של בוץ א"כ הדבר מתמיה דאמאי לא הוזכר בעשייה דעשו אבנט של שש בלבד בשביל בני אהרן: ואמנם נ"ל ליישב גם זה לפי מה דאיתא בשו"ת הרא"ש ז"ל בכלל י"ג דין כ"א דכהנים הדיוטים ביום חנוכם דינם ככה"ג והיו צריכין לשמש בשמונה בגדים ובזה יישב מה דאיתא במדרש דמשו"ה מתו שני בני אהרן משום דהיו מחוסרי מעיל והדבר מתמיה דהא היו כהנים הדיוטים ואין משמשין רק בד' בגדים והכריח מזה דביום חנוכם היה דינם ככה"ג ועפ"י זה ניחא הכל דנראה דכל עיקר הציווי על עשיית הבגדים לא היה רק לחנך בהם אהרן ובניו וכמו דכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם ולכאורה תמוה דהאיך לא הזכיר דויהיה הבגדים לעבוד עבודה בהם וגם לא שייך הלשון דיהיו לבניו אחריו דמשמע דיהיה לכל בניו ובאמת לא היה רק כה"ג אחד אלא הוא הדבר אשר דברתי דכל הציווי שנצטווה משה לא היה רק לחנך את המשכן ולחנך אהרן ובניו לעבודה אבל על עיקר העבודה שצריך בגדי כהונה לא נעשה אז ובזה נתיישב ג"כ קושיית כת"ר נ"י במאי דלא הוזכר בגדי כה"ג ביוה"כ דבגדי כה"ג לעבודה לא הוזכר כלל בתורה בעת הציווי והלכך לא הוזכר רק אבנט אחד של כלאים לחנך בהם אהרן ובניו: והטעם נ"ל משום דבגדי כהונה היה צריך להיות מתרומת הלשכה וכמו שמבואר ביומא (דף ל"ד) והלכך כל בגדי כהונה הנעשה לעבודה היו צריכין לבוא ממחצית השקל שנתנו ישראל אז בשביל צורך העבודה וכמו דכתיב ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד וכבר מבואר בירושלמי בריש שקלים דהטעם דמר"ח ניסן ואילך צריך להקריב מתרומה חדשה כתחילתה דכתיב ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה הלשכה עכ"ל הירושלמי וידוע דעשיית המשכן וכליו ובגדי כהונה היה למחרת יוה"כ ולא היו יכולין לעשות אז בגדי כהונה לעבודה דעדיין לא נתרמה הלישכה ולפיכך לא נעשה אז רק הבגדים שנעשו לחנך ובגדים אלו לא היה נצרך לבוא משל ציבור דלא היה עליהם רק קדושת המשכן וכליו והמשכן וכליו לא היה צריך לבוא משל ציבור כמו שאמר כת"ר נ"י בעצמו דהא לא מצינו בתורה דכל יחיד ויחיד שהתנדבו על המשכן והבגדים שמסרום לציבור: ומה שאמר לי כת"ר נ"י דמשו"ה כתיב והם יקחו את הזהב ואת התכלת והיינו שנתנו להם כדי שיזכו בשביל הציבור דאם לאו הכי למה היו צריכים הם ליקח נראה דנעלם מכת"ר נ"י דברי הש"ס דב ב (דף ח') דמפיק מיניה דאין שררות על הציבור פחות משנים משים דכתיב והם יקחו את הזהב אלמא דעשו אותם ממונים וגבאים לשמור את הזהב ואת התכלת וכו': ונראה לי עוד דגם הציווי שנצטווה משה שיקח סמים נטף ושחלת לקטורת וכן שיקחו שמן למאור לא היה רק כדי לחנך בו את המזבח ואת המנורה וכמו דתנן במנחות ודף מ"ט) שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים של בין הערבים [ובברייתא איתא של שחר ומסקינן דתנאי היא] ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים וכן כתיב בפ' פקודי באמת וישם את המנורה וכו' ויעל הנרות וגו' וישם את מזבח הזהב וגו' ויקטר עליו קטורת סמים וגו' ויתן את השולחן וגו' ויערך עליו ערך לחם וכיון שלא נלקחו אלא לחנך כלי המשכן. ולכך לא היה צריך להיות משל ציבור בשותפות ובזה נסתלק מה שהקשה כת"ר למ"ד דקח לך משלך היכי כתיב קח לך סמים נטף הא קטורת הייתה באה משל ציבור ודחק ליישב. ואמנם לפי מש"כ ניחא דלא צוה למשה ליקח סמים רק לחנך המזבח אבל לא להקטיר דלהקטיר בכל יום היו צריכין ליקח מהתרומה שנתרמה באחד בניסן ובזה ניחא נמי מה דבשמן המשחה כתיב שמן משחת קודש יהי' זה לדורותיכם והיינו משום דבכל הדברים הסמים של קטורת ושמן המאור לא נלקח רק לפי שעה כדי לחנך המנורה והמזבח אבל שמן המשחה נלקח גם לדורות משום דשמן המשחה לא היה נצרך להביא משל ציבור ובזה נתיישב הכל בעז"ה: ואמנם עדיין פש גבן לבאר מה דלא הוזכר דנתנו חטים לנדבה כדי לעשות לחם הפנים ועוד דהרי לא הי' להם חטים במדבר כמו דכתב רש"י שם במנחות (דף מ"ה ע"ב) דמשו"ה תנן התם דמ' שנה שהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם משום שלא היה להם אלא מן. והיותר תמיה דהתוס' הקשו שם על רש"י מהש"ס דמנחות (דף צ"ה) דמוכח שם שהיו עמהם לחם הפנים והדבר מתמיה דאמאי הוצרכו להקשות על רש"י ממשמעות הש"ס דמנחות דטפי הו"ל להקשות על רש"י ממקרא מלא דפ' פקודי דכתיב שם ויתן את השולחן באוהל מועד וגו' ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' וגו' וכן מחביתי כה"ג דכתיב בצו את אהרן זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לד' ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת מנחה תמיד וגו' הרי דהקריבו חביתי כה"ג גם במדבר וזה סתירה גדולה על רש"י ז"ל ולמה הוצרכו להקשות ממשמעות של הש"ס דמנחות: ואמנם אחר העיון בזה נ"ל לומר על פי הא דאמרינן ביומא (דף ע"ה) על קרא דוהם הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר מלמד שירד להם עם המן אבנים טובות ומרגליות וכן הביאו ראיה מהא דכתיב והנשיאים הביאו ותני עלה דהיינו נשיאים ממש וא"כ י"ל דהעבים הביאו חטים ממש כדי לאפות מהם לחם הפנים וכמו דאמרינן במנחות (דף ס"ט) דחטים שירדו בעבים כשרים למנחות ואמרינן שם דהדבר היה נמצא כן גם בזמניהם כדעדי טייעא דנחיתא ליה רום כיזבי חיטי בחלתא פרסי וא"כ י"ל דגם בזמן המן ירדו להם חטים ע"י העבים כדי להקריב ממנו לחם הפנים [ולפי פירש"י שם שירדו עם המטר אין להקשות דהאיך כשרים להקריב למנחות הא כל המנחות באות מצה והמטר מחמיץ דהא אינו קושיא די"ל דחזינן דלא נתבקעו ובפרט בחיטי דשרירי ולא שכיח כלל דיחמיצו] וכל זה ללחם הפנים הבא בשביל חינוך אבל לדורות דצריך שיהיה משל ציבור שפיר מקשים התוס' על רש"י מהש"ס דמנחות ד' צ"ה דשם מוכח דהיו מקריבין לחם הפנים כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר וע"כ שקנו חטים מתגרי נכרים וראו דלא נתבקעו ובפרט במש"כ רש"י הטעם דמשו"ה קרבו כבשים בחג השבועות בלא שתי הלחם משום דלא הי' להם מן זה בוודאי תמוה דהא שתי הלחם היו באות חמץ ושפיר יכלו לקנות מתגרי נכרים [ומיהו ליישב דברי רש"י נ"ל דאפשר דס"ל דחששו דשמא הם טמאים וכדתניא בפסחים ד' מ' דהקמחין והסלתות של נכרים של כרכים טמאים ואפשר דה"ה חטים שלהם משום דמן הסתם לותתים חותם]: והא דכתיב גבי חביתין דזה יהי' קרבן אהרן ובניו ומשמע דהקריבו במדבר י"ל דלא הקריבו רק ביום חינוך וכמו דכתיב זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו אבל חביתין של כל יום ויום אפשר דלא הקריבו, במדבר ועוד אפשר דלצורך חינוך גם מהמן היה מותר לאפות לחם הפנים והא דכתיב בפ' אמור ולקחת סלת ואפית אותה היינו לדורות וכמו שמסיים שם בפסוק קודש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם