עצי ברושים קכז

ועפ"י הדברים שכתבתי לעיל דיש חילוק גדול בין פסח וסוכות לבין תג השבועות בחגיגת ט"ו לב"ש דאף דב"ש מודו דבחג הפסח ובחג הסוכות החגיגה קריבה ביו"ט ולא גזרו בה רבנן מ"מ בחג השבועות ס"ל דאף החגיגה אינה קריבה מתרי טעמי שכתבתי לעיל בעז"ה. יתיישב הרבה תמיהות שתמה הטורי אבן ז"ל באבני שהם לש"ס דחגיגה (דף י"ז ע"א) על רש"י ז"ל הנ"ל דהקשה שם דהאיך שביק רש"י ד' הש"ס דילן דמפורש בכ"מ דחגיגה מודו ב"ש דקריבה ביו"ט כגון במגילה (דף ח') דתניא שם חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין ומפרש ר"א דחגיגה בשבת ועולת ראיה אפילו ביו"ט דזמן חגיגה מאחרין ומני ב"ש היא הרי להדיא דביו"ט הוא זמן חגיגה גם לב"ש רק דאם חל בשבת מאחרין ונקט שימת הירושלמי ואכן לפמש"כ אינו קושיא כלל די"ל דהתם מיירי בחגיגת ט"ו דפסח וסוכות והא דלא הוזכר בברייתא לענין חגיגת עצרת דגם כשחל בחול מאחרין היינו דזה לא הוצרך לאשמעינן דהא משנה ערוכה היא עצרת שחל להיות בע"ש בש"א יום טבוח אחר השבת וכמו שפי' רש"י דאפילו החגיגה קריבה אחר השבת מדאמר בלשון יום טבוח אחר השבת ומשמע להדיא דביו"ט אינו יום טבוח כלל אפילו לחגיגה ולא הוצרך הברייתא לאשמעינן זה ולא בא לאשמעינן רק חידוש דין לענין עולת ראיה לב"ש דמאחרין דמן המשנה דביצה וחגיגה י"ז היה יש לפרש דמיירי בעולות של נדרים ונדבות בזה ס"ל לב"ש דלא קרב ביו"ט וב"ה אף בזה פליג וס"ל דנו"נ קרבין ביו"ט [דהא לרשב"א בביצה שם אמר בברייתא דב"ה פליגי אף בשלמים שאינן של יו"ט דיביא וא"כ יש מקום לטעות דעולות נמי מיירי בעולות שאינן של יו"ט קמ"ל הברייתא דב"ש פליג אף בעולת של יו"ט] ועוד י"ל דקמ"ל הברייתא חידוש דין גדול דהא דאמרי ב"ש במשנה שם דאבל לא עולות היינו ביו"ט ראשון דיכול להקריב בחוה"מ אבל ביו"ט האחרון דתו אין לו תשלומין יכול להקריב ביו"ט והך ברייתא ס"ל דב"ש לא אסרו מה"ת דאי הוה אסור מה"ת לא שייך לחלק בין יו"ט ראשון לאחרון דהא מ"מ היה יכול להביא בחוה"מ וכל דבר שאפשר לעשות מאתמול אינו דוחה יו"ט וכמו בפסח ומילה וקצירת העומר וכמו שהוכיח שם הטו"א ז"ל באבני שהם אכן הברייתא ס"ל דב"ש לא אסרו רק מדרבנן משום דיכול לאחר אבל אם כבר עבר כל ז' ימי החג ולא הקריב מודו ב"ש דקרב ביו"ט האחרון ועולא דאמר שם בביצה דב"ש נפק"ל מקרא אינו מפרש הברייתא כרב אושיעא רק מפרש כרבא שם או כרב אשי שם: וגם מה שהקשה הטורי אבן עוד שם על רש"י ז"ל מהמשנה דחגיגה (דף ז' ע"ב) יו"ט הראשון של פסח ב"ש אומרים מן החולין וב"ה אומרים מן המעשר הרי דס"ל לב"ש בהדיא דשלמי חגיגה קריבין ביו"ט ואכן לפי מש"כ אין מקום לקושייתו כלל על רש"י דרש"י והירושלמי לא מיירי רק ביו"ט של עצרת ואדרבה משם ראיה לפירש"י דאל"כ מ"ש פסח דנקט והן אמת דבגמ' מקשה שם דמ"ש פסח דנקט ותי' הש"ס דקמ"ל דדווקא חגיגת ט"ו אינו בא אלא מן החולין אבל חגיגת י"ד באה אף מן המעשר משום דחגיגת י"ד לאו דאורייתא. אבל באמת י"ל דהש"ס מקשה דלמה נקט פסח ולא נקט נמי בחג הסוכות אבל בעצרת בוודאי לא מצי מיירי ומיהו לפי תי' הש"ם דהוצרך למתני' זה בפסח למעט חגיגת י"ד אין מכאן ראיה לדברי רש"י אבל קושיא בוודאי ליתא וכל זה נ"ל ברור בעז"ה ואף דאין הלכה כב"ש מ"מ נ"מ טובא לדינא במה שכתבנו לפי מה שכתוב בספרי אמת דלעתיד לבוא יהי' הלכה כב"ש. וא"כ איתן אנשים המקיימים ונשלמה פרים שפתינו ואומרים כל סדר העבודה בכל יום וגם רבותינו מסדרי התפילה תקנו לומר במוסף ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך נכתוב בתורתך נראה דבעצרת צ"ל למחר באסרו חג נוסח הזה דהא לעתיד לבוא יקריבו העולות וחגיגה למחר: הנלע"ד כתבתי בעז"ה שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא סימן נט בעז"ה יום א' שמונה ימים לחודש ניסן שנת תרכ"ה לפ"ק לכבוד ידידנו ה"ה הרב הגאון האמיתי החו"ב סוע"ה צדיק יסוד עולם שכ"ת מו"ה מאיר מיכל נ"י אשר היה אב"ד דק"ק שאט יצ"ו יהי ד' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח ויזכה לחזות במהרה ירושלים בבניינה וביהמ"ק בגוי על תילו ומכונו ולהקריב קרבן הפסח בזמנו ונזכה כולנו יחד לעלות לציון ברנה ולראות את פני השכינה שלש פעמים בשנה אכיה"ר: אחדש"ת הרמה באתי להעיר על מה דשמענו מפיו ביום ה' העבר בעת שהיינו על שמחת נישואין ושמעתי כמה חד"ת ובתוך הדברים שמעתי ממנו טעם נכון מאוד על מה שלא הוזכר בצווי דעשיית הבגדים בפ' תצוה גם בגדי כה"ג של יום הכיפורים דהיו חלוקים מבגדי כה"ג של כל ימות השנה [וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל ברפ"ח מה' כלי המקדש שכתב שם בגדי כהונה שלש מינים בגדי כה"ד ובגדי זהב ובגדי לבן. ואח"כ כתב בהלכה ג' בגדי לבן הם ארבעה כלים שמשמש בהם כה"ג ביוה"כ הרי דחלוקין הם במינן מבגדים של כל ימות השנה. ואכן דברי רבינו ז"ל אלו צ"ע דהלא באמת לא היה שום חילוק בגדי לבן של יוה"כ משאר כל ימות השנה רק באבנט דביוה"כ היה של בוץ ובכל ימות השנה היה של כלאים וא"כ לא שייך ע"ז לומר דהיו ג' מינים ואולי משום דמסיים דהכתנות של יוה"כ של שחרית ובין הערבים היו צריכים שיהו שוים שלשים מנים ונפק"ל בגמ' מדכתיב בד בד ודרשינן שיהו מובחר שבבד וא"כ היה שינוי גם בכתנות וע"י במשנה למלך שתמה דמפשטיות המשנה והגמ' דיומא משמע שכל הבגדים של יוה"כ היו צריכים להיות יקרים ביותר מכל השנה וכן פירש רש"י ז"ל בהדיא ומסיים דדברי רבינו צריכים אצלו תלמוד. וא"כ לפי פירש"י היה שינוי בכל הבגדים ביקרותן]: ותירץ כת"ר נ"י דמשום דכל עיקר הטעה דכה"ג אינו משמש בבגדי זהב ביוה"כ הוא משום דאין קטיגור נעשה סניגור וזה נשתנה לאחר שעשו ישראל את העגל אבל בעת הציווי שנצטווה משה על עשיית המשכן ובגדי כהונה היה בארבעים יום הראשונים דקודם עשיית העגל ואז לא היה שום שינוי באמת בין יוה"כ לכל ימות השנה: והנה כבר אמרתי לו אז כי תירוץ כת"ר נ"י לא נהירא לי כלל דהרי כל עיקר השינוי בבגדי כה"ג של יוה"כ מכל ימות השנה לא היה רק באבנט והרי באבנט לא היה זהב כלל גם בכל ימות השנה ומה חילוק יש באבנט בין קודם עשיית העגל לאחר עשיית העגל והדרא הקושיא לדוכתיה ואין מקום כלל לתירוץ כת"ר נ"י: ואמנם באמת צריך להבין דלמה היה באמת משונה האבנט של יוה"כ שהיה של בוץ דהלא באבנט לא שייך כלל טעם דאין קטיגור נעשה סניגור וע"כ אנו צריכין לטעמו של הירושלמי בפ' בא לו כה"ג בהלכה ב' דגרסינן שם ולמה בבגדי לבן א"ר חייא בר' אבא כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה למעלן ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן כתונת בד ילבש וכ"ה במדרש רבה בויקרא פרשה כ"א ונראה. שלזה הירושלמי כיון יוסי בן יוסי כה"ג בסדר אתה כוננת שיסד שם עומד ומשמש כמלאך מיכאל משרת ופשוט שכיון להירושלמי הנ"ל שהיה נצרך לשמש בבגדי בד כמלאכים [וכ"ה בש"ס בקדושין (דף ע"ב) הראני ת"ח שבבבל דומים למלאכי השרת ופירש"י לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת דכתיב והאיש לבוש הבדים] ולפיכך היה נצרך שהאבנט יהי' ג"כ של בוץ והדרא התמיהה לדוכתיה דהא טעם זה של הירושלמי שייך גם קודם עשיית העגל: ובאמת ליישב קושיית כת"ר נ"י היינו יכולין ליישב בפשיטות בדרך אחר ע"פ המבואר בר"ן בפ"ק דר"ה ובכל הספרים דהטעם דהוקבע יום עשרה בתשרי ליום סליחה וכפרה הוא בשביל שבו ביום נתרצה הקב"ה על מעשה העגל ואמר להם סלחתי ובו ביום ירד משה רבינו מן ההר עם לוחות האחרונות ובשביל זה הוקבע אותו היום ליום סליחה וכפרה וא"כ בעת הציווי על עשיית המשכן ובגדים שהיה במ' יום הראשונים עדיין לא נצטוו אז על מצות יוה"כ דמ"ש אותו היום מיומים. ולפיכך לא הוזכר כלל שם הבגדים של יוה"כ דעדיין לא היה מצות יוה"כ בעולם וכן מבואר להדיא בס"ד בגטין (דף ס') דפ' אחרי מות נאמר באחד בניסן ביום שמתו שני בני אהרן הרי דלא נצטוו על מצות יוה"כ והקרבנות שצריך להקריב באותו היום עד אחד בניסן. ובזה נסתלק לגמרי קושיית כת"ר נ"י ואף דכתיב בפ' תצוה וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה לא נכתב לציווי שצריך להזות על קרנותיו אחת בשנה דהרי הצווי נכתב באחרי מות ולמה הוצרך לכתוב כאן וע"כ דלא נאמר רק לצוות שאסור להקריב ולהזות עליו דם זולת מה שיהא נצרך