עצי ברושים קכד

האבות לבנים וזכות בנים לאבות הם הפוכים זה מזה מן הקצה אל הקצה דזכות אבות מועיל לבנים היינו כשהאבות בעולה הנשמות והבנים הם בחייהם אבל בהא דברא מזכה אבא הוא להיפך דאם הוא בעולם הנשמות אינו מזכה להאב רק אם הבן הוא בחיים והאב הוא בעולם הנשמות ועוד איכא נפקותא גדולה בין זכות אבות לבנים ובין הא דברא מזכה לאבא דזכות אבות לבנים נמשך עד שני אלפים דור אבל הא דברא מזכה לאבא אינו מזכה רק לאביו אבל לאבי אביו אינו יכול לזכות ותדע דהא אמרינן בסנהדרין (דף ק"ד) דמפני מה לא מנו את אמון בהדי המלכים שאין להם חלק לעולם הבא מפני כבודו של יאשיהו והיינו משום דברא מזכה אבא אבל מנשה אין לו חלק לעוה"ב ואף שאביו הי' צדיק משום דאבא לא מזכה ברא ולכאורה קשה למה לא הגין למנשה זכותו של יאשיהו בן בנו אלא וודאי דאינו יכול לזכות לאבי אביו: ומיהו יש לדחות הראיה דשאני גבי מנשה דכשמת מנשה עדיין לא נולד יאשיה וכבר נגמר דינו שלא יהי' לו חלק לעוה"ב ולפיכך לא הועיל אח"כ זכותו של יאשיהו דהי' לאחר גזר דין אבל קודם גז"ד אפשר דמועיל גם לאבי אביו: היוצא לנו מדברינו כשהאב והבן הם בחיים אין בזה המדה דנוצר חסד לאלפים וכן אין בזה מה שאמרו חז"ל דברא מזכה אבא וכן כששניהם בעולם הנשמות ג"כ אינו יכול להגין זכות אבות שהיו צדיקים לבנים שהיו רשעים בעולם הזה להצילם מדינה של גיהנם דהא אמרינן בהדיא דאין אברהם מציל את ישמעאל וכן אין מועיל זכותן של הבנים שהיו צדיקים בעוה"ז להציל לאבות מדינה של גיהנם משום דזכות בנים לאבות לא שייך רק בעת שעושה הבן מצות ומעש"ט בעוה"ז אז נחשב לאב כאילו הוא עושה בעצמו דכיון דהוא הוביאו לעולם ולכן יכול להצילו מדינה של גיהנם אבל לא שגם הבן הוא בעולם הנשמות ואינו עוסק אז במצות ובאיזה דבר יזכה להאב ומה שהי' צדיק בעוה"ז ועשה מצות ומעש"ט שיועיל הזכות של הבן שכבר עשה להאב זה לא מצינו דהמדה הוא דנוצר חסד לאלפים אבל לא דיועיל זכות בנים לאבות: וכן כשהאב בחיים והבן בעולם הנשמות ג"כ אין מועיל זכות אבות להבן להצילו מדינה של גיהנם משום דאין זכות מועיל רק להגין מן הפורעניות בעוה"ז שנגזר עליו איזה פורעניות מחמת רשעתו או שנגזר איזה גזירה ח"ו שלא תבוא על הציבור אנו מבקשים שיזכור לנו הקב"ה זכות אבות. וע"ז נאמר נוצר חסד לאלפים אבל לא שיועיל זכות אבות להציל להבנים מדינה של גיהנם ועוד דכל זמן שהאבות הם בחייהם לא שייך כלל שהקב"ה יזכור זכותם להבנים דהא כתיב הן בקדושיו לא יאמין דשמא יתקלקלו אח"כ וכמו דמצינו ביוחנן כ"ג וכמו שכתבנו לעיל וכן אין זכות הבן מועיל לאב כשהאב בחיים כיון שהבן הוא כבר בעולם הנשמות ואינו עושה במצות עוד ואימתי מתקיים מדת הקב"ה שהוא נוצר חסד לאלפים וכן יתקיים מה שאמרו חז"ל דברא מזכה אבא היינו כשהאבות הם בעולם הנשמות והבנים הם בחיים אז אם האבות היו צדיקים והבנים הם רשעים אז מתקיים מדת הקב"ה שהוא נוצר חסד לאלפים וכן להיפך דאם האב היה רשע והבן הוא צדיק ומסגל מצות ומעש"ט אז מתקיים מה שאמרו חז"ל דברא מזכה אבא וכן הא דכתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כבר ביארנו לעיל דג"כ אינו נוהג מדה זו רק אם האבות הם מכבר בעולם הנשמות ולא עשו תשובה בחייהם וגם לא קיבלו עונשם בחייהם שיתכפרו עונותיהם ע"י יסורין ובנים הם בחיים והם ג"כ רשעים וכשנגזר עליהם פורעניות אז מגלגל הקב"ה עליהם גם עונות אבותיהם וכמו דכתיב באיכה ה' אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו והיינו אם הבנים ג"כ ראוים לעונש: ועכ"פ אין מקום לקושיית הרב בעל הלבוש ז"ל שהקשה דהאיך מברך האב ברוך שפטרני מעונשו של זה כשנעשה בנו בר מצוה והא אף כשהבנים גדולים ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ג"כ נענשים בעון אבותיהם וממילא גם האבות נענשים על ידם משום דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב וכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כ"ה קושיית הלבוש ז"ל אבל לפי מה שכ' אין כאן קושיא כלל דכל זמן שהאבות הם בחייהם אין הקב"ה פוקד עונותיהם על הבנים אף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכמו שכתבנו לעיל ורק כשהבנים קטנים נענשים על האבות משום דנעשו ערבים בעבור אבותיהם בשעת מ"ת וכמו דאיתא במדרש רבי תנחומא בפ' ויגש והובא ג"כ במדרש עשרת הדברות באריכות ע"ש: ועל פי דברינו אלה יבואר לנו היטיב דברי המשנה דסוף עדיות דתנן שם וחכמים אומרים דאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אלי' הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג') ולכאורה תמוה דמאי ראיה מהך קרא דיעשה שלום בעולם ומהו ענין השבת לב אבות על בנים לשלום דהא עפ"י הרוב שכיח מחלוקת ופירוד לבבות בין משפחה למשפחה אבל לא בין אבות לבנים. ועוד אפילו אם נפרש דלמד מהך קרא דאליהו יקרב הלבבות של האבות ושל הבנים להדדי שלא יהי' ביניהם פירוד לבבות עוד ולזה קרי קרא והשיב וממילא ראיה דיעשה שלום גם בין משפחה למשפחה מ"מ קשה דא"כ הו"ל למכתב והשיב לב אבות עם הבנים ולב בנים עם אבותם ועוד דעל קירוב הלבבות לא שייך לשון והשיב רק ויקרב. ואכן עפ"י הנ"ל יבואר היטיב ונקדים בתחילה דברי המדרש רבה בפרשה וירא עה"פ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אמר רב אחא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם הדא אמרת שאין יצה"ר שולט במלאכים הוא דעתי' דר' חייא שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא שיתו לבכם הדא אמרת שאין יצה"ר שולט לעתיד עכ"ל המדרש רבה. ובפסיקתא זוטרתי הנקרא מדרש לקח טוב הוסיף בזה דברים וכתב שכל מקום שנאמר לב בבי"ת אחד אין שם יצה"ר הוה וכן לע"ל כתיב שיתו לבכם לחילה משום דלעתיד לבוא יתבטל היצה"ר מן העולם וכן כל מקום שמדבר במלאכים כתיב לב בבי"ת אחד אבל על בני אדם ששולט בהן יצה"ר ויצה"ט כתיב לבב בשני בתי"ן. היוצא לנו מדברי המדרש והפסיקתא דגבי בני אדם בעוה"ז ששולט בהן שני היצרים יצה"ט ויצה"ר כתיב בהו לבב אבל לעתיד לבוא דהיצה"ר יתבטל מן העולם לא יהי' בהם רק לב אחד וכמו דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם [והיינו היצה"ר שנקרא אבן וכמו דאיתא בסוכה דף נ"ב] ונתתי לכם לב בשר והיינו דלא ישלוט בהן רק יצה"ט בלבד והיצ"ט נקרא לב בשר והשתא עולה לנו דברי המשנה הנ"ל כמין חומר בעז"ה. דזה ידוע דבזמה"ז ששולטים ב' מיני היצרים באדם יש לכל אדם מלחמה פנימית ולפעמים מתגבר יצה"ר על יצה"ט ולפעמים להיפך דהרשעים יצה"ר שופטן והוא מתגבר על יצה"ט והולך אחר עצת יצרו הרע ועושה כל מעשים רעים שבעולם ומ"מ גם ברשעים לפעמים מתגבר יצה"ט על יצה"ר ומתחרט על מעשיו הרעים שעשה וכמו דאיתא בספרים דהרשעים מלאים חרטות ונמצא דאצל הרשעים אין שלום בעצמיו ובלבבו לעולם דלפעמים מתגבר לב האבן על לב הבשר ולפעמים מתגבר לב הבשר על לב האבן ויש לומר דהיינו דכתיב אין שלום אמר ד' לרשעים והיינו דאין שלום בתוך לבו והיינו דכתיב נמי אמר נבל בלבו אין אלקים והיינו דהרשע דנוטה תמיד אחר לב האבן וסתם לבו הוא היצה"ר משום דנמשך תמיד אחריו והוא לבו העיקרית אומר דאין אלקים דכן דרך היצה"ר שמסית להאדם לכפור בהקב"ה אבל צדיקים גמורים יצרם מסור בידם ומתגברין יצה"ט על היצה"ר ויצה"ר נסתלק מהם ואין להם רק לב אחד והוא לב בשר של היצה"ט וזהו לבו העיקרית לכן אמרינן בספ"ק דב"ב ג' לא שלטה בהן יצה"ר אברהם יצחק ויעקב וי"א אף דוד המלך ע"ה דכתיב ולבי חלל בקרבי ופירש"י דהיצה"ר מת בקרבי והיינו דמפרש חלל כמו כי ימצא חלל כל נוגע בחלל אבל יש לפרש ג"כ דחלל לשון חלולים דעל נבוב לחות מתרגמינן חליל לוחין והיינו דלבו היה חלל וחסר דלב האבן נסתלק ממנו ונשאר המקום של היצה"ר פנוי וחלול וממילא יש להם שלום בגופן דהיצה"ר שלהם נחשב כמת ואין לו כח לעמוד עד היצ"ט. והנה בעוה"ז נמצא כמה פעמים דהאבות הם צדיקים גמורים ואין להם רק לב אחד של בשר ובניהם הם רשעים גמורים ויש להם שני לבבות ולב האבן הוא לבן העיקרית כמו ביצחק אבינו דהיה צדיק גמור ועשו בנו היה רשע גמור וכן בחזקיהו מלך יהודה דהיה צדיק גמור ומנשה בנו היה רשע גמור וכן מצינו להיפך דהאבות הם רשעים גמורים ובניהם היו צדיקים גמורים כמו אחז דהיה רשע גמור וחזקיהו בנו היה צדיק גמור וכן אמון היה רשע גמור ויאשיהו בנו היה צדיק גמור וכן עתה בזמנינו בעו"ה נמצא כמה אנשים דהם צדיקים ובניהם אינם הולכים בדרך רבותיהם ונמשכים אחר תאות העוה"ז. וכן