עצי ברושים קכג

שמקבל האב עצמו שם בעולם הנשמות ולמה ישלם הקב"ה עונש כפול לאב ובן דבשלמא כשהבן בחיים ואוחז מעשה אבותיו בידו כשרואה הקב"ה שאין הבן מתייסר ביסורי עצמו להתעורר בתשובה ולשוב מחטאיו ותולה הדבר במקרה ח"ו ואז מגלגל עליו גם עונות אבותיו שהם עכשיו בעולם הנשמות ומייסרי להבן גם בעון אבותיו דאולי דע"י זה יתעורר יותר לשוב בתשובה ולהתוודות על עונו ועון אבותיו וכמו דכתב בפ' בחוקותי בתוכחה והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי וכן ביום התענית ציבור אנו אומרים בווידוי אבל אנחנו ואבותינו חטאנו והטעם הוא פשוט דכיון דהקב"ה פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים ועל שלשים ועל רבעים נמצא דדמי כמו שהבן בעצמו עשה העונות של האב ולכן צריך להתודות גם על עון האב והא דמקדימין עון עצמו לעון האב היינו דאם לאו שעשה עונות בעצמו מתחילה לא היו מגלגלין עליו עון האב דאין מגלגלין עון אבות על בנים רק כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אבל כשהבן הוא צדיק אדרבה הא כתיב ובנים לא יומתו על אבות והלכך מקדים עונו לעון האב והא שהכה"ג ביו"כ לא הזכיר בווידוי הפר והשעיר עונות אבותיו רק אמר כפר נא לעונות וכו' שחטאתי אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך וכן בווידוי של שעיר המשתלח לא הזכיר רק שחטאו ושעוו ושפשעו עמך בית ישראל שאני התם דהווידוי הוא בא לכפרה וכמו דאמר כפר נא לעונות ועל עון אבותיו לא שייך כפרה דאין כפרה למתים וכמו דאמרינן דאין חטאת באה לאחר מיתה משום דהחטאת בא לכפר ואז לא שייך כפרה ואף דכתבו הספרים דגם המתים יש להם כפרה ביוה"כ ומשו"ה נודרין נו"נ בעדם וכן אמרינן בהוריות (דף ו') לענין עגלה ערופה דראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים מ"מ בוודאי אינו מכפר מקיבעא רק מקופיא ולכן לא שייך להזכיר זה בווידוי דהווידוי היה מכפר מקיבעא]: ואמנם כל זה לא שייך רק דהבן בחיים אבל לא בעולם הנשמות והיוצא לנו מדברינו דהא דכתיב פוקד עון אבות על בנים היינו אם האבות הוא בעולם הנשמות אבל לא כשהם בחיים ומעתה נסתלק קושית הרב בעל הלבוש ז"ל על נוסח הברכה דברוך שפטרני דכל זמן שהאב בחיים אין הבנים נענשים בשביל האבות רק בעוד שהוא קטן דאז נענש מצד ערבות וכשנעשה הבן גדול הוא נפטר מן הערבות וממילא גם האב אינו נענש ע"י: ואף דקמי שמיא גליא אם הביא ב' שערות או לא ואם עדיין לא הביא עדיין הוא בכלל ערבות וא"כ האיך יאמר האב בפשיטות דברוך שפטרני הא צריך לחוש שמא עדיין לא הביא זה אינו קושיא כיון דקי"ל דחזקה שכיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים א"כ שפיר יכול לסמוך אחזקה ותדע דהא קיי"ל דיכול להוציא אחרים יד"ח ולירד לפני התיבה ולא חיישינן דשמא לא הביא ב' שערות עדיין וע"כ דסומכין על החזקה: ולענין מש"כ דהקב"ה פוקד עון אבות עד ד' דורות אין להקשות דהא גבי מעשה העגל כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם והיינו דחטא העגל שמור נפקד לדורות עולם. וכן אמרו חז"ל בסנהדרין (ד' ק"ב) דאין לך פורעניות ופורעניות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ואמר שם עוד דלאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר וכו' (יחזקאל ט') דזה אינו קושיא דשאני עון העגל דתקיפא טובא וזהו דהוצרך לכתוב וביום פקדי וגו' ואף דבכל העבירות הקב"ה פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והיינו משום דבשאר עבירות אינו פוקד אלא עד ד' דורות אבל בעגל דהוא חטא דע"ז אמר הכתוב דהחטא יהי' שמור לדורות עולם: ובזה ניחא קראי דפ' כי תשא דכתיב ויעבור ד' על פניו ויקרא וגו' פוקד עון אבות על בנים וגו' וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו ופירש החזקוני בשם י"א דמשו"ה מיהר משה להשתחות דהיה ירא שמא יאמר הקב"ה ג"כ ועל חמשים ולכן מיהר והפסיק דברי הקב"ה והשתחוה כדי שלא יאמר על חמשים. ולכאורה היכי היה עולה על דעתו של משה דיאמר עוד ואכן להנ"ל א"ש דכיון דשמע מפי הקב"ה דאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם הי' חושש דשמא בכל העונות פוקד על הבנים לעולם ולכן מיהר והשתחוה ותועלת השתחואה היתה משום שהיה חושש משה רבינו דאפשר דהטעם דאמר השם פוקד עון אבות על בנים משום דלאחר חטא העגל אמר השם כי לא אפלה בקרבך משום דהם עם קשי עורף ורק מלאכי ילך לפניך וכן כתיב בפ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך השמר מפניו וגו' כי לא ישא לפשעכם ופירש"י אינו מלומד בכך שהוא מן הכת שאין חוטאין ולכן פוקד עון אבות על בנים ולכן ביקש משה שילך ה' בקרביו אף שהם קשי עורף ותיבת כי בכאן משמש בלשון אף וכן מצינו בכ"ד או כמו שפירש רש"י דתיבת כי משמש בלשון אם ועם קשי עורף הוא נדרש למטה דאעפ"כ וסלחת וכו' עי"ש ברש"י ויהיה תועלת בזה דאז וסלחת לעונינו דהקב"ה בעצמו יוכל לסלוח לעונות ולפשעים ומשו"ה כתיב גבי יוה"כ כי ביום הזה יכפר וגו' לפני ד' וכן איתא בספרים דביוה"כ יושב הקב"ה בדין והיינו משום דהוא יום כפרה ומלאכים אין דרכן לסלוח והשיב לו הקב"ה דהנה אנכי כורת ברית על הדבר הזה דאני אלך בעצמי בקרב ישראל ואך בתנאי דלא יכרתו ברית עם אלהי הגוים וכמו דמסיים לא תכרות לאלהיהם ברית ואם יהיה כן אז לא אפקוד עון אבות על בנים רק אם יאחזו מעשה אבותיהם בידיהם ויעברו על הברית ולכן כתיב בפ' כי תצא ובנים לא יומתו על אבות והא דאמר דנגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים והיינו דאימתי ניכר שהשם הולך בקרב כל ישראל רק ע"י הניסים והנפלאות שעושה הקב"ה עם ישראל למעלה מן הטבע ומזה הוא ניכר גילוי שכינה וכמו דאיתא בברייתא דהגדה של פסח ובמורא גדול זה גילוי שכינה ומביא ראיה מקרא דאו הניסה אלקים. ולכאורה אינו ראיה משם על גילוי שכינה וע"כ צ"ל דכיוון שעושה הקב"ה לעינינו נסים ונפלאות למעלה מן הטבע מזה ניכר גילוי שכינה וכמו שהארכתי בזה בגליון הש"ס שלי ביומא (ד' נ"ד) בעז"ה דמשו"ה היו מגללין את הפרוכת לעולי רגלים ומראים להם הכרובים וכן מגביהין לעולי רגלים את השולחן ומראים להם לחם הפנים שהי' סילוקו כסידורו משום דסמכו עצמן אקרא דיראה כל זכורך ואמרינן בסנהדרין דדרשינן גם המסורת ומזה למד ר"י בן דהבאי דסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה מדכתיב יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות ולכאורה תמוה דהאיך אפשר לראות להשכינה הא כתיב כי לא יראני האדם וחי ולכן הוציאו מהך קרא דע"כ ר"ל דצריך לראות הנסים גלוים שנעשו בביהמ"ק וזה נקרא גילוי שכינה והארכתי בזה: ואכתי פש גבן לבאר בענין המידה טובה דהקב"ה נוצר חסד לאלפים [והיינו לעושים מאהבה אבל לעושים מיראה כתיב שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וכדאיתא בפ"ה דסוטה] דהקב"ה שומר זכות אבות לבנים עד שני אלפים דורות אם מועיל זכות אבות להבנים כל זמן שהאבות בחייהם והנה נראה פשוט דבחיים לא שייך זכות אבות דהא כתיב הן בקדושיו לא יאמין ולכן אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם דאולי יתקלקלו אח"כ דהא מצינו ביוחנן כה"ג ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי וכתיב צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו והלכך אין סברא כלל דמועיל זכותו של צדיק לבנים בעוד הצדיק בחיים וכן כששניהם בעולם הנשמות ג"כ אין זכות האב מועיל להבנים להצילם מדינו של גיהנם וכדאמרינן בסנהדרין (ד' ק"ד) דברא מזכי אבא אבל אבא לא מזכי ברא דכתיב ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו והא דאמרינן בסוטה פ"ק (ד' י' ע"ב) דע"י שהזכיר דוד את אבשלום ח' פעמים בני דאסקי' משבעה מדורי גהינם ואידך דאתיא לעלמא דאתי כבר העירו ע"ז התוס' שם ותי' בתי' השלישי שכ' שם דהא דאבא לא מזכה ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפילה אבל תפילה מועלת ודוד התפלל על אבשלום ובאמת בלא"ה מוכרחים לומר כן דהא בחיי האב לא שייך זכות אבות וע"כ צ"ל דעיקר הטעם גבי אבשלום משום דתפילת דוד הועיל לאבשלום וכן מה דאמרינן דברא מזכה אבא היינו דיכול להציל האב מדינה של גהינם ע"י מעשיו הטובים שהבן עושה כשהוא בחיים אבל אינו מועיל להאב כשהאב בחיים דהא יכול לעשות תשובה והאיך תועיל לו זכות הבן מאחר דהוא בעצמו יכול לתקן את עצמו ולעשות תשובה וכן אין זכות הבנים מועיל כשהם בעולם הנשמות לאבות כשהאבות בחייהם או אפילו כשהאבות ג"כ בעולם הנשמות דדווקא זכות אבות מועיל לבנים ואין זכות הבנים מועיל לאבות והא דברא מזכה אבא היינו כשהבן בחיים ועושה מצות ומעש"ט ונמצא דזכות