עצי ברושים קכ

ואמנם רבינו הרמ"א ז"ל בעל המפה כתב על זה וי"א דהאי קטן דווקא בן י"ג שנים ויום אחד [ונרשם דכ"ה בבעל העיטור] וכן נהגו ואין לשנות עכ"ל הרמ"א ז"ל ומשמע דהוא ז"ל מפרש דהא דתניא דהיודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין לא תליא כלל בחורפיה דקטן ובזהירותו כלל וכלל רק דהיודע לשמור תפילין מיקרי שנעשה בן י"ג שנה דאז מסתמא יודע לשמור תפילין וכל שהוא פחות מי"ג מסתמא אינו יודע לשמור תפילין ואף אם אירע בן קטן שהוא חריף מאוד וזהיר לשמור תפילין אף שהוא פחות מי"ג מ"מ עדיין אינו מוטל על אביו לחנכו בתפילין עד שנעשה בן י"ג [והוסיף המג"א בשם ר"מ דקודם לכן אסור להניח ומה שנרשם ר"מ נ"ל דהוא ט"ס וצ"ל מ"מ והוא ר"ת מטה משה] והנה תמה הגרע"א ז"ל בהגהותיו שם על השו"ע על הי"א שכ' הרמ"א ז"ל דחינוך דתפילין אינו מתחיל רק מי"ג שנה ואילך דא"כ תמוה דהיכי חשיב לה בברייתא בהדי הנך דחייב האב בחינוך בנו הא בתפילין כיון שאין מתחיל החינוך רק מבן י"ג ואילך א"כ הא מחויב הבן להניח תפילין מצד עצמו מכח חזקה דרבא דאמר בנדה (דף מ"ו) דקטן שהגיע לכלל שנותיו או קטנה שהגיעה לכלל שנותיה [דהיינו שנעשה הקטן י"ג שנים ויום אחד והקטנה י"ב שנה ויום אחד] הגיעו נמי לכלל סימנים והיינו שבוודאי הביאו ב' שערות ג"כ והוא גדול לכל דבריו ולא עוד דאפילו אם בדקו אותו ולא מצאו בו ב' שערות אמרינן בגמ' שם דקיי"ל דחיישינן שמא נשרו אם קדש תוך זמן ובעל לאחר זמן בגוונא דאיכא ספיקא דאורייתא. וא"כ פשוט לכאורה דה"ה לענין חיוב מצות תפילין דהוי נמי ספיקא דאורייתא בוודאי מחויב בעצמו להניח תפילין מצד ספק שמא הביא ב' שערות ונשרו כן הקשה הגרע"א ז"ל. וכעין זה הקשה הגאון בעל פרי מגדים באשל אברהם בסי' ל"ז דכיון דהוא גדול ומחויב בתפילין מצד עצמו למה מחויב אביו לקנות לו תפילין דמ"נ אם אין לבן מעות ליקח כל ישראל מצווין להמציא לו מעות ליקח תפילין ומה מוטל על האב ליקח לו תפילין יותר מעל כל ישראל הא לאחר שנעשה גדול בטל מצות חינוך מעל האב ואינו מוטל על האב שום חיוב יותר משאר אינשי דעלמא. וא"כ אמאי חייב אביו לקנות לו תפילין כן הקשה הפמ"ג שם ומה שתירץ דמיירי בבן י"ג שנה אך דלא הביא ב' שערות דעדיין קטן הוא והלכך מוטל על אביו לחנכו הנה תירוצו תמוה מאוד ונראה דנעלם ממנו כל הסוגיא דגמ' דנדה הנ"ל דאמרינן דאפילו בדקו ולא אשכחו ב' שערות מ"מ חיישינן שמא נשרו בכל דבר הנוגע לאיסור תורה. וא"כ פשוט דה"ה בכל דבר הנוגע למצוה של תורה ולכן תי' הפמ"ג תמוה מאוד: ואמנם הגרע"א ז"ל תי' על הקושיא הנ"ל שני תירוצים. תירוץ האחד תירץ על פי דברי הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק נ"ט דאשכח לכי תמצא דא"צ לחוש לשמא נשרו כגון בקטן שנמצאו בו שערות בעודו בן י"א או בן י"ב שנה דאינו אלא שומא בעלמא ולאחר שנעשה בן י"ג שנה ובדקו אותו ולא מצאו בו ב' שערות כי אם אותם השערות שהיו בו בעודו קטן דאינו אלא שומא בעלמא דבכה"ג וודאי לא חיישינן שמא מנדו ט ב' שערות לאחר י"ג ונשרו דא"כ למה לא נשרו גם השערות שהיו בו בעודו קטן דטפי הו"ל ליפול השערות הבאות מחמת שומא משערות הבאות מחמת גדלות. וא"כ י"ל דגם הברייתא והרמ"א ז"ל מיירי בכה"ג דהיה בו שערות מקודם ולא נשרו דבכה"ג לא חיישינן שמא נשרו ועדיין קטן הוא ולכן עדיין אינו מוטל חיוב רק על אביו מצד חינוך: ועור תירץ דאפשר די"ל דלא חיישינן שמא נשרו רק במקום דנוגע לאיסור תורה בקום ועשה כמו לענין מיאון וכיוצא בו אבל לענין תפילין דאינו אלא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא נשרו ואמרינן דעדיין קטן הוא ופטור מתפילין ואינו מוטל חיוב רק על אביו מצד חינוך כל זה הוא מד' הגרע"א ז"ל: ואמנם לכאורה יש לתמוה על הגרע"א ז"ל הן בעיקר קושייתו והן על שני תירוציו. הנה בעיקר קושייתיו דהא הוא חייב מצד עצמו ומאי ענין לחינוך בכאן תמוה מאוד דהאיך נעלם ממנו פירש"י ותוס' בברכות (ד' כ') דעל הא דתנן שם דקטן פטור מק"ש ומתפילין פירש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך פטור משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן וכבר תמהו עליו התוס' שם דהאיך יפרנס רש"י להברייתא דסוכה הנ"ל דתניא דהיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין הרי דאיכא מצות חינוך גם בתפילין ולכן דחו פירש"י שם ופירשו דהמתני' מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך וא"כ קושית הגרע"א על הרמ"א ז"ל הוא קושית התוס' על פירש"י וכמו שיתיישב הקושיא על רש"י מהברייתא הלזו יתיישב ג"כ קושית הגרע"א על הרמ"א. ועל דבר תירוצו הראשון שתי' דמשכחת לכי תמצא שלא חיישינן לשמא נשרו כגון דהיו בו שערות מקודם ולא נשרו הנה מהסוגיא דיבמות (ד' י"ב) יש סתירה על סברא זו דהנה הש"ס מקשה שם על הא דתניא שם דקטנה צריכה לשמש במוך שמא תתעבר ושמא תמות ומשמע דמשכחת לה נמי דמעברה ולא מתה א"כ מצינו חמותו ממאנת והיכי תנן במתני' דא"א יכול לומר בחמותו דנמצאו איילונית או שמיאנו ומתרץ שם הש"ס בתי' השלישי דרב זביד אמר דאין בנים בלא סימנים והלכך אם ילדה ולא מתה נחשבת כגדולה ע"י הסימנים ואף דהיא עדיין קטנה קודם שנת י"ב מ"מ מועיל הסימנים לעשותה גדולה דסבר דתוך הזמן כלאחר הזמן ומקשינן ונבדוק ומתרצינן דחוששין שמא נשרו ואפילו למ"ד דלא חיישינן לשמא נשרו מ"מ הכא מחמת צער לידה שכיח טפי דנושרין הסימנים והלכך בכה"ג לד"ה חיישינן שמא נשרו ואסורה למאן ולפיכך שפיר תנן במתני' דלא משכח"ל דחמותו תהא ממאנת ע"כ מסוגיית הש"ס דלשם. ואם נימא כסברת הב"ש דמשכחת לה לכי תמצא דלא חיישינן לשמא נשרו כגון שנולד בה שערות מקודם זמן גדלות ואותם השערות לא נשרו דמזה הוי הוכחה דלא נולד בה שערות לאחר זמן גדלות א"כ הדרא קושיא לדוכתא דמ"מ משכח"ל חמותו ממאנת כגון בנולד בה שערות בשנת י"א ועדיין הם בה גם לאחר הלידה וא"כ בכה"ג הא אין צריך לחוש דשמא נולד בה סימנים בשנת הי"ב דא"כ הו"ל להיות גם עתה דלא שייך לומר דשמא נשרו מחמת צער לידה דא"כ למה לא נשרו גם השערות שנולדו בה בשנת י"א אלא וודאי דליתא לסברא זו שכ' הב"ש דאף דאותן השערות לא נשרו מ"מ השערות דגדלות יש לומר דנשרו. וא"כ בטל התירוץ הראשון של הגרע"א ז"ל: וגם על תירוץ השני שלו שכ' דאפשר דלענין חיוב מ"ע לא חיישינן לשמא נשרו יש לתמוה דנראה דנעלם ממנו משנה ערוכה דפ"ה דאבות דתנן שם בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן שלש עשרה למצות ומשמע דמי שנעשה בן שלש עשרה שנה מחויב בכל המצות מיד ואין משגיחין כלל אם יש לו ב' שערות או לא ומשמע דאפילו אם בדקו ולא הביא ב' שערות מ"מ מחויב בכל המצות דחיישינן שמא נשרו ודומיא דאינך דקחשיב בן ה' למקרא ובן עשר למשנה דלא תליא במידי אחרינא רק בשנים לבד. וכן משמע להדיא מפירש"י שם על אבות שכ' שם דשיערו חכמים הבאת ב' שערות בי"ג שנה לפיכך מכניסין אותו לקיים מצות ומאותו זמן ואילך מסתמא מחזיקינן ליה בשתי שערות כדין רוב תינוקות וכו' עכ"ל [ומש"כ שם אח"כ אבל היכא דידעינן ליה בבירור דאכתי לא אייתי ב' שערות אינו נזקק למצות מה"ת אלא בחינוך בעלמא מדרבנן נראה דהיינו למ"ד דלא חיישינן שמא נשרו אבל למ"ד דחיישינן שמא נשרו לא שייך כלל דידעינן ליה בבירור דהיכא ידעינן בבירור דלא אייתי ב' שערות דדילמא אייתי ב' שערות רק דנשרו אח"כ אלא הדבר פשוט דרש"י מיירי למ"ד דלא חיישינן שמא נשרו ואדרבה מפשטות לשון המשנה משמע דחייב בכל המצות מיד מה"ת משום דחיישינן שמא נשרו וליכא למימר דמיירי לענין חינוך דרבנן דהא חינוך דרבנן לא תליא בשנים דכל קטן היודע להתעטף חייב בציצית וכן היודע לנענע חייב בלולב]: צריך להבין לפי מש"כ המהרש"ל ביש"ש בב"ק בפ' מרובה ועוד דסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים אין לך סעודת מצוה גדולה מזו ושמה יוכיח עליה ועושים שמחה ונותנים למקום שבח והודאה שזכה הנער להיות בר מצוה וגדול המצוה ועושה וראיה מרב יוסף דאמר דמאן דאמר לי דאין הלכה כר"י דסומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן משום דאמר ר"ח דגדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה והלכך כל קטן שנעשה בן י"ג דנעשה אז מצווה ועושה מה"ת צריך לעשות יו"ט ולשמוח כ"כ המהרש"ל שם ולכאורה תימה דהא תינח להנער בעצמו אם יש לו מעות משלו צריך לעשות יום משתה ושמחה משום שנעשה בו ביום מצווה ועושה. אבל מה שהמנהג שהאב עושה אותו היום יום משתה ושמחה הוא תמוה דלשמחה לאב מה זו עושה דהא אדרבה עד היום הי' מוטל עליו מצות חינוך מדרבנן שמחויב כל אב לחנך את בנו בציצית ובסוכה ובלולב ומחוייב ללמדו תורה וק"ש ועכשיו כשנעשה