עצי ברושים קיז

מפורש דלא כוותיה ומבטל דעתו וכן מדבריו שכתב בסידור דרך החיים שלו בהלכות חלה נראה שחזר בו ממש"כ בסידור דרך החיים שלו ואף שקצת יש מקום לבאר באופן שלא יסתור דבריו שם ממש"כ בספרו מקור חיים מ"מ יותר נראה לומר דחזר בו: וגם מש"כ דנראה דאם לקח המצות ולא הפריש ממנו חלה ועירבן וחילקן בשני כלים ונטל חלה ממקום אחד כבר נפטרו כל המצות שנאפו מאותה עיסה ואף שמונחת בכלי אחרת ומשמע דתו אינו יכול להפריש חלה מהמצות שבכלי השניה דשמא יזדמן לו אותן מצות שכבר נפטרו והוי כמפריש מן הפטור על החיוב וכן נהגו בפ"ק כבוד רבני המו"ץ אשר מלפנינו לפסוק כן ותמהני דלמה נחוש לזה הא רוב מצות שבכלי השניה הוא בני חיובא ולמה לא נתלי דמפריש מן הרוב והלא מבואר ביו"ד סימן ק"ט בשם הרשב"א דהטעם דמין במינו יבש ביבש בטל ברוב גם מדרבנן הוא משום דאמרינן דכל מה שאוכל אוכל מן הרוב ולא מצינו שום פוסק שחולק עליו בסברא זו רק בהרא"ש בחולין בפ' גה"נ כתב טעם אחר משום דנהפך האיסור להיות היתר אבל בעיקר סברת הרשב"א לא שמענו דפליג והדבר צ"ע: ולענין שתי עיסות להפריש מאחת על חבירתה דמשמע בטור וש"ע יו"ד בס"ס שכ"ה דצריך מוקף גם בחלת חו"ל אך מהו נקרא מוקף מבואר בב"י שם דדעת הרא"ש והרשב"א והרמב"ם דא"צ רק שיהיו שתיהן לפניו וא"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה וכן נפסק בטוש"ע שם והמעיין ברא"ש שם יראה להדיא דאפילו אם מונחים בשני כלים יכול להפריש מזו על זו דהא מדמי לה להמשנה דמע"ש פ"ג משנה י"ב דהקנקנים של יין עד שלא גפן יכול להפריש מאחד על הכל משום דכל זמן דלא סתם הקנקנים יכול למלך ולערבן לתוך קנקן אחד וה"נ יכול למלך ולעשותן עיסה אחת. ואכן דעת בעל ספר התרומה בהל' חלה ובתוס' פסחים ד' מ"ו ובפ"ק דנדה (ד' ו') דצריך נמי צירוף סל ונגיעה והביאו ראיה מהמשנה דחלה בפ"ב משנה ה' דמצריך ר"א שם ליתן פחות מכביצה באמצע אבל תמהני דהא המשנה מיירי בוודאי בחלת א"י דבעי מוקף ולכן צריך נגיעה אבל בחלת חו"ל דלא בעי מוקף י"ל דאפי' בשתי עיסות לא בעי נגיעה וגם מנ"ל להוציא משם דבעי תרתי צירוף סל ונגיעה דהרי לא הוזכר שם דצריך צירוף כלי ואפשר דבחדא מינייהו סגי או צירוף כלי או נגיעה ובלא"ה כבר דחה הגר"א ז"ל שם בבאוריו בס"ק ו' ראיה זו דהרי בירושלמי שם אמרינן דמשו"ה צריך ליתן פחות מכביצה באמצע כדי לחברן משום דבטמא וטהור אדם מקפיד על תערובתן וכ"כ בס' התרומה בעצמו דע"פ הירושלמי אין ראיה וכ"כ הסמ"ג בה' חלה בשם ר"י בעל התוס' דבשתי עיסות טהורות כיון שאינו מקפיד על תערובתן א"צ נגיעה וסגי בצירוף סל לחוד ואכן יש לתמוה דמנ"ל דצריך צירוף סל דילמא לא בעי כלל] וא"כ משם ראיה להיפך דבשני עיסות טהורות א"צ נגיעה כלל וע"ש בדברי הגר"א ז"ל שהאריך בזה וכתב כמה חילוקי דינים בזה: ואכן לדעתי היה נראה לי לומר דגם הרא"ש והרשב"א דלא מצרכי לא צירוף סל ולא נגיעה היינו דמפריש חלה בעודה עיסה מטעם שכתב דדמי לקנקנים שלא גפן דסגי דמפריש מאחד על הכל משום דיכול לערבן ביחד אבל במצות של פסח דמפרישין חלה לאחר האפיה י"ל דמודו לדעת ספר התרומה והתוס' והמרדכי בשם ר"א ממיץ ז"ל דצריך צירוף סל ונגיעה (או כדעת הסמ"ג בהלכות חלה בשם ר"י דצריך מיהת צירוף סל] דלאחר שנאפו כל עיסה בפני עצמו הוי כמו קנקנים שגפן דצריך לתרום מכל אחת ואחת ואף דיכול השתא לערב כל המצות ביחד מ"מ כיון שכבר חלקן בעת האפיה נתחייב כל עיסה ועיסה בעצמה ותו א"א להפריש מעיסה על חבירתה אם לא שמצרף את כל המצות בתוך כלי אחד ואפשר דבעי נמי נגיעה. דהגע בעצמך בקנקנים שגפן דנתחייב להפריש מכל אחת ואחת ואח"כ הסיר את הסתימה הכי יעלה על הדעת דיכול עכשיו להפריש מאחד על הכל זה וודאי לא. דכיון דכבר נתחייב להפריש מכל אחת ואחת אין סברא כלל דלאחר הסרת הסתימה יחזור הדין כבתחילה. וא"כ ה"ה נמי במצות שבאין משתי עיסות. ואף שמדברי התוס' יס' התרומה והמרדכי משמע להדיא דהם ס"ל דאפילו אה מפריש בשעת גלגול צריך צירוף סל ונגיעה ודלא כדעת הרשב"א והרא"ש מ"מ לאחר האפיה י"ל דהרשב"א והרא"ש מודו לס' התרומה והתוס' כן נ"ל: ודע דמדברי רש"י ז"ל בעירובין ד' ל' ע"ב ד"ה מוקף משמע להדיא דס"ל דגם בתרומה בעינן מוקף שיהיו בכלי אחד מדכתב שם שלא מן המוקף שאינו סמוך לו באותו כלי דלהוי מיניה וביה עכ"ל [וכן נראה גם מד' התוס' דלשם ד"ה לתרום] והא דרש"י ז"ל בעצמו בגיטין (דף ל' ע"ב) פירש בהא דאמרינן שם וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף היינו אם הם במקום אחר דשמא באותו שעה אינו בעין היינו משום דהתם מיירי הברייתא בתרומת מעשר ותרומת מעשר לא בעי מוקף באמת וכדתנן להדיא בבכורים ספ"א ולכן פרש"י דמ"מ אם הפירות הם במקום אחר לא נחשדו חברים משום דחיישי שמא אינו בעין והתוס' שם בד"ה לתרום השיגו על פירש"י וכתבו דאפי' שתיהן לפניו בעינן מוקף גם בתרומת מעשר מדרבנן [והיינו דבעינן צירוף כלי] משום גזירה דתרומה גדולה והדבר מתמיה דמהיכן פשיטא להו להתוס' דהוא משום גזירה דתרומה גדולה ואדרבה מהמשנה דבכורים פ"ב משנה ה' מוכח להדיא כפירש"י דלא גזרו כלל אטו תרומה גדולה דתנן שם דתרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטמא כבכורים ופירש הרע"ב ז"ל הטעם משום דבתרומה גדולה גופא דאינה ניטלת חן הטהור על הטמא משום דבעינן מוקף וחיישינן דילמא לא מקיף דמסתפי דילמא נגע הטהור בטמא והאי טעמא לא שייך בתרומת מעשר דהא נתרמת שלא מן המוקף עכ"ל ואם איתא דגזרו אטו תרומה גדולה ובעינן נמי צירוף כלי היכא ניטלת מן הטהור על הטמא דהא ודאי קרוב הדבר דיגע הטהור בטמא ואי אפשר לזהר בזה וע"כ דבשתיהן לפניו לא גזרו כלל רק אם אין שתיהן לפניו לא נחשדו חבירים וכמו שפירש"י: ובעיקר דברי רש"י בעירובין הנ"ל והתוס' בגטין הנ"ל דס"ל דבתרומה גדולה בעינן צירוף כלי לכאורה צ"ע דהיאך יפרנסו להמשנה דמע"ש פ"ג משנה י"ב דהמשאיל קנקנים למע"ש עד שלא גפן תורם מאחת על הכל ואף שהיין הוא בשני כלים הרי דלא בעי צירוף כלי והרא"ש בהלכות חלה הביא ראיה באמת ממשנה זו דגם בחלה לא בעי צירוף כלי ואפי' בשני עיסות ואולי דס"ל דהמשנה לא אמרה כן רק במע"ש דבמע"ש ליכא קרא דבעי מוקף ודמי לתרומת מעשר ולהתוס' צ"ל דמע"ש קיל מתרומת מעשר דגם מדרבנן לא צריך צירוף כלי. ויש ליתן קצת טעם לזה דבתרומת מעשר שפיר גזור משום דתרומה בתרומה מחלפא ואם נתיר בתרומת מעשר נתיר גם בתרומה גדולה משא"כ מעשר שני בתרומה לא מחלפי: ואין להקשות עליהם מהתוספתא דתרומות פ"ג שתי מגורות בעליה אחת תורם מאחד על הכל וכן הובא להלכה ברמב"ם פ"ג דתרומות הלכה י"ח הרי דלא בעינן צירוף כלי דבאמת בתוספתא לפנינו הגירסא תורם מכל אחד ואחד רק דהרמב"ם היה לו גירסא אחרת וכמש"כ הכ"מ שם. אבל רש"י ותוס' היו גורסים כגירסא דידן והגר"א ז"ל בהגהותיו הגיה בתוספתא כמ"ש הרמב"ם אבל באמת נראה שרש"י ותוס' היו גורסין כגירסא דידן: ואגב דאיירי בדיני הפרשת חלה ראיתי לכתוב בכאן מש"כ בעז"ה בגליון הט"ז שלי בסימן שכ"ג סק"א על מש"כ הט"ז שם שכתב הד"מ בשם הרשב"א דבדיעבד בטלה ברוב וזה לשוני הדברים מפליאין דלאיזה ענין הביא לד' הד"מ בשם הרשב"א דהא מבואר בד' הרשב"א בתשובה בסי' של"ז דאזיל בשיטת הרמב"ם והמחבר דביטול ברוב מועיל אפי' לרבים רק במה דמשמע מד' הרמב"ם ז"ל דמותר אפי' לכתחילה לבטלה ברוב וכפשטיות דברי שמואל בפ' עד כמה וע"ז חולק הרשב"א וס"ל דרק בדיעבד אם נתערב ברוב מותר אפי' לזרים וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל בהלכותיו [ומיהו קצת צ"ע דהב"י שם הביא בשם הרשב"א ז"ל בפסקי חלה שלו דמשמע אפי' לכתחילה מותר לבטל ברוב אבל אינו קושיא דשם כוונתו לומר דמלישנא דשמואל משמע דמותר לבטל אפילו לכתחילה אבל לענין הלכה פסק דאינו מותר רק בדיעבד] אבל אנן הא קיי"ל כשיטת התוס' והרא"ש דאף בדיעבד אם נתבטל ברוב אינו מותר רק לכהן בימי טומאתו אבל לזרים לא מהני ביטול ברוב רק בעי ק"א אם הוא מין במינו כמו חלה ותרומה של א"י ובשאינו מינו בס' וא"כ לענין מאי מביא דברי הד"מ בשם הרשב"א ודוחק גדול לומר דהביא דבריו לענין כהן בימי טומאתו דמ"מ אסור לבטל לכתחילה ברוב דמשמעות לשונו לא משמע כן דהא כל דבריו סובב והולך על ד' הרמ"א בהג"ה דמיירי לענין זר והדבר צ"ע. וגם מדבריו שכ'