עצי ברושים קטז

חלה אחת צריך להפריש ולשורפה באור וחלה השניה לכהן גדול אף שלא טבל לקירויו דאין בה קדושה כלל ולא באה רק שלא ישתכח מצות אכילת חלה של כהן ואינו ענין לעיקר מצות הפרשת חלה בחו"ל: ואכן קצת נ"ל ליישב ד' הרמב"ם ז"ל די"ל דס"ל ג"כ כטעם התוס' משום דמהוי כחובת הגוף אך דהיה קשה ליה דמה בכך דמחזי כחובת הגוף מאחר דבאמת הוא חובת קרקע ומאי קלקול יכול לצאת מזה ועל זה הוצרך הרמב"ם לתת טעם וזה דכיון דמחזי כחובת הגוף ולא יפרישו בחו"ל יהיה מילתא דתמיהה ויזלזלו בה גם בא"י וישתכח תורת חלה גם בא"י כנ"ל לדחוק ליישב ד' הרמב"ם ז"ל אבל לא נח דעתי בתי' זה דלשון כדי שלא תשתכח לא שייך בזה דבשביל זה לא ישתכח לגמרי רק שיבואו לזלזל בה: ועוד בראשית הגז דהיא נמי חובת הגוף אך דגזה"כ הוא שאינו נוהג רק בא"י לדעת ר' אלעיא וכן נהוג עלמא כוותיה למה לא תקנו שיפרישו גם בחו"ל דלא תשתכח מצות ראשית הגז גם בא"י וכן קשה מזרוע ולחיים וקיבה דכ' הרמ"א בהג"ה ביו"ד סי' פ"א דג"כ אינו נוהג בחו"ל ומיהו יש ליישב ודו"ק: וכעת נחזור עצמינו לד' המק"ח שהבאתי לעיל דס"ל דאם הפריש חלה מעיסה נפטרות כל הלחמים שנעשו מעיסה זו ואפילו הם מונחים בעיר אחרת ולא מהני מחשבת הבע"ב שחישב שאינו מכוין לפטור אלא לחם אחת בלבד. והנה הגאון המפורסם המנוח מו"ה ישראל איסר זצ"ל שהי' מגדולי רבני המו"צ דפ"ק העיר על דברי הגאון בעל מקור חיים מהמשנה דפ"ד דחלה משנה ו' דתנן שם נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף עכ"ל המשנה שם והרי שמעינן בהדיא מהך משנה דיכול להפריש מעיסה אחת כמה פעמים על עיסות אחרות ולא הוי מן הפטור על החיוב וע"כ הטעם משום דאינו מכוין לפטור עיסה זו ואין דעתו רק להפריש ממנה על עיסות אחרות: ואכן לענ"ד אין מקום לקושייתו בזה וכמו שאבאר בעז"ה דהנה בפירוש חלת דמאי דמתניתין נחלקו בו הרמב"ם ז"ל בפי' המשנות והר"ש ז"ל דהרמב"ם ז"ל פירש דהחלה בעצמה היא חלת דמאי דהיינו שלקח עיסה מע"ה וספק אם הפריש ממנה חלה או לא ואכן הר"ש ז"ל שם במשנה תמה על זה דהיכן מצינו דע"ה נחשדו על הפרשת חלה והלא לא נחשדו על תרומה גדולה משום שחטה אחת פוטרת את הכרי מה"ת וגם הוא באיסור מיתה וא"כ גם בחלה לא נחשדו מהאי טעמא דחלה נמי אין לה שיעור מה"ת וגם הוא במיתה דטבל הוא במיתה בין שטביל לתרומה ובין שטביל לחלה ולכן פירש הר"ש דחלת דמאי היינו חלה שהורמה מעיסה שנעשית מתבואה של דמאי שלקח תבואה מע"ה וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה ואותה החלה אסורה באכילה לכהן מחמת שהיא טבולה לתרומת מעשר ופירוש המשנה כך הוא דכהן שיש לו לחמים הרבה והן כולם חלה שקיבל מישראל חבר והם טבולים לתרומת מעשר יכול ליטול חלה מעיסה שלא הורמה חלתה [ואותה העיסה הייתה טבולה לתרומת מעשר] כדי לתקן את העיסה ויתר העיסה מניחה להיות מפריש עליה וה"ל תרומת מעשר על החלות שיש לו שהן טבולות לתרומת מעשר ויכול הכהן לאכול החלה על סמך העיסה עד שתסרח ונמצא לפי פירושו לא מיירי מתניתין מדין הפרשת חלה רק דמפריש מהעיסה תרומת מעשר על החלות שיש לו וא"כ לפי פירש הר"ש אין מקום לקושייתו כלל על המקור חיים: וגם לפירוש הרמב"ם ז"ל דמפרש דחלה בעצמה היא דמאי ומפריש חלה מעיסה זו על עיסות אחרות ג"כ לא קשה כלל דחלת דמאי שאני דהרי הקילו בה ליטול מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף ואף שמוקף הוא מה"ת ה"נ הקילו בה ליטול מן הפטור על החיוב ואכן יש להקשות על תירוץ זה דא"כ הו"ל להמשנה להזכיר גם קולא זו דניטלת מן הפטור על החיוב ואכן בלא"ה יש ליישב דשאני התם דעושה עיסה זו כולה לחלה על עיסות אחרות שיגלגל מכאן ולהבא והלכך בפעם הראשון שמפריש ממנה קצת לחלה על עיסה אחרת לא שייך כלל לומר דשאר העיסה נפטרה מחלה ונעשה חולין מתוקנים דהא לא כיון כלל לפטור אותה עיסה רק לפטור עיסה אחרת וגם מתחילה הזמין אותה שתהיה כולה חלה להפריש ממנה על עיסות אחרות אבל במפריש מהעיסה חלה לפטור אותה עיסה גופא שפיר י"ל דאייי יכול לכוין לפטור קצת מהעיסה וקצתה יהא נשאר טבל דכיון שכולה עיסה אחת אינו יכול להפריש לחצאין וס"ל להמקור חיים אף דחלקה לעיסות קטנות כמו בחג הפסח ואח"כ לאחר האפיה נוטל מצה אחת לשם חלה אינו יכול להתנות שלא יפטור רק המצות שהם בכאן אלא ממילא נפטרו כל המצות שנאפה מעיסה זו ואף שהן במקום אחר מהטעם שכ' שם שיש חילוק בזה בין חלה לתרומה ואף שאין חילוקו ברור להלכה וכמו שאכתוב לקמן מ"מ מהמשנה הנ"ל אין סתירה על דבריו. אך אי קשיא על דברי המקור חיים הא קשיא בהא שמחלק בין תרומה לחלה לענין הפרשה דגבי תרומה דצריך לומר בפירוש או לחשב בעת ההפרשה שתורם מזה על זה ומשו"ה בעי מוקף ע"כ מהני ביה מחשבה שלא לפטור רק במה שמחשב עליו משא"כ בחלה שמפריש מעיסה אחת חלה לפטור אותה עיסה וא"צ מן המוקף וע"כ דא"צ לתרום מזה על זה וכו' והנה דבריו אלו תמוהים מאוד ולא הבנתי שיחתו בזה דמ"נ באיזה תרומה מיירי אם מיירי בתרומת א"י דבעי מוקף הדבר פשוט דגם בחלת א"י הדין כן דבעי מוקף דחלה איקרי תרומה ודיניהן שוין וכמו שמבואר להדיא במשנה דחלה פ"א ובן כתב להדיא בטוש"ע סימן שכ"ו שחלת א"י לא יאכל עד שיפריש ואינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה עכ"ל הטוש"ע שם ואם מיירי בחו"ל גם בתרומה לא בעי מוקף כלל כידוע והיותר תימה לי במה שכ' דמשו"ה בעינן מוקף בתרומה משום דצריך לחשב להפריש מזה על זה ובמח"כ תלי תניא בדלא תניא דדין מוקף בתרומה ילפינן בירושלמי בר"פ דתרומות מקרא מדכתיב גבי תרומת מעשר והרמותם ממנו ומוקי לה בתרומה גדולה [אבל בתרומת מעשר עצמו לא בעינן מוקף רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ל' ע"ב ודעת הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות הלכה כ' דא"צ מוקף אפילו מדרבנן רק ת"ח אין תורמין אלא מן המוקף וע"ש בהשגת הראב"ד שמחלק בין לוי שמפריש לבין ישראל. אבל מש"כ דגבי תרומה צריך לומר או לחשב דמפריש מזה על זה זה לא מצינו כלל בשום מקום רק אם מונחים בשתי כלכלות תנן בדמאי פ"ז משנה ו' דאם היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת ובשני כלים אפשר דגם לענין חלה הוא כן דאם הניח המצות לאחר אפיה בשני כלים אף שבאו מעיסה אחת צריך לפרש שמפריש חלה גם על המצות שבכלי השניה ואפשר דגם אם מונחים על הארץ בשני זויות הבית ג"כ צריך לפרש שמפריש גם על המצות שבזווית השניה וזה פשוט מצד הסברא דאם אינו מחשב לפטור המצות שמונחים בצד האחר מהיכא תיתי תחול ההפרשה על אותן המצות והמשנה דדמאי הנ"ל לא באה רק לאשמועינן דאם אמר מעשר של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת אבל אם אמר מעשר כלכלה בחבירתה קרא שם וע"ש ברע"ב אבל בעיקר הדין אם צריך לומר דמפריש על אידך לא הוצרכה המשנה לבאר דזה פשוט מצד הסברא וגם אין חילוק בזה בין תרומה לחלה ולכן מה שתלה דין מוקף בזה שצריך לפרש דמפריש על חבירו תמוה מאוד וגם מה שהוציא מזה דגבי חלה כיון שא"צ לפרש ממילא אינו יכול להתנות שאינו מכוין רק לפטור קצת מן המצות ולא על כל המצות אינו מובן מה שייך זה לזה דאף דא"צ לפרש מ"מ אם מחשב בפירוש שלא יכול לפטור רק מצות אלו מהיכא תיתי נימא שאינו יכול להתנות ואליבא דאמת אין שום חילוק בזה בין תרומה לחלה דאם הם מונחים בשני כלים או בשני זויות הבית בוודאי צריך לפרש שמפריש מאלו על אלו בין בתרומה ובין בחלה ואם הם מונחים במקום אחד בוודאי א"צ לפרש שמפריש על הכל דמסתמא הוא כן ומיהו אם מתנה שאינו מפריש על הכל רק על מקצת אפשר דתנאו קיים בין בתרומה ובין בחלה: אך קצת יש מקום לחלק בין תרומה לחלה בזה מטעמא אחרינא דתרומה דעיקר הפרשה הוא בגורן לאמר שמירח בכרי ואז אין להתבואה שום התחברות אלו לאלו דכל חטה וחטה מופרש בפני עצמה והלכך אם הניחן בשני מקומות או בשני כלים צריך לכוון להפריש מאחד על חבירו אבל בחלה שעיקר הפרשתה הוא בעודה עיסה וכל העיסה הוי כגוף אחד והלכך אפשר דאף אם מפריש לאחר האפיה והניח המצות בשני מקומות או בשני כלים אפשר דא"צ לכוון להפריש מכלי זו גם על חבירתה וכדעת המקור חיים כיון שבשעת עיקר חיובה היה לה התחברות וכן אינו יכול להתנות שלא לפטור רק המצות שמונח בכלי זה אבל מ"מ לא נהירא לחלק ובאמת שגם הוא בעצמו מסיק דבטוש"ע בסי' שכ"ו