עצי ברושים קטו

בוודאי גם על ימות השבוע קונין פת לחם של שיפון מהנחתומין וכן עוגות ושיד הנעשות מקמח של חמשת המינין והיאך עושין הקונים בהפרשת חלה ואכן הדבר ידוע לכל דהנחתומין בעצמן מפרישין חלה בשעת גלגול וכן יעשו גם בחלות שאופין בע"ש על יום השבת: וידעתי גם ידעתי כי כוונתו למש"כ הרמ"א בהג"ה באו"ח סימן רמ"ב דנוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט וכתב המ"א על זה וגם כדי לקיים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם [והנה באמת המעיין בד"מ בסי' תר"ג בשם המרדכי בריש ר"ה שמשם מקור דברי הרמ"א בהג"ה כאן יראה להדיא דאדרבה דמדברי המרדכי שם משמע דדווקא ביו"ט צריך פת טהור ומזה יש לנהוג ללוש כל אחד בביתו לכבוד יו"ט [ופת טהור משמע שם בטור לאפוקי פת פלטר] אבל לשבת משמע דא"צ מיהו המנהג בכל מקום לעשותן אף בשבת כ"כ הד"מ שם. ועפ"ז כתב דבריו כאן בהג"ה אבל לא מיירי מדין חלה כלל אך מדהוסיף כאן הרמ"א וכתב דנוהגין ללוש כשיעור חלה הוצרך המג"א לתת טעם ע"ז כדי לקיים מצות חלה]: אבל מ"מ אינו ענין דברי הרמ"א והמג"א לנידון שאלתו דהרמ"א לא כתב רק דהנשים ילושו בע"ש כדי שיעור חלה כדי להכניס עצמן בחיוב חלה אבל לעשות תקנה דבע"ש לא יפרישו הנחתומין מהעיסה חלה בשעת גלגול כלל כדי שהנשים שקונות הפת לאחר אפיה מהנחתום יהיו יכולים לקיים מצות חלה זה אינו עולה הדעת כלל וכלל דהא עיקר מצות חלה הוא מן העיסה בשעת גלגול ובשעת גלגול היה של הנחתום והיאך יבטל הנחתום מ"ע של הפרשת חלה המוטל עליו בשביל כדי שהנשים יוכלו להפריש חלה לאחר אפיה דלא מבעיא לדעת הט"ז ביו"ד סימן א' ס"ק י"ז דהפרשת תרומה וחלה הוא מצות חיובית על האדם ואפי' אם אינו רוצה לאכול מהתבואה או מהפת כלל [וראיה לדבריו מד' הר"ש והרע"ב ז"ל בפ"א דחלה משנה ח' שפירשו להא דתנן שם שעיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה היינו דראויה לאכילת רועים ואף דהרועים לא יאכלו ממנה כלום ולא נעשית רק לכלבים מ"מ כיון שהעיסה ראויה לאכילת אדם חייבת בחלה וכן ס"ל לר"ל בירושלמי שם והא דממעטינן בספרי בפ' שלח עריסותיכם ולא עיסת חיה היינו עיסה שאינה ראויה אלא לחיה הרי להדיא כדעת הט"ז דכל שהעיסה ראויה לאכילת אדם אף שעושה העיסה בשביל הכלבים מ"מ חייבת בחלה וכ"ש אם עושה העיסה בשביל ישראל אחר המחוייב במצות חלה] אלא אפילו לדעת המג"א באו"ח בר"ס ח' שכ' דמצות חלה אינה מצוה כל כך דאינו עושה רק לתקן מאכלו כמו בשחיטה ומשמע מדבריו דמצות תרומה או חלה אינו מוטל רק על האדם הרוצה לאכול כמו בשחיטה וס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל בהלכות חלה דפסק כדעת ר' יוחנן בירושלמי דאין חייב בחלה רק אם אוכלים ממנה הרועים ממש ומשמע קצת כדעת המג"א דאינו מוטל המצוה רק על האדם האוכל ממנה מ"מ זה שייך אם אדם האוכלה יכול להפריש בשעת גלגול אבל כיון שהנשים קונין להפת אחר אפיה ועיקר המצוה הוא להפריש מן העיסה דווקא והפרשה מן הפת לאחר אפיה אינו אלא דיעבד היאך יבטלו מנות הפרשת חלה של לכתחילה ויסמכו על הפרשה של הקונים שזה אינו אלא בדיעבד וטפי היה ראוי אם רוצים הנשים לקיים מצות הפרשת חלה בע"ש שיכנסו לבית האופים בשעת גלגול העיסה ויטלו רשות מהנחתום ליקח חלה מן העיסה ואח"כ יקנו מן הנחתום לאחר האפיה כל הלחמים שיצא מהעיסה הזאת אבל להמתין להפריש לאחר האפיה אין לנו: ועור דבלא"ה קשה מאוד לסמוך על הפרשה של הקונים שהרי כת"ר בעצמו הביא לדברי המק"ח בסי' תנ"ז דאם אחד מפריש חלה מפת אחת נפטרו כל הלחמים שהן מעיסה הלזו בכל מקום שהם ואף אם מחשב שלא לפטור חלות האחרות והלכך תו אינו יכול להפריש מחלה אחת לאחר אפיה על חלות אחרים דשמא חלה זו שרוצה להפריש אותה לחלה כבר נפטרה שאדם אחר הפריש חלה מחלה אחת של עיסה זו ונמצא דמפריש מפטור על החיוב: ואף דמסיק המקור חיים דמד' הט"ז והש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק י"ג משמע דמהני מחשבה וכ"כ המחבר בסידור דרך החיים שלו מ"מ הא כתב שם דלכתחלה אין לסמוך על זה ובפ"ק ווילנא יש לנו קבלה מרבני המו"ץ המאורות הגדולים דפה אשר מלפנינו נ"ע להחמיר בזה אף דיעבד דאם יארע לפעמים קודם הפסח שהנשים מניחים המצות בשני כלים וכשנוטלים חלה בע"פ אין נוטלים רק מכלי אחד ומכלי השניה דעתן ליטול מהם חלה פעם שניה בחוה"מ וכשבאים לשאול שאלה מרבני המו"ץ קודם יו"ט פוסקים להם שצריכים לאפות מצה אחת ולהניחה בכלי השניה וליטול אותה המצה לחלה כדי לפטור כל המצות שמונחים בכלי השניה וכן האידנא שנתרבו כמה אנשים שאין אופין מצות בעצמם לצורך הפסח רק הם קונין מצות מהנחתומין שאופים למכור בשוק וידוע לנו שהנחתומין בעצמם אין מפרישין חלה כלל לאחר האפיה משום דמניחין המצות בכמה כלים וגם דהנחתומין בעצמם אינם מצויים שם בבית האופים שיצוו להפריש חלה מן המצות ולכן אנו מזהירים להקונים שאינם רשאים ליטול חלה מהמצות מאחת על כולן אפילו אם יניחו כל המצות בכלי אחד דשמא אותה מצה דיקחו לחלה כבר נפטרה מחלה על ידי שקונה אחר כבר הפריש מצה אחת לחלה מאותה עיסה ונמצא שנפטרו כל המצות שמאותה עיסה מחלה בכל מקום שהם ונמצא דיפריש מפטור על החיוב רק הם צריכים ללוש עיסה אחת קטנה ולאפות ממנה מצה אחת ואותה מצה יניחו בכלי אחד עם כל המצות שקנו מהשוק ויטלו אותה לחלה על כל המטת: וכל זה אנו צריכים לפשות רק ממצות של הפסח שאין יכולים להפריש חלה בשעת לישה אבל בחלות שאופין בע"ש שיכול הנחתום להפריש חלה בעודה עיסה למה לא יפריש הנחתום ותו לא נצרך להכניס עצמינו לסמוך על הפרשת הנשים שיש בזה כמה עקולי ופשורי ולענין עיקר פלפולו בד' הט"ז ביו"ד סימן שכ"ו אין לי פנאי כעת להאריך בזה אך בכלל כל דבריו נ"ל נכון מאוד ויפה כתב לדחות ראייתו מהמשנה דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי מחמת כמה טעמים ובפרט מה שדחה דשאני תרומות ומעשרות שאין לבעלים רק טובת הנאה שיכול ליתן לכל כהן שירצה והלכך במכירי כהונה שבוודאי יתן לו ממילא שאר הכהנים מסחי דעתייהו וכמש"כ רש"י והוי כאלו אתי לידיה אבל לא זה שייך הכא הנה חילוק זה נ"ל נכון מאוד אך ביותר יש לחלק דהתם בוודאי לא יחזרו הבעלים ליתן לכהן אחר שאינו מכירו דמאיזה טעם יעשה כן והלכך שפיר הוי כאלו אתי לידיה ומקיים בזה מצות נתינה אבל הכא היכי יעלה על הדעת לומר דהוי כאלו אתי לידייהו דהרי וודאי אם יבואו נשים אחרות ויוסיפו על המקח בוודאי ימכור להם: אך מש"כ כת"ר נ"י להעיר על דברי מגן האלף במש"כ דחלה אינו חובת גברא דאם לא ירצה לאכול אינו חייב להפריש חלה והיינו דס"ל כדעת המג"א שהבאתי לעיל] דא"כ למה אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנו חיוב חלה הנה במח"כ לא דק בזה כלל דהמגן האלף לא כתב רק דאם אינו רוצה לאכול הפת אינו מוטל עליו להפריש חלה אבל באופה פחות מכשיעור הרי אופה ע"מ לאכול רק דאופה שיעור שאינו חייב בחלה כדי להפקיע עצמו ממצות חלה זה בוודאי אסור כמו דאסור להפקיע עצמו ממצות ציצית וללבוש בגד שאינו חייב בציצית ובעידן ריתחא ענשינן עלה וכדאיתא במנחות מ"ג אך עיקר דברי מגן האלף בזה הרבה יש לפלפל בדבריו ויבואר במק"א אי"ה: ואגב דאיירינן בדיני הפרשת חלה ראיתי לכתוב לכת"ר נ"י במה דקשה לי מכבר על דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל במש"כ בפ"ה מה' ביכורים הלכה ז' שכ' טעם על מה שתקנו חז"ל להפריש חלה בחו"ל [ובתרומה לא תקנו] כדי שלא תשתכח תורת חלה והדבר מתמיה דהלא בחו"ל לעולם לא נתחייב ולא שייך שישתכח תורת חלה ובא"י לא ישתכח דהרי בא"י מפרישין חלה באמת כד"ת: ובאמת שהתוס' בקידושין דף ל"ו ע"ב ד"ה כל מצוה כתבו טעם נכון בזה משום שחובת חלה הוא בשעת גלגול ומחזי כחובת הגוף ולכן תקנו חז"ל להפריש חלה גם בחו"ל משא"כ תרומה דמפרישין מן התבואה נראה לכל שהיא חובת קרקע אבל דברי הרמב"ם תמוה ומש"כ על זה הכ"מ שם דכ"ה בפ"ד בבכורות כ"ז תמוה מאוד דהא דברי הש"ס דבכורות הובא שם ברמב"ם הלכה ח' אבל שם ענין אחר הוא דבדליכא כהן קטן או כהן גדול שטבל לקירויו וישתכח מצות אכילה חלה לכהן לכן תקנו להפריש שני חלות