עצי ברושים קיד

הגדול דווקא משום דשם הוא מקום סכנה ביותר ומיהו בשבת י"ט לא הוזכר ים הגדול רק אין מפליגין בספינה סתם] בשליח הרשות אבל אם היה שליח מצוה מותר מפני ששליח מצוה דוחה את השבת והיינו דמותר לו לפרוש ואף דאפשר דיצטרך לחלל את השבת משום פיקוח נפש מ"מ מותר דכיון דהולך לדבר מצוה ומה שיצטרך לחלל את השבת אם יהי' לו דבר סכנה לא איכפת לן דאז פיקוח נפש ידחה את השבת. והיה כוונתם בזה לתרץ מה ששלח משה את המרגלים בד' בשבת מפני ששילוח מרגלים ג"כ שליחות מצוה היא וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שם דהתחלת כבישת א"י אז הוא ע"י שילוח מרגלים וכן מצינו במשה רבינו ששלח מרגלים לרגל את יעזר וכמו דכתיב בפ' מטות וכן יהושע שלח מרגלים אך דהקב"ה שיודע מה שעתיד להיות וידע דמשליחות הזה יגיע רעה גדולה לכל ישראל דע"י זה יגזר ה' עליהם דימותו במדבר ולא יראו את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאברהם יצחק וליעקב לתת להם ולכן אמר למשה אני איני מצוה אותך לשלוח מרגלים דמפי עליון לא תצא הרעות אבל מ"מ שלח לך לדעתך ור"ל לפי דעת התורה שנקראת על שם משה רבינו צריך אתה לשלוח דבכל דיני התורה אין משגיחין על העתידות כמו בחזקיהו מלך יהודה דראה ברוח הקודש דיפקו מיניה בנין דלא מעלי ולא רצה לישא אשה ולהוליד בנים ואמר לו ישעיהו הנביא בשם ה' דבהדי כבשי דרחמנא למה לך כיון דמצוה דפרו ורבו הוא מ"ע מה"ת מחוייב אתה לקיים ואל תשגיח במה דיפקו מינך בני דלא מעלי וכן אמר הקב"ה למשה כיון דכבישת הארץ מצוה היא וא"א בלא שילוח מרגלים ולכן מחוייב אתה לשלוח מרגלים ואל תחוש במה שעתיד להוולד משליחות הזה רעה גדולה לישראל ולכן כתוב אח"כ וישלח אותם משה ע"פ ה' משום דה' צוה לו לשלוח אך דלא נקרא הציווי על שם ה' רק על שם משה וכמו דאמר ליה שלח לך לדעתך אבל מ"מ השליחות היה ע"פ ציווי השם: ונחזור לדברי המדרש הנ"ל דמדברי המדרש הנ"ל נלמד דלדבר מצוה מותר להפליג בספינה קודם השבת ולא חיישינן אולי יצטרך לחלל את השבת בשביל פיקוח נפש והיינו כדעת הרמב"ן במלחמות שהובא בר"ן בסו"פ ר"א דמילה דאם אישתפיך חמימי דבתר מילה מקמי מילה מ"מ מלין אותו בשבת ואף דלאחר המילה נצטרך לחלל עליו את השבת במלאכה דאורייתא: ומיהו נ"ל דדווקא במצוה שזמנו קבוע דווקא עכשיו כמו בשילוח המרגלים דהיה הדבר נחוץ מיד שהקב"ה צוה להם שיעלו וירשו את הארץ וממילא גם השילוח מרגלים היו מחוייבין לשלוח מיד וכן במילה בשמיני דזמנה קבוע היום דווקא אבל במילה שלא בזמנה שהיה חולה בשמיני ונתרפא בג' ימים קודם השבת כיון דבלא"ה כבר עבר זמנו אינו ראיה דמותר למולו בתוך ג' ימים קודם השבת באופן שיצטרך לחלל עליו את השבת להחם חמין עבורו לרחוץ את המילה דכל ג' ימים שאחר המילה מסוכן הוא לענין רחיצה בחמין דשאני שילוח מרגלים דהיה הדבר נחוץ לשעתו: ובזה יסתלק תמיהת הש"ך ביו"ד בסי' רס"ו ס"ק י"ח על דברי הרז"ה שהובא בד' התשב"ץ בסי' כ"ז דאסור למול מילה שלא בזמנה ביום ה' כדי שלא יבוא ג' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו את השבת והוציא זה מהא דאין מפליגין בספינה ותמה עליו הש"ך דהא אדרבה איתא התם דלדבר מצוה מותר להפליג ואכן לפי הנ"ל לק"מ די"ל דהש"ס מיירי בדבר מצוה שזמנה קבוע היום וא"א לדחות אותה לאחר השבת: אב ל אי קשיא על הרז"ה הא קשיא דהא הרז"ה ז"ל בס' המאור סובר דאף במילה בזמנה אי אשתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה צריך לדחות המילה לאחר השבת כדי שלא נצטרך לחלל את השבת ולהחם חמין עבורו זה וודאי תמוה דאין לך מצוה שזמנה קבוע היום כמו מילה בזמנה ובכה"ג הא מפורש בברייתא בשבת דלדבר מצוה מותר להפליג: ואכן כשראה כבוד חתני הרב המאוה"ג מו"ה אהרן הכהן נ"י לדברי אלה אמר ליישב דברי הרז"ה ז"ל בטוב טעם ודעת די"ל דדעתו ז"ל דלהפליג בספינה או לילך למדבריות שאני דלא ברי היזקא דאפשר דלא יעמוד עליהם רוח סערה ולא יבוא עליהם לסטים [ובקרא דתהלים ק"ז נמי משמע דאינן חייבין להודות רק אם עמד עליהם רוח סערה ותרומם גליו וניצולו הימנו וכן בהולכי מדבריות דווקא דתעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' וכו' אז יודו לה' חסדו ומיהו מסתימת דברי הש"ס והפוסקים ז"ל משמע דלעולם צריכין להודות אף דלא אירע להם שום דבר רע והדבר צ"ע] וכיון דלא ברי היזקא אמרינן דלדבר מצוה מותר משום כיון דהולך לדבר מצוה המצוה תגן עליהם שלא יאונה להם שום פגע רע דשלוחי מצוה אינן ניזוקין במקום דלא קביעא היזקא אבל במילה דידוע דלאחר המילה מסוכן הוא ונצרך לרחוץ המילה בחמין וקביעא היזקא מאי תועלת דהוא דבר מצוה ומקיים מ"ע מ"מ הא ידוע דנעשה מסוכן אח"כ וצריך לחלל עליו את השבת שפיר כתב הרז"ה דאם נשפך החמין אסור למולו בשבת וגם תמיהת הש"ך על הרז"ה ג"כ יתורץ בזה דשאני התם דלא ברי היזקא ולכן לדבר מצוה מותר משום דשלוחי מצוה אין ניזוקין ולא יצטרכו לחלל את השבת משא"כ במילה דוודאי נצרך לחלל את השבת עליו לאחר המילה כל זה מד' חתני הרה"ג הנ"ל ודפח"ח: ואכן קצת יש לתמוה על הרז"ה שם בספר התשב"ץ דמ"נ אם ידוע דלא ימצאו להחם חמין בע"ש כדי לרחוץ המילה בשבת א"כ מאי איריא במילה שלא בזמנה דהא אפילו בזמנה אוסר למול באופן שיצטרך לחלל עליו את השבת ואם אפשר להחם חמין בע"ש כדי לרחוץ את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת א"כ גם במילה שלא בזמנה מאי איכפת לן שנימול אותו ביום ה' מאחר שלא נצטרך לחלל עליו את השבת וקושיא אלימתא היא לכאורה על הרז"ה: ורציתי ליישב דלעולם מיירי שיהי' חמין לרחוץ את המילה בשבת ולכן במילה בזמנה מותר אבל במילה שלא בזמנה מ"מ אסור למול ביום ה' דלרחוץ כל גופו בשבת בחמין שהוחמו בע"ש יש בו איסור שבות כדאיתא בשבת (ד' מ') וגבי מילה שלא בזמנה יש להחמיר אף באופן שיצטרכו לחלל עליו את השבת באיסור דרבנן כן נ"ל ליישב ד' הרז"ה. אבל מ"מ לא נח דעתי בתירוץ הזה דהתינח אם נצרך לרחוץ כל גופו של קטן אבל באמת בירושלמי שבת פ"ט הלכה ג' איתא פלוגתא אי צריך לרחוץ כל גופו של קטן כפשטיות לשון המשנה או דסגי בהרחצת מילה לבד דתנא דבי רב סברי דמרחיצין את המילה ור' יוחנן סבר דהלכה כמי שהוא אומר דמרחיצין את הקטן וע"ש בקרבן עדה. וא"כ לרב אין כאן איסור כלל דהא לרחוץ פניו ידיו ורגליו מותר בחמין שהוחמו בע"ש לד"ה וגם לדעת ר"י דצריך לרחוץ כל גופו של קטן מ"מ כיון דאינו אלא איסור דרבנן לא שייך להחמיר ברחיצת קטן מכמה טעמים ולכן דברי הרז"ה הנ"ל עדיין צל"ע ויבואר במקום אחר בעז"ה וגם לבאר ד' התוס' בקידושין (ד' ל"ז) אכ"מ ואי"ה בספרי עצי אלגומים יבואר ד' התוס' באריכות הנלע"ד כתבתי בעז"ה: שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא: הלכות חלה סימן נו ראיתי לכתוב בכאן התשובה שהשבתי בחודש טבת בשנת תר"ס לפ"ק לכבוד הרב הגאון המפורסם חו"ב סוע"ה מו"ה משה פערילמוטער נ"י מו"ץ דק"ק לאדז יצ"ו בעהמ"ח כמה ספרים נחמדים וזה לשוני שם: אחדש"ט הרמה באתי להשיבו מפני הכבוד ע"ד התשובה אשר שלח אלי ער"ח מנחם אב דשנת תרנ"ט בנידון אשר נשאל מהבע"ב דמחנו דמה לעשות במצות הפרשת חלה בכל ע"ש יען כי רובא דרובא לוקחים חלות בכל ע"ש מן השוק "כתב כת"ר נ"י כי יש בזה כמה ספיקות והאריך בזה בפלפולא רבתי כיד ה' הטובה עליו [וכבר הדפיס כעת בספרו תרשיש שוהם בסי' נ"ג תשובה זו] ואני תמה דמה זו שאילה בחלות שקונין לשבת דווקא הלא