עצי ברושים קי

ולענין חשש דשמא יבוא לידי הפסד נראה לענ"ד דזה ודאי אם יתרצו הקצבים והחוכר לבדוק הבני מעיים בבית המטבחיים אזי מה טוב אבל אם לא יתרצו נראה דג"כ אין קפידא ויעשו כך דהקצב יערוב הבני מעיים שמכל הבהמות הכשרות הכל ביחד באופן דלא ידע כלל איזה מבהמה זו ואיזה מבהמה אחרת והקצב שאין לו באותו היום רק ב' בהמות כשרות לא ימכור הבני מעיים להלוקחים רק ימכרם לקצב אחר שיש לו הרבה בהמות כשרות ואז אף אם ימצא מחט אצל הלוקחים בהמסס או בבית הכוסות יצא כל הבשר מחשש איסור דאורייתא דהרי בטל חד בתרי ואפי' לח בלח וכ"ש יבש ביבש ואי משום איסור דרבנן דחתיכה הראויה להתכבד נ"ל דבכל בכגון זה דיכול לבוא לידי הפסד גדול יש לסמוך על דברי השערי דורא בסי' מ' שהביא בשם כמה גדולים דחתיכה שלא נמלחה לא מקרי ראויה להתכבד משום דחסרון מליחה מקרי מעשה גדול משום דבעינן דלאחר הביטול יהי' ראוי להתכבד לישראל בלא מעשה ומה שראויה לעכו"ם בלא מעשה זה לא מקרי ראויה להתכבד משום דבעינן דיהי' ראויה להתכבד לכל אדם. וכן דעת הר"ן והובא בפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות חלק ג'. וכן דעת הנו"ב מהד"ק סי' ט"ז ע"ש ובחידושי על יו"ד הארכתי בזה. וכבר נדפס על שמי ביו"ד דפוס ווילנא בסי' ק"א והלכך אף אם ימצא הלוקח טרפות בבני מעיים לא יצטרך להודיע להקצב כלל רק דימכרנו לעכו"ם ואם את הדבר הזה יעשו לא יהי' שום חשש איסור ולא חשש הפסד כלל בזה וכל העם על מקומו יבא בשלום. וע"פ אופנים אלו אני באתי על החתום בזה ביום ו' עש"ק כ"א שבט תרמ"א לפ"ק: ואגב שזכרתי להסוגיא דסו"פ האומנין ראיתי לכתוב בכאן מה ששמעתי דבר נחמד מאוד מפי הגאון הצדיק מו"ה שלמה זא ב זצ"ל [שהיה מ"מ ומו"ץ בפה משך מ' שנה] בביאור סוגיא דב"מ הנ"ל דהנה תמה דמאחר דשאל רבה בר בר חנה מרב אי דינא הכי מה זה שהשיב לו אין דכתיב למען תלך בדרך טובים וכן כששאל לו בעת שאמר לו זיל הב להו אגרייהו אי דינא הכי השיב לו אין וארחות צדיקים תשמור ולכאורה מה זה תשובה דהא הוא שאל לו אם הוא דין תורה דצריך להשיב להם גלימייהו ולשלם אגרייהו והוא השיב לו דכן כתוב בספר משלי והלא ידוע דכל ספר משלי אינו אלא מידות ומוסרים שצריך אדם להתנהג מצד המוסר ודרך ארץ ולפנים משורת הדין וע"ד שמצינו גם בתירה שהזהירה ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלהיך ולמדו מזה לדין מצרנות אבל באמת אינו דין גמור וא"כ אין זה תשובה על שאלת רבה בר בר חנה ואמנם הגאון הצדיק הנ"ל הוא מותיב לה והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת דרב שפיר השיב לו מקרא דמשלי הנ"ל והיינו דרב דייק מלשון הכתוב דכתיב למען תלך בדרך טובים ומשמע דהטובים יש להם דרך אחר שלא כשאר בני אדם וכן כתיב ואורחות צדיקים תשמור משמע דהצדיקים יש להם אורחות אחרים רק דשלמה המלך הזהיר דכל בני אדם ג"כ ראוי שילכו בדרך טובים ובאורח צדיקים ומזה הוציא רב דלת"ח וצדיקי הדור הם מחוייבים ע"פ ד"ת לעשות לפנים משורת הדין שאצלם לפנים משורת הדין הוא דין גמור ושפיר השיב רב לרבה בר בר חנה דכיון דאתה צדיק ות"ח מחוייב אתה להתנהג ע"פ ד"ת לעשות לפנים משורת הדין ולתת להו אגרייהו דכן הוא דרך הטובים וצדיקים דמחוייבים לעשות לפנים משורת הדין כן שמעתי מפה קדוש של הגאון הצדיק הנ"ל ודפח"ח. ונ"ל להביא סמך לדבריו מד' הכל בו בהלכות לולב ואתרוג (ד' ס"ג) שכתב שם ואפי' המחמיר על עצמו שלא יאכל אפי' פירות חוץ לסוכה יש לומר שמברך כיון ששבחוהו חכמים בחומרא זו עכ"ל ונ"ל כוונתו כיון שדרכו להחמיר אפי' באכילת פירות שלא לאכול חוץ לסוכה וחכמים שבחוהו בחומרא זו נעשה אצלו דין וצריך לברך על זה לישב בסוכה וא"כ לענין הנ"ל נמי כיון דדרך טובים וצדיקים להחמיר על עצמן לעשות תמיד לפנים משורת הדין והכתוב משבחן וקורא לדרכם דרך טובים וארחות צדיקים ומצוה לכל בני אדם שילכו בדרך הזה נעשה אצלם דין ומחוייבים לנהוג כן לעולם מצד הדין: נאום שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא. דרשה לברית מילה סימן נד תנן התם (בנדרים ד' ל"א ע"ב) ר' יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו כו' דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ד' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ואמרינן בגמ' ופליגא דר"א דאמר ר"א גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וצריך להבין במאי פליגי רבינו הקדוש ור"א דמר דריש ליה להך קרא על מילה ומר דריש ליה להך קרא על התורה. ועוד דהיאך פליג ר"א על רבינו הקדוש הלא ר"א הלזה הוא אמורא והיאך חולק על התנא: והנה שמעתי מכבר מפי מר אחי הגאון זצ"ל שאמר ליישב זה בטוב טעם ודעת והוא ע"פ מה שהקשה התוס' יו"ט דהאיך אפשר לפרש דקאי על המילה הלא מילה אינו נוהג אלא ביום. והיאך אמר אם לא בריתי יומם ולילה. ומה שתי' בתי' קמא דר"ל דהמילה היא קיימת בגופו יומם ולילה זה דחוק טובא דמה הוצרך הכתוב להשמיענו זה ומה היה חסר דהיה כתיב אם לא בריתי סתם דאטו לא ידעינן דהמילה היא קיימת בגופו תמיד. ועוד דלשון יומם ולילה לא שייך בזה: ומה שתי' עוד דמפסקינן לקרא בסכינא חריפא ותיבות יומם ולילה קאי אלמטה והכי קאמר אם לא ברית המילה חוקות יומם ולילה וחוקות שמים וארץ לא שמתי. והיינו דאלמלא מילה לא היה המאורות מאירין על הארץ ולא היה ניכר בין יום ללילה. הנה דבריו ז"ל תמוהין מאוד. ונראה דאישתמיט מיניה הברייתא דסו"פ ר"א דמילה דאמרינן התם דהמל את העבדים [בימים הקדמונים] אומר אקב"ו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם שדוחה את השבת החמורה ר' נחמי' אומר גדולה מילה ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי וגו' ולפי דברי התיס' יו"ט דיומם ולילה קאי אלמטה הו"ל לחז"ל לתקן בנוסח הברכה ולומר דאלמלא דם ברית יומם ולילה שמים וארץ לא נתקיימו אלא וודאי דקאי אלמעלה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דהא המילה אינו נוהג בלילה. ואמנם יש ליישב בהקדם מה שתמה הבעל המאור ז"ל בסו"פ ר"א דמילה דאמאי לא תקנו חז"ל בכל המילות נוסח זה דאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ דהא וודאי דהך קרא דאם לא בריתי לא קאי דווקא אמילת גרים ועבדים אלא אכל מילות שנצטוינו למול בנינו הזכרים. וא"כ הו"ל להזכיר זה גם במילות הבן. ומה שתי' שם הוא דחוק מאוד. ועוד דנהי דלא תקנו לומר ולהטיף מהם דם ברית מ"מ הו"ל להזכיר דאלמלא המילה לא נתקיימו שמים וארץ דלאו מילתא זוטרתי היא להזכיר זה לפרסם גודל המצוה ומעלתה בפני ההמון. ובזה נדחה נמי מה שנמצא עוד בד' הראשונים ז"ל לתרץ משום דבהו ע"פ הרוב ליכא רק הטפת דם ברית והוצרך להזכיר דהטפת דם ברית נמי מצוה גדולה היא וזה שתקנו לומר בלשון דאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ולא תקנו לומר אלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ כלשון המשנה משום דבהנך ליכא חיתוך ופריעה ע"פ הרוב רק הטפת דם ברית. ואכן גם על תי' זה יש להקשות כנ"ל. ואכן מר אחי הגאון זצ"ל תירץ יפה ע"פ דברי המהרש"א ז"ל דהקשה דמאי הוסיף ר"נ ואמר דגדולה מילה שדוחה את הנגעים דמאי רבותא הוא דהלא כבר אמר דדוחה את השבת דהיא חמורה מהנגעים. ותי' דר' נחמי' קאי על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה שבת מ"מ היא גדולה שמ"מ היא דוחה את הנגעים וכן תי' בתוס' חדשים. ועפ"ז י"ל דרבי נמי אמילה שלא בזמנה קאי ור"ל דאפילו מילה שלא בזמנה מ"מ היא גדולה שהרי נתקיימו עליה שמים וארץ דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וליכא למימר דקאי אמילה בזמנה דהא אינה נוהגת רק ביום ולכן ע"כ אמילה שלא בזמנה קאי וס"ל כראב"ש