עצי ברושים קח

בהג"א והובא בד"מ באות ג'] ולכן גדרו גדר שלא לאכול כרס הפנימי כלל וגם בהמסס ובית הכוסות שהחלב שעליו הוא באיסור כרת ממילא גם עליהם יש קרומין היונקים מחלב אשר עליהם וצריכים ניקור וחשו שמא לא ינקרו יפה ואכן אם הטעם הוא משום זה קשה מאוד להתיר האיסור וכמו שכבר האריך בזה כל הצורך הפר"ח ז"ל באו"ח בסימן תצ"ו בדיני מנהגי איסור ויתבאר לקמן אי"ה בסוף התשובה]: והנה עתה שהיוקר על הבשר רב מאוד וא"א להעניים לקנות בשר ליום השבת מחמת גודל היוקר. וכבר אמרו חז"ל בפסחים (ד' קי"ב) דאף דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מ"מ עושה דבר מועט בתוך ביתו ומאי ניהו כגון כסא דהרסנא והנה עניים בזמנינו אפי' זה אינם יכולים לקיים דגם דגים הוא ביוקר. ואין להם ממש מה לאכול בשבת אם לא לאכול פת יבש עם דגים מלוחים וגם לחם אין להם כפי הצורך מחמת גודל היוקר כעת ד' ירחם. וגם בחול ג"כ ראוי לחוש על תקנת עניים ולהמציא להם שיוכלו לקנות בשר בזול דידוע דהדורות הולכים ומתמעטים והכוחות נחלשים והכל חולים הם אצל בשר וא"א לאדם להברות גופו ונפשו ולעסוק במלאכתו אם לא שיאכל תבשיל של בשר. ואם בזמן חכמי הגמ' אמרו בחולין (ד' פ"ד) על הא דאמר ר"א מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק אמר על זה ר' יוחנן דאבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה ירצנה לחנווני. ואם ר' יוחנן אמר כך אנן מה נעני אבתריה דידוע דבכל דור ודור הכוחות נחלשים ולכן מכח כל הנ"ל עלה רוח טהרה בלב אלופי ורוזני הקהל והגבאים דצ"ג ויחידי עם סגולה דפ"ק ד' עליהם יחי' לעיין ולפקח על תקנת עניי העיר ושאול שאלו לנו ולדעתנו אם יש מקום לבטל התקנה הנ"ל ולהתיר למכור הבני מעים משום צורך הענים כדי שיוכלו לקנות הבני מעים הלז שהם נמכרים בזול הרבה לפי ערך שאר הבשר ויהי' תקנה גדולה לעניי העיר בזה: והנה להתיר המנהג הלז לפי שעה בעת היוקר וגם לעניים בלבד הדבר פשוט דיש מקום להתיר. וראיה לזה מהא דתניא בתוספתא דכתובות פ"ה [והובא ברש"י בקידושין (ד' ע"א)] דאמר ר' מנחם בן נפח משום ר"א הקפר דמעשה בר' טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת להאכילן בתרומה והרי לפי משנה אחרונה ארוסה בת ישראל אסורה מלאכול בתרומה עד שתכנס לחופה. וא"כ מה תועלת הי' מה שקדשן הרי בוודאי לא נשא אותן והיאך היו מותרות לאכול בתרומה ובשלמא למ"ד דעיקר הגזירה הוא משום סמפון הרי גבי ר"ט לא שייך חששא זו דלר"ט לא איכפת ליה בסמפון דהא לא הי' בדעתו לישא אותם כלל. אבל למ"ד משום שמא תשקה לאחיה הא איכא וזה אין לומר דמעשה זו הוי קודם שנשנית משנה אחרונה דהא ליתא דבתוספתא שם משמע להדיא דהי' לאחר התקנה דבתחילה שנינו שם דרבותינו אמרו דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וכו' וע"ז מייתי מעשה דר"ט ומסיים הטעם משום שהיה שני בצורת ומשמע להדיא דזה מספר לנו ר' מנחם דאף לאחר התקנה דמשנה אחרונה מ"מ בשנת בצורת בשביל תקנת עניים יכולין לבטל התקנה ולעמוד על דין דאורייתא דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה וכמו דעשה ר"ט. ואם אמרו כן בתקנת חכמים ק"ו ובן בנו של ק"ו דיש לבטל תקנת העיר שלא נתייסד רק על אותה הפיר בשביל תקנת עניים שימצאו להם בשר דהוא בזול יותר משאר בשר והוא ממש כמו התם דהתירו להם תרומה משום שהיא בזול יותר מחולין משום דלא נמצאו להם אוכלין וזו ראיה שאין עליה תשובה לפענ"ד. ועוד ראי' מהא דתניא בנדה וד' ט' ע"ב) גבי אשה שעברו עליה ג' עונות דס"ל לר"א דדיה שעתה והביא ראי' ממעשה דריבה אחת כו' ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה והשיבו לו חכמים דאין שעת הדחק ראיה משום שהיה שני בצורת אלמא דאפי' חכמים דס"ל דלא מהני ג' עונות מ"מ בשני בצורת מקילינן ואמרינן דדיה שעתה וכן כתבו התוס' שם (ד' ו' ע"ב) ד"ה בשעת ודלא כרש"י שם ע"ש. וגדולה מזו מצינו דהרי התירו חכמים להאכיל לעניים דמאי. וכן מצינו בכמה תשובות האחרונים ז"ל שהתירו לאכול מיני קטניות בפסח בשני בצורת ואף שאיסור מיני קטניות נתפשט איסורו בכל מדינות אשכנז וק"ו הדברים בנד"ד דאינו אלא מנהג שקבלו על עצמן בני העיר בלבד דוודאי יש להקל בשני בצורת כמו בזמנינו זה שהיוקר הולך וגדל מידי יום ביום ד' ירחם: ואמנם כל זה להתיר לפי שעה אבל להתיר לחלוטין וגם לעשירים הדבר צריך ביאור ועיונא רבא בד' הש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל וראיתי להכניס עצמי בדבר הזה ולברר הדבר על בוריו כפי מה שירוני מן השמים. וד' אלקי הצבאות. יצילני משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. וזה החלי בעזר השם: גרסינן בפסחים (ד' נ' ע"ב) בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן אמרו לי' אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להם כבר קבלו אבותיכם עליהן שנאמר שמע בני מוסר אביך וגו'. היוצא לנו מזה שכל דבר שקבלו האבות על עצמן מנהג וגדר משום סייג ופרישות חייבין הבנים ג"כ לקיים המנהג ההוא לדורות עולם ואף דהם עניים וא"א להם לסבול המנהג מ"מ מחוייבין לקיים וכ"כ הריב"ש בתשובה רמ"ט בשם הרמב"ן במשפטי החרם והובא בב"י יו"ד בס"ס רי"ד וז"ל שם שכל קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבים באותו הגדר כדמוכח עובדא דבני ביישן וכו' ע"ש. אך דהו"ל לבאר דאפילו במקום דלא אפשר להו מ"מ מחוייבים לקיים וכנ"ל. והריב"ש בתשובה שם הרבה להביא ראיות על זה מכמה פסוקים שבתנ"ך דשבועות האבות או נדריהם או מנהג שהנהיגו בעצמם חל על הבנים אחריהם לדורות עולם וכן דהרוב יכול להכריח להמיעוט דבני העיר על בני עירם הרי הם כב"ד הגדול לכל ישראל ע"ש ומשמע להדיא דלא מהני התרה לחכם דאף שמבואר בנדרים י"ד דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור מהני שאלה לחכם. וכן מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רי"ד מ"מ היינו האבות בעצמם דקבלו על עצמם המנהג. אבל הבנים אין ביכולתם להתיר הנדר שנדרו אביהם דהא בעינן פתח חרטה וגבי הבנים לא שייך פתח חרטה דהא לא נדרו כלל וראיה דאם איתא דמהני גם להו שאלה לחכם למה לא התיר להם ר"י הנדר ע"י חכם או ע"י ג' הדיוטות: וגם מוכח דגם ב"ד שגדולים בחכמה ובמנין יותר מהאנשים שקבלו על עצמן אינם יכולים לבטל כיון שמתורת נדר נגעו בזה מאי מהני בזה ב"ד. ותדע דהא ר"י בוודאי הי' גדול בחכמה ובמנין יותר מבני ביישן ואעפ"כ לא התיר להם: ואין לתמוה ע"ז מהא דאמרינן בע"ג (ד' ל"ו) דמשו"ה הי' יכולים רבי וב"ד להתיר השמן ולבטל תקנת שמאי והלל ואף דלא הי' גדול בחכמה ובמנין יותר משמאי והלל משום שלא פשט איסורו ברוב ישראל. ולכאורה מאי מהני שלא פשט איסורו ברוב ישראל מ"מ במקום שפשט איסורו כבר קבלו על עצמן האיסור ונאסר להם מתורת נדר דלא גרע התקנה שהטילו עליהם שמאי והלל יותר מהסכמת עצמן. וא"כ אפילו רבי ובית דינו הי' גדול בחכמה ובמנין יותר משמאי והלל לא הי' יכול לבטל במקומות שכבר נהגו בו איסור. אבל לאחר העיון ניחא דנראה דהש"ס בעצמו שם כוון לתרץ זה דמסיים שם דסמכו עצמן על דברי רשב"ג ור"א ב"ר צדוק שהי' אומרים דאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ולכאורה דלענין מאי הוצרך הש"ס להביא זה דהא כבר תירץ משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל אלא משום דבאמת הי' קשה לי' להש"ס דמ"מ במקום שפשט איסורו כבר נאסר להם מחמת נדר. וע"ז תירץ כיון דהי' הגזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה מעיקרא לא חל הנדר דהוי כמו נדר טעות וכדומה: ואין להקשות מפרוזבול דמשמע בגיטין (ד' ל"ז ע"ב) דאם שמואל הי' גדול בחכמה ובמנין יותר מהלל הי' מבטל לתקנת הלל וכתבו התוס' בע"ז שם בד"ה והתנן משום דהתם רוב הציבור יכולין לעמוד ע"ש. ולכאורה לפי מש"כ דבמקום דרוב הציבור יכולין לעמוד לא מהני אפי' גדול תמוה לכאורה. אבל הא אינו קושיא דהא עיקר הטעם הוא מחמת נדר והתם גבי פרוזבול לא שייך נדר כלל דמאי איסור שייך בזה דהא אדרבה עיקר תקנת הלל הי' היתר דע"י פרוזבול מותר לתבוע להלוה ואינו עובר על לא יגוש וגם בלא"ה לא שייך מנהג בזה דהא אינו אלא ע"ד המקרה וק"ל: ואמנם בהיות כן יש לתמוה היאך מתירים האחרונים בשני בצורת לאכול קטניות בפסח דאף דלא פשט איסורו ברוב ישראל ואף אם יהי' ב"ד בזמנינו דיהי' גדולים בחכמה ובמנין יותר מהגאונים שגזרו על קטניות מ"מ כבר נאסר להם בנדר ומאי מהני לזה ב"ד