עצי ברושים קו

ארבעים סאה אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא הוא טובל גם במים העליונים שהן זוחלין [ומשמע בהדיא מלשון זה של הרא"ש דדווקא אם האדם הוא טובל גם במים העליונים אבל אם טובל במים התחתונים שאין בו זחילה אין קפידא אף לדעת הר"ש. ושוב מצאתי בעז"ה בס' לחם ושמלה להגאון מוהר"ש גאנצפריד זצ"ל שמדייק ג"כ מד' הרא"ש ז"ל כן. אמנם מלשון הטור משמע להיפך ע"ש ואפשר דלדעת הר"ש יצא קולא יותר מלדעת הרא"ש דלדעת הר"ש משמע דאין קפידא רק שלא יהא האדם טובל בזוחלין. וא"כ אפשר דאף אם זוחל למטה ממ' סאה מ"מ אם כל גופו של האדם הטובל הוא למטה מהזוחלין כשר משא"כ לדעת הרא"ש בוודאי פסול]: וכתב הרא"ש ע"ז והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה [והדבר פשוט דלא בא לחלוק על הר"ש רק דבא לפרש דהנה בד' הר"ש במשנה לא הוזכר כלל דמיירי דאפי' ישאר מ' סאה ולא כתב רק דמיירי שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין רק דהרא"ש מפלפל בדבריו דלכאורה משמע דמיירי אפי' ישאר מ' סאה. ושוב כתב דיותר נכון לפרש דמיירי שלא ישאר מ' סאה וכן מפורש להדיא בתשובותיו כלל ל"ח שכתב שם ואף רבינו [שמשון] לא פירש רק אלא שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין ומשמע שנפרץ כ"כ עד שכל מימיו יוצאין וזוחלין ולא ישאר מ' סאה וכו' והובא בב"י הרי להדיא דמפרש כן בד' הר"ש וכן משמע עוד ברא"ש בפירושו על המשניות במשנה דמקוואות שלא הביא שם דברי הר"ש כלל רק דמפלפל כן בעצמו אם מיירי שישאר בו מ' סאה או לא והיינו משום דבד' הר"ש אין הכרח כלל ולא מצינו להדיא דעה האוסרת זחילה למעלה מארבעים סאה כי אם המרדכי בפ"ב דשבועות והובא בב"י וכתב האגור בשם אביו דיש לחוש לדבריו והובא בד"מ: ולפי זה אני תמה על הגר"א ז"ל שכ' דדעת הר"ש הוא מן האוסרין למעלה ממ' סאה ואולי משום דפשטיות דברי הר"ש ז"ל משמע דאפי' אם ישאר מ' סאה וזה שדייק הגר"א ז"ל וכתב בס"ק צ"ב ויש מחמירין וכו' כפשוטו של ד' הר"ש ז"ל וכו' [וכן משמע ג"כ מד' הטור שכ' מקוה שנסדק וכו' יש פוסלים אותו אפי' יש בו כמה סאין וע"כ שכוון לדעת הר"ש] וכן הביאו הטור ז"ל להלכה וכתב דדעת א"א הרא"ש דוודאי אם ישארו בו מ' סאה כשר. אבל אם לא ישארו בו מ' סאה פסול והנה נראה פשוט מדלא כ' הרא"ש לחלק בין אם הזחילה הוא למעלה ממ' סאה בין אם הוא למטה ממ' סאה כיון שהזחילה הוא בתוך שיעור המ' סאה אסור אלא כתב אם לא ישארו מ' סאה משמע דעיקר הקפידא הוא שלא ישאר בו מ' סאה והיינו אם אנו מניחים אותו לזחול כ"כ לא ישארו בה מ' סאה אפי' לימים הרבה פסולה ובכה"ג אפי' דהזחילה הוא למעלה ממ' סאה אך אם נראה דהזחילה תתפשט גם למטה ולא ישאר בה מ' סאה פסול והטעם כיון דעומד לצאת הוי כאלו יצא ואינו מצטרף למקוה וכמו שכ' הגר"א ז"ל שם בס"ק צ"ב והביא ראיה גדולה לזה מד' התוספתא רפ"ג מדלא מתירין חכמים רק באמצעית ולא בעליונה ותחתונה וע"כ משוס דאין הזוחלין מתערבין דקטפרס אינו חיבור וה"ה שאינו מצטרף וכו'. וא"כ מאי נ"מ אם ניכר הזחילה או לא מ"מ הוא עומד לצאת. ועוד דכן מפורש שם להדיא ברא"ש שכ' וראיתי אחד מן המחברים האחרונים דכתב מתוך משנה זו שכ' דאם נסדק אחד מכותלי המקוה והמים מנטפין דרך הנקב יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין ופסול עכ"ל. וא"כ הרי בהדיא דס"ל דאפי' אין ניכר הזחילה פסול דהרי אם יוצא מתוך הסדק בוודאי אינו ניכר הזחילה והרשב"א דמכשיר באינו ניכר הזחילה ג"כ מיירי ביוצא דרך סדק ונקב. וא"כ הרי להדיא דהרא"ש חולק על הרשב"א ז"ל בזה ויפה כתב הגר"א ז"ל דלדעת הרא"ש ז"ל פסול אפי' באינו ניכר הזחילה וגם כבוד הרבני המו"ץ דהחמירו אז באינו ניכר הזחילה כדין עשו והיינו משום דחששו לדעת הרא"ש ז"ל בזה: ועוד נראה לי להביא ראיה גדולה לזה דהנה לכאורה יש לתמוה על הטור ועל השו"ע ועל הגר"א ז"ל פליאה נשגבה לא אוכל לה דפסקו להלכה כדעת הרא"ש דאם לא ישאר מ' סאה פסול והרי הרא"ש בעצמו מסיק שלא כפי' הר"ש במשנה וכתב דלשון המשנה לא משמע כפירושו. ועוד הביא כמה ראיות ברורות מכמה משניות דמקוואות דאין המקוה נפסלת בזחילה כלל אם לא שכל המקוה זוחל והולך והוא טובל במקום הזחילה וכמו בטובל בנהר שרבו עליו מי גשמים והביא לזה חמשה ראיות שאין להשיב עליהן א) מהמשנה דגודר כלים ואף דוודאי א"א שלא יצא קצת מן המים שביניהן ב) מהתוס' שלא פסל מקוה בזוחלין רק דומיא דמעיין שכולו זוחל והולך ג) ממחלוקת ב"ש וב"ה בחרדלית של גשמים ד) מהתוספתא פ"ד דמקוואות ה) מהמשנה פ"ה דמקוואות בבור שהוא מלא מים שאובין וכו' ולכן מסיק אח"כ להדיא דלפי זה אין לפסול המקוה אם מימיו יוצאין לחוץ עכ"ל ומשמע להדיא דאפילו אם הזחילה הוא למטה ממ' סאה וגם לא ישאר מ' סאה וגס דהזחילה ניכר מ"מ כשר כיון שאינו טובל בתוך הזחילה. וא"כ תימה גדולה דהאיך כתבו הטור והשו"ע בשם הרא"ש לפסול אם לא ישאר מ' סאה. והיותר תימה על רבינו הגר"א ז"ל שכ' בדעת הרא"ש דאפילו אם אינו ניכר הזחילה פסול: אכן באמת צ"ל דדעתם ז"ל דהא דהרא"ש חזר בו היינו דפסול זחילה שאסור מה"ת אינו אלא אם טובל בתוך הזחילה. אבל אם זוחל כ"כ שלא ישאר בו מ' סאה פסול בלא"ה ומטעם שכתב הגר"א ז"ל דאין הזוחלין מתערבין ולא בא הרא"ש להוכיח אלא דפסול זחילה אינו רק בטובל במקום הזחילה ונ"מ בזה דאין לפסול זחילה אם ישארו מ' סאה רק אם טובל במקום הזחילה ומה שמסיק דאין לפסול מקוה שמימיו יוצאין לחוץ היינו בזוחלין למעלה ממ' סאה באופן שישארו מ' סאה ולא בא להוציא רק מדעת הר"ש דפוסל אפילו למעלה ממ' סאה. אבל אם לא ישאר מ' סאה מודו דפסול ולא מצד זחילה רק מצד דאינו מצטרף עם התחתונים כיון שעומד לצאת והלכך אין נ"מ כלל אם ניכר הזחילה או לא דהא אינו פסול מצד זחילה כן נ"ל ברור דעת הטור והשו"ע והגר"א ז"ל וזהו שמסיק הגר"א ז"ל שם לבסוף וה"ה למקוה שלא ישאר וכו' מפני דאינה מצטרפת עם היוצאין וכו' ע"ש [וכן כתב עוד בס"ק צ"א דאף דהרא"ש סתר פי' הר"ש במשנה מ"מ מסברא אית ליה דאם לא ישאר מ' סאה פסול] ולענין ראית הרשב"א ז"ל לא קשה כלל די"ל באמת דלדעת הרא"ש כל מקוה צריכה לעשותה בור סיד שאינו מאבד טיפה באופן שלא יחסר לעולם ממ' סאה ואז היא כשרה: אך ליישב דברי השו"ע מתמיהת הגר"א ז"ל מבואר אצלינו במקוס אחר בעז"ה וע"פ פשוטו יש לתרץ דס"ל דכיון דאינו ניכר הזחילה לא מקרי קטפרס ושפיר מצטרף. ידידו הדו"ש שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא. ובגליון השו"ע שלי כתבתי על ד' הגר"א ז"ל הנ"ל וז"ל מה שכתב רבינו הגר"א ז"ל דדברי המחבר תמוהין הנה תמיהתו אינו אלא על המחבר בעצמו אבל מ"מ נ"מ לדינא לדעת הרמ"א ז"ל שכ' בסעיף נ' דיש להחמיר אפי' אם ישארו מ' סאה עד הסדק ובאופן זה אם אין הזחילה ניכרת אז בוודאי אינו צריך להחמיר אפילו לכתחילה דהא בכה"ג לא מצינו שום דעה לפסול בזה: ודע דעל עיקר סברת הרשב"א שכ' דכל שאינו ניכר הזחילה כשר משום דאם א"א אומר כן אין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט צ"ע טובא דאם כוון להש"ס דחגיגה (ד' כ"ב) דארעא חלחולי מחלחלי הא כבר כתב הרא"ש בשם ר"י בעל התוס' בה' מקוואות דהא דאמרינן דארעא חלחולי מחלחלי אינו אלא במעין שגידי המעין מתחברין תחת לקרקע. אבל במקוה לא שייך חלחולי מחלחלי. ואפילו אם נאמר דהרשב"א ס"ל דגם במים מכונסין בקרקע ג"כ שייך חלחולי מחלחלי כמו שכ' הגר"א ז"ל בסימן ר"א ס"ק ו' דגם במים שאובין המים נבלעין בגידי הקרקע והביא בשם ספרי הטבע דהרבה פעמים מצאו דגים בתוך בורות מים מכונסין וכו'. וכן משמע במרדכי בפ"ב דשבועות דמפרש לה במים שאובין ודלא כר"י מ"מ אינו ראיה מזה רק אם לא יחסר ע"י הזחילה מארבעים סאה דהא בבור של מים מכונסין אע"ג דארעא חלחולי מחלחלי מ"מ אינו חסר מעולם משיעורו דכשם שהמים שבכאן נמשכין בגידי הקרקע למקום אחר כך המים שבמקומות אחרים נמשכין לכאן ע"י הגידי הקרקע. אבל אם ע"י הזחילה תמעט המקוה ממ' סאה אינו ראיה משם שהוא כשר: ואמנם אפשר שגם הרשב"א ז"ל דמכשיר באין הזחילה ניכרת היינו דווקא באופן שישאר מ' סאה תחת הסדק וס"ל כדעת הר"ש דזחילה פוסל אפילו למעלה ממ' סאה וע"ז כתב דאם הזחילה אינה ניכרת כשר וכן כ' הגר"א ז"ל באמת דהרשב"א ס"ל כהר"ש: שוב ראיתי להחתם סופר בחלק יו"ד סימן רי"א שהביא ראי' לד' הרשב"א מהא דאמרינן בתו"כ מה מעין בידי שמים