עצי ברושים קה

הרא"ש ז"ל דס"ל דאפי' במקוה של מי גשמים דאינו מטהרת רק באשבורין אינו פוסל זחילה רק אם הוא למטה ממ' סאה. אבל אם הוא למעלה כשר ולפי הנ"ל הוא פשוט דכיון דכל עיקר טעמא דפוסל זחילה במקוה הוא משום דליכא שיעורא וזה שייך אם טובל במים הזוחלין משום דקטפרס אינו חיבור אבל אם טובל במים העומדין רק דהמקוה יש בה נקבים שזוחל מים לחוץ מאי קפידא יש בזה הא במקום שטובל יש בו שיעור וגם לעולה לא יחסר משיעור מ' סאה דהא הנקבים הוא למעלה ממ' אבל אם הוא למטה ממ' סאה אז נחשב כמו שחסר ליה שיעורא בעת הטבילה משום דכל העומד לצאת נחשב כאלו כבר יצא ולכן אף אם אין הזחילה ניכרת פסול וכמו שכ' הגר"א ז"ל לדעתו ז"ל. הנלע"ד כתבתי בעז"ה: שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא. סימן נא בעו"ה כאור בוקר של יום שני טו"ב מנחם שנת תרנ"ט לפ"ק. כבוד ידידנו האהוב ה"ה הרב הנאון הגדול, חו"ב סוע"ה וכו' מו"ה חיים מאיר נח הלוי נ"י המ"מ ומו"ץ דפ"ק ווילנא. באתי לכתוב למר נ"י על מה שהעיר כבוד הדר"ג נ"י על הגר"א ביו"ד סי' ר"א במש"כ שם בס"ק נ"ב ובס"ק נ"ז דאם הזחילה הוא למטה ממ' סאה אף אם אינו ניכר הזחילה כלל מ"מ פסול משום דאין הזוחלין מתערבין ונמצא דחסר מארבעים סאה ואף דבעת הטבילה עדיין נמצא מ' סאה מ"מ סופו לחסור: ועל זה העיר כת"ר נ"י דמה יענה הגר"א ז"ל לראיית הרשב"א ז"ל מהא דהכשירה התורה בור של מי גשמים ואף דכל בור הוודאי נבלע בו מים בדפנות ובקרקע הבור דהא לא הצריכה בתורה דיהיה בור סיד שאינו מאבד טיפה וא"כ מוכח דאף אם הזחילה הוא למטה ממ' סאה מ"מ כשר דהא כל בור כמו שנבלע בדפנות הבור כן נבלעת בקרקעית הבור ואעפ"כ הכשירה התורה וא"כ מוכח להדיא דגם בזחילה שהיא למטה ממ' סאה ג"כ כשר אם אינו ניכר הזחילה כן העיר כת"ר נ"י: אבל המעיין בשו"ת הריב"ש סימן רצ"ב ובדברי הגר"א ז"ל שם יראה דלק"מ דוודאי הרשב"א ז"ל וסייעתו ס"ל דאין חסרון בזחילה במקוה מצד דזוחלין אינן מתערבין ולפיכך ס"ל דגם במים שנבלעים בדפנות הבור או בקרקעית הבור ג"כ מצטרפים למ' סאה אך עיקר הטעם הוא דגזה"כ הוא דאין המים מטהרים רק דרך רגילתו דמעינות דרובן דרכן לזחול ממקומם למקום אחר כמו הנהרות דנחשבים ג"כ כמעיין וגם נמצא מעינות העומדין במקומם ולפיכך הן מטהרין בין בזוחלין ובין באשבורן אבל מקוה של מי גשמים שנופלים לבור שדרכן להיות עומד במקומן ולפיכך לא הכשירה התורה רק באשבורן והלכך ס"ל להרשב"א וסייעתו דאם אינו ניכר הזחילה כשר דהא כל דרך מי גשמים שנופלין לבור ג"כ זוחל מעט מעט בדפנות הבור ובקרקעיתו דהא לא הצריכה התורה שיהיה בור סיד שאינו מאבד טיפה ולפיכך אם זוחל למטה ממ' סאה מ"מ כיון שאין הזחילה ניכר כשר. אבל הגר"א ז"ל שכתב דאפי' אם אינו ניכר הזחילה ג"כ פסול אם הזחילה הוא למטה ממ' סאה כתב כן לדעת החולקים על הרשב"א וס"ל דאם זוחל למעלה ממ' סאה אפי' אם זחל הרבה מאוד ג"כ כשר אף דלא הוי דרך רגילתו אך דמ' סאה ישאר לעולם עומד במקומו בלא זחילה והא דפוסל זחילה במי גשמים היינו אם זוחל למטה ממ' סאה משום דמים הזוחלין אינן מצטרפין ולפיכך אפילו אם אינו ניכר הזחילה ג"כ פסול דכיון דהטעם הוא מצד חסרון המים מאי נ"מ אם ניכר הזחילה או לא ודברי הגר"א ז"ל מאירין כשמש בצהרים והא דהכשירה התורה בור מים לטבילה ע"כ מיירי שהוא טוח בסיד דדברה תורה בהוה משום דסתם בורות בא"י לקבל מי גשמים הוא טוח בסיד כדי שלא יהא שום נקב בקרקעית הבור דהתורה מיירי בא"י דכתיב בה למטר השמים תשתה מים וע"כ צריך לטוח הבור בסיד: והלכך כל מקוה שאינה נכשרת רק באשבורן צריך לסתום מקום מוצא המים מצד חוץ לכותל המקוה כדי שיוכל לראות בחוץ אה אינו נזחל מן הברזא אפילו טיפה אחת וכן אנו נוהגין במקוה שעומדת על חצר בהכנ"ס אבל לעשות הברזא בפנים א"א לראות כלל אם זוחל מן הברזא מעט או לא דהא המקוה מלאה מים: ועוד ראיתי לכתוב לענין הקושיא שהעיר כת"ר נ"י על הגר"א ז"ל מראיית הרשב"א הנה לדעת הגר"א ז"ל לשיטתו לפי מש"כ שם בס"ק ו' דהא דאמרינן בש"ס דחגיגה (ד' כ') דארעא חלחולי מחלחלי היינו אפילו במקוה של מי גשמים בלא"ה לק"מ דהא לפי דעתו שם כל הבורות של מי גשמים יש להמים התחברות זה עם זה ע"י הגידים שיש בקרקע [וכמו שהביא מופת על זה] וא"כ לעולם לא יחסר ממ' סאה אפי' בבורות שאינן טוחות בסיד דכמו שנבלע בכאן למקום אחר כמו כן המים שבבורות אחרים באים לכאן והלכך לא יחסר ממ' סאה לעולם: ונראה דגם דעת ר"ת ז"ל כן דהרי הוא ז"ל הביא ראיות אחרות דלאדם בעינן גם במעין מ' סאה אבל ראיה זו שהביאו התוס' שם בשם ר"י מהא דאמרינן דארעא חלחולי מחלחלא ומ"מ בעינן מ' סאה לא הביא כלל וע"כ דס"ל ג"כ כדעת הגר"א ז"ל דאפי' בבורות של מי גשמים יש להם התחברות בקרקע וא"כ י"ל דהש"ס מיירי לענין מקוה של מי גשמים]. ועפ"י זה דברי הגר"א ז"ל ברורין ואין כאן קושיא כלל והנלע"ד כתבתי בעז"ה: כ"ד ידידו הדו"ש ומברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא. סימן נב יום ג' י"ט אלול שנת תרל"ח לפ"ק לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה אלי' אליעזר נ"י מגדולי רבני המו"ץ דפה. ע"ד מה שהעיר כת"ר נ"י על דברי הגר"א ז"ל ביו"ד בסי' ר"א ס"ק צ"ז שכ' דלדעת הרא"ש שהובא בסעיף נ' דעיקר פסול זחילה אינו אלא אם לא ישארו מ' סאה אחר שיצאו קצתן אין נ"מ כלל בין אם ניכר הזחילה או לא דאפילו אם אינו ניכר הזחילה ויוצא מעט מעט מ"מ פסול ולא כמש"כ בשו"ע שם בסעיף נ"א והוא מדברי הרשב"א ז"ל בשער המים וכמו שהובא בב"י: וע"ז העיר כת"ר נ"י דהא מ"מ ראית הרשב"א ז"ל ברורה דאם לא נאמר כן אין לך מקוה של מי גשמים שתהא כשרה שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט [ופשוט דכוונתו דכל קרקע דרך לבלוע בו מים אם לא שהוא עשוי בור סיד שאינו מאבד טיפה וזה לא מצינו שהצריכה התורה] וע"כ דאם אין הזחילה ניכרת לא מקרי זחילה כלל וגם הרא"ש מודה דכשר ואפי' אם לא ישאר מ' סאה אח"כ מ"מ כל זמן שיש בתוכה מ' סאה הרי היא מקוה כשירה ואף שזוחל מעט מעט והא דפוסל הרא"ש היינו אם הזחילה ניכר כן העיר כת"ר נ"י: ובאמת שכבר העיר ע"ז גם כבוד הגאון מו"ה יוסף נ"י מפה קהילתנו על מה שספרתי לו דכבוד מר אחי הגאון ז"ל הי' מקפיד מאוד במקוה שהיא עומדת על חצר בהכנ"ס שלא יזחל ממנה אפי' טיפה אחת חוץ למקוה אם היה הזחילה למטה מארבעים סאה [וכן יש אצלי בכתובים מכ"י מר אחי הגאון הנ"ל דבעת שעלה במוסכם בשנת תר"ח העבר [זה כשלושים שנה למפרע] להתיר המקוה הנ"ל שהיא נמשכת ע"י סילונות והי' אחד מהתנאים שלא יהא המקוה זוחל למטה ממ' סאה אפי' טיפה אחת וכן נדפס ג"כ בספרו ראשית ביכורים בדף ע"ב ע"ב בהגה"ה ע"ש וזה היה בהסכם כבוד הגאון מו"ה יחזקאל סג"ל לנדא ראב"ד דפה זצ"ל ועוד מכמה גאוני ורבני המו"ץ שהי' אז בפה קהילתינו ווילנא] והעיר ג"כ על זה דהרי בהדיא פסק השו"ע דאם אין הזחילה ניכרת מותר וראיית הרשב"א ברורה כנ"ל: אמנם אני אעשה דיהי' דברי חכמים קיימים ואלו ואלו דברי אלקים חיים הם. והנה בתחילה אבאר שכדברי הגר"א ז"ל מפורש בהדיא ברא"ש ז"ל בהלכות מקוואות סימן י"א דעל הא דתנן במקואות פ"ה דנוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל ואפי' קנה וכו' ר"י אומר דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו וכתב הרא"ש ז"ל פ"ז דרבינו שמשון ז"ל פירש דמיירי במקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסור לטבול בו דכיון שמי המקוה ננערו והתחילו לצאת הרי הוא טובל במקוה זוחל ואפי' ישאר במקוה