עצי ברושים קד

התוס' בנדה (ד' ס"ו) ד"ה ע"ג כ"ח דגם באחורי כלי חרס שייך גזירת מרחצאות שרגיל להיות ומצוי שם כלי חרס לצורך חמין עכ"ל ומדברי התוס' אלו משמע אדרבה דעיקר האיסור אינו אלא בכלי חרס משום דאצלם היו מחמין חמין במרחצאות בכלי חרס] וכן פירש"י ג"כ שדרך מרחצאות לישב ע"ג אצטבאות של אדמה דדמי לכלי חרס ואתי למימר דטבילה עולה בהן וכ"כ הב"ח ג"כ דלפירש"י ותוס' הנ"ל בכ"ח טפי יש לגזור משום גזירת מרחצאות יותר משאר כלים ופסק כן להלכה ואף בדיעבד לא עלתה לה טבילה ועי' בש"ך בס"ק מ"ג שחלק על הב"ח ואין דבריו מוכרחים: ועוד דלעשות לכתחילה מקוה כזה שיש לחוש לה לגזירת מרחצאות בוודאי גם הש"ך מודה בזה דאסור דהא באמת י"ל דלרש"י ותוס' נשאר גם במסקנא גזירת מרחצאות והא דמסקינן דטעמא משום דבעיתא דנ"מ דגם ע"ג סילתא אסור וכמש"כ הב"ח שם: ועוד מטעם אחר אין לרצף הקרקע בקאחלעש מחמת שידוע שדרך כלי חרס להתרכך ולהשתבר במים יותר מעץ וכלי מתכות וא"כ יש לחוש דבהמשך הזמן ישתברו הקאחלעש ויבוא לידי זחילה וכיון שמקוה שנמשכת ע"י סילונות מן המעין אין לה דין מעין מחמת שנפסקה מן המעין ודמי למעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו דתנן במקוואות בפרק ה' משנה א' דהרי הוא כמקוה ואינו מטהר רק באשבורן ואף שהב"י כתב דמד' הר"ש והרא"ש נראה דדווקא אם הבריכה מליאה מי גשמים אז דינה כמקוה אבל אם היתה בריכה ריקנית ונתמלא ממי המעין דינה כמעין אף דנפסקה וכן נראה להדיא ג"כ מדברי הרמב"ם בפ"ט ממקוואות וכמו שכתב המהרי"ק בשורש קנ"ו והובא בב"י שם מ"מ הא הראב"ד בספר בעלי הנפש והרשב"א בתו"ה בשער המים כתבו להדיא דאין מטהר בזוחלין רק כל זמן שלא נפסק זחילתו מן המעין. אבל אם הפסיקו מן המעין הרי הוא כמים הנוטפין לכל דבריו. וכן הוציא הב"י מד' הרמב"ם בפי' המשניות וכתב דכן צריך לפרש גם דבריו ז"ל בחיבורו. וכן נפסק להלכה בשו"ע בסעיף י' בד' הש"ך שם בס"ק ל' וגם בשו"ע שכ' שהמשיכו לבריכת מים י"ל דלאו בדווקא הוא וכמו שכ' בב"י לדעת הרמב"ם ודו"ק. וגם אם נתקן שיהיה תמיד מחובר להמעין דהיינו שיהא נוטף מים תמיד מן הסילון האחרון היורד אל המקוה ג"כ אין תקנה לפסול זחילה דהרי ידוע דהמים יורד דרך מעלות ומורדות ויעלו שמים וירדו תהומות. וגם כשנופל למקוה נופל דרך קטפרס ונתחבר ע"י ניצוק וידוע דקיי"ל דהניצוק והקטפרס אינו חבור וא"כ הוי כנפסק המעיין: ובר מן דין הרי דרך כל המקואות שבזמננו שממשיכין לתוכה מים חמין שאובין ופעמים שהשאובין רבה על מי המקוה ותנן בפ"ה משנה ג' דהיה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן וכן תנן בפ"ק משנה ז' דמעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא ואפי' אם נעשה תיקון לזה דיפול השאובין למקוה דרך המשכה כגון ע"ג צינור של חרס הראוי לבלוע ונסמוך על דעת הסוברין דשאובין נטהר ע"י המשכה ואפי' בשאובין שהמשיכוהו כולה מ"מ נהי דבטלה תורת שאובין מיניה אבל מ"מ לא עדיפא ממי גשמים ובמי גשמים שרבו על המעין נמי אינו מטהר בזוחלין וכמו דמבואר בשבת (ד' ס"ה) ונהי דלדעת הר"ן והראב"ד ז"ל שהובא בב"י ד"ה מקוה. אין פוסל בזוחלין רק אותן המקומות שלא היה זוחל שם המים מתחילה רק שעכשיו זוחל בו מחמת שנתרבו המים ע"י הנוטפין. אבל במקום שהיה הנהר הולך מתחילה מטהר נמי בזוחלין ואף דכל נהר המושך אין נובע מתחתיו רק בהתחלת הנהר שמשם הנהר יוצא. ואעפ"כ מטהר כל הנהר בזוחלין ואף אם רבו עליו מים שאובין. וא"כ בנד"ד נמי ואף דהמים שמתחתיו אינם עומדין ע"ג גומת המעיין רק הם נמשכין מן המעין מ"מ לא גריעא מנהר דמטהר בזוחלין במקום שהיה זוחל מתחילתו מ"מ הא דעת הרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים דאף במקום שהוא זוחל מתחילתו אינו מטהר בזוחלין וכפשטיות לישנא דמתני' דבכל מקום אינו מטהר רק באשבורן. וזה פשוט דאף לדעת המתירין בנהר אף שלא במקום זחילתו וכמו שמבואר בטור בסי' ר"א מ"מ מודו בנד"ד דהתם הטעם משום דס"ל דנהרא מכיפיה מבריך משא"כ בנד"ד דלא שייך זה. וכן כתב הד"מ בפשיטות שם וא"כ הרבה יש לחוש שמא ישברו הקחלע"ש ויבוא לידי זחילה ואנחנו לא נדע. ואף דיש לומר דאף אם ישברו מ"מ לא יהיה הזחילה כ"כ דיהיה ניכר הזחילה מ"מ הא כבר כתב הגר"א ז"ל בביאוריו דלמטה ממ' סאה אף אם אינו ניכר פסול וטעמא ונימוקו עמו ע"ש ולפי חשש זה אסור לעשית הקתלע"ש כלל בקרקעית המקוה ואפי' נקובים [ורק בדפנות לבד יוכלו לעשות מקאחלעש וכן נעשה המקוה הנ"ל]: ואין לתמוה דא"כ בכל המקואות אפי' הם מעינות גמורים מ"מ כיון דע"פ הרוב כשמטילין לתוכן חמין רבו השאובין ממי המעיין ולמה לא חשו מפסול זחילה והו"ל לתקן בכל המקואות שיטוחו הקרקע והדפנות בסיד ובגפסיס באופן שלא יבא לידי זחילה ובאמת שמצאתי למר אחי הגאון ז"ל בחידושיו על הלכות מקוואות שהתעורר בזה וכתב דאין לומר דהטעם משום דס"ל דדווקא במעין כל שהוא שרבו עליו מים שאובין דינא הכי דהא וודאי ליתא אלא טעמא אחרינא איכא בזה והאריך בסוגיא דשבת ובביאור דברי הר"ן והפוסקים המדברים בסוגיא זו אבל לא מצאתי סיום דבריו במה שהעלה בטעם ההיתר וחבל על דאבדין אכן מריש דבריו שם משמע דכוונתו לסיים דבמקוה שיש בה מעין במקומה יש לסמוך אדברי הרמב"ם דס"ל דאם רבו השאובין על מקום גומת המעין אינו מבטל תורת מעין מיניה. וא"כ בכל מקוה שהיא מעין הוי כנופל על מקום גומת המעין דמן הסתם המים נובעין על פני כל שטח המקוה ואפי' אם נובע רק במקום אחד מ"מ לא דמי לנהר דלאחר שנמשך מהמעין אינו נובע מתחתיו כלל רק דהוא מחובר למעין משא"כ במקוה דהמים עומדין במקומו על מקום המעין ועדיף טפי או אפשר דכוונתו היה לסיים בדרך אחר ואנחנו לא נדע. אמנם בנידון המקוה הנ"ל דנמשכת דרך סילונות בוודאי לא עדיפא מנהר וא"כ אף לדעת הרמב"ם אינה מטהרת בזוחלין אם רבו השאובין על מי המקוה: והן אמת דלפי דעת הר"ן ז"ל בשבת פ' במה אשה ובנדרים ד' מ' דביאר לד' המשנה דמעין שרבו עליו מים שאובין דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין שמטהר בכל שהוא היינו שמקומות מקומות יש בו דהא דאמר דשוה למקוה לטהר באשבורן היינו במקום שזוחל המעין במקום שלא היה זוחל מתחילה דע"י ריבוי הנוטפין נתרחב המעין ביותר ועל אותו מקום שנתרחב קאמר דאינו מטהר רק באשבורן כיון דאותו מקום שנתרחב הוא בא ע"י מי גשמים או ע"י שאובין והלכך דינו כמקוה דאינו מטהר רק באשבורן וה"ה דבעינן מ' סאה כיון שדינו כמקוה לענין זוחלין דינו כמקוה לכל חומר דיני מקוה ומה דמסיים בסיפא דשוה למעין דמטהר בכל שהוא היינו במקום שהי' המעיין הולך גם מתחלה שם דינו כמעיין ומטהר נמי בזוחלין כן פירש הר"ן ז"ל שם והובא בב"י ולפי דעתו פשוט דמעין העומד במקומו דאינו נמשך להלן לא איכפת לן מה שריבו עליו מים שאובין דהא הוא מחובר למעין שתחתיו וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ואינו דומה למעין המושך שנתרחב ע"י המים השאובין דשם לא שייך חיבור משום דהוי קטפרס ואינו חיבור [וכדעת הראבי"ה שכתבנו בתשובות הקודמות דכל הנהרות נחשב כקטפרס] ומשו"ה אין המקוה מטהר בזוחלין משום דכל זוחלין אינו מצטרפין וליכא מ' סאה בבת אחת ומשום זה דחקו להר"ן לפרש דהא דתנן דשוה למקוה לטהר באשבורן היינו במקום שלא היה זוחל מתחלתו משום דשם בעינן מ' סאה באמת. אבל במקום דסגי בכ"ש אין סברא דלא יהי' מטהר בזוחלין מאחר דכל עיקר פסול זחילה הוא משום דאינו חיבור וחסר ליה שיעורא וזה שייך במקום דבעי שיעורא] אבל במעין שהוא עומד דהתם הוי חיבור מעליא והלכך אף לפי מה דקיי"ל דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה מ"מ אם היה מ' סאה במעין מה בכך דריבה עליו מים שאובין והלכך נראה ברור דלהר"ן אף במקום שנגבה המקוה ע"י השאובין נמי מטהר בזוחלין כיון שהאדם טובל במים העומדין והם יש להם חיבור יפה עם המעין דין מעין עליהם ולא מפסלי בזחילה. ונראה להביא ראיה לזה מהא דתנן פ"ה דמקוואות משנה ג' דמעין שהוא משוך כנדל דריבה והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכ"ש ולשון ריבה משמע שריבה עליו מים שאובין יותר מהמעין ומ"מ תנינן דדוקא אם המשיך המים חוץ למעין ושם שוה המים למקוה דאינו מטהר רק באשבורן ומשמע להדיא דבמקום המעין בעצמו העומד מותר לטבול בו אף דריבה עליו מים שאובין והמים זוחלין למעלה להלן מן המעין מ"מ כיון דהשאובין נתערבו עם מי המעין דינם כמעין עצמו ומטהר אפי' בזוחלין ודווקא במים שהמשיך אין מטהרין רק באשבורן אבל אם במעין העומד עצמו אף אם זוחל למעלה לא איכפת לן דמ"מ הוא טובל עצמו במים העומדין במקומם ונראה שזהו טעמו של